קהלת קהלת

[בן פטורא]

פירוש ספר קהלת ורוב ההיבול שם תמוה מאוד ופירוש רש"י שם אינו מעלה ארוכה לפשוטו של מקרא ממש ולהעמיד כי עיקר החיבור הוא סיומו הוא קשה עד מאוד ונותר הוא ספר זה קשה עד מאוד בעיני מי שיודע על ספרים שנתחברו בעניין או יודע הוא על דרך משמעותית לפרש את הספר הזה יודיעני ושכרו מן השמים

 

[בן פטורא]

מה לא ההביל שם קהלת ההביל החכמה ההביל הצדק ההביל הכל ולשם מה אני מחסר נפשי מטובה ולשם מה אבחר בה אם כמעשה אחד יקרה את הרשע והצדיק ולו בעתיד נתלו תקוותינו מה לנו ולספרו .

 

[כרי]

מה שאתה מפספס הוא שקהלת מלא סתירות
על החכמה אומר "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" טובה חכמה עם נחלה וכו'
על הצדקות אומר שומר מצוה לא ידע דבר רע על הצדק וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלוקים
צריך להתבונן היטב איפה ומהי המסקנה

 

[בן פטורא]

מה שאתה מפספס הוא שקהלת מלא סתירות
על החכמה אומר "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" טובה חכמה עם נחלה וכו'
על הצדקות אומר שומר מצוה לא ידע דבר רע על הצדק וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלוקים
צריך להתבונן היטב איפה ומהי המסקנה

לחץ כדי לכווץ...

כרי מטונך
הלא הוא אשר דברתי כי מסקנת הספר עלומה ויותר מישוב סתירות מקומיות מבקש אני להבין סודו של ספר

 

[בן פטורא]

בזה יעזור לך אחד מחשובי בית המדרש בקי בתנ"ך על בוריו וכל רז לא אניס ליה, הלא הוא הרה"ג הרה"צ הרה"ח @ישעיהו מנחלת דן שליט"א.
(או שמא רק עם תפילין יודע לענות וצ"ע)

לחץ כדי לכווץ...

אקווה שישמעיני דעתו (אגב איך מתייגים )

 

[עוזי ומגני]

אקווה שישמעיני דעתו (אגב איך מתייגים )

לחץ כדי לכווץ...

ויקי אוצר - מדריך למשתמש! | האוצר שלנו

מדריך מקיף לשימוש בפורום אוצר התורה

forum-otzar-hatorah.co.il

כדאי לעבור על כל האשכול

 

[עמך]

מתוך מאמר שכתבתי, למי שעתותיו בידו.

ידוע שהעולם הזה הוא עראי, לצורך הטרקלין בלבד, אמנם יש בזה כמה סתירות רבות מיניה וביה ורבה המבוכה, ובכל מקום שנפנה נווכח מצד אחד שהעולם הזה הוא עראי לומר שאינו חשוב כלל ורק נצרך בתור עראי, ומצד שני מבואר גם שהעוה"ז אינו כלום ואפי' לא עראי, דהנה על הסוכה מצד אחד ראינו שכתוב בתחילת סוכה 'צא מדירת קבע ושב בדירת עראי', אמנם מצד שני איתא שם (כח) 'ת"ר כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי', והוא מדין תשבו כעין תדורו עד שהמצטער פטור מן הסוכה, מצד אחד הדירה צריכה להיות דירת עראי, ומצד שני צריך לנהוג בה ישיבה של קבע.

וכן מצינו סתירה נוספת כבדת משקל, מצד אחד כתוב (שם יא:) שמצות הסוכה היא זכר לענני הכבוד, וא"כ הסוכה היא לכבוד ולתפארת ולכן צריכים להכניס את הכלים המפוארים לסוכה, ומאידך מצינו במדרש (פסיקתא דר"כ ב') שהסוכה היא במקום גלות דשמא התחייבנו גלות בדין של ראש השנה, וא"כ הסוכה אמורה להיות מקום של צער וריחוק.

ועוד יש לתמוה האם העולם הזה הוא עראי ואינו העיקר או שהוא כולו הבל הבלים, שבמצוות הסוכה רואים שהוא עראי ופרוזדור, ואילו בכל קהלת כתוב שאין שום יתרון לאדם בעמלו תחת השמש והכל הוא הבל הבלים בתכלית.

ובפרט שכל המושג של דירת עראי נראה סתירה למה שכתבה התורה שסוכות הוא זמן האסיף, ומפורש שיש לנו לשמוח גם במה שיש לנו בעולם הזה ולא רק לשמוח במה שיהיה לנו לעולם הבא, ובכל זאת קוראים בקהלת מסר שבמושכל ראשון מביא לצער שהרי כל עמלנו הוא הבל הבלים ואין לנו שום תכלית בעולם הזה, דווקא בחג שהוא זמן שמחתנו זה הזמן להזכיר לנו שאנחנו בדירת עראי ומתעסקים בהבלים.

ובקהלת עצמו אפשר לראות ביתר שאת סתירות רבות, האם 'ושבחתי אני את השמחה' או 'ולשמחה מה זו עושה', האם 'ושבח אני את המתים' או 'לכלב החי הוא טוב מן האריה המת', האם 'יש יתרון לחכמה מן הכסילות כיתרון האור על החושך' או 'כי מה יותר לחכם מן הכסיל', האם 'יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו' או 'מה יתרון לאדם בכל עמלו', האם 'לשחוק אמרתי מהולל' או 'טוב כעס משחוק' או 'כעס בחיק כסילים ינוח', ועוד רבים ע"ז הדרך.

ובאמת הגמ' בשבת (ל:) אומרת שמחמת הסתירות רצו לגנוז ספרו, "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה", ואח"ז מביאה הגמ' את הסתירות כמו "כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה עשה לא קשיא, ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה זו שמחה שאינה של מצוה", וקשה מדוע לא אמרו מלכתחילה שיש ישוב לסתירות בלי לומר שתחילתו וסופו דברי תורה, ועוד איזה שייכות יש בין ההתחלה והסוף לכלל הסתירות, אלא י"ל שכיון שתחילתו וסופו ד"ת זה סימן שכולו ד"ת, וכמ"ש תורה תחילתה חסד וסופה חסד, וביארו בזה שאם אדם רוצה לראות ספר באיזה ענין מדבר אם ההתחלה והסוף מדברים על אותו דבר סימן הוא שכל האמצע גם מדבר בפירוש לאותו דבר, וכ"ה כשראו שההתחלה והסוף ד"ת הבינו שכולו ד"ת וע"כ נכנסו לעובי הקורה ולבאר מדוע באמת אינו סותר.

חיי העוה"ז הינם 'חיים' רק למי שקונה בהם קניינים לעוה"ב​

אלא ודאי מבואר מכל השאלות את היסוד הפשוט, שהנאות העולם הזה אינם חסרונות אלא שצריך לקחת אותם לצד הטוב במינון נכון, כמו שכתוב במס"י "ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם, אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו", "והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו", ולכן לא צריך לזרוק ולהיות פרוש מהעולם הזה מכל וכל, אלא צריך לקחת מהעוה"ז את מה שצריך אך לא לעשותו כמטרה בפני עצמה, וזה כבר מבאר את הסתירות במגילת קהלת שכל דבר הוא טוב במידה ובמשקל בשביל הזהב של דרך האמצע אשר היטוו לנו חז"ל, וזה ההבדל הדק בין העראי להבל הגמור, שאת העוה"ז צריך לקחת כעראי ורק כפרוזדור המוביל לעולם הבא, וכך אפשר גם לשמוח בחג האסיף בכל מה שיש לנו, אך כשלוקחים אותו צעד אחד קדימה ועושים אותו קבע ועיקר הוא נהיה הבל הבלים שאינו שווה את עצמו במאומה ואפי' עראי אינו.

והחידוש שהעולם הזה גם יכול להיות הקבע הכי גדול שיכל להיות, לגבי הגשמיות צריך לחוש את הדירת עראי, אבל אם עושים את רצון ה' אזי ישיבתנו בעולם הזה של קבע היא, כי נמשיך עם אותו ישיבה בצילא דמהימנותא גם בעולם הבא, אם מבינים שכל מציאותינו בזה העולם הוא רק כפרוזדור והכנה לעולם הבא, זה כבר עושה את העוה"ז לקבע ולאין סוף, כי אז לוקחים את העולם הזה ואת כל החומר לעבודת ה' ולהיותם משמשי האדם השלם והעולם הזה הזמני נהיה לדבר שיש בו קבע ותכלית לעולם הבא, ורק אם חלילה לוקחים את העוה"ז לקבע, אזי כבר אין בו שום תועלת לדבר כה זמני ונפסד ולכן הוא נהיה כל כולו הבל הבלים, אבל אם יודעים שהקבע הוא לעולם הבא אזי כשניקח את ההנאות כדבר עראי נעשה מדבר זמני עולם עומד לעד לעולם, זהו השיקול הגדול עליו דיבר המס"י, העוה"ז יכול להיות נפסד כל כך, ואף יכול להיות ריווחי כל כך.

ולכן דווקא הגלות בסוכה והריחוק מהגשמיות יביא אלינו את השמחה הגדולה והאמיתית, קהלת מורה לנו את הדרך לשמחה, אם נשקיע בעולם הזה ונשמח על מה שיש לנו בו הרי שלשמחה מה זו עושה, תיכף הרי כ"א מתקרב למקום עפר רימה ותולעה וכל מה שיישאר זה רק מלוא תרווד רקב, אבל אם לוקחים את כל מה שאספנו כדי לעשות רצון ה', הרי שהשמחה מרקיעה שחקים, וכמו שכתב הכלי יקר שהובא בפתח הדברים, "על כן נאמר כל האזרח הרוצה להיות כתושב בעולם הזה ולא כגר אליו צוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת ארעי", אם אתה רוצה להיות תושב בעולם הזה, מי שחי את העולם הבא כקבע הוא האזרח היחיד גם כאן בעולם הזה, יש שחושבים שיראי ה' מוותרים על העולם הזה אבל להיפך הם היחידים שחיים אותו, המידות הרעות לא מוציאות אותם מן העולם, וגם נזק והפסד כזה או אחר לא כה משמעותי כי כאן זה לא העיקר, ולכן אין פה סתירה ולכשתצא לדירת עראי תוכל לעשות את החיים לקבע, הדרך לעשות את העולם הזה לקבע הוא אם מבינים שאין בו עצמו כל תכלית, וכן כשתצא ותקבל על עצמך גלות בישיבת הסוכה, תראה איך דווקא מפה תצמח לה הישיבה הקבועה בצילא דמיהמנותא תחת ענני הכבוד.

לכן אין לזלזל בעולם הזה לראות אותו כזמני ונפסד ולתת לו לזרום, אדרבא, מכל רגע קטן ונפסד אפשר לקחת לעולם הבא ולבנות ממנו נצח, כל רגע בעולם הזה כ"כ שווה ערך, אין לו שום שווי ממוני, כי אפשר לעשות ממנו קניין רוחני נצחי, אבל אם לא עושים אתו כך באמת הוא הבל הבלים ואין בו כלום, ולמשל כאשר מחפשים בית או אשה אין לומר הכל 'עולם הזה' ושום דבר לא משנה, כי אם ההרווחה בבית למשל תיתן הרחבת הדעת ושלווה ללמוד טוב יותר אסור לוותר על הצורך הבסיסי בשום פנים, שהרי לא מדובר כאן על בית לשמונים שנה אלא במה שייתן לי כלי איתו אוכל להביא את הבניין האמיתי לעולם הבא, אבל ברור שאם הוא נותן את מה שצריך לעולם הבא אין לחשוב על בית יותר גדול כי זה לא התכלית, וכמו בכל מידה שיש לקחת אותה במעט, כמו שכתוב (נדרים סב), "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו - שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא", נראה שבלי הידיעה כי סוף הכבוד לבוא לא היה אפשר ללמוד, אמנם רק בידיעה זו סגי כדי ללמוד מאהבה.

 

[נתנאל לב]

יש מאמר מקיף של הרא"מ פייבלזון שפורסם במוריה לפני כמה שנים
אולי מישהו יוכל להעלותו ושכמ"ה

 

[צדק ומשפט]

פירוש ספר קהלת ורוב ההיבול שם תמוה מאוד ופירוש רש"י שם אינו מעלה ארוכה לפשוטו של מקרא ממש ולהעמיד כי עיקר החיבור הוא סיומו הוא קשה עד מאוד ונותר הוא ספר זה קשה עד מאוד בעיני מי שיודע על ספרים שנתחברו בעניין או יודע הוא על דרך משמעותית לפרש את הספר הזה יודיעני ושכרו מן השמים

לחץ כדי לכווץ...

שאלה זו הטרידה אותי כבר כמה שנים, מה הפשט בכל ספר קהלת שהוא תמוה מאד, אך יש לי כמה מסקנות כלליות ואכתבם.
-הספר מדבר על שאלה אחת מרכזית [שאכתוב עליה בהמשך] ולאורך כל הספר הוא דן מנסה להציע הסברים ותשובות, כל קטע זה אופציה אחרת ונסיון תשובה, בחלק השני של קהלת הוא מגיע למצב שהוא מכיר בכך שאין תשובה לשאלתו, והוא עובר לתת עצות כללליות, וזה מסקנתו בסוף הספר 'סוף דבר בכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם', ודבר זה מובא כמה פעמים לאורך המגילה.
-השאלה של משלי, היא מה תועלת בהכל, מה התועלת בבריאת האדם, האם יש לו יתרון בחייו ותועלת וענייו, ומארייך קהלת להראות שלא מצא שום תכלית, שמובנת לו.
-בסיכום הספר הוא נשאר בשאלה אך מציב כנתון שהדבר היחיד הברור הוא שצריל לידע שאלוקים בשמים ואתה על הארץ.
אשמח לשמוע מה דעתכם על הנ"ל.

 

[בן פטורא]

יש מאמר מקיף של הרא"מ פייבלזון שפורסם במוריה לפני כמה שנים
אולי מישהו יוכל להעלותו ושכמ"ה

לחץ כדי לכווץ...

אני מכיר מאמר שפורסם בספר שיעורים שלו על סוכות ולא היה לי בו מזור (עמו' 48 )

 

[מחזה אברהם]

אני למדתי קהלת בפירוש האבן עזרא ונהניתי מאוד
ובאחד הפרקים בסוף מבאר את כל הסתירות אחת לאחת

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ידידי היקר
אף אני יצטרף לדבריך

פירוש ספר קהלת ורוב ההיבול שם תמוה מאוד ופירוש רש"י שם אינו מעלה ארוכה לפשוטו של מקרא ממש ולהעמיד כי עיקר החיבור הוא סיומו הוא קשה עד מאוד ונותר הוא ספר זה קשה עד מאוד בעיני מי שיודע על ספרים שנתחברו בעניין או יודע הוא על דרך משמעותית לפרש את הספר הזה יודיעני ושכרו מן השמים

לחץ כדי לכווץ...

מה לא ההביל שם קהלת ההביל החכמה ההביל הצדק ההביל הכל ולשם מה אני מחסר נפשי מטובה ולשם מה אבחר בה אם כמעשה אחד יקרה את הרשע והצדיק ולו בעתיד נתלו תקוותינו מה לנו ולספרו .

לחץ כדי לכווץ...

ואין באמתחתי כעת פרוש שמיישב את ההדורים וסולל דרך במים עזים במגילה קשה עד למאוד זו
ובכל זאת אכתוב מעט גרגרים שעלו באמתחתי מידי דברי בדברי קהלת עם ידידי אשר קרא את שמו קהלת על שם חביבותו למגילה זו
וזה מספר פעמים (כולל היום בבוקר לאחר תפילתנו בישיבה קדושה אדרת אליהו) ניסינו לבאר יחד חלקים ממגילה זו כאשר זיכנו ה' יתברך
א. הספר כתוב בצורה מבולבלת ללא סדר שנראה באופק, ואמרנו בזה שקהלת כותב את דבריו כעין תמצית ''יומן לחיים'' ובאשר החיים עצמם מלאי מורכבויות וסתירות וחוסר סדר, אשר על כן סדר קהלת את תובנותיו השונות בצורה המשקפת בדיוק את תחושות האדם שעמל למצוא איזה טוב יהיה לו בחייו.
ב. כפי שהעירו כבר, קהלת מחפש מה טוב לאדם לחיים ולא מוצא משהו ברור, כי אין באמת דרך נקיה מכל שאלה וספק וקושיא, ואמנם אינו סותר לסוף דבר הכול נשמע וגו' כי יסוד הענין הזה קים ומוכרח לעצמו מכוח שהאלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, כאשר ידע קהלת אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר יראו מלפניו- והוא לדעתי מכוח תחושת הצדק הטהור הקים בעמקי כל לב מרגיש.
ג. קהלת מאריך שיש הבלים רבים בכל דבר הנראה טוב, אף הטוב יותר שאנו מכירים בעולם התורני, והוא שיקוף מדויק של המציאות שאנו חווים, ומה שהערת מהעתיד אכן חסר בפרוטרוט בדברי קהלת, באשר אין תחושות על זה וקהלת כותב ברוח קדשו בעיקר את תחושותיו, (וכבר אמרו בתלמודים לגבי ירמיהו ודניאל שלא אמרו הגבור והנורא יודעים הם נביאים באלהן שאמיתי הוא לפיכך לא כזבו בו/לא החניפו לו), קהלת לא טורח לחפש טעם לחוסר הצדק הזה, ויותר מדויק טורח ולא מוצא ומכריח שאי אפשר למצוא כמה שרק תטרח, למעשה קהלת בא לסדר את התחושות ולא ליישבם- שלזה בא ספר איוב.
אי''ה המשך יבוא.

 

[בן פטורא]

אי''ה המשך יבוא.

לחץ כדי לכווץ...

ומקווה ומצפה אני לו