פסח, חודש ניסן קיצור הלכות חול המועד

[אחד יחיד]

שולחן ערוך תקכ"ט: "ימים שבין ראשון לשביעי של פסח וכו' הם הנקראים חולו של מועד וכו' וחייבים בשמחה, כנאמר: ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך וגו' (דברים טז יט) ושמחה זו מצות עשה מן התורה".

חייבים לכבד את חולו של מועד בכסות נקיה ולא ינהג כמנהג של חול. לבאה"ט בשם המהרי"ל והחיי אדם (קו, א) – יש ללבוש בגדי שבת ויום טוב. אמנם, במשנ"ב (תקכ"ט ובתרס"ד, ט) כתב שעכ"פ שיהיו חגיגיים יותר משל יום חול (גם בטיולים ומסלולים). ובמשנה אבות (ג, יא) שנינו: "המבזה את המועדות, אין לו חלק בעולם הבא", ופי' בבאר היטב (שם) דהיינו: שמתנהג ומתלבש בהם כבימות החול. "ותהיה מפה פרוסה על השולחן כל ימי החג" (ערוה"ש וכף החיים שם).

תפירה רקמה וסריגה – אסורים. תיקון (-כפתור שנתלש, מכפלת שנשרה או קרע) – כשזקוקים לבגד במועד, מותרים (אפילו יש בגד אחר). ובת ואשה תתפורנה בשינוי ("כשיני הכלב", תפר יוצא ותפר נכנס, תפירה לא סימטרית), שלא תהיה "מלאכת אומן".

כיבוס – מן הדין אסור, אפילו לצורך יו"ט אחרון, ואפילו ע"י נוכרי. כיבוס המותר: בגדי קטנים וזקנים או סיעודיים המלכלכים תדיר, ואפילו במכונה, ומותר לתלות בגדי הקטנים בפרהסיה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). הערת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: עבור קטנים המלכלכים מותר לכבס, אפילו רוצים בגד נאה יותר, והנוסעים, אינם צריכים לקחת מביתם הרבה בגדים לצורך הקטנים כשיש בזה טורח, כדי שלא יצטרכו לכבס. לגדולים: כשנגמר כל המלאי, מותר לכבס גרביים, וכנראה גם לבנים, מטפחות ידיים ומגבות מטבח – לפי הצורך בדיוק, ולתלות בצנעה.

ניקוי כתם: מותר, לא בניקוי כללי, אלא בהשריה במים ומעט סבון, ובפרט בכתם שאם לא ינוקה, קשה יהיה בכלל לנקותו. גיהוץ – בבגד שרוצים ללבוש במועד והוא מקומט, מותר לגהץ באופן שטחי רק לפשט הקמטים (בלא שימוש באדים – שמענו מהגח"פ שיינברג זצ"ל).

תספורת וגילוח: אסורים. יש מתירים חלאק'ה בזמנה. קציצת ציפורניים: לבני ספרד מותר כרגיל. לבני אשכנז – רק אם קצצו לפני המועד, אא"כ היו טרודים הרבה ושכחו. ובכל אופן, מותר בשינוי, ביד או בפה, או לצורך מצווה.

קניות בגדים כלים ונעליים: מותרים לצורך המועד (אפילו כדי לתת מתנה), או כשזה "דבר האבד", היינו מכירה זולה עכשווית או כשלא יימצא אחר המועד. וכן כשנמצאים רק במועד, במקום שהדבר מצוי לקניה.

כתיבה: אסורה. אא"כ לצורך מצוה (פרסום שיעורים, השבת אבדה וכדומה), או ל"דבר האבד" (רשימה לקניות, מספר טלפון גורלי, מרשם רפואי וכדומה), וזה מותר בלא שינוי. ושמעתי מהגר"ק כהנא זצ"ל שראה עט בכיסו של מרן החזו"א בחול המועד, ולשאלתו ענה מרן: "אם אשמע על חולה ר"ל או יולדת שצריך להתפלל לשלומם, שאוכל מיד לרשום השם".

שימוש במחשב (חסום) שנבדק לפסח: אסור להוציא במדפסת, אא"כ לצרכי מצוה או רבים או דבר אבד. הקלדת חומר – רק לשמירה זמנית (בדיסק-און-קי) ולא לתוך החומרה (הארד דיסק), משום שזה כבונה (דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר זצ"ל). שליחת דואר אלקטרוני – מותרת (אותיות פורחות באוויר). ציור ומלאכות: מותרים רק לילדים עד גיל שמונה, ובפרט אם מחמת השעמום עלולים להשתובב חסרי מעש. (הרב יצחק יעקב פוקס)

 

[אחד יחיד]

מלאכות המותרות במועד

א. צרכי המועד – במעשה הדיוט, מותרת נגינה, וכשפקע מיתר מותר לתקן במעשה הדיוט ולא ע"י תקן מקצועי. צילום והקלטה – מותרים (מבלי לפתח התמונה). תיקון תקר (פנצ'ר) – מותר לצורך המועד, אבל לא תיקון הגלגל החילופי, ה"ספייר" (מעשה אומן). אין לתקן אופניים, אלא אם נחוצים לצורך קניית אוכל.

ב. צרכי רבים – תיקון כבישים, חשמל, מים, מעלית בבניין רב קומות.

ג. צרכי אוכל נפש – כולל תיקון מקרר, כיריים.

ד. דבר אבד – כשייגרם הפסד (אפילו ספק הפסד), השקיית עציץ וגינה בימי שרב.

ה. פועל שאין לו מה שיאכל (אפילו זקוק לשלם חובות ואם לא יעבוד יחסר לו להוצאות החג). אמנם, יתכן שלעניין חוה"מ פסח, כיון שיש לו כבר מצות (מחלוקת קימחא דפיסחא) אינו בגדר "פועל שאין לו מה שיאכל" (ראה שער הציון תקמ"ב א עפ"י המג"א).

כל צרכי בריאות הגוף וצרכיו – מותרים, כגון טיפולים רפואיים, בדיקות חיוניות, אך לא לכוון למועד רק משום שכעת יש זמן פנוי. מותר חיתוך נייר טואלט, צרכי הגוף. ניקוי הבית, כל הנוגע להיגיינה. שמרטפות [בייבי סיטינג] – מותרת, ככל צרכי הגוף, אבל כיון שאסור ליהנות משכר עבודת המועד – יש להשתמש בחלק מהתשלום להוצאות החג. (הרב יצחק יעקב פוקס)