בראשית פחד החיות מהאדם

[חמר גמל]

הנה כתוב בפרשת שמות ויאמר ה' אל משה מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו וליכאו' נראה שהיה למשה פחד מחיות
וקשה טובא דהרי מובא בריש פרק ה' ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה וכו' ובמדרש כתוב שנשמטו אחד אחד ונשארו רק משה ואהרן וכתב במדרש ילקוט מעם לועז שנשמטו כולם באמצע הדרך והוסיף דהיה שם על כל שער אריות גדולות והלכו אחרי משה ואהרן ול החיות נקבצו סביבו עד פרעה וקשה לי טובא דאיך כאן משה לא פיחד
והנראה לומר בזה בב' אופנים דהנה בפרשה כתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ובאמת משה לא פיחד כלל משום חיה רעה רק שהקב"ה אמר לו להשליך את המטה על הארץ שם פיחד כיון דהנחש הזה לא היה בשעה שהקב"ה ברא את העולם והטביע בחיות פחד מן האדם אלא נוצר לאחרמ"כ ומשום הכי פיחד משה
ובדרך הב' אפש"ל שבנחש אין את הטבע הזה של פחד מן האדם דהרי הקב"ה קילל את הנחש ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב א"כ נמצא שהקב"ה הטביע איבה בין האדם ובין הנחש ולא פחד ולכן מהנחש משה פיחד אבל מהאריות וכל שאר החיות הרעות שהיו בארמון של פרעה הוא לא פיחד

 

[אלחנן מ]

נראה לומר ב'דרך הפשט', דכשהנחש נוצר לו בידיו זה היה בפתאומיות ולכך פחד, משא"כ כשידע שהולך לעשות ציווי ה' ויש חיות בדרכו לא ראה מקום לפחד