צאת הכוכבים- צאת הצום. (1 צופה)

[רבי]

אני רואה בכל מיני לוחות שזמני צאת הכוכבים שונים ומשונים.
13.5 דק'. 18. 24. 35 ועוד ועוד.
וזה משליך המון על סיום הצומות.
משהו יכול להאיר את עיני בקצרה מהיכן הגיע לנו כל הבלבול הזה.

 

[נחמן ל.]

זה תלוי במקומות,
כידוע שהכדור השמיני מסתובב על צירו כל יום,
האם אתה מתכוון שבמקום אחד יש כמה וכמה זמנים?

 

[רבי]

אכן כן.
חד מוציא את הצום בשעה זו והשני בשעה אחרת.

 

[הצעיר שבחבורה]

משהו יכול להאיר את עיני בקצרה מהיכן הגיע לנו כל הבלבול הזה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

משהו יכול להאיר את עיני בקצרה מהיכן הגיע לנו כל הבלבול הזה.

לחץ כדי לכווץ...

עוד מהלוח הנ"ל

 

[נחמן ל.]

אתה כותב בעצם שיש הרבה שיטות בדבר?
כמו שיש כמה וכמה וכמה שיטות לזמן עלות השחר?

 

[והב בסופה]

בוא נסכם.
מדינא דגמרא צאת הכוכבים לר' יהודה הוא ג' רבעי מיל אחרי השקיעה, ולר' יוסי מופלג מעט (י''א בזמן מועט כחצי דקה - דקה, וי''א יותר מזה)
מיל: י''א שהוא 18 דק', וי''א שהוא 22.5, וי''א שהוא 24 דק' (ולא מצינו כמעט מי שיחשוש לשיטה זו לחומרא)
א''כ צאת הכוכבים לר' יהודה (וכן לחלק מהראשונים הוא צה''כ דר' יוסי, פחות מחצי דקה לאחמ''כ) יהיה 13.5 או 16.7 או 18 דק' אחר השקיעה
אלא שישנם כמה בעיות עם החישוב הנ''ל:
א) בגמ' ובכל הראשונים מבואר שבצאת הכוכבים נראים 3 כוכבים בינונים ברקיע, ובמציאות כמעט לא שייך לראות 3 כוכבים בינונים, גם לא ב-18 דק', רק ב25-29 דק'.
ב) יתכן שביה''ש דר' יוסי מופלג יותר מכדי שיעור טבילה, כמבואר בתירוץ בתרא דתוס' שבת לה:
ג) יתכן שלא מדייקים כ''כ בזמן השקיעה (כן דעת האור לציון והגרי''ש אלישיב לחוש לזה)
ד) דעת הגר''ז שאת השקיעה יש לחשב לפי ההרים הגבוהים שבא''י, וא'כ יש לאחר את השקיעה ב6-7 דק', ולכה''פ 4.5 דקות.
ה) מנהג רוב קהילות ישראל, בין הנוהגים כר''ת ובין הנוהגים כהגאונים, לא היה לחכות לזמן מסוים (13/72 דק') אלא קבעו את הלילה ע''פ ראיית ג' כוכבים בינונים, וממחקר קצר בנושא זה, נמצא שברוב הקהילות המנהג היה לחשב את תחילת הלילה 7-9 מעלות מתחת לאופק (= 30-40 דק' בארץ חישראל) וכן נהג החזו''א, ועוד רבים מגדו''י.

להלכה למעשה, דעת רוב הפסוקים לחוש לאחר את הצאה''כ יותר מג' רבעי מיל, ולכה''פ במילי דאו'
אלא שלענין תענית, יש סניף נוסף להקל, כי מעיקר הדין בין השמשות של תענית מותר, ומחמירים רק בגלל שחוששים לר' יוסי, או שמא יטעו ויאכלו לפני הבין השמשות, ותרי חומרי לא מחמירינן, כי ס''ס מדינא דגמרא לרוב הראשונים צאה''כ הוא 14 או 17 דק' אחרי השקיעה, ולא יותר, וכשיטת הגר''א וכן מנהג ירושלים המקורי (אך כמדומה שלענין דאורייתא נהגו להחמיר).
אמנם בצאת השבת כיון שיש דין תוספת שבת מחמירים להמתין לג' כוכבים קטנים רצופים שהוא 36 דק' (ע''פ מעלות) אחר השקיעה.
יש לציין את כל הזמנים יש לחשב לפי מעלות, אך יש להסתפק אם לסמוך על חישוב זה (לענין ג' רבעי מיל בלבד ! בשאר הזמנים פשוט שזה הנכון) גם לקולא, מכיון שהחישוב מהשקיעה המישורית, ומאידך לא נמצא בפוסקים שביה''ש בהר מתקצר. וגם שע''פ דעת הגר''ז שהובא לעיל יש למנות מהשקיעה ההררית.