נערך לאחרונה:
נודע שמורנו הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מגדולי הפוסקים נשא אישה בפורים וביום חתונתו דרש בענין זה שיש להקל וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והוסיף שהרי המנהג להתחתן בלילה ועיקר מצות השמחה בפורים היא ביום ולא בלילה.
 
נודע שמורנו הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מגדולי הפוסקים נשא אישה בפורים וביום חתונתו דרש בענין זה שיש להקל וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והוסיף שהרי המנהג להתחתן בלילה ועיקר מצות השמחה בפורים היא ביום ולא בלילה.
דברים נפלאים ומיוחדים

אך לענינא דילן, כל עוד יש שמחת פורים, מתי שהיא רק לא תהיה,

נאמר להאי כללא דאין מערבין שמחה בשמחה
 
אף לאחר דבריו, אין דבריו כפי שרצה כת"ר לבאר
למה לא?
בפסוק כתוב בך ודורשים בך בקב"ה בך בתורתך וכו'
ואף שכתוב רק פעם אחת ומנין לרבות כל הריבויים האלו
וע"כ שזה אותו שמחה ולא שמחה אחרת
 
נראה לי שיש לתרץ:
בשמיני עצרת הוא חג שמחה של הקב"ה כדברי המדרש. הקב"ה כביכול המארח רוצה שאנו נהיה איתו יום נוסף לבד בלי שאר האומות והוי שמחה שלו בנו.
ובאו חכמים ותיקנו את סיום התורה באתו יום שמשמעותו שמחה שלנו בו ובתורותו
 
אין בדבריו בכדי לפרס עיקר הקושיא אימת אומרים אין מערבין שמחה בשמחה, והיכן לא,

שהרי כל המצוות ענינם קירבת אלוקים,

וא"כ היכן נאמר זה והיכן זה
לי ידוע שמטרת המצוות היא גילוי כבוד מלכות ה' יתברך בעולם וזה ע"י המצוות והם האמצעיים לגילוי מלכותו אומנם בשמחת תורה המשמעות של חג זה שהחיבור וגילוי מלכות הקב"ה בעולם זה לא על ידי אמצעיים של מצוות אלא ע"י יחוד יחד איתו וזה כוונת המדרש שהביא רש"י בפרשת פנחס עכבו עימי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם וזה מה שתרגם התרגום המילה "עצרת"- כנישין והיינו לשון כינוס שזה להתייחד לבד עם הקב"ה ובזה מתגלה מלכותו בעולם שרצונו רק בעם ישראל ולא בשום אומה אחרת כי רק עם ישראל יודעים כיצד לגלות את מלכותו בעולם בשונה משאר אומות העולם.
 
מהיכי תיתי שיש דין שמחה בשמיני עצרת הרי כל הנאמר הוא על שלושת הרגלים ?
סוכה פ"ד משנה ח ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג:
 
בהא דקבעו הקדמונים לגמור התורה בשמ"ע ולא חשו לדינא דאין מערבין שמחה בשמחה:

ב'קרן אורה' (מו"ק ח:) כתב להקשות: "יש לדקדק על תקנת קדמונינו לסיום התורה בשמיני עצרת, ואמאי לא חששו לעירוב שמחה בשמחה", ויעוי"ש בסו"ד דהוכיח מהכא, דשמחה לגמרה של תורה לא חשיב עירוב שמחה בשמחה, ולכך שרי נמי לסיים מסכת בחוה"מ או ביו"ט ואין בזה משום דינא דעירוב שמחה בשמחה.

ומצאתי להגרב"צ פלמן ב'שלמי תודה' (סי' צ"א) דכתב לבאר, ע"פ מאי דאיתא במדרש שה"ש (א', ג') עה"פ "נגילה ונשמחה בך", וז"ל: "רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו - רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך, אמר רבי יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה בי"ת שנים כ"ף עשרים הרי בך".

ומבואר בדברי המדרש, דעיקר שמחת היו"ט היא שמחה בה' ובתורתו, וע"י ששמח בתורה מקיים הוא לדין שמחה, וכן מבואר בדברי הרבינו יונה בברכות (דף ל"א) דדברי המדרש קאי על שמחת יו"ט, שאע"פ שאנו שמחים בנסים שנעשו לנו מ"מ עיקר השמחה אינה בעבור היו"ט - אלא בעבור ה', ומשו"ה אמרינן במדרש שהשמחה היא בה' ובתורתו. וממילא לפי"ז א"ש דלא חשיב עירוב שמחה בשמחה, כיון דעיקר השמחה ביו"ט הוי בה' ובתורתו, וא"כ כשעושה סעודה לגמרה של תורה - אין לך קיום שמחת יו"ט גדול מזה.

ונראה עוד, דעיקר דינא דאין מערבין שמחה בשמחה לא הוי איסור בעצם השמחה, אלא הוא איסורא במעשה המביא שמחה שאינה משמחת המועד, אבל עצם השמחה האחרת אינה אסורה, וראיה לדבר מהא דשרי לישא קודם המועד אע"פ שיש לו דין שמחה שבעה ימים ואותם ימים יחולו במועד, והיינו משום דעיקר האיסור הוא במעשה המביא שמחה, וכיון דקודם הרגל ליכא איסור במעשה, שוב ליכא איסורא בעצם השמחה.

ומעתה נראה, דשמחה לגומרה של תורה אינו מעשה המביא שמחה, שהרי מעשה הלימוד הוי ככל תלמוד תורה, דמקיים הוא מצות תלמוד תורה, ורק היכא שגמר פרקו ממילא יש לו שמחה על שזכה לסיים לסיים פרק אחד או מסכת אחת, אבל מעשה הלימוד בעצמותו הוי מעשה ת"ת ככל ת"ת שבעולם, וכיון שכן שוב ליכא איסורא ואפילו שאינה שייכת לשמחת הרגל, וכל האיסור הוא לעשות מעשה של שמחה, וכיון דהאי מעשה הוי מעשה ת"ת פשיטא דשרי לעשותו, ואדרבה מחויב הוא ללמוד מדין מצות ת"ת וידיעת התורה, וכיון שסיים ממילא הוא שמח, ואין בזה סרך איסור.
עד היכן הם דברי הגרב"צ פלמן ומהיכן הם דבריך או שכל הקטע עד הסוף הוא מדברי הגרב"צ?
 
יש לדקדק על תקנת קדמונינו לסיום התורה בשמיני עצרת, ואמאי לא חששו לעירוב שמחה בשמחה ?
עשיתי בחוה"מ סיום מסכת, האם גם על זה קשה כנ"ל? ובפשטות ושטחיות השמחה בתורה ובנותן התורה אינה מתנגשת עם שום שמחה בעולם כלל ועיין,
 
חזור
חלק עליון
✖ ❓