פרפראות למכת צְּפַרְדֵּעַ (1 צופה)

[געגועים]

צְּפַרְדֵּעַ

אי' בזוה"ק כאשר הצפרדעים נכנסו לתנורים אמרו "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה", ובמגילה (יא.) באש בימי נבוכדנצר הרשע, ובמים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי המן, מכאן רמז שבגלות וגאולת מצרים נכללו כל הגלויות והגאולות, כדאי' בספרים. עוד אי' בזוה"ק שלכן העלה הקב"ה על פרעה את אותם הצפרדעים שאינם מפסיקים לקרקר יומם ולילה, היות שהחזיק בעם קדוש שלא מפסיק לשבח להקב"ה יומם ולילה, והנה הצפרדעים אומרים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כדאיתא בפרק שירה, ופרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה', ולכן צווחו לו הצפרדעים באזנו ברוך שם עד שידע מי הוא השם.

ויש קצת רמז באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה בגי' ברוך שם כבוד מלכותו (חסר ב' שצפרדע היא המכה הב').​

 

[געגועים]

צפרדעים בגי' אף הנחשים, שעם הצפרדעים באו גם נחשים כדאי' בבעל הטורים פ' בא.

 

[געגועים]

במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ח): ובתנוריך ובמשארותיך, ואימתי משארת מצויה אצל תנור בשעה שהתנור חם, מלמד שהיו משלימות עצמן לתוך התנור לקדש שמו של הקב"ה, ומה פרע להם, שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה כדי לקיים גזירתו של הקב"ה.

אמנם בזוה"ק משמע שכולם באו באש והלכו בתנור חלקם לא מתו וחלקם מתו, אולי מי שנכנס לשם שמים לא מת ומי שנכנס שלא לשם שמים אלא רק בגלל שחבריו נכנסו או על מנת שיעשה לו נס, מת.​

 

[געגועים]

בזוה"ק ותעל הצפרדע צפרדע אחת הייתה וילדה, ונתמלאה מהן הארץ, והיו כולם מוסרים את עצמם לאש, שכתוב ובתנוריך ובמשארותיך, ומה היו אומרים הצפרדעים, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה (תהלים סו יב). צריך להבין בשלמא באש ניחא, אבל במים מאן דכר שמיה. וביאר בשפתי כהן שהיו אומרים הצפרדעים על ישראל באנו באש ובמים, באש שהשליכום באש לשורפם לאלוהיהם, ובמים שהשליכום ליאור, ותוציאנו לרויה שהצילם הקדוש ברוך הוא. עכ"ל.

ואולי מרמז למה שאי' בפרק שירה שהצפרדע עוסקת במצוה גדולה כי יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים ובשעה שהוא רעב הוא אוכל את הצפרדע, וזהו ובמים ותוציאנו מן המים לרויה של אותו המין שבשפת הים.

ואפשר לומר דרך צחות עפימ"ש בשם רבינו חננאל שמכח דברי משה רבינו שאמר רק ביאור תשארנה נשאר שם עד היום שרץ המים הנקרא אלתמס"ה ושם מתגדל ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גידולו ויוצא על שפת הנהר ובולע מה שמוצא שנים או שלשה בני אדם ביחד, וכן אי' במדרש הגדול רק ביאר תשארנה ר' יצחק אומר עדיין יש בהם חיות משכלות עולות והורגות בכל שנה. וזהו ותוציאנו לרויה שהם יוצאים לשפת הנהר לרויה.

רק ביאר תשארנה בגי' אך אלתמסה תישאר.​

 

[געגועים]

עוד אמרו בזוה"ק שלכן העלה הקב"ה על פרעה את אותם הצפרדעים שאינם מפסיקים לקרקר יומם ולילה, היות שהחזיק בעם קדוש שלא מפסיק לשבח להקב"ה יומם ולילה, ולא היה אדם במצרים שיוכל לדבר עם חברו, ומקולם היו מתים תינוקות וילדים, ואם תקשה מדוע לא הרגו את הצפרדעים, אלא אם הרים אדם מקל או אבן להרוג אחת, התבקעה ויצאו מתוך מעיה ששה צפרדעים, והלכו ובעטו בארץ עד שהיו נמנעים להתקרב אליהם.

יש לרמז עפימ"ש בתנא דבי אליהו פרק ז' צפרדע אותיות צפר דע, ד"ע מרמז על ע' וד' רבתי בפסוק שמע, שלכן העלה הקב"ה על פרעה את אותם הצפרדעים שאינם מפסיקים לקרקר יומם ולילה היות שהחזיק בעם קדוש שקורין את שמע בוקר וערב.

צפר בלשון חז"ל הוא בוקר, דע בגי' לילה.

והצפרדעים אומרים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כדאיתא בפרק שירה, ובזה מובן למה יצאו מתוך מעיה דוקא ששה צפרדעים, לרמז על שש תיבות של שמע ושש תיבות של ברוך שם, ומכת צפרדע כנגד מידת היסוד המידה השישית.​