קושיא: ההיתר האלוקי לרפא, מדוע ?!

[התורה]

בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?

 

[פנחס ע]

בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?

לחץ כדי לכווץ...

כתב הרמבן שאסור להלחם עם גזירת שמים (אפי' בתור חסד, היה הו"א שאם נענש אסור לסייע לו.)
וגם על עניים הוצרכנו לתי' ר"ע שנבראו לזכות את העשירים.

 

[בר אביי]

בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?

לחץ כדי לכווץ...

רש"י שם:
נתנה רשות לרופאים לרפאות. ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי.
והרמב"ן בתורת האדם כ':

 

[נעשה אדם]

להראות דבר נחמד!
רש"י מביא מהמדרש דהיה הו"א דנימא רחמנא מחי ואיהו מסי
ולכאורה צ"ב הא הך פרשה לא נאמרה במכת שמים אלא באחד שהזיק את חבירו ואמאי חשיב "רחמנא מחי"
וחזינן שפיר הא ד"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה" ודוק
זכורני שמטו לזה משמיה דה"חפץ חיים" ולא מצאתי לזה כעת

 

[הואיל ואישתרי]

לדברי רמב"ן הנ"ל הרי שההיתר ענינו שרופא אין לחשוש מהשגגה ואם טעה אינו מתחייב על כך ואינו נענש כדין כל אומן ודיין שטעה, והוא כלל בכל בעל סמכות שאינו מחוייב על טעותו.

שמא יש לבאר לדבריו באופן מחודש לשון שניתנה רשות לרופא במובן של סמכות כמו ברשות או בהורמנא, שנחשב כממונה כשר וכראוי לרפואה.

 

[יהודי וזהו]

מענין לענין באותו ענין
שמעתי טענה בשם הגאון שאמר שאומנם ניתנה רשות לרופא לרפא אבל לא ניתנה רשות לחולה לילך אליו רציתי לדעת אם יש לזה מקור
הלוא מחללים שבת לצורך חולה [וקורין לה חכמה ממקום למקום] ואולי לא דיבר בפיקוח נפש

 

[פנחס ע]

מענין לענין באותו ענין
שמעתי טענה בשם הגאון שאמר שאומנם ניתנה רשות לרופא לרפא אבל לא ניתנה רשות לחולה לילך אליו רציתי לדעת אם יש לזה מקור
הלוא מחללים שבת לצורך חולה [וקורין לה חכמה ממקום למקום] ואולי לא דיבר בפיקוח נפש

לחץ כדי לכווץ...

להלן הרמב"ן ויקרא כו יא
ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג) ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים אין האשם רק בעבור שלא דרש השם אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו וכך אמרו (ברכות סד) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא והמשל להם (במדב"ר ט יג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים

 

[ש. הסופר]

להראות דבר נחמד!
רש"י מביא מהמדרש דהיה הו"א דנימא רחמנא מחי ואיהו מסי
ולכאורה צ"ב הא הך פרשה לא נאמרה במכת שמים אלא באחד שהזיק את חבירו ואמאי חשיב "רחמנא מחי"
וחזינן שפיר הא ד"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה" ודוק
זכורני שמטו לזה משמיה דה"חפץ חיים" ולא מצאתי לזה כעת

לחץ כדי לכווץ...

תוספות (ב"ק פ"ה ע"א ד"ה שניתנה) מק' "והא מרופא לחוד שמעי' ליה. וי"ל דהו"א ה"מ מכה הבאה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך. קמ"ל דשרי"
ומשם לכאו' משמע דרק במכה הבאה בידי שמיים נראה כסותר גזירת המלך. וזה לכאו' כאוה"ח לגבי היזק מבעל בחירה.
איברא, דיל"ד למה כ' "נראה כסותר גזירת המלך" ולא "סותר גזירת המלך"
ונראה דהרי אם גזירת המלך שימות מחולי זה, הרי לא תועיל הרפואה.
הלכך זה רק "נראה", דהרי הרפואה תועיל רק אם היסורום הושבעו לצאת ע"י רופא זה וסם זה.
ולפי"ז אין ראיה לאוה"ח, דאם כל הנדון הוא "נראה", מובן שבמכה בידי אדם זה פחות נראה. וצ"ע.

 

[נעשה אדם]

תוספות (ב"ק פ"ה ע"א ד"ה שניתנה) מק' "והא מרופא לחוד שמעי' ליה. וי"ל דהו"א ה"מ מכה הבאה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך. קמ"ל דשרי"
ומשם לכאו' משמע דרק במכה הבאה בידי שמיים נראה כסותר גזירת המלך. וזה לכאו' כאוה"ח לגבי היזק מבעל בחירה.
איברא, דיל"ד למה כ' "נראה כסותר גזירת המלך" ולא "סותר גזירת המלך"
ונראה דהרי אם גזירת המלך שימות מחולי זה, הרי לא תועיל הרפואה.
הלכך זה רק "נראה", דהרי הרפואה תועיל רק אם היסורום הושבעו לצאת ע"י רופא זה וסם זה.
ולפי"ז אין ראיה לאוה"ח, דאם כל הנדון הוא "נראה", מובן שבמכה בידי אדם זה פחות נראה. וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה אפשר לומר שעצם הראיה לזה היא מהא שלימדה התורה לזה בפרשת "מזיק" ולא בפרשת"קללות" וכיוצ"ב וצ"ע