גדר "גברא קטילא" שייך אך ורק במי שנגמר דינו למיתה בבי"ד, או במי שדמו מותר לכל ישראל כגון מומר או מוסר דמורידים ולא מעלים. בכהאי גוונא הופקעה חיותו לגמרי בדיני תורה, והוי כמת מעיקרא.
שאני בועל ארמית, דמעיקר הדין לא חייבתו תורה מיתת בי"ד אלא כרת בידי שמיים. וההלכה ד"קנאים פוגעין בו" לאו פסק דין הוא דמפקיע את חיותו, אלא רק היתר בעלמא דיהבה תורה לקנאי לפגוע בו בשעת מעשה דווקא. כלפי כולי עלמא, וכל שכן כלפי בעלותו של הבועל עצמו על נפשו, הרי הוא עומד בחזקת אדם חי שדמו אסור – ותדע, דאי אתי איניש אחרינא וקטיל ליה שלא בשעת מעשה או שלא מתוך קנאה, מיחייב עליה מיתה כרוצח גמור.
ממילא, כי אתי הקנאי למיקטליה, הרי הוא בא ליטול נפש חיה שלא מכוח גמר דין, ופשיטא דכלפי הבועל הוי שפיר בגדר "הבא להורגך השכם להורגו".