לך לך פרפראות לפרשת לך שחנני השי"ת (4 צופים)

[געגועים]

לֶךְ - לְךָ מֵאַרְצְךָ.

בלב שמחה: לך - לך בתוך כל אחד ואחד, בתוך כל יהודי.

ובאמרי אמת: אאז"ל אמר בשם החידושי הרי"מ ז"ל מה שאומרים ג' פעמים ביום ונפשי כעפר לכל תהיה הכוונה לאברהם אבינו ע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר. עד כאן לשונם.

ובזה אפשר לפרש לך - לך מארצך שתתן מכח העפר שלך לכל יהודי, שתלך בתוך כל אחד ואחד ותתן לו מארצך בחי' ואנכי עפר ואפר.

 

[געגועים]

לֶךְ - לְךָ, במדרש רבה לך אני פוטר מכיבוד אב ואם.

לְךָ [בחשבון מנצפ"ך] בגי' לך אני פוטר מכבוד אבא ואמא.

 

[געגועים]

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, בג' מילות אלו נרמז שבת קודש, הארץ [בחשבון מנצפ"ך] בגי' שבת קדש. אותיות שאחרי אשר יוצא שבת. אראך [בחשבון מנצפ"ך] בגי' שבת, שבשבת קודש אפשר להגיע לדרגת "אשר אראך", ונרמז כאן בחי' עולם שנה נפש, ארץ ישראל, שבת, ואברהם אבינו.​

 

[געגועים]

וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, ברש"י: עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם.

אפשר שכוונת רש"י להא דאי' בשבת (נג:) מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

ולכן כתב רש"י מתוך צניעות שבשניהם, שאצל אברהם אבינו ושרה אמינו ודאי היה כב' השיטות יחד.​

 

[געגועים]

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם

בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם ר"ת אברם, מרמז שהיה גם מריבה בין אברהם ללוט, כדאי' במדרש רבה כשם שהיה מריבה בין הרועים כך היה מריבה בין אברהם ללוט, דכתיב אל נא תהי מריבה ביני ובינך.​

 

[געגועים]

בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, ברש"י: נכנס בעובי הקורה.

ולשון כזה מצינו להבדיל אצל יעקב אבינו עליו השלום מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה (ברכות סד.), אולי זה לעומת זה, ארבעה מלכים בטומאה, וכנגדם ד' רגלי המרכבה אברהם יצחק יעקב ודוד, אמרפל הוא נמרוד כנגד אברהם אבינו כדאי', אריוך מלשון יראה כנגד יצחק אבינו יראה בקדושה, כדרלעומר כנגדו יעקב אבינו נכנס בעביה של קורה, ותדעל מלך גוים כנגדו דוד מלך על כל הגוים במהרה בימינו אמן.​

 

[געגועים]

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, בבעל הטורים: מלכי שלם ראשי תיבות בהיפוך שֵׁם לומר לך שזהו שֵׁם בן נח.

הטעם שנרמז דוקא בהיפוך, וגם למה נזכר שמו באופן נסתר "מלכי צדק מלך שלם" ולא הזכירו בשמו כמו למעלה, יתכן לפי שהוא היפך סדר הברכות שבירך קודם את אברהם ואח"כ בירך לקל עליון, כמו שאמרו חז"ל (נדרים לב:), לכן לא הזכירו בשמו שֵׁם שמרמז על שם השם, רק נרמז שמו בהיפוך כי הפך סדר הברכות.

ואפשר לבאר ששם סבר שגם הקב"ה בעצמו הקדים את אברהם קודם לו, כמו שאמרו במדרש (פרשה לט סי' יא) שלך קודמת לשלי בשעה שהוא אומר מגן אברהם אח"כ מחיה המתים, ולכן סבר שם שגם הוא צריך להקדים שמו של אברהם לפני הקב"ה.

[והנה אמרו במדרש (פרשה נו סי' י) אברהם קרא לירושלים יראה ושם קרא לה שלם, וכדי שלא יתרעמו אמר הקב"ה הריני קורא אותה ירושלים כמו שקראו שניהם "יראה שלם" - ירושלים, רואים שהקדים הקב"ה השם שקרא לה אברהם לשם שקרא לה שם ולא היה חשש ששם יתרעם על הקדימה, אפשר לפי ששם ידע שבגלל שהוא הקדים את שמו של אברהם לשמו של הקב"ה לכן מידה כנגד מידה גם כאן הקדים הקב"ה את השם שקרא לה אברהם, וזה טעם לשבח למה קראו כאן בלשון נסתר מלך שלם, לרמז שגם אופן קריאת השם ירושלים היה מידה כנגד מידה על שהקדים שמו של אברהם לשמו יתברך, ודו"ק].​

 

[געגועים]

בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן

בבעל הטורים: ז' פסוקים בתורה שכתוב בהם ברכה להקדוש ברוך הוא, [וַיֹּאמֶר] בָּרוּךְ ה' אלקי שֵׁם [וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ] (לעיל ט, כו). וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן [אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל] (לקמן פסוק כ). וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אלקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם [אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי] (כד, כז). וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לה' וָאֲבָרֵךְ [אֶת ה' אלקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ] (כד, מח). וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' [אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם] (שמות יח, י). וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' [אלקיך עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ] (דברים ח, י). וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ [מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד] (שם לג, כ). ובהם ק' תיבות [ט + י"א + כ' + י"ט + י"ח + י"ב + י"א = ק'], כנגד ק' ברכות שבכל יום וכו'.

והנה בפי' רבינו אפרים כתב באופן אחר בז' פסוקים בתורה כתיב בהם ברוך וכו', ומחשב שם גם את הפסוק בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, ואינו מחשב את הפסוק ואכלת ושבעת וברכת [אולי לפי שזה ציווי לברך ולא הברכה בעצמה], וכשתחשבן אין שם מאה תיבות, וצ"ע.​

 

[געגועים]

וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, בספר בן לאשרי מבאר שנשמת יצחק היתה בעיבורה הראשון של הגר, ולכן שרה פעלה להוציא נשמתו מהגר, והמלאך שכנע את הגר שתחזור לשרה ולא תחשוש ששוב תפיל עוברה, כי הוא יהיה פרא אדם ולא יצחק, עיי"ש באריכות.

ואפשר שבזה שנשמת יצחק היתה מתחילה במעיה ואח"כ בא ישמעאל לאותו מקום, זה פעל אצלו שלבסוף עשה תשובה, בבחי' המקום גורם, על דרך שכתב השל"ה הקדוש שדינה היה לה טבע זכר, לפי שמתחילה היה יוסף במעי לאה, ואח"כ נתחלף עם דינה, ונפעל אצלה טבע הזכר, וכן כאן נפעל אצל ישמעאל קדושת יצחק אבינו עד שעשה ישמעאל תשובה.​

 

[געגועים]

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וכו' וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק

במדרש שתי פעמים כתיב באברהם נפילה על פניו, כנגדן ניטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר.

אפשר כי בנפילה הראשונה כתיב ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלקים, שם של דין, שזה היה כאשר היו תחת מידת הדין במצרים, ובנפילה השניה כתיב ויפל אברהם על פניו וַיִּצְחָק, לשון שמחה, שזה היה בגאולה במדבר.

ויפל אברהם בגי' ויפל במדבר.​

 

[געגועים]

במדרש תנחומא: היה יושב אברהם ותמה היאך ימול, כיון שאמר לו הקב"ה ואתנה בריתי ביני ובינך, מה כתיב אחריו וַיִּפֹּל אברהם על פניו, כיון שנפל על פניו רמז הקב"ה לאותו מקום ועקצו עקרב ונמצא מהול וכו'.

הנה נקט את הפסוק של הנפילה השניה שכתיב בו "אברהם" עם ה', לרמז שע"י הנפילה נעשה שלם ברמ"ח איבריו כמנין אברהם.

וזה נרמז בב' הנפילות, "ויפל אברם" ואז בא עקרב ועקצו ונימול, ועי"ז "ויפל אברהם" שנוסף לו ה' איברים.​

 

[געגועים]

אי' בגמ' (שבת קל.) כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה כגון ברית מילה.

ואפשר שיסוד השמחה בברית מילה התחיל כבר אצל אברהם אבינו, וַיִּצְחָק לשון שמחה, ולכן עדיין עושין אותה בשמחה.