- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,872
- נקודות
- 695
בשו"ע סימן תר"מ ס"ב פסק "קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות".
וכתב שם המ"ב ס"ק ד' וז"ל: כל חד כפום חורפיה. ודעת כמה אחרונים דמבן חמש ולמעלה אם אביו הוא בעיר שאינו צריך אז כל כך לאמו מחוייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם איננו חריף ע"כ.
עכ"פ משמע מדברי המ"ב שאף אם הקטן חריף אין הוא בגיל חינוך עד גיל חמש. אמנם באחרונים שציין שם בשעה"צ מבואר שאם הוא חריף יש לחנכו מגיל ארבע וכן כתב בעצמו במ"ב לעיל סימן תיד ס"ק ז' בשם הא"ר לענין הקנאת עירוב שאפילו בן ארבע אם הוא חריף. כך העיר בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סימן ר"ז עיין שם.
וחשבתי כעת ליישב על פי מה שיש לחלק בין חינוך קטן במצוות לחינוך בסוכה ובהקדם ביאורו הנפלא של רבינו הגרי"ז (חי' ערכין ב:) בגדר פטור של קטן הצריך לאמו. וזה לשונו: בגמ' קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, י"ל דהוא שיעור בדין חינוך דכשאינו צריך לאמו אז חל עליו החיוב דחינוך במצות סוכה, אמנם עיקר הדבר המבואר בזה נראה דכיון דלענין חינוך במצוות הרי בעינן שיהא חזי לקיום המצוה, וכמו דאמרינן גבי לולב קטן היודע לנענע, וכן גבי ציצית קטן היודע להתעטף, וכיון דבגדול עצמו הרי מצטער פטור ממצות סוכה א"כ ה"ה קטן כשצריך לאמו הרי הוא מצטער, ואינו ראוי לקיום המצוה, ומטעם זה הוא דלא חל עליו חיובא דמצות סוכה דחשיב שאינו ראוי לקיום המצוה, ושוב אף שאמו עמו פטור, דכיון דלא חזי לקיום המצוה ליכא עליו חיובא, דבכה"ג דמצטער הוא בלא אמו מיקרי דלא חזי למצוה עכת"ד.
ולפי זה י"ל שלעולם בדין חינוך יש שיעור שעפ"ר בגיל זה הקטן מבין את צורת הדברים. וכך הוא בגיל חמש ומעלה. ואם הוא חריף אף פחות מכך. אבל בסוכה מכיון ואם הוא נצרך לאמו לא חל עליו כלל חיובא דמצות סוכה ופטור מדין מצטער (ולא רק חסרון בדעת לקיום המצווה כמו בשאר מצוות) ממילא בזה קפידי יותר בגיל חינוך שלא יהיה פחות מחמש. וי"ל.
ולפו"ר בעצם דברי הגרי"ז קצ"ב למה נזקק לדין מצטער כדי לומר שקטן אינו ראוי לקיום המצוה, והלא גם אם בגדול מצטער חייב, אבל בקטן שלעולם בלי אימו מצטער י"ל דפטור. וסברת הדבר, שבגדול על פי רוב אינו מצטער בישיבה בסוכה ולכן בזה י"ל גם אם מצטער על דרך מקרה חייב כמו בכל המצוות, אבל בקטן מה שמצטער אינו על דרך מקרה, אלא כל צורת ישיבתו בסוכה בלי אמו זה בצער וממילא חסר כאן בחיוב סוכה שגדרה הוא תשבו כעין תדרו ובדרך כלל בביתו לא מצטער שכן נמצא עם אמו משא"כ בסוכה שאינה מחוייבת. אבל בגדול שעפ"ר לא מצטער והוי תשבו כעין תדרו בד"כ, ממילא גם במצטער היה מקום לומר שיתחייב כמו בשאר המצוות. וי"ל.
וכתב שם המ"ב ס"ק ד' וז"ל: כל חד כפום חורפיה. ודעת כמה אחרונים דמבן חמש ולמעלה אם אביו הוא בעיר שאינו צריך אז כל כך לאמו מחוייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם איננו חריף ע"כ.
עכ"פ משמע מדברי המ"ב שאף אם הקטן חריף אין הוא בגיל חינוך עד גיל חמש. אמנם באחרונים שציין שם בשעה"צ מבואר שאם הוא חריף יש לחנכו מגיל ארבע וכן כתב בעצמו במ"ב לעיל סימן תיד ס"ק ז' בשם הא"ר לענין הקנאת עירוב שאפילו בן ארבע אם הוא חריף. כך העיר בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סימן ר"ז עיין שם.
וחשבתי כעת ליישב על פי מה שיש לחלק בין חינוך קטן במצוות לחינוך בסוכה ובהקדם ביאורו הנפלא של רבינו הגרי"ז (חי' ערכין ב:) בגדר פטור של קטן הצריך לאמו. וזה לשונו: בגמ' קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, י"ל דהוא שיעור בדין חינוך דכשאינו צריך לאמו אז חל עליו החיוב דחינוך במצות סוכה, אמנם עיקר הדבר המבואר בזה נראה דכיון דלענין חינוך במצוות הרי בעינן שיהא חזי לקיום המצוה, וכמו דאמרינן גבי לולב קטן היודע לנענע, וכן גבי ציצית קטן היודע להתעטף, וכיון דבגדול עצמו הרי מצטער פטור ממצות סוכה א"כ ה"ה קטן כשצריך לאמו הרי הוא מצטער, ואינו ראוי לקיום המצוה, ומטעם זה הוא דלא חל עליו חיובא דמצות סוכה דחשיב שאינו ראוי לקיום המצוה, ושוב אף שאמו עמו פטור, דכיון דלא חזי לקיום המצוה ליכא עליו חיובא, דבכה"ג דמצטער הוא בלא אמו מיקרי דלא חזי למצוה עכת"ד.
ולפי זה י"ל שלעולם בדין חינוך יש שיעור שעפ"ר בגיל זה הקטן מבין את צורת הדברים. וכך הוא בגיל חמש ומעלה. ואם הוא חריף אף פחות מכך. אבל בסוכה מכיון ואם הוא נצרך לאמו לא חל עליו כלל חיובא דמצות סוכה ופטור מדין מצטער (ולא רק חסרון בדעת לקיום המצווה כמו בשאר מצוות) ממילא בזה קפידי יותר בגיל חינוך שלא יהיה פחות מחמש. וי"ל.
ולפו"ר בעצם דברי הגרי"ז קצ"ב למה נזקק לדין מצטער כדי לומר שקטן אינו ראוי לקיום המצוה, והלא גם אם בגדול מצטער חייב, אבל בקטן שלעולם בלי אימו מצטער י"ל דפטור. וסברת הדבר, שבגדול על פי רוב אינו מצטער בישיבה בסוכה ולכן בזה י"ל גם אם מצטער על דרך מקרה חייב כמו בכל המצוות, אבל בקטן מה שמצטער אינו על דרך מקרה, אלא כל צורת ישיבתו בסוכה בלי אמו זה בצער וממילא חסר כאן בחיוב סוכה שגדרה הוא תשבו כעין תדרו ובדרך כלל בביתו לא מצטער שכן נמצא עם אמו משא"כ בסוכה שאינה מחוייבת. אבל בגדול שעפ"ר לא מצטער והוי תשבו כעין תדרו בד"כ, ממילא גם במצטער היה מקום לומר שיתחייב כמו בשאר המצוות. וי"ל.