סוכות, שמח"ת ושמ"ע קטן קונה ואינו מקנה - אי מצי מפקיר (1 צופה)

[היושב בישיבה]

יל"ע כידוע קטן קונה ואינו מקנה, לכך המקנה לולבו לקטן ביום הראש' שיצא בו, מצי הקטן לזכות בו וחשיב לכם, אך לא מצי אח"כ לזכות לאביו, וכל ימי החג משתמש בו אביו כשאול,
אך, כיוון דמחמירים בירושלים את חומרות היום הרא', המקנה לולבו לבניו ובנותיו הקטנים (כפי שנוהגים לעשות רבים), לא לצאת בו בשאר הימים דבעי' לכם.
אך יל"ע אי מצי קטן שהגיע לעונת נדרים להפקיר, לפימ"ש הקצוה"ח דהפקר מטעם נדר הוא (רע"ג ס"ק א').

 

[מחכה]

ראיתי גבי דבר מצווה שכתבו שלהפקירו זהו דרך בזיון ואינו ראוי

 

[היושב בישיבה]

אפשר שלצורך מצווה שרי

 

[מבקש תורה]

בחידושי אבן עוזר פסחים ב' ע"א כתב שקטן אינו יכול להפקיר והביא ראיה מגמ' זו.
דאי נימא שיכול להפקיר יכול להקנות לו ויפקיר,
ובשו"ת שו"מ מ"ד ח"ב סי' קצ"ב הק' עליו אמאי צריך להביא ראיה זו דאפשר לדחותה ולא הביא ראיה מרש"י מפורש ב"מ כ"ב
שקטן אינו יכול להפקיר,
ולכאורה כוונת השו"מ שאפשר לדחותה, שביו"ט א"א לזכות מהפקר ולא יועיל פתרון זה.

אמנם ידועים דברי התוס' ב"ב קמ"ג שקטן יכול להפקיר דבר שלא בא לידו,
אבל הסכמת הפוסקים שקטן אינו יכול להפקיר.

 

[מחכה]

ראה כאן

16 - 16 בא ה - יוד שבט.pdf

drive.google.com

בסעי' ט' וי'

 

[מבקש תורה]

ראה כאן

16 - 16 בא ה - יוד שבט.pdf

drive.google.com

בסעי' ט' וי'

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי, מה יש כאן?

כמובן, חוץ מזה שמוזכר כאן בדרך אגב את המילים קטן והפקר...

 

[מחכה]

יש כאן ביאור שהובא מהרוגוטשובער במהות ההפקר, החקירה הידועה אם זהו סילוק של הבעלים מהחפץ או שעיקרו הוא נתינת זכות קניין לכל אדם בחפץ.
ויש שם הסבר שלפי שני הצדדים הפקר חפץ קדוש הוא זלזול בחפץ.

לפי הצד שהפקר הוא נתינת זכות לכל אדם, הרי נתינה כזו שכוללת גם גויים יש בה זלזול בקדושת החפץ
וגם לצד הראשון שזהו סילוק הבעלים, הבעל מראה בעצמו שאינו חפץ בקדושה זו.

ובכלל הובא שם, בהע' 31 כמה מ''מ אם קטן יכול להפקיר.

 

[מרגניתא טבא]

אפשר שלצורך מצווה שרי

לחץ כדי לכווץ...

אשמח אם תוכל בבקשה להסביר לי מה היא הסברא דלצורך מצווה שרי,
הלה המצווה אינה אלא תוצאה שתחול לאחר המעשה, וכעת אינו עושה אלא בזיון בדבר מצווה ומאי סברא איכא שמשום שהתוצאה תהיה מצווה כעת שעדין אינו מצווה יהיה מותר לנהוג בזיון בדבר מצווה,?

 

[היושב בישיבה]

אשמח אם תוכל בבקשה להסביר לי מה היא הסברא דלצורך מצווה שרי,
הלה המצווה אינה אלא תוצאה שתחול לאחר המעשה, וכעת אינו עושה אלא בזיון בדבר מצווה ומאי סברא איכא שמשום שהתוצאה תהיה מצווה כעת שעדין אינו מצווה יהיה מותר לנהוג בזיון בדבר מצווה,?

לחץ כדי לכווץ...

בזיון אינו עניין מהותי, אלא שימוש במצווה לצורך עצמי אינו ראוי, לכך אם יש סיבה מספקת ל"ח בזיון.

 

[מרגניתא טבא]

בזיון הוא כל דבר הנעשה בדרך בזיון, ואין שום סברא שמסיבה קלושה כל שהיא הבזיון משתנה.

 

[היושב בישיבה]

בזיון הוא כל דבר הנעשה בדרך בזיון, ואין שום סברא שמסיבה קלושה כל שהיא הבזיון משתנה.

לחץ כדי לכווץ...

כל הטעם שבהפקר יש ביזיון הוא מחמת שאין מן הראוי להפקיר מצוות, אך היכא דאיכא צורך מצווה בדבר שרי.
דבשלמא אי בזיון היה דבר אמיתי, מהותי, היית אומר מה לי צורך מצווה אכתי ביזוי הוא, אך כיוון דל"כ אלא עניין של דרך כבוד, היכא דבעי לזה לצורך מצווה ליכא שום סרך.

 

[מחכה]

כל הטעם שבהפקר יש ביזיון הוא מחמת שאין מן הראוי להפקיר מצוות

לחץ כדי לכווץ...

כתבתי לכת''ר קודם ב' אופנים לבאר הבזיון שבהפקר לפי חקירת הרוגטטשובער.

לפי הצד שהפקר הוא נתינת זכות לכל אדם, הרי נתינה כזו שכוללת גם גויים יש בה זלזול בקדושת החפץ
וגם לצד הראשון שזהו סילוק הבעלים, הבעל מראה בעצמו שאינו חפץ בקדושה זו.

לחץ כדי לכווץ...

כת''ר הוסיף עוד טעם וסתר אותו, אבל אין בזה ביאור להנ''ל (מצד המפקיר שמוציא מרשותו).

אמנם, לפמ''ש מעכ''ת בעניין הפקר ע''י קטן והמ''מ שהוספתי עליו אפ''ל דהפקר של קטן שאני וצ''ע.

 

[מחכה]

ע''מ שיהיה 'סדר' בדברים:
יש כאן ג' סוגי' (ובעומק יש יותר מכך) שאינן קשורות זו בזו .
א. קטן אם יכול לקנות ולהקנות
ב. אם מותר להפקיר ענייני קדושה (א. מצוות או קודשים עצמם, ב. תשמישי קדושה, ג. תשמישי מצווה)
ג. הפקר ע''י קטן

 

[היושב בישיבה]

חסום

ראה כאן

16 - 16 בא ה - יוד שבט.pdf

drive.google.com

בסעי' ט' וי'

לחץ כדי לכווץ...

 

[היושב בישיבה]

ג. הפקר ע''י קטן

לחץ כדי לכווץ...

עיקר הנידון היה, אי נימא דהפקר מטעם נדר, אי קטן שהגיע לעונת נדרים מצי מפקר