וירא קח נא את בנך - בקשה או ציווי? (2 צופים)

[הצעיר שבחבורה]

כמדו' שכבר הובאו דברי הר"ן בדרשותיו, שלא נצטווה אברהם על העקידה, שאין זה אלא לשון בקשה.

ומצאתי בתרומת הדשן, שמפרש כדברי הר"ן שהוא לשון בקשה, ומ"מ נוקט שהוא ציווי גמור.
ומכח זה נוקט בנידון שכתב האב צוואה בלשון בקשה, שהיא ציווי גמור יעו"ש

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן צט
נראה הדעת נוטה דצוואה גמורה היא. ומה שאמר בלשון בקשה כדי לזרזם ולקיים הדבר שישיאנה בעין יפה, ולא ע"י מריבה כאשר לבבו חפץ לגמרי בדבר. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר הכתוב אמר קח נא את בנך יחידך וגו' ודרשו רבותינו אין נא אלא בקשה, שאמר הקדוש ברוך הוא עמוד לי בזה שלא יאמרו הראשונים לא היה בהן ממש, אף על גב דמצוה גמורה היתה. וכן יליף מיניה פ"ק דפסחים /דף ד ע"א/ דזריזים מקדימין למצות, מקרא דוישכם אברהם דכתיב גבי עקידה, כדאיתא התם בתוס'. ​

 

[געגועים]

כמדו' שכבר הובאו דברי הר"ן בדרשותיו, שלא נצטווה אברהם על העקידה, שאין זה אלא לשון בקשה.​

לחץ כדי לכווץ...

וכן בשפת אמת (וירא תרל"ד): בענין העקידה קח נא כו' נראה כי מאחר שהבטיחו ביצחק יקרא לך זרע, נאמר לו בלשון בקשה, פירוש שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי רק אם חפץ בדבר זה, ואברהם אבינו ע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו, וכתיב 'יחידך' שבודאי היה יכול להאמין כי יתן לו בן אחר כמו שנתן לו זה לעת זקנתו, אבל אמר לו כי אין לו עוד בן, רק יצחק, ושיעלהו לעולה באופן שנותן את כל זרע ישראל בעקידה זו, וכל זה קיבל עליו בשמחה.​

 

[הצעיר שבחבורה]

כמדו' שכבר הובאו דברי הר"ן בדרשותיו, שלא נצטווה אברהם על העקידה, שאין זה אלא לשון בקשה.

לחץ כדי לכווץ...

והראני ידידי הנכבד בהו"פ מקומו

ובדרשות הר"ן (דרוש ו ד"ה הנה מבואר) כתב שלא היה זה חיוב על אברהם אלא מצוות רשות, וכך מדקדק מהלשון "קח נא"

לחץ כדי לכווץ...