קדיש לעילוי נשמת גוי חסיד אוה"ע? (לינדזי גרהאם) (2 צופים)

[אלף בית]

איש תקשורת "התייעצתי עם פוסק הדור הרב זילברשטיין, הוא אמר לי שאפשר ללמוד משנה ולאחר מכן לומר קדיש דרבנן לעילוי נשמת לינדזי גרהאם".
האם יש באמירת קדיש עילוי נשמה לגוי?

 

[מילתא בטעמא]

האם יש באמירת קדיש עילוי נשמה לגוי?

לחץ כדי לכווץ...

במה זה שונה מתפילה על חסיד אומות העולם?

תפילה וברכות להצלחת אומות העולם – עולמות

olamot.net

בספר חסידים (סימן תשצ) כתב: "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו. וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים. וכן אמר רבי יוחנן על חרבונא 'זכור לטוב', לפי שדיבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו, ויצחק אמר על עשו יֻחַן רָשָׁע (ישעיה כו, י) והשיב לו בַּל לָמַד צֶדֶק (שם)". ומפורש בדבריו שמותר לבקש – להתפלל להקב"ה שיקל בדינו של נכרי שעשה טובות ליהודים, והוא לא חילק בין נכרי עובד עבודה זרה לנכרי שאינו עובד עבודה זרה.

על פי דבריו דן רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן לג) "על מי שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרוויח עמו ועושה לו טובה והוא חולה, אי מותר להתפלל עליו שיחיה, וגם לתת צדקה בעדו לתלמיד חכם שילמדו לרפואתו, או לא", וכתב: "נראה לי דמותר גמור הוא, וכמו שכתב בספר החסידים (סימן תשמו) שיהודי שעשה לו גוי טובות כשזוכרו צריך לומר עליו זכרו לברכה, ועיין בספר חסידים (סימן תתקפב)".

בהמשך דבריו כתב רבי חיים פלאג'י: "הרב יצחק עטיה בספרו רוב דגן (קונטרס אות לטובה, אות מה) נשאל, האם מותר לעשות לחישה וברכה לגוי החולה שיתרפא, וגם אם הוא גוי קטן ולא ידיע מאי ליהוי, שמא יהיה מחסידי אומות העולם, אם מותר גם כן לברכו ולעשות לו לחישה שיתרפא מחוליו. והשיב, אם כשבא אליו הגוי ויכול להשתמט ממנו, למד לשונך לומר איני יודע. אבל אם היה המציאות שהוא מכירו שיודע ללחוש ולא יוכל להשתמט, אז מפני דרכי שלום ואיבה, מיבעי ליה ללחוש ולהתפלל עליו שיחזור למוטב ויתרפא. והיינו דומיא דמפרנסים עניי כותים הבאים לשאול עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [כפי שנפסק בשו"ע בהלכות צדקה (יו"ד סי' קנא סע' יב) "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם משום דרכי שלום"]. וגם שאם תהיה שעת רצון ודבריו נשמעים ויתרפא, יהיה קידוש השם בדבר. וגם אפשר שעל ידי זה יהיה גר צדק" [והביא לכך ראיה מ"מעשה רב" שאלישע הנביא ריפא את נעמן מצרעתו [כדלעיל אות א] ועל ידי זה נעשה גר תושב (גיטין נז, ב) "והיה זה רפואת הנפש והגוף בבת אחת"].

רבי חיים פלאג'י הכריע למעשה להתיר להתפלל לרפואת נכרי, אם יש ליהודי צורך בכך: "ושוב בו בפרק בא נדון לפני כיוצא בזה, ביהודי אחד סרסור מגוי אחד וחלה ונטה למות והגיע עד שערי מות, ובא היהודי לפני באומרו שהוא ערב ליהודים שנתנו לו סחורות בהקפה לגוי זה. והיהודי הסרסור יצא ערב בעדו, ואם מת הגוי הסוחר הנזכר יבוא נזק והפסד ליהודי הסרסור הלזה שיצא ערב בעדו. ובכן חילה פני שאקבץ עשרה תלמידי חכמים וילמוד תהלים בעד הגוי החולה הלזה. וכן עשיתי מעשה, והיה קידוש השם גדול שקם מחוליו והכיר מעלת האומה ישראלית. ושוב אירע עוד מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח אלי שיתפלל בעדו שיחיה, ונתרפא. וחלם חלום הגוי הנזכר כי תפילתי עשתה פירות, והיה קידוש השם גדול".

וכן פסק בשו"ת בית שערים [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ב] "נראה לי דמותר להתפלל בעד נכרי חולה, ולא מיבעיא אם אינו נוטה למות, אלא אפילו נוטה למות הרי לדעת כסף משנה [אות ג], אם אינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו, וכל שכן נכרים בזמן הזה דלאו עובדי עבודה זרה הן [יתכן שכוונתו לשיטת המאירי שהבאנו לעיל אות ג]. ומכל שכן כשמבקש להתפלל עבורו הרי מאמין באלקי ישראל, והרי בן נח אינו מצווה על השותף. לכן אין להחמיר כל כך אפילו אין לחוש משום איבה".

וכן הכריע הגר"ע יוסף בספרו יחוה דעת (ח"ו סימן ס) לאחר שהביא את דברי הפוסקים שנתבארו לעיל: "הדבר ברור שאם הוריו של הגר צדק ישמעאלים והם חולים, מותר להתפלל עליהם לרפואה שלימה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. וכן מתבאר בכסף משנה (עבודה זרה פ"י ה"א). ולכאורה יש מקום לומר שאפילו אם הוריו נוצרים שמשתפים שם שמים ודבר אחר, אין דינם כעובדי עבודה זרה, לפי מה שכתבו התוספות סנהדרין (סג, ב), שבני נח לא הוזהרו על השיתוף, וכן כתב הרא"ש שם. וכן פסק הרמ"א (או"ח סימן קנו), שלא הוזהרו בני נח על השיתוף. ולפי זה נראה שכיון שגם עובדי עבודה זרה בשיתוף אין דינם כעובדי עבודה זרה, מותר לרפאותם, אפילו במקום שאין לחוש לאיבה, וכן מותר להתפלל לרפואתם".

ונראה לענ"ד להביא ראיה להתיר להתפלל עבור נכרים, מדברי האגרות משה (או"ח ח"ד סימן כה) שאין לבן נח חיוב להתפלל, אך יש לו מצוה להתפלל "כמפורש בקרא (ישעיה נו, ז) כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, ואם כן הרי הוא כמפורש שאף שפטורים מתפילה, מכל מקום כשמתפללים להשי"ת עושין מצוה. דאם לא כן איזה שבח הוא במה שיקרא בית תפילה לכל העמים, אם אין לנכרים שום מצוה בתפלתם. ומסתבר שהוא בחשיבות דאינו מצווה ועושה". ובהמשך דבריו כתב: "אבל נראה לענ"ד דהוא רק לקבוע חיוב להתפלל אף כשאין לו צורך מיוחד, לבקש איזה דבר. אבל כשמתפלל רק כשיש לו צורך, כגון שיש לו חולה או שאין לו פרנסה, הוא כחיוב ממש. ולא קשה ממה שלא החשיב זה למצוה מיוחדת בחיובי בני נח, משום דזהו עיקר האמונה בהשי"ת, שרק הוא הנותן פרנסה והרופא חולים. וכשאינו בוטח בהשי"ת ואינו מתפלל אליו, הרי הוא כאינו מאמין בו ומאמין בדברים אחרים. ואמונה בהשי"ת, אף שלא הוזכר זה במנין ז' המצוות, ודאי הוא מחוייב להאמין". ומאחר וגם נכרים מחוייבים להתפלל על צרכיהם, נראה כי מותר לישראל להתפלל עבורם כדי לאפשר להם להתפלל.

 

[מאירי]

לעילוי נשמת לינדזי גרהאם

לחץ כדי לכווץ...

לינדזי גרהאם בן פלורנס ג'יימס
לינדזי גרהאם בן מילדרד אליזבת' ווקר

שם אביו: פלורנס ג'יימס "פ. ג'יי." גרהאם (Florence James "F.J." Graham)
שם אמו: מילדרד אליזבת' ווקר גרהאם (Mildred Elizabeth Walker Graham)

 

[מכנדבי]

הוא שמר שבע מצוות?

 

[יעקב הסופר]

הוא שמר שבע מצוות?

לחץ כדי לכווץ...

זה נפק"מ?

 

[בן הגולה]

איש תקשורת "התייעצתי עם פוסק הדור הרב זילברשטיין, הוא אמר לי שאפשר ללמוד משנה ולאחר מכן לומר קדיש דרבנן לעילוי נשמת לינדזי גרהאם".

לחץ כדי לכווץ...

מוזר שהרב זילברשטין לא ייעץ לו כהכרעת המשנ"ב לומר משנה שיש בה דבר הגדה.

האם יש באמירת קדיש עילוי נשמה לגוי?

לחץ כדי לכווץ...

לא חושב שמישהו חיפש דרך להעלות את נשמתו... השיקולים יותר שייכים לריטינג וכו'.

הוא שמר שבע מצוות?

לחץ כדי לכווץ...

כנוצרי בפטיסטי בגדול כן. (ואגב תמיכתו בישראל נבעה מאמונתו זו).

 

[משתדל לעשות רצון ה']

​

קדיש לעילוי נשמת גוי

הרב שמואל ברוך גנוט
בתקופת השואה הנוראה שלחו ראשי ה"יודנראט" שבגטו-קובנה את ידידי מר יהודה בייליס להציל ילדים יהודים ולהבריחם מתוך הגטו. הנער יהודה בייליס סחב על כתפיו, בתוך שק ירקות, ילד יהודי קטן והובילו אל מחוץ לגטו, לידיו של כומר קתולי, שהעבירם לידים נאמנות. 22 ילדים רכים ניצלו כך בזכותם של מר ביליס שיחי' ואותו כומר נוצרי, שחירף את נפשו למען הצלת הילדים מתחת ציפורני הקלגס הנאצי יש"ו. לאחרונה נסע מר ביליס הי"ו לליטא ורצונו הכביר היה לומר קדיש לעילוי הכומר הנ"ל, במהלך טכס רשמי לזכרו של הכומר ובהשתתפות יהודים רבים ולהבדיל גם בני לא ברית. לפיכך שאלני האם אפשר לומר קדיש יתום לע"נ הכומר הלזה, ששם נפשו בכפו למען כ"ב מילדי ישראל היקרים.

לפני יותר מעשרים שנה כתבתי את ספרו של בייליס, 'יודקה', על קורותיו בשואה הנוראה. ספרו האוטוביוגרפי, אותו כתבתי מתוך שיחותיי הקבועות עימו, כשהוא מתאר הכל בציוריות וחיוניות מלאת מרץ, תורגם גם לליטאית, לאנגלית ולגרמנית. על בסיס הספר בעברית כתב בייליס ספר נוסף בליטאית המיועד לבני נוער ליטאים הרחוקים מיהדות ומהשואה, בו ההקדמה ההיסטורית ארוכה יותר, נוספו צילומי תעודות ומסמכים בליטאית והתווספו פרקים על יהדות. הוא ליווה משלחות נוער לפולין כאיש עדות והוזמן במשך שנים לליטא להופיע בפני תלמידים ולספר את סיפורו.

רק השבוע, ביום השואה, נודע לי שמר יהודה בייליס נפטר בכ"ז אדר א' התשפ"ב, מותיר אחריו שתי בנות, נכדים ונינים. יהיו הדברים, שכתבתי בשעתו בשעת מעשה, לעילוי נשמתו.



תשובה: א] בבואנו לדון בשאלה זו עלינו לעמוד על מספר שאלות. ראשית, האם ישנו לגוי חלק לעולם הבא. שני בקודש עלינו לידע האם ישנו בכלל מושג ושייכות של עליית נשמה אצל נכרי לאחר מותו, ושלישית, האם אפשר לומר קדיש על אדם זר שאינו אביו או אמו, וכדלהלן:

"עולם הבא" בנכרי

ב] האם לנכרים יש חלק לעולם הבא? ומי מהם יש לו חלק לעוה"ב?

איתא בסנהדרין (קה, א): כתיב "בן בעור" וכתיב "בנו בעור", אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות, בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי, הא אחריני אתו, מתניתין מני רבי יהושע היא, דתניא ר' אלעזר אומר "ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים", "ישובו רשעים לשאולה" אלו פושעי ישראל, "כל גוים שכחי אלקים" אלו פושעי עובדי כוכבים, דברי ר"א, אמר לו ר' יהושע וכי נאמר "בכל גוים" והלא לא נאמר אלא "כל גוים שכחי אלקים". אלא "ישובו רשעים לשאולה", מאן נינהו "כל גוים שכחי אלקים". נמצא דנחלקו תנאים האם לנכרי יש חלק לעוה"ב או לא.

ובדברי הרמב"ם בזה רבתה המבוכה. דבפ"ח ממלכים הי"א כתב וז"ל: כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם, עכ"ל. וכ"כ בפ"ג מתשובה סוף ה"ה ובסוף פי"א מעדות, דלחסידי אומות העולם יש חלק לעוה"ב. וצ"ע דבפי"ד מאיסו"ב ה"ד כתב וז"ל: ואומרים לו [לבא להתגייר] הוי יודע שהעוה"ב אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל, וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה צפונה היא להם. שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, עכ"ל. ולכאו' סיתרא"ה נינהו, דהכא נקיט דהעוה"ב צפון אך ורק לישראל ולא לנכרים, וצ"ע.

ב] והמהרי"צ חיות (יבמות מ"ז א') כתב דצ"ל דט"ס נפלה ברמב"ם בהלכות איסו"ב. וראיתי שציינו שעמדו בזה בצפנת פענח סנהדרין צ' א' ד"ה כל, בתורת אבות פי"א ובשיעורים וחדו"ת מהרב דפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל, ואין ספרים אלו תח"י.

ואכן ברדב"ז בהלכות מלכים שם כתב: וראיתי מי שכתב שאין החלק הזה בגן עדן, שאין ערל נכנס שם (עיין עירובין יט, א) וסימנך "כל ערל לא יאכל בו". נמצא דחלוקים ב' העולמות, ואפשר דזוהי כוונת הרמב"ם בהלכות איסו"ב. ובס' מרגליות הים בסנהדרין שם הביא את דברי הזוהר חדש רות (ע"ח ד') שכתב: כל גוי שיעשה תשובה ויתפרש מע"ז ומעבירה, יעיל הקב"ה ביה רוח קדישא ונפשא קדישא וע"ד יש לו חלק לעוה"ב. ולא עם בני ישראל, אלא חלק בפני עצמו ועולם בפני עצמו. וציין ג"כ לדברי התוס' בע"ז (ה' א' ד"ה אין) דהנשמות של ישראל ושל נכרים אינן בגוף אחד.

וכן מצינו שכתב רבנו הלוצאטו ז"ל בדרך ה' (ח"ב פ"ד אות ז) וז"ל: ואולם לעוה"ב לא תמצאנה אומות זולת ישראל. ולנפש חסידי אומות העולם ינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם ונטפלים להם כלבוש הנטפל לאדם, ובבחינה זו יגיע להם מה שיגיע מן הטוב, ואין בחוקם שישיגו יותר כלל, עכ"ד. ולפי"ז יובנו דברי הרמב"ם בשופי.

ג] והנה הרמב"ם נקיט שחסידי אומות העולם הם אלו המקיימים ז' מצוות בני נח. אולם בש"ס לא מצינו שצדיקי אוה"ע הם אלו המקיימים ז' מצוות, ועיין לקמן מקורו הטהור. ואמנם בתוספתא (סנהדרין פי"ג א') נאמר "הא יש צדיקים בעובדי כוכבים שיש להם חלק לעוה"ב", ומלישנא ד"עובדי כוכבים" לכאו' יש לדקדק קצת שיש להם חלק לעוה"ב באופנים מסוימים, הגם שהם עובדי ע"ז. ואולם מסתבר שאינו כן, ועכו"ם הכוונה לנכרים. וכן ראיתי שכ' מו"ר הגר"א ארלנגר זצ"ל בברכת אברהם סנהדרין שם דנראה דט"ס הוא וצ"ל גויים.

והר"מ הוסיף בזה וכתב שעל הנכרי לקיים ז' מצוות מפני שהקב"ה ציוה עליהם ולא מפני הכרע הדעת. והכס"מ נקיט דהר"מ מסברא דנפשיה קאמר. ואולם הביאו בזה דברי מדרש משנת ר' אליעזר שכ' שחסידי אוה"ע הם כשעושים ז' מצוות ב"נ, מכח שציוה אותנו אבינו נח מפי הגבורה, אך אם עשו המצוות מדעת עצמן או ששיתפו שם ע"ז, אין לוקחים שכרן אלא בעולם הזה. וע"ע דברים נפלאים באור שמח איסו"ב שם, דלפי"ד הר"מ י"ל דהא דב"ק ל"ח א' דאין הנכרים מקבלים שכר כמצווה ועושה, היינו כשלא מקיימים משום שכן ציוה ה' למשה רבנו ועושים רק מפני צו ה' לאדם ונח. עי"ש ובספר הליקוטים ברמב"ם מהדורת פרנקל, ובמכתבים בס"ס חידושי מרן הגרי"ז.

והנה כשגוי מקיים ז' מצוות מפני הכרע הדעת, נמצא שאינו חשוב לחסיד אומות העולם. ומדברי מדרש משנת ר"א למדנו שגם נוצרי המקיים מצוות אלו מפני דתו אין לו חלק לעוה"ב, כיון ששיתף שם משיחו וע"ז דיליה במצוותיו. ומצאתי כן בריטב"א (ר"ה יז, א) שכתב דדוקא חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב, "אבל אלו הנוצרים והישמעאלים בכלל מינים הם, וכמו שפירש רש"י דהמינים תלמידי ישו הנוצרי". וע"ע שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תי"ח).

ד] ואמנם עדיין י"ל מסברה דשאני המציל נפש אחת מישראל, וכ"ש נפשות רבות מישראל, דאפשר ואף אם לא קיים כהלכה את ז' מצוות ב"נ משום צו הקב"ה, עדיין שכרו רב. דאע"פ דאמר קרא "חסד לאומים חטאת" (ועיין ספר היראה בזה), מ"מ ישראל ניצלו על ידו. ויעויין בב"מ קי"ד א' דרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו הנביא דקאי בבית הקברות של נכרים, ובמדרש תלפיות (ענף אליהו ומשיח) הביא שפירשו בזה שהלך אליהו להציל מת גוי שעשה טובה לישראל ממזיקי הגיהנום. וכן בספר חסידים (סי' תש"צ) כתב שאם יש נכרי שעשה טובות לישראל יכולים לבקש מהקב"ה שיקל בדינו, וכן מברכים את חרבונא הזכור לטוב על שדיבר סרה על המן.

וממילא שפיר י"ל שאף אם אין חלק לעוה"ב למציל נפשות מישראל לפי צו הנצרות, מ"מ אפשר להצילו בתפילה מהמזיקים דגיהנום ולהקל בדינו הקשה.

עילוי נשמה בגוי

ה] בהאמור לעיל נתבאר שאפשר להתפלל על נכרי שלא יינזק בעוה"ב ושלא תשלוט בו יד גיהנום. אך עדיין עלינו לדעת האם שייך בו ענין עילוי נשמה כפי ששייך בישראל ע"י פעולות הבנים, אמירת קדיש, לימוד תורה ועשיית מצוות לעילוי נשמת הנפטר.

ואלו הם דברי הספר חסידים (שהזכרנום לעיל): "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש מהקב"ה שיקבל בדינו. וכן יכולים לבקש לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים, וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדיבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו. ויצחק אמר על עשו "יוחן רשע" (ישעיה כו, י) והשיב לו "בל למד צדק". ודוד שביקש על אבשלום להצילו מדינה של גהינום, כי גרמה של דוד היה, שאם לא חטא בדבר אוריה לא היה אבשלום חוטא. וגר המבקש על אביו ועל אמו לא יועיל להקל בדינם", עכ"ל.

ובראשית דבר מוכח מדבריו שיכולים להמתיק את דין הנכרים בעוה"ב, אך אפשר וזהו דוקא ע"י תפלה, שנתפלל בתפילה ישירה להמתקת דינו. אך קדיש אין עניינו תפילה ישירה לתועלת הנפטר, אלא היא תפילה לרומם ולקדש שמיה רבה, ורק מפני שהנפטר גרם את אמירת הקדיש מתעלה הוא על ידה. ובזה מי יימר לן שעילוי כזה שייך גם בנכרי?!

והנה הספר חסידים כתב מצד אחד שניתן להמתיק את דין שמים של הנכרי, אך מנגד כתב שגר צדק אינו יכול להמתיק את דין הוריו. ותמוה מדוע ייגרע כח הגר מכחם של אחרים המתפללים לנשמת הנכרי? אלא שצ"ל דמש"כ לענין הגר, היינו שימתיק את דינם כדין "בנא כרעא דאבוה", שלכאורה על ידי עצם מעשי הגר וזכויותיו יתווספו להם זכויות בשמי שמים, כבסנהדרין קב, א. וע"ז אמר רבי יהודה החסיד שמכיון וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו מתייחס אחר הוריו הנכרים (וכפי שציין שם הגר"ר מרגליות זצ"ל בהערות מקור חסד בשם רמ"א), ל"ש שיעלה במעשיו הטובים את נשמתם. אך אם יתפלל בפירוש להקב"ה שישמרם ויצילם מהמזיקים ויזכה אותם בדינם, תועיל תפילתו כמו כל תפילה להקב"ה.

וכן מוכח לכאו' מדברי התוספות בסוטה (י, ב) שהקשו על הא דאיתא שם דדוד המע"ה התפלל שאבשלום ייתיה לעולמא דאתי, דהאיך עשה כן והא אמרו בסנהדרין ק"ד א' דברא מזכה אבא ואבא לא מזכי ברא, ותירצו בחד תירוצא וז"ל: "א"נ מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד אב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה, אבל תפלה מועלת, ודוד התפלל על אבשלום", עכ"ל. הרי לנו שהגם שמדין עילוי נשמה ע"י יסוד "בנא כרעא דאבוה" וכדו' ל"ש עילוי נשמה במקומות מסוימים. אך ע"י תפילה, שעניינה בקשה לעילוי נשמה ולא גרמא דעילוי נשמה, שפיר מהני.

והלום נראה לפרש דברי הס"ח מעט באופן אחר. דהנה הבאנו במק"א (במש"כ בגדרי זכויות הקדיש לע"נ הנפטר) את דברי ספר החיים לאח המהר"ל מפראג ז"ל (ח"ב פ"ח), שכתב שרובא דעלמא מתים בשביל חילול ה' המתכפר במיתת האדם, וכשעומד בן החוטא ואומר לפני התיבה שיתגדל ויתקדש שמיה רבה ומתנחם אני על מות אבי, הואיל ושם אביו מתקדש ע"י מיתתו, מיד מתכפר עי"כ עוון חילול השי"ת שעשה אביו, עי"ש. ולפי"ז י"ל דכשגר אומר קדיש לע"נ אביו הנכרי לא יומתק דינו, כיון שאין שייך דעוון חילול ה' מתכפר ע"י מיתה בנכרי. וכמו"כ גם א"נ דהכפרה היא בלא קשר לעוון חילול ה', מ"מ מד' ספר החיים נראה שרק בני משפחה מועילים בהודאתם דהקדיש להנפטר, וכעין דברי הש"ס שמשפחת הרוגי בי"ד מודים לבי"ד ואומרים יפה דנתם. אך בגר, שמבחינת ההלכה לא נחשב לבן משפחת אביו הנכרי, לא יועיל להמתיק דינם בהקדיש, כיון שאינו נחשב לבנו ויל"ע בזה.

ו] אמנם יש להקשות ע"ז מדברי הרמב"ן (בראשית יא, לב), דכתב גבי פטירתו של תרח אבי אברהם וז"ל: "או שמא יש לו חלק לעולם הבא שאמרו חז"ל בזכות בנו", עכ"ל. נמצא שהרמב"ן סבר שדין "בנא כרעא דאבוה" שייך גם בתרח הנכרי.

ואולי י"ל בזה עפ"מ שכתבתי במק"א (עי' בקונטרסי רינת שמואל בפרשת חיי שרה) דמצינו דאליעזר עבד אברהם נחשב לארור וגם ישמעאל בן אברהם נחשב לזה, ואברהם אמר עליהם "עם הדומה לחמור", וצ"ע אמאי לא נתגיירו, וכפי שאאע"ה הכניס רבים תחת כנפי השכינה. ואמרתי בזה דנראה דאיכא ב' דינים בגרות עכו"ם. א) קבלת עול תורה ומצוות והכרה בשלטון הית"ש. ב) כניסה על ידי כך לכלל ישראל. ודין זה מוכח מכמה דוכתי בסוגית גר קטן בכתובות י' א'. וי"ל דהכנסת הגר לכלל ישראל ע"י קבלת עול מלכות שמים היא דוקא כשישנו מושג של "אומת ישראל", היינו ממעמד הר סיני ואילך בהיותם לעם ואומה. אך בזמן האבוה"ק, כשעדיין לא היה כלל מושג של "אומת ישראל", אזי הנכנס תחת כנפי השכינה אינו בן ישראל, למרות שקיבל ע"ע מצוות. ולפי"ז א"ש דאה"נ ואליעזר וישמעאל קיבלו ע"ע להכנס תחת כנפי השכינה, אך מאחר דזה לא הכניסם לכלל ואומת ישראל, נשארו כבני חם הדומים לחמור. ובזה ביארתי בס"ד אמאי אמרו חז"ל במדרש דהאבוה"ק לא רצו לגייר את תמנע, אשר בעקבות זאת אמרה שאם לא חפצים בה תלך ותדבק בזרעם ונישאה לאליפז. דמהא דרצתה להידבק בזרע האבות מוכח שתמנע לא רצתה רק להכנס תחת כנפי השכינה גרידא, אלא גם להיכנס כחלק מאומת ישראל וזרע ישראל, ולכן האבוה"ק דחוה, כיון שעדיין לא נוצרה לה האומה הישראלית, שאפשר להיות חלק ממנה ע"י גירות. ולפי"ז י"ל דה"ה גבי אברהם, ד"בנא כרעא דאבוה" דל"ש בנכרי הוא דוקא אחר היותנו לאומה ויחס, שאז נאמר שהגר המתגייר חדל להתייחס לאביו הנכרי כיון שנכנס בצל אומת ישראל. אך קודם מתן תורה שפיר נחשב אברהם כבנו של תרח.

ז] ואמנם אמו"ר שליט"א ביאר דברי הספר חסידים באופן אחר, וההוא שלאמיתו של דבר לא ראוי שיהודי יעתיר למען המתקת דין הנכרי, ורק בהיותו מטיב ליהודים התירו זאת. אמנם גר, שאביו ואמו לא הביאוהו לחיי ישראל, אי"ז נכון שימתיק דינם, ומה שהטיבו עמו בהיותו נכרי אי"ז נחשב. וכן שמעתי מהגר"י פרנקל שיחי'. אמנם מלשון הספר חסידים "שלא יועיל להמתיק דינם", לא משמע בעניותי כדבריהם.

קדיש על אדם אחר

ח] ובדין אמירת קדיש על אדם שאינו מהוריו כבר נודע דשרי, וכבר דשו ביה רבים. עיין ב"י סוס"י ת"ג ששוכרים אדם לומר קדיש כשהנפטר לא הניח בן אחריו. ויעויין בזה במג"א סי' קל"ב סק"ב ובפתחי תשובה יו"ד שע"ו סק"ז ואבהע"ז פ"ט סק"ב, כף החיים סי' נ"ה אות ל' ואגרות משה יו"ד סי' רנ"ד. וממילא משום זה אין חסרון שהאומר קדיש על גוי שאינו אביו.

הכרעת גדולי הדור

ט] שוב ראיתי מביאים שבשו"ת זקן אהרן (להגאון הנודע מוה"ר אהרן וואלקין זצ"ל אב"ד קרלין, סי' פ"ז) דן בזה וצידד שאפשר וגר מחויב לומר קדיש לע"נ אביו, ומפני שלא יאמרו שע"י שהתגייר נפטר מהחובה לכבד את אביו, וכדברי הרמב"ם בהלכות מלכים וד' גליון רעק"א הנודעים בהלכות כבוד אב ואם שהנכרים קיבלו על עצמם לכבד את הוריהם. ומסקנתו היא שהגר יאמר קדיש באופן שלא יורגש שאומרו על אביו הנכרי. ואף שאנו לא בקיאים בטיב עליית הנשמה ע"י הקדיש והאם נשמת הגוי תתעלה עי"כ. מ"מ אם לא יועיל - לא יזיק, ואפשר לאומרו.

ונדברתי בדבר עם גדולי התורה וההוראה. מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל כתב לי בזאת בזה"ל: "לכאורה לא שמענו קדיש בגוי". וכעי"ז כתב לי הגר"י זילברשטיין שליט"א. מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל השבני דבר ש"קדיש לגוי יעזרו לו כמו כוסות רוח למת... ואפשר לומר קדיש על גוי, אך הקדיש לא יעזור לו". גם הגר"מ גרוס שליט"א אמר לי בזה שמעשה דומה בא לידו, כשגוי עשיר הוריש בצוואתו הון רב ליהודי, שבתנאי שהיהודי יאמר קדיש לעילוי נשמתו. ואמר ע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאפשר לומר קדיש, אם כי יתכן מאד שהקדיש לא יסייע לנשמת הנכרי. אך גם אם לא יועיל - לא יזיק...

 

[משתדל לעשות רצון ה']

קדיש ושבעה על נכרי​

מתוך ספר רץ כצבי

בעלון התורני בסוד שיח (גליון 199, כסלו תשע"ג) הובאה השאלה הבאה: "בתקופת השואה שלחו ראשי היודנראט שבגטו קובנה את יהודה ביליס, אחד מנערים בגטו, להבריח ילדים מתוך הגטו. ביליס סחב על כתפיו בתוך שק ירקות ילד יהודי והובילו אל מחוץ לגטו לידיו של כומר קתולי, שהעבירם לידים נאמנות. 22 ילדים רכים ניצלו כך בזכותם של ביליס והכומר שחירף את נפשו למען הצלת הילדים מתחת ציפורני הקלגסים הנאצים ימ"ש. לאחרונה נסע מר יהודה ביליס לליטא, ורצונו הכביר היה לומר קדיש על קברו של הכומר הנוצרי, במהלך טקס רשמי לזכרו של הכומר, בהשתתפות יהודים רבים, ולהבדיל, נכרים. והשאלה שנשאלה, האם אפשר לומר קדיש לעילוי נשמתו של הכומר".

ומעשה שהיה בבת ישראל שהסתתרה בשנות השואה בבית משפחה נכריה מחסידי אומות העולם, ועם תום המלחמה נישאה לאחד מבני הבית ונולד להם בן, שהתחנך כיהודי שומר תורה ומצוות, בהסכמת האב הנכרי. לאחר פטירת האב, שאל הבן האם עליו לשבת 'שבעה' על אביו הנכרי, והאם רשאי לומר עליו קדיש לעילוי נשמתו.

כדי להשיב על שאלות אלו, נקדים לעיין בשאלה נוספת שדן רבי אפרים אושרי, בשו"ת ממעמקים (ח"ד סימן טז) במעשה שהיה בנכריה שהחביאה בביתה ילד יהודי בגטו קובנה בזמן השואה ולאחר המלחמה השיבה אותו לחיק משפחתו היהודים "והנה כעבור זמן, באה נכרית זו ובקשתה בפיה, היות שהיא חולה מאד, וכפי ששמעה נוהגים היהודים להתפלל עבור חולים, ולכן היא מבקשת שיתפללו עבורה והיא בטוחה שבזכות שהצילה את הילד תתקבל התפילה והיא תבריא, והשאלה היא האם מותר לנו להתפלל עבור נכרים ולומר עבורם מי שברך".

לחץ כדי לכווץ...

הצלה וריפוי נכרי

א. במסכת סנהדרין (נז, א) ובמסכת עבודה זרה (כו, א) מובא: "עובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין". ופירש רש"י: "לא מעלין אותם מן הבור להצילם מן המיתה, ולא מורידין אותם לבור להמיתם בידים". מצד אחד אסור להרוג נכרים בידים, אך מצד שני גם אסור להצילם מסכנת מות.

הרמב"ם (עבודה זרה פ"י ה"א) מנה את טעם האיסור להציל נכרים מסכנת מות "ואסור לרחם עליהם שנאמר (דברים ז, ב) וְלֹא תְחָנֵּם. לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות, לא יצילנו. אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה, אסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה". מהפסוק "לֹא תְחָנֵּם" למדו חז"ל שאסור לתת לנכרי מתנות חינם, וסבר הרמב"ם כי גם הצלת הנכרי היא בעצם נתינת מתנה, האסורה מדין "לֹא תְחָנֵּם".

אולם בשו"ת בית שערים (יו"ד סימן רכט) למד רבי עמרם בלום, מתלמידי החתם סופר, מדברי התוספות בעבודה זרה (כו, א ד"ה לא מעלין) שאסור להעלות נכרי מהבור "משום שמגדל בן לעבודה זרה", כמבואר בתחילת הסוגיא שם בדברי המשנה: "בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמיילדת בן לעכו"ם". כשם שאסור ליילד נכרי, כי מרבה בכך שיהיו עובדי עבודה זרה בעולם, כך אסורה הצלת נכרי, ולכן אסור להציל נכרי.

הבית שערים כתב שלוש נפק"מ בין הטעמים:

[א] איסור הצלת נכרי – מהתורה או מדרבנן: "לפי טעם התוספות, על כרחך אינו איסור דאורייתא להצילו, דאם כן לא היה מותר להצילו משום איבה [כמבואר בגמרא (עבודה זרה כו, א) שמותר להציל נכרי כשיש חשש "איבה", דהיינו שיש חשש שאי הצלתו תגרום לשנאת יהודים, שעלולה להביא לסכנה]. אבל אם הטעם משום לא תחנם הוי איסור דאורייתא, ועיין בספר החינוך (מצוה תכו) שהוא לאו גמור אלא שאין לוקין עליו, משום דהוי לאו שאין בו מעשה", ואם כן יש איסור להצילו.

ומוסיף הבית שערים, כי גם לדעת הרמב"ם שאיסור ההצלה משום לא תחנם "מכל מקום משום איבה שרי, דכיון שהוא לטובת ישראל דלא תיהוי ליה איבה, אין כאן חנינה דהוי כמוכר לו". כלומר, אם בעד הצלת הנכרי מקבל היהודי תמורה, אין בכך איסור לא תחנם, כי אין זו מתנת חינם. ולכן כאשר ההצלה מונעת איבה, זוהי "תמורה" שמקבל הישראל בעד מעשה הצלת הנכרי, ואין בזה איסור לא תחנם.

[ב] כאשר הנכרי אינו נמצא בסכנת חיים: "לפי טעם התוספות, דווקא כשהוא קרוב למיתה ומחייהו, אסור להצילו משום שמגדל בן לעבודה זרה. אבל אם אינו קרוב למיתה מותר [להצילו]. אבל אם הטעם משום לא תחנם, גם בכהאי גוונא אסור, דהוי כמו מתנת חנם".

[ג] רפואת והצלת נכרי תמורת תשלום או טובת הנאה: "לפי תוספות, אפילו בשכר אסור להצילו. ומה שאמרו בגמרא (שם) ובשכר שרי [שמותר לרפא נכרי בשכר], הרי ביאר טעמו משום איבה, אבל היכא דליכא משום איבה שיכול להישמט, אפילו בשכר אסור. אבל אי הטעם משום לא תחנם, אז בשכר ליכא איסור כלל, כיון שעושה לטובת ישראל". כלומר, לפי תוספות, שאסור להציל נכרי "משום שמגדל בן לעבודה זרה", אפילו בשכר אסור להצילו, שהרי מגדל נכרי לעבודת כוכבים, ורק כשיש חשש "איבה" ואינו יכול להתחמק מהנכרי, מותר לרפאותו בשכר. אולם אם הטעם משום שעובר על איסור לא תחנם, כאשר הישראל מקבל תמורה מהנכרי, אין כל איסור בדבר.

ולפי זה נסיק שלדעת הרמב"ם מותר לרפא נכרי בתשלום. אולם לכאורה זה נסתר מדברי הרמב"ם עצמו (שם ה"ב) שכתב: "מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר, ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה, מרפא בשכר, אבל בחנם אסור".

ומחמת קושיא זו, כתב הבית שערים: "לכן מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר דמשום לא תחנם ליכא, ואסור משום מגדל בן לעבודה זרה. ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה, מרפא בשכר משום דאינו יכול להישמט, ולא תחנם ליכא. אבל בחינם אסור משום לא תחנם". ומבואר בדבריו, כי לדעת הרמב"ם יש לחלק בין ריפוי נכרי בחינם לריפויו בשכר. ריפוי בחינם אסור משום לא תחנם, ולכן אסור אפילו כשיש חשש איבה. אבל ריפוי בשכר שאין בו איסור לא תחנם, שהרי אין זה בחינם כי מקבל תמורה בעד הריפוי, אסור מהטעם "שמגדל בן לעבודה זרה".

דברי הרמב"ם נפסקו להלכה בשו"ע (יו"ד סי' קנח סעי' א) "עובדי גלולים משבעה עממין, שאין בינינו וביניהם מלחמה, אין מסבבין להם המיתה, ואסור להצילם אם נטו למות. כגון, שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו, אפילו אם יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה".

נכרי שאינו עובד עבודה זרה

ב. הכסף משנה (עבודה זרה פ"י ה"א) דייק מלשון הרמב"ם שרשאי להציל ולרפאות נכרי שאינו עובד עבודה זרה: "ומדברי רבינו שהזכיר בכל זה עובד עבודה זרה, משמע שאם אינו עובד עבודה זרה מותר לרפואתו בשכר, וכן להעלותו מהבור".

וביאר הכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי, כי הרמב"ם, שכידוע היה רופא במצרים, ריפא את הישמעאלים, היות ואינם עובדי עבודה זרה: "מה שנראה לי אמת שסמך הרמב"ם לרפאות לישמעאלים, מפני שלא היו עובדי עבודה זרה [כמפורש בדבריו בהלכות מאכלות אסורות (פי"א ה"ז) בדיני יין נסך, שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה: "כל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים, יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים. אבל הנוצרים עובדי עבודה זרה, סתם יינם אסור בהנייה"]. וכל שלא עבד עבודה זרה מותר לרפואתו, בין בשכר בין בחינם, אע"ג דליכא למיחש לאיבה. ולא אסיר לא משום 'לא תחנם', ולא משום 'לא מעלין ולא מורידין'. דכל זה אינו אלא בעובד עבודה זרה, וכמו שכתב שם הרב ז"ל בכסף משנה".

ומבואר בדבריו שמותר להציל ולרפא נכרי שאינו עובד עבודה זרה אפילו בחינם.

הצלת עובדי עבודה זרה "בשיתוף"

ג. במסכת סנהדרין (סג, ב) אמר אבוה דשמואל: "אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי, שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע בעבודה זרה שלו, והתורה אמרה (שמות כג, יג) וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". כאשר יהודי ונכרי שותפים בעסקיהם, יש חשש פן יתגלע ביניהם סכסוך שבמהלכו יתחייב הנכרי בשבועה כדי להוכיח את צדקת טענותיו, ואז ישבע בעבודה זרה שלו – והתורה ציוותה שלא ישמע בעולם שֵׁם אלהים אחרים. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' קנו) "ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך".

אולם הרמ"א כתב: "ויש מקילים בעשיית שותפות עם הכותים בזמן הזה, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים. ואף על גב דמזכירים העבודה זרה, מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ, אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר. ולא מצינו שיש בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד), דהרי אינם מוזהרים על השיתוף". ביאור הדברים, לדעת הרמ"א יש הבדל בין נכרים עובדי עבודה זרה הכופרים בבורא עולם – אסור לעשות שותפות עמהם. לבין נכרים המאמינים ב"שיתוף" בין בורא העולם לכוחות הנוספים של עבודה זרה, שאין איסור לעשות אתם שותפות, כי נכרים לא מצווים להאמין בייחודו של הקב"ה ואינם מוזהרים על "שיתוף", ולכן אין איסור לגרום להם להישבע בעבודה זרה שלהם "בשיתוף". וכתב היעב"ץ בספרו מור וקציעה (סימן רכד) "וכל עובדי אלילים שבחו"ל אינו אלא שיתוף, והיא דעת רוב עובדי אלילים אשר מעולם שעובדים לאמצעים ולמליצים ולפרקליטים, עם היותם יודעים שאין להם יכולת מוחלט העומד ברשות היחיד לבדו יתברך, סיבת כל הסיבות אין בלתו".

המור וקציעה (שם) הסביר מדוע נכרים אינם מוזהרים על "השיתוף": "ולא הוזהרו בני נח על זאת, כפשט הכתוב (דברים ד, יט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים, רק ישראל סגולה מכל העמים, חלק ה' וחבל נחלתו שקנאם לעבדים לשמו יתעלה, הם נשתעבדו שלא לקבל עבודת זולתו ואפילו בשיתוף". השואל ומשיב (מהדורא תנינא סימן נא) מוסיף טעם נוסף: "ורק בני ישראל מצווים על יחוד הגמור, כדבר הנראה מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה ב) שבשביל שהוציאנו ממצרים נתחייבו על תנאי האמנת הייחוד, ומשמע שאנחנו מחויבים בהאמנת היחוד השלם יותר מבן נח, ע"ש. וכבר האריך בזה הרב בעל סדר למשנה על הרמב"ם, שבן נח אינם מוזהרים על השיתוף, רק אנחנו בני ישראל. ובזה אמרתי לישב מה שהקשו כולם בהא דכתבה התורה (שמות כ, ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, ולא כתיב אנכי ה' אלקיך אשר בראתיך. ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דאנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך בא להורות על יחוד השלם בלי שיתוף כלל, וזה מה שנתחייבנו בשביל שהוצאינו ממצרים ועושה אתנו כל החסדים". ומבואר בדבריו שנתחייבנו באמונה ביחוד ה' לאחר הניסים שהיו ביציאת מצרים, ולכן רק בני ישראל שיצאו ממצרים "מוזהרים על השיתוף", ולא הנכרים שלא יצאו ממצרים.

ד. אולם הנודע ביהודה (מהדורא תנינא יו"ד סימן קמח) יצא בחריפות כנגד הסוברים שהנכרים לא הוזהרו על השיתוף: "זה גופא מנא ליה להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על השיתוף. ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף, וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה, לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי, ולא בשום אחד מגדולי הראשונים. ואילו היה זה אמת הוה ליה להרמב"ם להביא בהלכות מלכים לפסק הלכה שאין הנכרי מצווה על עבודה זרה בשיתוף, ולמה זה השמיט דין זה. גם הוא מוכח דאין חילוק בעובד עבודה זרה בין ישראל לנכרי, דהא ברייתא מפורשת היא במסכת סנהדרין (נו, ב) והתניא בעבודה זרה כל שבית דין של ישראל ממיתין עליהן, בן נח מוזהר עליהן. וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות מלכים ה"ב. הרי דכללא כייל דכל שישראל נהרג עליו, גם הבן נח מוזהר עליו".

וביאר הנודע ביהודה, שגם הרמ"א לא התכוון להתיר לומר שהנכרים אינם מצווים על השיתוף: "לשון הרמ"א הטעה לכמה חכמים וסברו דכוונתו הוא שאין בן נח מצווה לעבוד עבודה זרה בשיתוף. אבל באמת לא כן הוא, וכוונת הרמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד עבודה זרה ממש רק שמשתף שם שמים ודבר אחר, ואינו קורא בשם 'אלהים' ואינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם שם שמים בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע, והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ברוך הוא ולא ישתף שם שמים ודבר אחר, כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות שבועות ה"ב, והנכרים אינן מוזהרים על זה השיתוף. אבל בשעובד עבודה זרה בשיתוף אין חילוק בין ישראל לנכרי". הנודע ביהודה פירש את דברי הרמ"א, שקבע הלכה בדיני שבועה שאם הנכרי משתף שם עבודה זרה בשבועתו, היהודי אינו עובר בזה על איסור "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ", כי "בשיתוף" אין זה נקרא שנשמע "שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים". אבל בהלכות עבודה זרה גם הרמ"א מעולם לא הבדיל בין יהודי לנכרי, ובוודאי גם לנכרי אסור לעבוד עבודה זרה "בשיתוף".

וכדברי הנודע ביהודה נקטו להלכה הקרן אורה במסכת נדרים (סב, ב) שכתב "ועיין בש"ך (יו"ד סי' קנ"א ס"ק ז) מה שכתב שם להקל משום דבני נח אין מצווין על השיתוף. ודין זה צ"ע ואין לו הכרח מן הש"ס", והחתם סופר בהגהותיו על השו"ע (שם) שכתב: "והעיקר דבן נח נהרג על עבודת השיתוף". ובפתחי תשובה (יו"ד סי' קמז ס"ק ב) הביא את דברי הנודע ביהודה והוסיף: "וכן כתב בתשובת מעיל צדקה סימן כ"ב, וכן כתב בתשובת שער אפרים, וכן מצאתי בפמ"ג לעיל סימן ס"ה בשפתי דעת סוף ס"ק מ"ה, עי"ש" [אולם הפתחי תשובה עצמו כתב: "לענ"ד אף שהאמת כן הוא, מ"מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א ז"ל דמדבריו בדרכי משה לקמן סימן קנ"א המובא בש"ך שם סק"ז מבואר להיפך"].

עובדי עבודה זרה בזמנינו

ה. במסכת חולין (יג, ב) מבואר כי שחיטת נכרים אינה אוסרת את הבשר בהנאה כדין שחיטה לעבודה זרה, היות ו"נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם, אלא מנהג אבותיהם בידיהם". חז"ל קבעו כי בזמנינו הנכרים אינם עובדי עבודה זרה, ומעשיהם אינם נעשים לשם עבודה זרה אלא מתוך "הרגל" – "מנהג אבותיהם בידיהם".

ואכן, על דברי המשנה (פ"א מ"א) "לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן", כתב המאירי (ד"ה יש מקשין) "נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם, אבל בזמנים הללו מותר לגמרי. ומה שאמרו בגמרא נוצרי לעולם אסור, אני מפרשו מלשון נוצרים בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק האמור בירמיה (יג, ה) שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכדנצר. וידוע שצלם השמש היה בבבל, ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו. וכבר ידעת שהחמה משמשת ביום ראשון, כענין ראשי ימים, ומתוך כך היו קורין לאותו יום נוצרי על שם שהיה קבוע לנבוכדנצר על צד ממשלת חמה שבו, והדברים נראים וברורים".

ובהסבר הדברים כתב המאירי (ע"ז ו, ב ד"ה למטה יתבאר) "שלא נאמרו דברים אלו [במשנה הנ"ל] אלא בארץ שהיו הגוים באותו הזמן אדוקים באלילים ובאובות וידעונים ושאר מיני העבודות הקדומות, אבל בחוצה לארץ אינו אסור אלא יום האיד בלבד, שלא היו אדוקים באלילים אלא ממנהג אבותיהם, ודים באסור יום האיד. ולמדת שאין לסמוך מה שנהגו עכשיו להקל בעניינים אלא מצד שגוים שבחוצה לארץ מנהג אבות לבד בידיהם, שאין מקילין מטעם זה ביום האיד עצמו אלא לימים שלפניו".

ומבואר לשיטת המאירי, כי בזמנינו הנוצרים אינם עובדי עבודה זרה, מכיון שאינם עובדים לשמש ולירח ולצלמים כפי שהיה בעבר, וכל מעשיהם לשם עבודה זרה נעשים מתוך "הרגל" ש"מנהג אבותיהם בידיהם".

לסיכום:

• נכרי עובד עבודה זרה – אסור להציל ולרפא בחינם, ובשכר מותר רק כשיש חשש איבה.

• נכרי שאינו עובד עבודה זרה – מותר להצילו ולרפאותו אפילו בחינם.

• בדברי הרמב"ם מפורש כי הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, לעומת הנוצרים שהם עובדי עבודה זרה.

• נחלקו הפוסקים האם עובדי עבודה זרה "בשיתוף" – שהם "רוב אומות העולם" [כדברי המור וקציעה], נחשבים כעובדי עבודה זרה.

• לדעת המאירי, הנוצרים בזמנינו אינם עובדי עבודה זרה, כי מעשיהם נעשים מתוך "הרגל" ש"מנהג אבותיהם בידיהם".

לחץ כדי לכווץ...

• • •

פרנסת עניי נכרים

ו. במסכת גיטין (סא, א) תנו רבנן: "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום".

דין זה נפסק בשו"ע בהלכות צדקה (יו"ד סי' קנא סע' יב) ללא חולק: "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידם ולנחם אבליהם משום דרכי שלום". וכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קל) "ואף שבגמרא איתא הלשון עם חולי ישראל [ומשמע שאין מבקרים ומפרנסים רק אותם אלא עם עניי וחולי ישראל, ואילו בשו"ע פסק בסתמא שמפרנסים ומבקרים חולי עכו"ם], כתב הגר"א (יו"ד סימן שסז) שהוא לאו דווקא. וכן הוא ברדב"ז פי"ד מאבל הי"ב, והוכיח זה מלשון עם מתי ישראל, דהא אין קוברים אותן בקברי ישראל, ולכן כתב כן גבי מפרנסים וגבי מבקרים ולאו דוקא, והכוונה כמו לחולי ישראל".

מבואר איפוא, שאין איסור "לא תחנם" בפרנסת עניי נכרים "מפני דרכי שלום" – כדי שלא תשרור איבה בין ישראל לאומות העולם, העלולה לעורר את שנאת עשו ליעקב.

הכרת הטוב לנכרי

ז. בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קל) דן בשאלה "האם גיורת שאמה הנכרית חולה רשאית לילך אליה ולבקרה עם בניה כבקשת האם". בתחילת דבריו הביא את פסק השו"ע הנ"ל [אות ה] "מבקרים חולי עכו"ם מפני דרכי שלום וכן מפרנסים עניי עכו"ם וקוברים מתיהם מפני דרכי שלום", ולפי זה קבע: "אם כן על הגיורת וילדיה הרי ודאי הוא נגד הדרכי שלום כשלא יבקרוה בחוליה". והביא גם את דברי הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ה הי"א) "הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו [כלומר, שלא יאמרו שכתוצאה מהגיור הנכרי שהיה ב"קדושה חמורה" שהרי כיבד את הוריו, "ירד" ונמצא עצה ב"קדושה קלה", שהרי עתה כבר אינו מכבד את הוריו], אלא נוהג בו מקצת כבוד", והסיק מכך: "וזה שלא תלך לבקר את אמה בחוליה ולצער אותה שלא להביא אליה את בניה להראותם לה ושיש גם לחוש שמרוב הצער תחילה ביותר כדמצינו שחששו רבנן בשכיב מרע לשמא תיטרף דעתו כשלא יעשו רצונו, איכא בזה תרתי, שהוא בזיון לאם כשבתה לא תבוא אליה לבקרה בעת חוליה. וגם צער גדול שהוא כעין הכאה וקללה, שלא רק שמותרת אלא שמחוייבת לעשות רצון אמה הנכרית בזה שתבוא אליה עם בניה לבקרה".

אולם בהמשך דבריו חידש רבי משה, שיש איסור להיות כפוי טובה לנכרי, ומסיבה זו הגיורת מחויבת לבקר את אמה החולה: "נראה לענ"ד דהוא מענין איסור כפוי טובה, שמצינו בדברי אגדה שהקפיד הקב"ה על אדם הראשון וכן על ישראל, ואם כן הוא דבר האסור השוה בין לישראל בין לבני נח. אף שלא מצינו זה בהלאוין דישראל ובשבע מצוות דבני נח משום דהוא כמו שלא נאמר איסור מפורש על מידות הרעות אף שהם דברים מאוסים ומגונים, ונענשים על זה בין בישראל בין בבני נח. וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה. ולפי זה אם נפטרו על ידי הגרות מכבוד אב ואם, יאמרו באנו מקדושה חמורה, שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה, לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה. ואף שאין זה איסור ממש. ובעצם אפשר מטעם שלא יהיה כפוי טובה מחוייב ממש במידת כבוד זה, אבל מכיון שעל כפוי טובה לא נאמר איסור ממש כתב הרמב"ם טעם שלא יאמרו באנו מחמורה שמצד זה הוא איסור ממש".

על פי דברי האגרות משה, דן רבי יצחק זילברשטיין בספר חשוקי חמד (עבודה זרה כו, א) בשאלה "האם מותר לגר להציל את אביו הטובע בנהר", וכתב שלמרות שמדברי הגמרא בעבודה זרה [לעיל אות א] "עובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין". ופירש רש"י: "לא מעלין אותם מן הבור להצילם מן המיתה", ולפי זה לכאורה אסור לגר להציל את אביו הנכרי. ברם לאור המבואר בדברי האגרות משה, שיש איסור להיות כפוי טובה לנכרי, הרי שאין איסור "לא תחנם", ורשאי להציל את אביו. הרב זילברשטיין הוסיף: "ומצינו בפוסקים שכאשר יש חובת הכרת הטוב לגוי, אין איסור של לא תחנם, וכמו שמצינו לגבי יוסף הצדיק שעשה טובה לכמרים של מצרים, בתור הכרת הטוב שהם הצילו את חייב בשעת העלילה, שהעלילה עליו אשת פוטיפר. ומשום כך אדמת הכהנים נשארה להם, על פי יוסף". ומסיק לאור זאת: "ועל פי זה יש מקום לומר, שמותר לבן יהודי להציל את אביו הנכרי, שיש לו כלפיו חיוב של הכרת הטוב, ואין זה איסור של לא תחנם".

ברם למעשה, הסתפק הרב זילברשטיין כיצד להכריע בשאלה זו: "דיתכן שאע"פ שיש חיוב של הכרת הטוב, מכל מקום אין להצילו דהנה כתב הרמב"ם (הלכות ממלכים פ"ח ה"י) צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח. והסביר המשך חכמה פרשת וזאת הברכה, שאף שאין מצוה לכוף עכו"ם להתגייר אבל על ז' מצות כופין אותן, כי זה רק שמירת הסדר והכרת היוצר אשר עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. וכן כתב בספר חסידים (סימן תתשכד) שמצינו שהקב"ה שלח את יונה הנביא להוכיח את אנשי נינוה על מעשיהם הרעים, משום שכשיהודי רואה נכרי חוטא, אם יכול למחות ימחה, כי כשהקב"ה כועס אין עת רצון מלפניו. הרי שיש למנוע את הנכרי מחטא כדי למנוע כעס מהקב"ה. ואם כן כשאביו הגוי הוא עובד עבודה זרה, הרי שהוא גורם חרון אף בעולם. ולכן מסתבר שאין להצילו, וצ"ע".

• • •

תפילה על נכרי

ח. ונראה כי אין הבדל בין הצלה ורפואה גופנית להצלה ורפואה רוחנית בתפילה, ולפיכך השאלה האם מותר להתפלל לרפואת נכרי תלויה בדברי הפוסקים שהובאו לעיל בנדון הצלת ורפואת נכרים.

• נכרי עובד עבודה זרה – שאסור להציל ולרפאו בחינם, אסור להתפלל לרפואתו.

• נכרי שאינו עובד עבודה זרה – שמותר להצילו ולרפאותו בחינם, מותר גם להתפלל לרפואתו.

• ובמישור המעשי, יש לבדוק מיהו הנכרי שיש צורך להתפלל עבורו, ובזה יש הבדל בין ישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה, לנוצרים שהם עובדי עבודה זרה. ובנדון עובדי עבודה זרה "בשיתוף", שהם "רוב אומות העולם" [ובכלל הנוצרים המאמינים ב"שיתוף"], נחלקו הפוסקים האם דינם כעובדי עבודה זרה, או לא. ואילו לדעת המאירי, הנכרים בזמנינו אינם עובדי עבודה זרה, מכיון שמעשיהם לשם עבודה זרה נעשים מתוך "הרגל" ש"מנהג אבותיהם בידיהם".

ואכן בספר חסידים (סימן תשצ) כתב: "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו. וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים. וכן אמר רבי יוחנן על חרבונא 'זכור לטוב', לפי שדיבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו, ויצחק אמר על עשו יֻחַן רָשָׁע (ישעיה כו, י) והשיב לו בַּל לָמַד צֶדֶק (שם)". ומפורש בדבריו שמותר לבקש – להתפלל להקב"ה שיקל בדינו של נכרי שעשה טובות ליהודים, והוא לא חילק בין נכרי עובד עבודה זרה לנכרי שאינו עובד עבודה זרה.

ועל פי דבריו דן רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן לג) בשאלה "על מי שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרוויח עמו ועושה לו טובה והוא חולה, אי מותר להתפלל עליו שיחיה, וגם לתת צדקה בעדו לתלמיד חכם שילמדו לרפואתו, או לא", והשיב הגר"ח פלאג'י: "נראה לי דמותר גמור הוא, וכמו שכתב בספר החסידים (סימן תשמו) שיהודי שעשה לו גוי טובות כשזוכרו צריך לומר עליו זכרו לברכה, ועיין בספר חסידים (סימן תתקפב)".

בהמשך דבריו הביא הגר"ח: "הרב יצחק עטיה בספרו רוב דגן בקונטרס אות לטובה (אות מה) נשאל אם מותר לעשות לחישה וברכה לגוי החולה שיתרפא, וגם אם הוא גוי קטן ולא ידיע מאי ליהוי, שמא יהיה מחסידי אומות העולם, אם מותר גם כן לברכו ולעשות לו לחישה שיתרפא מחוליו. והשיב, אם כשבא אליו הגוי ויכול להשתמט ממנו, למד לשונך לומר איני יודע. אבל אם היה המציאות שהוא מכירו שיודע ללחוש ולא יוכל להשתמט אז מפני דרכי שלום ואיבה, מיבעי ליה ללחוש ולהתפלל עליו שיחזור למוטב ויתרפא. והיינו דומיא דמפרנסים עניי כותים הבאים לשאול עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. וגם שאם תהיה שעת רצון ודבריו נשמעים ויתרפא, יהיה קידוש השם בדבר. וגם אפשר שעל ידי זה יהיה גר צדק".

ברם למעשה הכריע הגר"ח פלאג'י כי מותר להתפלל לרפואת נכרי, אם יש ליהודי צורך בכך: "ושוב בו בפרק בא נדון לפני כיוצא בזה, ביהודי אחד סרסור מגוי אחד וחלה ונטה למות והגיע עד שערי מות, ובא היהודי לפני באומרו שהוא ערב ליהודים שנתנו לו סחורות בהקפה לגוי זה. והיהודי הסרסור יצא ערב בעדו, ואם מת הגוי הסוחר הנזכר יבוא נזק והפסד ליהודי הסרסור הלזה שיצא ערב בעדו. ובכן חילה פני שאקבץ עשרה תלמידי חכמים וילמוד תהלים בעד הגוי החולה הלזה. וכן עשיתי מעשה, והיה קידוש השם גדול שקם מחוליו והכיר מעלת האומה ישראלית. ושוב אירע עוד מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח אלי שיתפלל בעדו שיחיה, ונתרפא. וחלם חלום הגוי הנזכר כי תפילתי עשתה פירות, והיה קידוש השם גדול".

וכן פסק בשו"ת בית שערים [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ב] "נראה לי דמותר להתפלל בעד נכרי חולה, ולא מיבעיא אם אינו נוטה למות, אלא אפילו נוטה למות הרי לדעת כסף משנה, אם אינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו, וכל שכן נכרים בזמן הזה דלאו עובדי עבודה זרה הן [יתכן שכוונתו לשיטת המאירי שהבאנו לעיל אות ה]. ומכל שכן כשמבקש להתפלל עבורו הרי מאמין באלקי ישראל, והרי בן נח אינו מצווה על השותף. לכן אין להחמיר כל כך אפילו אין לחוש משום איבה".

וכן השיב בשו"ת ממעמקים [לעיל אות א] על השאלה האם מותר להתפלל ולומר "מי שברך" לרפאות נכריה שהצילה יהודים בשואה: "בשו"ע (יו"ד סי' קנא סע' יב) פסקינן, מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום. ובשו"ת חיים ביד (סימן נא) כתב בעכו"ם שעושה עמו סחורה ומרוויח ממנו, מותר לישראל להתפלל שיחיה וגם ליתן צדקה שיתרפא, ואין בזה לא תחנם. וגם בספר חסידים מביא שמותר להתפלל בעד נכרי ששלחו למרחקים שישוב לשלום, שלא יבקשו עליו עלילות. ועי' שם בספר חסידים (סימן רנו וסימן תשמו) דאיתא שם, שמעתי שצדיקי הדור שבאו עכו"ם לבקש ברכתם, שיתפללו עבורם. לכן נראה לי דבנדון דידן, מותר להתפלל עבור הנכרית הזאת, ואין כאן משום לא תחנם הואיל ועשתה מעשה חסד גדול כזה להציל נפש מישראל ממות וחילצה אותו מידיהם הטמאות של הגרמנים הארורים. לכן מותר להתפלל עבורה ולומר מי שברך, וכן הוריתי לעשות".

וכן הכריע הגר"ע יוסף בספרו יחוה דעת (ח"ו סימן ס) לאחר שהביא את דברי הפוסקים שנתבארו לעיל: "הדבר ברור שאם הוריו של הגר צדק ישמעאלים והם חולים, מותר להתפלל עליהם לרפואה שלימה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. וכן מתבאר בכסף משנה [לעיל אות ב]. ולכאורה יש מקום לומר שאפילו אם הוריו נוצרים שמשתפים שם שמים ודבר אחר, אין דינם כעובדי עבודה זרה, לפי מה שכתבו התוספות סנהדרין (סג, ב), שבני נח לא הוזהרו על השיתוף, וכן כתב הרא"ש שם. וכן פסק הרמ"א (או"ח סימן קנו), שלא הוזהרו בני נח על השיתוף. ולפי זה נראה שכיון שגם עובדי עבודה זרה בשיתוף אין דינם כעובדי עבודה זרה, מותר לרפאותם, אפילו במקום שאין לחוש לאיבה, וכן מותר להתפלל לרפואתם".

ושנה זאת גם בספרו חזון עובדיה (ח"א עמ' לג), והוסיף שהוא הדין ש"מבקרים חולי נכרים מפני דרכי שלום, וגר צדק ששמע שההורים שלו [נכרים] חולים, מצוה לבקרם ולהתפלל עליהם לרפואה שלמה, הואיל והם הביאוהו לעולם הזה, אשר בהיותו חי נושא את עצמו זכה לחיי העולם הבא".

סוף דבר:

• נכרי עובד עבודה זרה – אסור להציל ולרפא בחינם, ובשכר מותר רק כשיש חשש איבה.

• נכרי שאינו עובד עבודה זרה – מותר להצילו ולרפאותו אפילו בחינם.

• נחלקו הפוסקים האם עובדי עבודה זרה "בשיתוף" – שהם "רוב אומות העולם" [כדברי המור וקציעה], נחשבים כעובדי עבודה זרה.

• לאור האמור לעיל, ובהסתמך על דברי הרמב"ם שכתב שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, מותר להתפלל לרפואתם. ולהתפלל עבור רפואת נוצרים העובדים עבודה זרה בשיתוף, נקטו הפוסקים [חיים ביד, בית שערים, ממעמקים, יחוה דעת] להיתר, ובפרט אם במניעת התפילה תגרום לאיבה. ולדעת הגר"ע יוסף, רשאים להצילם ולהתפלל לרפואתם, מאחר ואין דינם כעובדי עבודה זרה. ובפרט לדעת המאירי, שהנוצרים בזמנינו אינם עובדי עבודה זרה, כי מעשיהם נעשים מתוך "הרגל" ש"מנהג אבותיהם בידיהם", אין כל איסור להתפלל לרפואתם.

ומעתה נבוא לברר האם כשם שמותר להתפלל לרפואת הנכרי בחייו, כך מותר לומר עליו קדיש לאחר פטירתו, או שיש לחלק בין הנדונים.

לחץ כדי לכווץ...

• • •

שבעה על אביו הנכרי

ט. כתב הרמב"ם (הלכות אבלות פ"ב ה"ג) "בנו או אחיו הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו מתאבל עליהם כלל, וכן מי שנתגייר הוא ובניו או נשתחרר הוא ואמו אין מתאבלים זה על זה". וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סימן שעד סעי' ה) "הגר שנתגייר הוא ובניו, או עבד שנשתחרר הוא ואמו, אין מתאבלים זה על זה". והוסיף הרמ"א: "והוא הדין גר שנתגייר עם אמו, אין מתאבל עליהם". ובביאור הגר"א (שם) ציין מקור להלכה זו מדברי הגמרא ביבמות (צז, ב) "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". ומפורש בדבריהם שגר שנתגייר אינו יושב שבעה על אביו, משום שאינו מתייחס אחר אביו.

והנה לעיל [אות ו] הובאו דברי הרמב"ם בהלכות ממרים שהגר מחויב לנהוג "מקצת כבוד" בהוריו "שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה". ועל פי דבריו חידש הגרי"ש אלישיב, שאם אבי הגר הינו יהודי, רשאי בנו לשבת עליו שבעה משום הכבוד שרוצה לנהוג בו, כפי שהביא ידידי רבי יוסף אפרתי בשו"ת ישא יוסף (ח"א סימן נא) בשם הגרי"ש: "אמנם אם אבי הגר הינו יהודי, והגר מבקש מצד דרכי כבוד לישב שבעה אין למנוע ממנו [אמנם יש לדון מתי ראוי לכבדו אם החזיק בסורו להיות נשוי לנכריה]. אולם צריך להיזהר שלא יבטל שום מצוה שהוא חייב בה [לדוגמא, גם ביום המיתה והקבורה עליו להניח תפילין] אולם כשאביו גוי לא ישב שבעה גם לא מדרכי כבוד".

ואילו רבי יעקב אריאל, רבה של רמת גן, חידש בשו"ת באהלה של תורה (ח"א סימן ס) על פי דברי הרמב"ם, שאף שהגר אינו חייב באבלות על אביו, אך מן הראוי שיביע את צערו על פטירתו בגלל חיובו ב"מקצת כבוד" באביו: "מבחינת ההלכה אין הבן חייב לשבת שבעה על אביו הגוי, על אף שהוא חייב לנהוג בו 'מקצת כבוד' (רמב"ם הלכות ממרים פ"ה הי"א). מיהו יש לדון אם יש לאב זה מעמד דומה קצת לרבו, שהרי בזכותו הגיע לקיים תורה ומצוות. ואם כן משום כבודו, הבן רשאי לנהוג מנהגי אבלות, כגון קריעה וכל דיני אבלות במשך מקצת יום המיתה. ואף כי בודאי יש לחלק בין רבו שהוא מישראל לבין אב גוי, מכל מקום יש ללמוד מרבו, שגם מי שהביאו לחי העולם הבא ראוי להערכה. ולכן עם כל ההבדלה בין ישראל לעמים, גם אביו הגוי ראוי להערכה במידה ידועה. ובברכי יוסף (יו"ד סי' רמב ס"ק ל) הסתפק במי שהיה לו רב שלימדו אל"ף בי"ת ומקרא כי לא ידע יותר, אם חייב לנהוג בו דין אבלות של תלמיד לרב. והביא בשם הרדב"ז שפסק שלא חייב לנהוג בו כבוד. והברכי יוסף הסיק שאע"פ כן ראוי לנהוג בו איזה כבוד. נמצא שבן זה אינו חייב באבלות, אך מן הראוי שיביע אלו שהם מנהגי אבלות".

הגרי"ש אלישיב והגר"י אריאל, הסיקו את פסקיהם מדברי הרמב"ם בנדון חיוב הגר לנהוג "מקצת כבוד" באביו הנכרי, להלכות אבלות. הגרי"ש אלישיב למד שגר שאביו יהודי רשאי לשבת עליו שבעה, והגר"י אריאל למד, שאף שהגר אינו חייב באבלות על אביו, אך מן הראוי שיביע עליו "אלו שהם מנהגי אבלות".

ברם לענ"ד דברי הרב אריאל שהגר צריך להביע "מנהגי אבלות" על אביו, צריכים עיון. אפילו אם נאמר שהגר חייב "במקצת כבוד" באביו הנכרי, אך חיובי אבלות הרי אינם נובעים מהלכות כבוד אב ואם. והראיה שחיוב אבלות הוא דין נפרד מהלכות כבוד אב ואם, שהרי כל אדם חייב באבלות על אחיו ואחותו, בנו ובתו, ואף שכמובן אינו חייב לכבדם מדין כבוד אב ואם. וממילא אפילו אם מדין כבוד אביו חייב הגר לנהוג "במקצת כבוד" באביו הנכרי, אין זה מחייב כלל דיני ומנהגי אבלות, וצ"ע.

אמירת קדיש על אביו הנכרי

י. הבית יוסף (יו"ד סימן שעו) הביא את דברי חז"ל (מסכת כלה רבתי פרק ב) אודות מעלת אמירת הקדיש: "שפעם אחת פגע [רבי עקיבא] באחד שהיה מקושש עצים והיה ערום ושחור כפחם, ורץ כמרוצת הסוס וחבילת עצים גדולה על כתפו". לשאלת רבי עקיבא על מעשיו במקום זה, ענה לו: "מת אנכי ובכל יום פוקדים עלי מלאכי חבלה הממונים עלי לחטוב עצים, ושורפים אותי בהם. וכל כך למה מפני שעברתי על כל מצוות התורה. אמר לו רבי עקיבא, כלום שמעת מן הממונים עליך, אם יש לך תקנה להפטר מפורענות זו. אמר לו, שמעתי שהיו אומרים אלמלי היה למסכן הזה בן שעומד בתוך הקהל ואומר קדיש וברכו את ה' המבורך, והקהל עונים אחריו יהא שמיה רבה מברך וברוך ה' המבורך, מיד היו פוטרים אותו מן העונש". ומסופר במדרש שהלך רבי עקיבא ומצא את בנו של אותו אדם ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון "והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר לו רבי תנוח דעתך בגן עדן נשם שהנחת את דעתי והצלתני מדינה של גהינם".

וכן נפסק ברמ"א (יו"ד סימן שעו סע' ד) "נמצא במדרשות לומר קדיש על אב, על כן נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש, וכן נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרים הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהנם". ובספר נטעי גבריאל (אבלות עמ' רעט) כתב: "אכן בכתבי האריז"ל ראינו שהוסיף על סברת הרמ"א ודעימיה, וסבירא ליה שתועלת הקדיש הוא לא רק להציל את האב מעונשי גיהנם אלא גם להעלותו לגן עדן, ועוד עליות ממדרגה למדרגה, וכמ"ש בשם תלמידו רבנו חיים ויטאל ז"ל".

אמירת הקדיש נועדה איפוא, לכפר על נפש הנפטר, להמתיק את עונשו ולהעלותו מדרגה לדרגה בעולם הבא. ומעתה יש לדון האם יש תועלת באמירת קדיש על נכרי.

והנה מחד גיסא, מדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פי"ד ה"ד) נראה שהעולם הבא מיועד לישראל בלבד "ואומרים לו [לגר הבא להתגייר] הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל". ואילו מאידך גיסא, בהלכות מלכים (פ"ח הי"א) כתב הרמב"ם: "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה". ולפי זה, יתכן איפוא שאמירת הקדיש תועיל לנכרי שהוא "מחסידי אומות העולם" לקבל את חלקו בעולם הבא, בניגוד לדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, וצ"ע.

ואמנם בספר חסידים (סימן תשצ) כתב: "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו. והוסיף: "וגר המבקש על אביו ועל אמו לא יועיל להקל מדינם". ומבואר בדבריו שאפשר לבקש מהקב"ה שיקל בדינו של נכרי שעשה טובות ליהודי, אך לא על "נכרי רע", ובכלל זה אפילו גר על אביו. אך לא נתברר בדבריו מי מוגדר כ"נכרי רע", וצ"ע.

יא. ונראה לדון בזה על פי חידושו של רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס (קידושין לא, ב ד"ה מכבדו במותו) שאמירת הקדיש היא חיוב מדין "מכבדו במותו" חובת כיבוד אביו לאחר פטירתו: "ענין אמירת קדיש על אב ואם נוחי נפש הוא משום שחייב הבן לכבד אביו ואמו במותם ובחייהם כדאמרינן בקידושין (שם), ואין לך כבוד גדול מזה שיזכה אותו. ולפי זה חיוב אמירת הקדיש הוא דאורייתא משום כיבוד".

ואמנם רבי אהרן וואלקין, רבה של פינסק, דן בשו"ת זקן אהרן (ח"ב יו"ד סימן פז) בשאלה האם גר שנתגייר רשאי לומר קדיש על אביו הנכרי שמת, וכתב, שהיות ו"גר שנתגייר כקטן שנולד", ואינו מתייחס אחר אביו, וטעם אמירת הקדיש הוא משום כבוד האב, אין לגר חיוב לומר קדיש על אביו: "לכאורה לפי מש"כ ביבמות דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם כן תו [אביו הנכרי] אינו אביו, איזה חיוב אפשר בזה, כיון דכזר נחשב לו. ואע"ג דעכו"ם מתייחס אחר אביו וכמו שאמר הכתוב בלאדן בן בלאדן, הני מילי בגיותו אבל לאחר שנתגייר שוב אינו מתייחס אחר אביו. ולפי זה אין מקום לחייבו באמירת קדיש, דאי משום כיבוד אב וכמו שכתב המעבר יבוק הטעם דאמירת קדיש הבן על האב משום שחייב בכבודו, והא הכא אינו אביו ואין מחויב לכבדו. ובלאו הכי נמי מה תועלת בקדיש זה דכל עיקרו לא בא אלא משום דברא מזכה אבא, וע"י הבן יקדש שם שמים ברבים מעלין נשמת אביו מדין גיהנם, אבל גר דכקטן שנולד הוא ואינו אביו כלל לא שייך לומר דברא מזכה אביו כיון שאינו בנו".

אולם בהמשך דבריו הביא הזקן אהרן את דברי הרמב"ם בהלכות ממרים [לעיל אות ה] שהגר מחויב לנהוג "מקצת כבוד" בהוריו "שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה", ועל פי דבריו חידש שיש לגר חיוב לומר קדיש על אביו הנכרי: "דאע"פ שמצד התורה לא הוזהרו עכו"ם על מצות כיבוד, אבל אפילו הכי עכו"ם זהירים לקיים מצות כיבוד מפני שהיא מצוה שכלית, והטבע והשכל מחייב כן, ומשום הכי נתפשטה מצוה זאת אצל כל אומה ולשון. וכיון שכן, שבמעשה גם העכו"ם מקיימים מצות כיבוד ואין בינהם לבין ישראל אלא שהללו מקיימים מפני הציווי והללו מפני הטבע, משום הכי שייך שפיר לחייב גם לגר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שקודם הגירות היינו זהירים בזה, ועכשיו יופטר. ולכן כשנתגייר, נהי דמדין תורה פטור [מכיבוד אב] כיון דכקטן שנולד הוא ולא אביו הוא, אפילו הכי מגזירה דרבנן חייב שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכיון שאמירת קדיש מטעם כבוד הוא, ולא עוד אל א דמי שמונע מלומר קדיש הרי הוא כמזה אבותיו, ממילא גם הגר מחויייב לומר קדיש".

אולם להלכה סיים הזקן אהרון: "הראיתי בזה דיש פנים לצדד מצד ההלכה דיש גם חיוב לכבדו ולומר קדיש, אכן נראה שאין להורות הוראה שנראה תמוה לרבים. ונקל לשער שכל השומע הוראה כזאת יתפלא על זה. ובשגם אשר לבנו אטום וסתום מלהבין סוד עליית נשמה ותיקונה על ידי אמירת קדיש דווקא. ואם מפני שברא מזכה אבא וחולקין כבוד לנשמת האב אם הבן עושה מצוה, ומכריזין לפניו ראו שזה ילד וגידל ברא טבא דכוותיה, אם כן למה אמירת קדיש דווקא. והלא מי ימחה בידו ללמוד תורה או להגיד מזמורי תהלים. ועוד שעיקר מעלת אמירת הקדיש שזהו תיקון לנשמת האב, ומי בא בסוד ד' לידע אם לנשמת עכו"ם נמי כן. ואם כי חסידי אומות העולם וגם בינונים יש להם חלק לעולם הבא, אבל אכתי קשה להגיד בזה מהו השארת הנפש ועוה"ב של נכרי. ולכן לדעתי כל גר שחושש לעשות כדין ולומר קדיש ברבים, יוכל לנהוג ללמוד גם לומר תהלים תחת קדיש. וממה נפשך, אם למעלה יוצא מזה תיקון לנשמת אביו הרי טוב, ובאם לא למודו יהא קודש לו לעצמו. ובדרך הזה יוכל לפעמים להתפלל בפני העמוד, וגם לומר קדיש באופן שלא יהא בולט שמחמת אבלותו עושה כן לתקן נשמת אביו הגוי, ויהיה מונע בהנהגה כזאת מדיבת רבים שיבואו לידי וליצנות, שההפסד יהיה מרובה על השכר. אבל כשהוא לעצמו לא באופן בולט, כדאי מאד לחזור לומר קדיש, וגם ללמוד ולחוש למה שכתבתי, כי יש מקום לצדד ולומר שמחוייב מדינא".

הזקן אהרן נקט שיש מקום לומר שהגר חייב לומר קדיש על אביו הנכרי, אך הכריע למעשה שלא יאמר קדיש באופן שיהיה בולט שאומר על אביו הנכרי, כדי שלא לגרום בכך לליצנות.

וכדבריו פסק הגרי"ש אלישיב, כמובא בספר ציוני הלכה (אבילות עמ' תנט) "גר צדק ירא שמים, שמת אביו הגוי ורוצה לומר עליו קדיש, האם יכול. תשובה: אני לא חושב שיכול להועיל [לנשמת אביו הנכרי], אבל אם רוצה יכול לומר".

בסגנון דומה כתב רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב או"ח סימן מג) "גר שמת אביו, לכאורה כיון שאביו גוי אין מקום לקדיש, אבל אם מתעקש ומבקש לומר לא ראיתי למנעו אם אינו גוזל מאחרים שחייבין מדינא". ומוסיף: "ויש לצדד שאמירת קדיש בעלמא אינו רק לזכות אביו אלא גם לזכות עצמו, כשאומר יתגדל ויתקדש שמיה רבה מקבל עליו שהכל בידי שמים ורצוננו ית"ש, ומצפה שיקדש שמו שהכל יבינו כן, וזהו זכות גדול שמצטער על פטירת אביו ומקבל עליו גזירת מרומים, ומתפלל לפניו שיקדש שמו, שהכל יבינו כי הצור תמים פועלו, וזהו זכות לבן וממילא ברא מזכה אבא. והכא אמירת קדיש גופא כשאר מעשים טובים, וכל שכן לימוד תורה שמועיל לבן וממילא לאב, וכיון שדוחק לומר דווקא אין למחות למונעו. רק במקומות שמחלקים הקדישים נראה שחייב לומר באופן שאינו גוזל מאחרים שמחוייבים מדינא לעילוי נשמת אביהם".

ואילו בשו"ת באהלה של תורה [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ז] כתב שהגר רשאי לומר קדיש על אביו הנכרי, אך לא יאמרו כפי שאומרים קדיש על יהודי שנפטר, אלא יאמר רק את הקדיש אחרי עלינו לשבח: "טעם אמירת הקדיש הוא כדי להעלות את נשמת הנפטר בגן עדן, ומשסבר שנכרי שאינו אדוק בדת הנוצרית יש לו חלק לעולם הבא כדין חסידי אומות העולם. ואם כן הבן יכול לומר עליו קדיש, אם כי אין חיוב על כך. אך מן הראוי שלא יאמר קדיש כמו על יהודי, כדי להבדיל בין יהודי לגוי. וכדמות ראיה לכך שאפשר לומר קדיש על גוי, ניתן להביא מן הפסוק שממנו נלמד נוסח הקדיש. המקור לכך הוא הפסוק (יחזקאל לח, כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים. משמע שגם ע"י גויים מתגדל ומתקדש שמו של הקב"ה. ואע"פ ששם מדובר בהריגת אנשי גוג ומגוג, ק"ו הוא בגוי שנהג כהלכה וגרם ליהודי שיקיים מצוות, שיש לו זכות שה' מתגדל ומתקדש על ידו. ולכן נראה לענ"ד שיאמר עליו קדיש רק אחרי עלינו לשבח, כדי שלא יראה כיתום רגיל. ובעלינו דווקא, כי שם אנו מתפללים על תיקון העולם במלכות ש-די שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון".

אולם הגר"ע יוסף פסק בשו"ת יחוה דעת ובספרו חזון עובדיה [בהמשך דבריו המובאים לעיל ו] שהגר רשאי לומר קדיש על פטירת אביו לעילוי נשמתו, ללא כל הגבלות וסייגים: "נראה שאחר מות אביו של הגר, וכן לאחר מות אמו, נכון שיאמר עליהם קדיש לעילוי נשמתם, ואף על פי שאין הגר מתייחס אל אביו, שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל מקום כיון שהוא הולידו והביאו לחיי העולם הזה, וגרם שיזכה להסתפח בנחלת ה' ולהכיר האמת, ראוי הוא להתפלל בעדו להצילו מבאר שחת ולהכניסו לעולם הבא, ולא גרע מאיש זר שאינו קרוב לנפטר, שיש תועלת בקדיש שאומר לעילוי נשמת הנפטר, וכמו שכתב בשו"ת מהר"י קולון (שרש מד); מכל מקום אמת הוא שנהגו שאפילו איש זר שאינו קרוב כלל למת, אומר קדיש עבורו. וכמו שכתב בספר חסידים עצמו שם (בראש סימן תשצ), שנכרי שעשה טובות לישראל יכולים לבקש מהקב"ה ולהתפלל עבורו שיקל בדינו. ובנידון דידן אין לך טובה גדולה מזו שהביאו לעולם הזה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ובודאי ראוי ונכון שיאמר עליו קדיש. והן עתה ראיתי להגאון רבי אהרן וואלקין בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סימן פז) שנשאל בנידון דידן, וצידד גם כן שרשאי לומר קדיש לעילוי נשמת אביו הנכרי, אלא שאין חיוב בדבר, ושוב דן לומר שנראה כדבר התמוה לרבים, ובפרט שאין אנו יודעים סוד עליית נשמה על ידי הקדיש, ע"ש. אבל לדידן שהכל אומרים קדיש ביחד, ואינו פוגע בזכותם של אחרים, נראה לי ברור שאין למנוע מהגר צדק לומר השכבה וקדיש ולהתפלל לעילוי נשמתו של אביו. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים".

ברם בילקוט יוסף (אבלות סימן ל סע' כה) העתיק את הדברים: "גר צדק שאביו הנכרי או אמו מתו, נכון שיאמר עליהם קדיש לעילוי נשמתם, שאף על פי שאין תועלת בתפילתו כמו בכל תפלת בן על אביו, מכל מקום לא גרע מאיש זר שאינו קרובו שהקדיש מועיל לנפטר, ואף ראוי ונכון שיאמר עליו קדיש, וכן לענין השכבה". אך הוסיף בסיום דבריו: "וכדי שלא יראה הדבר תמוה לרבים יאמר ההשכבה בדרך הבלעה ולא באופן מיוחד".

אמירת קדיש על נכרי

יב. לאור המבואר לעיל שניתן לומר קדיש על אביו הנכרי, עדיין נותר לעיין האם מותר לומר קדיש על נכרי "חסיד אומות העולם".

ונראה כי לפי המבואר בדברי הספר חסידים [אות ח] שאפשר לבקש מהקב"ה שיקל בדינו של נכרי שעשה טובות ליהודי, מותר לומר קדיש על נכרי [הגם שאינו אביו] לעילוי נשמתו, וכפי שכתב בשו"ת ממעמקים (ח"ג סימן ח) להתיר אמירת קדיש על נכריה שהצילה יהודים בשואה, היות ו"עצם ענין הקדיש ענינו ותוכנו הוא תפילה ובקשה. ולפי זה הרי פשוט הדין שמותר לומר קדיש אחרי הנכרית הזאת, שהצילה כמה נפשות מישראל שלא יוכרעו למות על ידי הצר הצורר הארור ימ"ש. שהרי כתב בספר חסידים שמותר לבקש להקב"ה שיקל את דינו של נכרי שעשה טובות ליהודים, ואין לנו טובה יותר גדולה ממה שעשתה הנכרית הזאת, שהצילה נפשות ישראל מרדת שחת. לכן בודאי מותר לומר אחריה קדיש".

עם זאת, גם בנדון זה, בילקוט יוסף (שם סע' כו) הביא את דברי שו"ת ממעמקים: "מותר לומר קדיש על נשמת גוי שהציל ישראל מהסכנה כמו בימי השואה, ואף לעשות לו השכבה", והוסיף: "ובכדי שלא יעשה הדבר תמוה לרבים, יאמר ההשכבה בסוף עלייתו לתורה בדרך הבלעה".

ובשו"ת שרגא המאיר (ח"א סימן קעו) כתב בנדון "גוי אחד שהוא מחסידי אומות העולם שאין לו שום יורשים, ויש לו יהודי מכירו ורוצה להוריש כל נכשיו ליהוזי הנ"ל, רק ביקש אותו שיאמר אחר מיתתו קדיש אחריו, אם מותר לקבל על עצמו לומר קדיש אחריו", שהיהודי רשאי לומר אחריו קדיש, כי "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ומותר ליתן צדקה לטובת הנכרי, כי מה איכפת לן שיהיה לנכרי זה חלק בעולם הבא. וראיה לזה מספר חסידים (סי' תשמו; הובא לעיל אות ו) שגם אם מדבר מנכרי שעשה טובה לישראל יאמר זכור לטוב. ואם כן הוא הדין, שיכול לומר קדיש עבורו. וגם אם לא מהני קדיש עבור הנכרי, עכ"פ לא מצינו איסור בזה שיאמר קדיש אפילו שחושב שיהיה לטובת נשמת הנכרי מחסידי אומות העולם". ומסקנתו הברורה: "ולפי זה מותר להבטיח לנכרי שיאמר קדיש אחר מיתתו".

וגם השרגא המאיר מסייג את הוראתו: "אבל אפשר שיהיה זה בעיני בני אדם זר, ולכן אינו צריך להגיד לאחרים שאומר עבור הנכרי קדיש, רק יכול להבטיח לנכרי שיאמר, ויכול לומר הקדיש ובלי להגיד לאחרים שאומר עבור הנכרי".

אולם הגר"ע יוסף כתב בספרו חזון עובדיה (אבילות ח"ג עמ' רלח) כי "חייל דרוזי שעמד על משמרתו להגן על ישראל מפני אויב ומתנקם, ונהרג בידי הישמעאלים, על משמרת בטחון ישראל, נכון לומר עליו השכבה בבית הכנסת לעילוי נשמתו, כנהוג על חסידי אומות העולם". בנימוק ש"הדרוזים מאמינים בא-ל אחד ואינם עוברי עבודה זרה כלל, וגם מאמינים בהשארת הנפש, ולא עוד אלא שהם מתגייסים לצבא הגנה לישראל ומוסרים את נפשם על הגנת תושבי מדינת ישראל, ושומרים על שבע מצות בני נח, ודינם כחסידי אומות העולם. ועי' בספר חסידים (סי' תשצ) שכתב נכרי שעשה טובות לישראל יכולים לעשות לו השכבה ולבקש מהקב"ה שיקל בדינו. וכל שכן חיילים דרוזים אשר שמים נפשם בכפם להגן על עם ישראל, שמצוה להתפלל עליהם להשי"ת להקל בדינם, ורחמיו על כל מעשיו".

סוף דבר:

• שבעה על אביו הנכרי – לדעת הגרי"ש אלישיב אם אבי הגר הינו יהודי, והגר מבקש מצד דרכי כבוד לישב שבעה אין למנוע ממנו, אולם צריך להיזהר שלא יבטל שום מצוה שהוא חייב בה. אך כשאביו גוי לא ישב שבעה גם לא מדרכי כבוד". ולדעת הגר"י אריאל, אף שהגר אינו חייב באבלות על אביו, אך מן הראוי שיביע עליו "אלו שהם מנהגי אבלות".

• אמירת קדיש על אביו הנכרי – הזקן אהרן נקט שיש מקום לומר שהגר חייב לומר קדיש על אביו הנכרי, אך הכריע למעשה שלא יאמר קדיש באופן שיהיה בולט שאומר על אביו הנכרי, כדי שלא לגרום בכך לליצנות. ובסגנון דומה כתב הגר"מ שטרנבוך שאם הגר מתעקש ומבקש לומר קדיש על אביו, אין למנוע זאת ממנו, בתנאי שאינו גוזל מאחרים שחייבים לומר קדיש מדינא". והגר"י אריאל כתב שהגר רשאי לומר קדיש על אביו הנכרי, אך לא יאמרו כפי שאומרים קדיש על יהודי שנפטר, אלא יאמר רק את הקדיש אחרי עלינו לשבח.

אולם הגר"ע יוסף פסק שהגר רשאי לומר קדיש על פטירת אביו לעילוי נשמתו, ללא כל הגבלות וסייגים.

ולענין אמירת ההשכבה לעילוי נשמתו, כתב הגר"ע יוסף שאין למנוע מהגר לומר השכבה לעילוי נשמת אביו הגוי. אך בליקוט יוסף הוסיף, שכדי שלא יראה הדבר תמוה לרבים, יאמר ההשכבה בדרך הבלעה ולא באופן מיוחד.

• אמירת קדיש על נכרי – בשו"ת ממעמקים ובילקוט יוסף פסקו שמותר לומר קדיש על נשמת גוי שהציל ישראל מהסכנה כמו בימי השואה, ואף לעשות לו השכבה", וכן כתב הגר"ע יוסף. עם זאת כתב הילקוט יוסף שבכדי שלא יעשה הדבר תמוה לרבים, יאמר ההשכבה בסוף עלייתו לתורה בדרך הבלעה. ובשו"ת שרגא המאיר התיר להבטיח לנכרי שיאמר קדיש אחר מיתתו, הוסיף, כי במידה והדבר יהיה "זר בעיני בני אדם", לא יאמר לאחרים שאומר עבור הנכרי קדיש.

 

[אברך מישיבת מיר]

בעצם הענין לגבי הסנטור האמרקאי יש לכאורה לבדוק האם הוא מעריך את מדינת ישראל והציונים, או שהוא מעריך את היהודים והדת היהודים.

 

[חילך לאורייתא]

מעריך את מדינת ישראל והציונים, או שהוא מעריך את היהודים והדת היהודים.

לחץ כדי לכווץ...

מי ימר לך הכי ? לא ידוע ואין אפשרות לדעת.

 

[אברך מישיבת מיר]

לכאורה חסיד אומות העולם שיש לדון עליו אם לומר קדיש זה תלוי את מה הוא מעריך ועל מה הוא בא להגן האם את המדינה והציונים או את הדת היהודית והיהודים, כי הוא מייקר את המדינה והציונות בלבד לכאורה אין זה חסיד אומות העולם שיש לדון בהנ"ל.

 

[אני יודע]

לכאורה חסיד אומות העולם שיש לדון עליו אם לומר קדיש זה תלוי את מה הוא מעריך ועל מה הוא בא להגן האם את המדינה והציונים או את הדת היהודית והיהודים, כי הוא מייקר את המדינה והציונות בלבד לכאורה אין זה חסיד אומות העולם שיש לדון בהנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

תמך והגן בסאנט על היהודים. קטע מאתר חדשות

תמיכתו של גרהאם לא הצטמצמה רק למדינת ישראל. באופן עקבי ונחרץ הוא הגן על יהודים ברחבי העולם, ובפרט בארה"ב, תוך שהוא יוצא שוב ושוב נגד האנטישמיות שהתגברה בשנים האחרונות.

בנאום שנשא הגדיר זאת כקו אדום עבור ארצו: "השנאה העתיקה ביותר בעולם מוצאת בית באמריקה, ועלינו למחוץ אותה. אם סטודנט יהודי אינו יכול ללכת בבטחה בקמפוס של מכללה, או אם משפחה יהודית מפחדת לצעוד לתוך בית כנסת, אז אנחנו נכשלים כאומה. אם זה לא בטוח להיות יהודי באמריקה, אמריקה היא כבר לא אמריקה".

בהקשר זה תקף גם את המפלגה הדמוקרטית וטען כי חלקים ממנה פנו נגד ישראל כדי לרצות בסיסי בוחרים רדיקליים. "מפלגה אחת אנטי-ישראלית זה מספיק באמריקה", אמר. "אני מתכוון לעמוד בגאווה לצד ישראל ולהתנגד בקול רם לזבל הזה [האנטישמיות]. ישראל, כשהיא מתעמתת עם האסלאם הקיצוני שם - היא הופכת אותנו לבטוחים יותר כאן. האחים והאחיות היהודים שלנו נמצאים תחת מצור בכל העולם. המפלגה הדמוקרטית ליבתה את השנאה נגד ישראל; הם מנהלים קמפיין על שנאת מדינת ישראל".

לחץ כדי לכווץ...

 

[חילך לאורייתא]

תמך והגן בסאנט על היהודים. קטע מאתר חדשות

לחץ כדי לכווץ...

יתכן והושפע מאויר הציונים , או מכספם , ואין כאן הוכחה לאהבת ישראל שלו , חוץ מזה שלא קיים ז' מצוות בני נח , ולא עשה תפקידו , ולכן הוא לא חסיד אומות העולם לכאו' .

 

[יהודי פשוט ממש]

איש תקשורת "התייעצתי עם פוסק הדור הרב זילברשטיין, הוא אמר לי שאפשר ללמוד משנה ולאחר מכן לומר קדיש דרבנן לעילוי נשמת לינדזי גרהאם".
האם יש באמירת קדיש עילוי נשמה לגוי?

לחץ כדי לכווץ...

הרווח הוא אדיר!!!!! ווואו!!!
יהודי שאני לא יודע אם היה לומד או אומר איזה דבר שבקדושה, וכעת לומד משנה ואומר 'דבר תורה' [ואולי אפ' חודש] ואומר קדיש, ויש 10 יהודים שיענו אמן, וזה זכות גדולה מאין כמותה, גם מבלי להיכנס לנושא אם מועיל לגוי. ויה''ר שהמאור שבה יחזיר אותנו ואותו למוטב.

 

[אילת השחר]

כל הנידון תמוה, לגבי ישראל אפי' שאינו שומר תומ"צ יש מעלה בקדיש לזכות את נשמתו ולעלותה, אבל גוי, ?

 

[אברך מעמיק]

בעצם הענין לגבי הסנטור האמרקאי יש לכאורה לבדוק האם הוא מעריך את מדינת ישראל והציונים, או שהוא מעריך את היהודים והדת היהודים.

לחץ כדי לכווץ...

אאל"ט בדרך כלל בקרב הנוצרים בארה"ב האהבה לציונות נובעת מתוך התנ"ך, כך שהאהבה מקושרת מעצם הוויתה לעם היהודי וליהדות, ובעיניהם הציונות זה הפנים של העם היהודי.

 

[התורה]

אני מצטרף באופן מובהק לדברי הרבנים האומרים כדברי הרב @אברך מישיבת מיר ,

בעצם הענין לגבי הסנטור האמרקאי יש לכאורה לבדוק האם הוא מעריך את מדינת ישראל והציונים, או שהוא מעריך את היהודים והדת היהודים.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה חסיד אומות העולם שיש לדון עליו אם לומר קדיש זה תלוי את מה הוא מעריך ועל מה הוא בא להגן האם את המדינה והציונים או את הדת היהודית והיהודים, כי הוא מייקר את המדינה והציונות בלבד לכאורה אין זה חסיד אומות העולם שיש לדון בהנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

בפרט דיש לידע שהנוצרים האדוקים מגיעים ממקום גרוע ביותר, מתוך אמונה פנימית שישראל כלי להרמת קרבם עפ"ל

 

[אלף בית]

כל הנידון תמוה, לגבי ישראל אפי' שאינו שומר תומ"צ יש מעלה בקדיש לזכות את נשמתו ולעלותה, אבל גוי, ?

לחץ כדי לכווץ...

לדעת הרב אלישיב ייתכן וזה מועיל

ואמר ע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאפשר לומר קדיש, אם כי יתכן מאד שהקדיש לא יסייע לנשמת הנכרי. אך גם אם לא יועיל - לא יזיק...

לחץ כדי לכווץ...

 

[אלף בית]

ונדברתי בדבר עם גדולי התורה וההוראה. מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל כתב לי בזאת בזה"ל: "לכאורה לא שמענו קדיש בגוי". וכעי"ז כתב לי הגר"י זילברשטיין שליט"א. מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל השבני דבר ש"קדיש לגוי יעזרו לו כמו כוסות רוח למת... ואפשר לומר קדיש על גוי, אך הקדיש לא יעזור לו". גם הגר"מ גרוס שליט"א אמר לי בזה שמעשה דומה בא לידו, כשגוי עשיר הוריש בצוואתו הון רב ליהודי, שבתנאי שהיהודי יאמר קדיש לעילוי נשמתו. ואמר ע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאפשר לומר קדיש, אם כי יתכן מאד שהקדיש לא יסייע לנשמת הנכרי. אך גם אם לא יועיל - לא יזיק...

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה הרב זילברשטיין סותר את דבריו

איש תקשורת "התייעצתי עם פוסק הדור הרב זילברשטיין, הוא אמר לי שאפשר ללמוד משנה ולאחר מכן לומר קדיש דרבנן לעילוי נשמת לינדזי גרהאם".

לחץ כדי לכווץ...

 

[משתדל לעשות רצון ה']

לכאורה הרב זילברשטיין סותר את דבריו

לחץ כדי לכווץ...

הוא לא הורה לכתחילה, אלא לבקשת אותו אחד השיא לו עצה טובה.