פרפראות למכת בָּרָד

[געגועים]

בָּרָד

כָּעֵת מָחָר בָּרָד, ברש"י: שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד.

לא מצאנו כזאת בשאר המכות אלא רק במכת הברד, וכלשון הזה מצאנו בבשורת לידת יצחק אבינו למועד אשוב אליך כעת חיה שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת תלד (רש"י וירא כא, ב). דאי' מהאריז"ל שמכת ברד באה מחסד שבגבורה, וגבורה היא מידת יצחק, ולכן מצאנו בשניהם אותו ענין, שנתבשר אברהם [שמידתו חסד] בלידת יצחק [שמידתו גבורה], וכן הברד חסד שבגבורה. והוסיף לי חברי ני"ו, שלכן בשתיהם היה הסימן "כשתגיע חמה" שמרמז לגבורה, כצאת השמש בגבורתו, ודרפח"ח. והוספתי על דבריו, "ואוהביו" זה חסד, הרי שבחמה נרמז חסד שבגבורה, ולכן רק בברד כתיב אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, שהם שתי הזרועות, ימין ושמאל, חסד וגבורה.​

 

[געגועים]

ברד אותיות דֶּבֶר, כי בכל מכה ומכה היה עמה מכת הדבר, (וכל דבר שהיה בכלל ללמד על הכלל כולו יצא).

 

[געגועים]

וִיהִי בָרָד וכו' וה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וכו' וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד.

אי' בזוה"ק ג' מימי מיתות היו לבהמות, דֶּבֶר היה דינא רפיא, ואח"כ נתהפך דֶּבֶר לאותיות בָּרָד דינא קשיא, ולכן בָּרָד הב' דגושה, ואח"כ מכת בכורות.

והנה בתחילה כתיב בָרָד לא דגוש ורק אח"כ כתיב בָּרָד דגוש, רמז למה שאי' בילקוט שמעוני וימטר ה', בתחילה מטר, וכשירד נעשה ברד, שנאמר וימטר ה' ברד, למה, שאין הרעה דרה אצל הקב"ה, המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד, שנאמר רוח סערה עושה דברו. ולכן מתחילה אינו דגוש לרמז שהיה בתחילה מטר.​