פסח, חודש ניסן קמחא דפסחא בצורה מהודרת

[אחד יחיד]

עיקר ההלכה של נתינת 'מעות חיטין' לעניים קודם הפסח, נאמרה על חלוקת חיטים לעניין שבהם יאפו את המצות לחג. והוסיף המשנ"ב (סי' תכט ס"ק ד) שבמדינותינו המנהג לתת להם קמח, כיון שעל ידי זה מקרב הנאתן יותר שלא צריכים לטרוח בטחינת החיטים.

ובזמנינו אף שייך יותר להדר ולקרב ההנאה, שהרי אין כל אחד אופה לעצמו אלא ישנם מאפיות שבהם נאפות המצות, ולכך דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פ"א ס"ק ב) שיש לתת לעניים מעות, והם יקחו בהן מצות. ובספר נהר מצרים (הל' פסח ס"א) כתב, שבזמנו היו נוהגים במצרים לחלק לעניים מצות אפויות, לפי שצער הוא להם לטפל בטחינה ובאפיה, וכתב שכן נהגו בעיה"ק ירושלים.

הידור נוסף כתב בפתחי תשובה שיש לנהוג בנתינת הקמחא דפסחא, שאם העני הוא בר אוריין המדקדק במצוות ורוצה להדר ולאכול רק מצה העשויה מקמח שנשמר משעת קצירה, שחייבים לתת לו קמח זה ממעות 'קמחא דפסחא'. וכן עני שנהג בשנה הקודמת לאכול מצה שמורה דוקא, חייבים לתת לו קמח זה.

ואף שמנהג זה של חלוקת 'קמחא דפסחא' נאמר על מעות לחיטים עבור מצות לחג, מכל מקום, הרוצה לקיים מנהג זה באופן המהודר ביותר, דעת הגר"נ קרליץ (שם) שטוב ליתן לעניים אף את שאר צורכי החג, שלא הוזכרה נתינת חיטים וקמח אלא משום שזו הנתינה המועטת ביותר שיש לעני מה לאכול, ובזה יוצאים ידי חובה. ואף גבאי צדקה שקיבלו מעות עבור 'קמחא דפסחא', דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ב ארחות הלכה הע' 3) שרשאים לתת אותן לעניים גם עבור שאר צורכי החג, כגון לצורכי ביגוד וכדו'. (הרב בנימין בירנצוויג)