עשה לך רב (1 צופה)

[עוזי ומגני]

ואם גם זה נתון במחלוקת?
ואם כך היה גם בתקופת המזרחי שזה היה התחדשות של נידון חדש?

לחץ כדי לכווץ...

מה היה נתון במחלוקת על מי הרב היה סומך? המציאות?
אם סמך על שניהם בשווה, עשה כפי נטיית לבך.
לא משנה אם הנידון חדש או ישן ס"ס יש לרב דעת תורה ויכול להכריע בה
ומי אמר שהוא רב כבר כתבתי לעיל שרבך סמך עליו

 

[יהודי וזהו]

ועד אז?

לחץ כדי לכווץ...

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ו עמוד ב
אלא, אי כבית שמאי - כקוליהון וכחומריהון, אי כבית הלל - כקוליהון וכחומריהון.

 

[ליבי בתורתך]

מה היה נתון במחלוקת על מי הרב היה סומך? המציאות?
אם סמך על שניהם בשווה, עשה כפי נטיית לבך.
לא משנה אם הנידון חדש או ישן ס"ס יש לרב דעת תורה ויכול להכריע בה
ומי אמר שהוא רב כבר כתבתי לעיל שרבך סמך עליו

לחץ כדי לכווץ...

ומה לגבי שאלתי על המזרחי?

 

[עוזי ומגני]

ומה לגבי שאלתי על המזרחי?

לחץ כדי לכווץ...

שאלת כיצד אדם שעמד בתחילת המזרחי ידע ללא ללכת בדרכיהם
ועניתי לך שבסתמא יכל להסתכל על הח"ח שהיה נחשב גדול בדורו ולראות כיצד הכריע
ובדור הבא סמך על הגרח"ע שסמך על החזו"א וכו' וכו'
מה נשאר לא ברור ?

 

[ליבי בתורתך]

שבאותו דור זה לא היה כזה פשוט יפה לדבר לאחר מעשה

 

[צעיר שבכהונה]

כפי הידוע לי בזמן המזרחי רוב מניין ובניין תמכו בזה ואף שהיום התברר עומק הטעות.

לחץ כדי לכווץ...

טעות.
בהקמת המזרחי ודאי שלא.
וגם אחר כך, נכון שלא כולם היו בדעה אחת עם היישוב הישן ור' יוסף חיים זוננפלד, אבל ממש לא היו מזרחי.

ובמה שכתבם שהרב הגדול ביותר בדור מה הם האמות מידה לדבר זה? העיתון?

לחץ כדי לכווץ...

מי דיבר על עיתון??
האם נראה לך שיש מישהו יותר גדול בדור מר' דוב לנדו, שנכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה?

ועוד מה זה המושג שלא ההשקפה מגלה לנו את הרבנים אלא להיפך החלילה הרבנים קובעים מה היא התורה הרי ההשקפה הינה השקפת החיים ע"פ התורה ומי שדעתו דעת תורה הוא גילוי מה היא השקפת התורה.

לחץ כדי לכווץ...

לא כל כך הבנתי את השאלה שבדבריך.

ומה שהביאו מקרים שהרופאים ובעלי המקצוע קובעים, איני חושב שאם רופה יאמר לי לחלל שבת כך צריך לעשות אלא הרופאים מציגים את הנתונים לרבנים והם מורים מה דעת התורה בעת הזאת וכן בכל נוסה ואם אינם מבינים כלל יניחו לרב אחר.

לחץ כדי לכווץ...

נכון בדיוק.
ולכן הרבנים צריכים לשמוע פוליטיקאי מומחה ורק אז להכריע.
הוא אשר אמרתי.

שבאותו דור זה לא היה כזה פשוט יפה לדבר לאחר מעשה

לחץ כדי לכווץ...

פשוט מאוד.
אדם לא צשריך לחשוב כל שאלה ושאלה מה נראה לו.
הוא צריך לחשוב לפני שמתחילות השאלות - מי הרב הכי גדול בדור שמגיע אליו המידע המדויק שעל פיו ניתן להכריע.
וממילא הרב הזה הוא זה שפושט לו את כל השאלות כולן, גם שאלות רגילות וגם התחדשויות.

 

[אין עוד]

"לא תסור מן הדרך אשר יגידו לך ימין ושמאל"
אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין'.

מישהו יכול להסביר לי את זה בחיים הפרקטיים?
או שזה רק הקצנה?

 

[אברך מעמיק]

ברצוני לעלות את אחת השאלות הקשות בדורינו.
מה הוא הדין של עשה לך רב ועד כמה הצורך ללכת אחרי הרב אף שהמציאות מורה להיפך.
ומה גדר דין זה.
אשמח למי שיפרט עוד שאלות בנידון.

לחץ כדי לכווץ...

בלי להיכנס לכל הנידונים שהסתעפו באשכול דנן, אע"פ שיש הרבה מה להאריך, אבל לגופו של ענין אני רוצה להעמיד נקודה אחת, ואני מקווה שהוא תשליך אור על כמה מהנושאים כאן.
ורק אקדים שאלה אחת, הרי ברור לכולם שבהרבה הלכות רוב הציבור לא פוסק הלכה למעשה כמו מי שמוגדר כמנהיג [לשם דוגמא, ר' דוב לנדא], ואם הוא נחשב מנהיג הדור לרבים, מדוע איננו פוסקים כמוהו בכל מה שהוא אוחז שצריך להיות הלכה למעשה?
ובכלל כל הענין שבדורות האחרונים נתמנו למנהיגי הדור אנשים שלאו דווקא הפן ההלכתי הוא הבולט אצלם, וכיצד ייתכן הדבר?

הענין הוא, לדעתי, שבכל נושא אנחנו חייבים לדון בו בשני אופנים, בנידון של יחידים ובנידון של ציבור. כלומר ישנם ענינים הנוגעים לציבור כגוף אחד, וישנם דברים הנוגעים לכל יחיד ויחיד כנידון בפני עצמו.
והנה בהנהגה של ציבור, אין אפשרות שכל אחד ילך ויחליט לבד על קביעת הרב, כי זה בעצם נוגע לציבור כולו, וברגע שהוא ילך בנפרד, הוא בעצם פעולתו מוציא עצמו מן הכלל, וממילא הכרעות הכלל מעצם מהותם לא ניתנו להכרעה של יחידים, אלא יש אדם שתפקידו להכריע בסוגיות של ציבור, דבר שלדעתי אליו כיוונו חז"ל באומרם (שבת קיד.) 'איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר' (וראה גם קידושין עו:), והיינו אחד מהת"ח הגדולים שבדור, אבל לאחר שהוא נתמנה, אין כוחו שואב רק מגדלותו בתורה, אלא מהעובדה שהוא התקבל על הציבור.

עם זאת, מראש התקבלותו על הציבור הייתה רק לעניני הנהגת הציבור והכלל [לפחות בדורינו], אין כלל מינוי של המנהיג להיות מורה הלכה בסוגיות של יחידים, ובזה נשארה הסמכות לכל יחיד לבחור את רבו, כי בעצם זה סוגיא שתלויה בהחלטה של כל יחיד ויחיד [וכלשון המשנה 'עשה לך רב' היינו בענינים של יחיד 'עשה' אתה בעצמך 'לך רב' לפי מה שמתאים לך], ולכן בדורותינו עיקר הדגש במינוי היה על שיהיה הת"ח מבין בהלכות ציבור, והנהגה, ושיהיה ת"ח באופן כללי, ואז סמכותו יונקת מעצם היותו מנהיג הציבור ולא דווקא בגלל סמכותו התורנית בלבד.

והנה בהנהגה של ציבור, אין שום אפשרות בעולם שדעתו של המנהיג תתקבל בהסכמה ובהבנה על כל חלקי הציבור, כי ציבור בנוי בעצם מדעות רבות, שהניגודים מוכרחים בהם ללא ספק, וברור שתמיד יהיו יחידים שהכרעות המנהיג יראו בעיניהם מוזרות, לא מתקבלות על הדעת ולא מציאותיות, אבל כיון שהסוגיא היא סוגיא של ציבור, והציבור הוא כגוף אחד לענינים אלו, על כן מי שפורש מהנהגת הרב הוא פורש מן הציבור, ומראש היה ברור שהחלטתו לא אמורה להיות מוסכמת על כל יחיד ויחיד.

אבל כמובן, לענין כל יחיד ויחיד, בהכרעות הלכתיות הנוגעות לכל אחד בפני עצמו, ברור שהאדם יכול לבחון את הרב שדעתו נוטה אליו, כל עוד אין המדובר על 'הלכות ציבור', וזה דבר כשר וראוי, ולזה כיוונה המשנה 'עשה לך רב' אתה בעצמך.

[אם כי יש כאן נקודה אחרת, והיא שאחר שהאדם בחן את הדברים וקיבל מרות של רב מסוים, ראוי כי ילך אחריו וינסה להבין דעתו ולא לבטל כל פעם שהיא לא נראית לא בהשקפה ראשונה, כי אם כן מה המשמעות של הקבלה?]​