קושיא: שבחו של יתרו או גנותו ?

[התורה]

בפרשתן (י"ח, ה'): "וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר וגו'".
ופרש"י על אתר: בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה.
וצ"ב,
דהא לעיל מיניה (ב', ט"ז) פרש"י: שפירש לו מעבודת אלילים ונידוהו מאצלם.
והיכן כבודו של זה ?

 

[יש קונה עולמו]

בפרשתן (י"ח, ה'): "וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר וגו'".
ופרש"י על אתר: בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה.
וצ"ב,
דהא לעיל מיניה (ב', ט"ז) פרש"י: שפירש לו מעבודת אלילים ונידוהו מאצלם.
והיכן כבודו של זה ?

לחץ כדי לכווץ...

בא זה ולימד על זה (כל' קי' ד. ועוד) וחלק מהשבח שעזב כבודו של עולם שהתחיל
להתנתק שם מע"ז מחמת שנדבו לבו וכו', ואז נידוהו. ואדרבה זהו כבודו וכעין שכ' הרמב"ם בסוף הלכות סוכה הידוע.
וע' גם בספכ"ד מהלכות סנהדרין: "וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נידוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראו לו והשעה צריכה לכך ויאמר שנידהו והחרימהו על דעתו ויפרסם חטאו ברבים שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'. וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביע באלהים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים. וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים ולדחוף ולסחוב על הארץ שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין. כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה". ודומני של"צ להוסיף הסבר אלא מאליו נשמע ומצטלצל מה שהעלינו בחכתינו לעיל.

 

[אברך מישיבת מיר]

בא זה ולימד על זה (כל' קי' ד. ועוד) וחלק מהשבח שעזב כבודו של עולם שהתחיל
להתנתק שם מע"ז מחמת שנדבו לבו וכו', ואז נידוהו. ואדרבה זהו כבודו וכעין שכ' הרמב"ם בסוף הלכות סוכה הידוע.
וע' גם בספכ"ד מהלכות סנהדרין: "וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נידוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראו לו והשעה צריכה לכך ויאמר שנידהו והחרימהו על דעתו ויפרסם חטאו ברבים שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'. וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביע באלהים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים. וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים ולדחוף ולסחוב על הארץ שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין. כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה". ודומני של"צ להוסיף הסבר אלא מאליו נשמע ומצטלצל מה שהעלינו בחכתינו לעיל.

לחץ כדי לכווץ...

אני הוסיף עוד. כי בפסוק מתארים את יתרו כהן מדין היינו שהיה חשוב כדברי התרגום, ואם נידוהו מאצלם איזה חשיבות יש לו, אלא שהכוונת הכתוב שיתרו בתחילה כשעבד עבודה זרה היה בכבודו של עולם ואף היה כהן מדין, וכשעזב עזב את העבודה זרה עזב את הכל, עד שהגיע למדבר למקום תוהו, כדי לשמוע את התורה.