חנוכה טעם קביעת שם 'חנוכה' (1 צופה)

[מור וקציעה]

א. שם חנוכה מלשון חניה: "חנו כ"ה מאויביהם", שכן בכ"ה כסלו חנו מאויביהם (כל בו מד).

יש שאמרו בלשון אחרת חנו בכ"ה מנסיעתם למלחמה, מלשון הפסוק (במדבר לג) "ויסעו ויחנו" (לבוש סימן תרע א).

ב. חנוכה מלשון 'חינוך', שחנכו את המזבח. לאחר שהיוונים טימאו את המזבח ואסרוהו, בני חשמונאי היו צריכים לגנוז את אבניו ולבנותו מחדש (או"ז ח"ב סימן שכא). י"א על שחנכו את כלי השרת, שכן אחרי שטימאו היוונים את ההיכל והעזרה, בני חשמונאים היו צריכים להתיך את הכלים ולעשותם מחדש (אבי נחל סוף דרוש יב). י"א על שם שנחנך בית המקדש והעבודה; כשהיונים גברו נטמא המקדש ובטלה העבודה, וכשגברו ישראל טהרו את ההיכל והמקדש (שבולי הלקט קעד). י"א משום שמלאכת המשכן הושלמה בכ"ה בכסליו והיה המשכן מוכן לחנוכתו (מחזור ויטרי רלט).

ג. חנוכה מלשון 'חן' (כה) שבכ"ה כסליו מצאו עם ישראל חנינה (בעיני ה') (מחזור ויטרי רלט).

ד. חנוכה מלשון 'מנוחה', שאסור במלאכה. כתב המהרי"ל: "קבלה בידינו שאסור לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, וי"א גם ביום הראשון ואחרון, ונראה ראיה מדקראו ליה 'חנוכה', כלומר חנו בכ"ה שאסור במלאכה, דאם אין איסור כלל מה חניה שייך כאן, דדוחק לומר 'חניה' מלשון מלחמה (הובא בב"ח סימן תרע).

ה. לפי שביום זה חנתה שכינה על ישראל (יסוד ושורש העבודה שער יב פ"א).

ו. חנוכה – על שם חינוך ההיכל ביום כ"ה בכסלו, בימי חגי הנביא כמובא בנבואת חגי (ב-יח) שבכ"ד בכסלו יוסד, ולמחרת חנכוהו בהקרבת קרבנות ובהדלקת הנר (מור וקציעה סימן תרע).

ז. לפי שהוא נוטריקון של ח' נרות והלכה כבית הלל (אבודרהם חנוכה).

חג האורים – חג הנרות. יש המכנים את ימי החנוכה בשם "חג האורים" או 'חג הנרות', והטעם: לפי ששמות אלו נובעים מנס פח השמן וממצות חכמים להדליק נרות שמונה ימים (חנוכה הלכות ומנהגים פרק א הערה כא).
הרה"ג יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'