פרפראות למכת חֹשֶׁךְ (1 צופה)

[געגועים]

חֹשֶׁךְ

בספר חוט המשולש (לה"ר אשר לעמל ב"ר יהודה זעלקי הלוי מגלוגא ז"ל): התחיל המכה בר"ח אדר, וכיון דר"ח אדר היה ברביעי בשבת, אם כן מבואר הא דכתיב בקרא שלשת ושלשת, ולא כתיב ששה ימים, באשר שחושך התחיל בר"ח אדר שהיה ברביעי בשבת, והיה משמש שלשה ימים הראשונים ג' ימים רצופים, דהיינו ד' ה' ו', ושבת שלא היה חושך הפסיק, ואח"כ שוב היה חושך שלשה ימים א' ב' ג'. וזה שכתב רש"י שלשת ימים שלוש של ימים, שהיה הפסק בין ג' ימים הראשונים לג' האחרונים, דלכך לא כתיב ששה ימים, כי כל שלשת היו רצופין, משא"כ הששה ימים לא היו רצופים כנ"ל.

וכן מובא (קובץ מוריה ניסן תשמ"ב עמוד ל"ה מתוך כת"י של הגאון רבי ידידיה טיאה ווייל זצ"ל, מובא בספר כמוצא שלל רב) בשם הפני יהושע שאמר בשם מדרש שבשבת לא שמשה שום מכה, ומכת חושך היה ג' ימים לפני שבת הגדול וג' ימים לאחר שבת הגדול ובשבת הגדול לא היה חושך ובזה אתי שפיר מה היה הנס בשבת הגדול, כי אם היה חושך, הרי לא ראו שקושרים הטלה לכרעי המטה.

הטעם שלא היה חושך בשבת אולי לפי שאמרו חז"ל מהיכן היה החושך יש אומרים מחושך של גיהנם, ובשבת הגיהנם שובת ולכן לא היה חושך בשבת.

עוד אמרו חז"ל שחושך היה ששה ימים ויום השביעי השלימו להם בקריעת ים סוף, י"ל כי מתחילה נתנו לישראל לנוח בשבת לכן לא היה חושך בשבת ולבסוף אמר תכבד העבודה גם בשבת ואמרו בזוהר כי המחלל את השבת אין גיהנם שובת אצלו, ולכן השלימו להם את יום השבת בקריאת ים סוף. ומה שהתחיל החושך ביום רביעי י"ל כי אז נתלו המאורות ולמצרים היה חושך ולישראל היה אור.​

 

[געגועים]

ברש"י חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים ועוד שלשת ימים אחרים חשך מכופל על זה שלא קמו איש מתחתיו יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב.

ובמדרש לקח טוב כתב להיפך: שלשת ימים היה חשך ואפלה עוביו כדינר זהב, ושלשת ימים אחרים היה חשך ולא אפלה קל ממנו.

ואלו ואלו דא"ח, ויתבאר לפי אמרם מהיכן היה החושך יש אומרים מחושך של מעלה ויש אומרים מחושך של גיהנם, וי"ל ששניהם שמשו יחדיו, החושך של מעלה התעצם והחושך של גיהנם נחלש, (וראה באוה"ח הקדוש כעי"ז באופן שונה, אך לא אתי שפיר עם מדרש לקח טוב).​

 

[געגועים]

ובמדרש רבה: שלח חשך ויחשיך, אמר הקב"ה למלאכים המצריים ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו.

ומקשים למה דווקא במכת חושך נמלך עמם ומה היה להם סיבה להמרות ולא להסכים.

אולי כיון שהיה חושך של מעלה היו יכולים לטעון שאין מגיע למצריים להנות מחושך של מעלה, ועכ"ז לא מרו את דברו.

ועוד י"ל דמשמע ברש"י שכל מכת החושך לא בא אלא בשביל רשעי ישראל שימותו בג' ימי אפלה, דזה לשונו: ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת וכו' ולכן היה להם סיבה לסרב ולכן נמלך עמם ולא מרו את דברו.​

 

[געגועים]

ובמגלה עמוקות: למה דוקא בזה המכה נתייעץ עם המלאכים יותר מכל י' מכות וכי תיסק אדעתא שלא יסכימו עם הקב"ה וכו' כי שר של מצרים היה דומה, ובאותו שעה זרקו הקב"ה ונעשה שר של גיהנם, וממנו בא החשך, ולפי זה הדרך אמר שלח חשך, ר"ל שלח הקב"ה שר של מצרים ממינוי שלו ונתמנה על חשך, והוא החשיך, ולא תאמר שיסרב בזה, ולזה אמר ולא מרו את דברו רק הסכימו עמו מיד.

אפשר לרמז שלח חשך ויחשיך ולא מרו ס"ת בגי' דומה. ולא מרו את דברו ר"ת דומא.​

 

[געגועים]

אי' בראשונים חשך ר"ת חשך שחין כנם, לפי ששלשתן שמשו יחד.

נראה לי לפי ששלשתן בקו הגבורה, חשך אפי' שהוא בא מחכמה, היה בו גם בחי' של בינה בזה שהוסיף עוד חושך משלו, כדאי' במדרש, [ופי' באגרא דכלה שזה על דרך תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט, ט), וזה הרי בחי' של בינה, מבין דבר מתוך דבר], ובינה הוא בקו הגבורה, על דרך אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד), ושחין בא מגבורה, וכינים בא מהוד שהוא גם כן בקו הגבורה, לכן שמשו שלשתן יחדיו.

חשך בגי' קווֹ גבורה, חשך בגי' הבינה לי גבורה.​

 

[געגועים]

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף, בבעל הטורים: אַל תֹּסֶף ב' במסורה, אל תוסף ראות פני, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, כי בשביל שאמר לו אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, אמר לו ה' בעת מותו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עכ"ל.

והנה אי' ברוקח שמכת חושך היתה בחודש אדר. ולפי"ז קללת הדיוט היתה בחודש אדר, ובאמת כך נתקיים שאמר לו הקב"ה בשעת מותו, דהיינו בחודש אדר, אל תוסף דבר, ולכן יצא משה מעם פרעה בחרי אף, ואי' שחודש אדר כנגד החוטם, וזהו בחרי אף אותיות בירח אף, דהיינו בחודש שהוא כנגד האף נגזר עליו אל תוסף דבר.​