וורטים נפלאים מהרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך
1. כי תקנה עבד עברי (כ"א, ב')
בממלכה היה פעם מרד נגד המלך, והמלך הוכרח לברוח ולהתחבא. באחת ממסעותיו שמו המורדים לב אליו והא חיפש מחבוא. בלית ברירה דפק באחד הבתים בדלת וביקש מקלט. בעל הבית הכניס אותו ומאוד כיבד אותו, אבל הכין לו מקום להתחבא מתחת לערמת בגדים וסמרטוטים גדולה.
פתאום שומעים דפיקות עזות, ומיד המלך נכנס למחבוא. המורדים פורצים לבית ומחפשים את המלך. אחד הפורעים מתחיל גם להכות על הערימה אבל לבסוף עוזבים את הבית בלי למצוא את המלך.
המלך יוצא ממחבואו ומודה מאוד למארחו הנדיב. הוא שואל אותו: "מה אני יכול לתת לך כתמורה להצלתי?"
בעל הבית מתעלם מהשאלה אבל מתחיל לדבר אתו על הרבה לדברים. הוא פונה אל המלך ושואל: "איך המלך הרגיש במחבואו כשהפורעים התחילו לדפוק עליו?"
לאחר כמה שניות של שקט המלך נהיה אדום כולו: " איך אתה מעיז להעליב אותי כל כך!! דינך למות!!"
מיד עבדי המלך תופסים אותו והוא מובל לכיכר העיר. שם כבר מכינים לו חבל ומתכוננים לתלות אותו. התליין ניגש אליו ורוצה להניח את החבל על צווארו, וכאן המלך קופץ ומצווה עליו לעצור ולהימנע מלעשות זאת. ועכשיו פונה המלך למצילו ואומר לו: " ככה הרגשתי במחבוא אצלך. רצית לדעת איך הרגשתי שם לכן הוכרחתי להכניס אותך לאותו המצב של פחד מוות מיידי בכדי שתוכל לחוש את זה. מילים לבד היו יכולים להסביר מצב זה.
למה התורה מתחילה את כל פירוט המפשטים דווקא בנושא עבד עברי?
ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מביא משל זה ואומר שהתורה באה ללמד אותנו איך להתייחס לעבד מיד בקבלת התורה, כשאנחנו עדיין קרובים מיציאת מצרים, משחרורנו מלהיות עבדים ולהורות לנו איך נראה היחס לעבד על פי התורה.
וכשאנחנו עדיין זוכרים איך עבד נראה שלא על פי התורה, זה הזמן להזכיר לנו איך להתייחס לעבד על פי התורה.
2. ורצע אדוניו את אוזנו במרצע:
מסופר על אדם שעשה פשע גדול, והרב רצה לקנוס אותו בכדי לעורר אותו בתשובה ושזה לא יחזור על עצמו שוב בעתיד. הרב רצה לחייב אותו על סכום כסף גבוה, אבל המואשם טען שהוא לא יכול לעמוד בזה.
הציע הרב שיצום בשנה הקרובה כל ימי שני וחמישי. גם לזה לא הסכים בטענה שהוא חלוש. אחרי עוד ועוד הצעות של הרב שבכל פעם נענו בשלילה על ידי המדובר, הרב פנה אליו: "אולי תציע אתה בעצמך, באיזה דבר אשפר לקנוס אותך?"
ענה היהודי: " אל תעלו אותי לתורה בשנה הקרובה."
הרב לא הסכים: "זה לא קנס! בקושי אתה מתפלל, ומי מדבר על תפילה בציבור. ואם אתה לא מופיע בבית הכנסת בכלל, אז אין שום קנס בזה שלא מעלים אותך לתורה."
"ורצע אדוניו את אוזנו במרצע": כתוב כאן שרוצעים את אוזן העבד אחרי שעברו שש שנים והוא רוצה להמשיךלהיות עבד. יש לזה שני הסברים בחז"ל:
האוזן ששמעה בהר סיני לי ישראל עבדים ורוצה להיות עבד למישהו אחר.
באוזן ששמעה בהר סיני לא לגנוב וגנבה
לפי ההסבר הראשון זה מובן שמענישים אותו רק עכשיו, שעכשיו שהוא החליט להיות עבד גם אם הוא לא מוכרח ולכן מענישים את האוזן.
אבל לפי ההסבר השני צריך להבין למה העונש מגיע רק עכשיו והרי הגנבה בוצעה כבר לפני שש שנים?
הסיפור שהובא מסביר את זה מצויין:
אחרי שהעבד הצהיר שהוא רוצה להמשיך לשרת כעבד, זאת אומרת שמעמד זה נוח לו, אם כן העונש שהוטל עליו לא נחשב כעונש ולכן צריכים עכשיו להעניש אותו בעונש אחר שכן כואב לו..
3. אם כסף תלווה:
רש"י מסביר שבשלשה מקומות בתורה המילה אם , אינה מבטאה תליה ברצון או במשהו אחר אלא היא גם ציווי. לגבי מצוות ההלוואה, לגבי בניית מזבח - אם מזבח ולגבי מנחת העומר - אם תקריב מנחת ביכורים.
המהר"ל בספרו גור אריה, מסביר כאן יסוד בעבודת השם. התורה אומרת לנו בשלשת המצוות האלו, שצריך לקיים אותם, אבל צריך לקיים אותם בצורה, כאילו לא היו חובה אלא כאילו מיוזמה אישית. אם אני לווה לחבר שנצרך כסף בפרצוף שמראה שבעצם אני לא מעוניין ורק לשם מצווה, זה גורם לחבר לא להרגיש בנוח. אם אני עושה לו חיוך ואומר לו שאני כל כך שמח להלוות לו ושזה זכות בשבילי וכדומה, הוא ירגיש הרבה יותר שמח ונוח.
וכן לגבי בניית מזבח, עבודה, אם אנחנו ניגשים לעבודה בבית המקדש כעול, לא הבנו את הזכות שיש לנו לעבוד את השם ולהיות לא רק עבדיו אלא בניו ורעייתו, זה משנה את כל איכות הקשר שבינינו.
בעצם דבר זה נכון לא רק במצוות שבין אדם לחבירו אלא בכל מצוות שבין אדם למקום, אם אנחנו נבין ונפנים שהם בונים את הקשר שלנו עם הקב"ה, נבין שלעשות אותם מתוך הכרח, פוגע בקשר, ועדיף לעשותם מתוך שמחה וסיפוק על האפשרות לבנות את הקשר הפנימי של אהבה, יראה ודביקות בקב"ה.
