תזריע קציצת הבהרת בזמן הזה (2 צופים)

[אברך מישיבת מיר]

בספר תולדות אדם (תולדות חייו של הגר"ז מוולז'ין מתלמידי הגר"א, אחי הגר"ח מוולז'ין) מובא מעשה שהיה להגר"ז איזה כתם לבן כעין נגע, ולא רצה לקצוצו כי חשש לאיסור קציצת בהרתו.

 

[פנחס ע]

למה שישתנה בזמה"ז, א. הרי מהרה יבנה וכו' ב. בעקרון שייך דיני טומאה וכו' גם בזמה"ז ואינם תלויים בבית. ג. ידוע סיפור בהגרמ"פ שראה פעם בחור א' עם נגע ואמר לו שזה צרעת, והתברר שאותו בחור התחזק מאוד בשמיה"ל ופעם א' נכשל. וכידוע הח"ח כותב שכיום הנגעים הם בנשמה כי לא נזהרים וכו' ולכן אותו בחור שנזהר זכה לזה.

 

[גברא זוטרא]

שמעתי סיפור דומה מהרב אלישיב שחשש פעם לנגע.

 

[שבחת]

בחינוך בתלישת שערות הנתק כותב שעובר רק אם יש חכם לראות את הנגעים וקציצת הבהרת סתם ובמנחת חינוך מתרץ לה עיין כאן
ספר החינוך פרשת כי תצא מצוה תקפד
(ב) ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות, שמי שנצטרע ומכיר בסימני צרעתו שאינו רשאי לקוץ אות
ספר החינוך פרשת תזריע מצוה קע
ונוהגת בזכרים ונקבות, (ה) בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם לראות הנגעים. ועובר עליה וגילח את הנתק לוקה
מנחת חינוך פרשת תזריע מצוה קע אות ה
(ה) בכ"מ כו' שיהא כהן חכם כו' ועבר וגלח לוקה. עמש"ל דתלוי ג"כ בכהן מיוחס והנראה מדברי הרב המחבר שדוקא לאחר הסגר ראשון שנתגלח אז עובר בלאו אם גלח הנתק דאל"ת כן א"כ למה לא יתחייב אפי' במקום שאין כהן בקי כמו הלאו בקוצץ בהרתו דאף קודם שבא לכהן וכן אחר הפטור ואפילו נגעים טהורים עוברים בלאו ע"ש ובמ"ל ובודאי אף בזה"ז שאין לנו כהנים חכמים ומיוחסים מ"מ חייב משום קוצץ בהרתו א"כ כאן נמי א"ו דא"ח רק אחר הסגר ראשון אם כן בזמן דליכא כהן דלא נסגר כלל ל"ש דין זה ופשוט. וע"ל מצוה תקפ"ד בקוצץ בהרתו שהרהמ"ח סתם דנוהג בכ"מ ובכ"ז ולא התנה דוקא אם יש כהן מבואר כמ"ש כנ"ל:

 

[אברך מישיבת מיר]

להרבנים @פנחס ע @שבחת ו@גברא זוטרא
כעת מצאתי שבמהרש"ם (ח"ג סימן ר) כתב לדון דבזמן הזה לא שייך האיסור של קוצץ בהרת, כיון דאין לנו כהן מיוחס, וציין לחינוך (מצוה קעב) שכתב דמצות מצורע נוהג בכל זמן שיש חכם לראות הנגעים, וברמב"ם (פ"י מטומאת צרעת) כתב דכל האיסור של קוצץ בהרת הוא בגלל שלא מראה אותו לכהן, א"כ בזה"ז לא שייך איסור זה, יעו"ש. ולדבריו בעניננו בלאו הכי אין חשש, ע"ש.

 

[עוזי ומגני]

למה שישתנה בזמה"ז, א. הרי מהרה יבנה וכו' ב. בעקרון שייך דיני טומאה וכו' גם בזמה"ז ואינם תלויים בבית. ג. ידוע סיפור בהגרמ"פ שראה פעם בחור א' עם נגע ואמר לו שזה צרעת, והתברר שאותו בחור התחזק מאוד בשמיה"ל ופעם א' נכשל. וכידוע הח"ח כותב שכיום הנגעים הם בנשמה כי לא נזהרים וכו' ולכן אותו בחור שנזהר זכה לזה.

לחץ כדי לכווץ...

להרבנים @פנחס ע @שבחת ו@גברא זוטרא
כעת מצאתי שבמהרש"ם (ח"ג סימן ר) כתב לדון דבזמן הזה לא שייך האיסור של קוצץ בהרת, כיון דאין לנו כהן מיוחס, וציין לחינוך (מצוה קעב) שכתב דמצות מצורע נוהג בכל זמן שיש חכם לראות הנגעים, וברמב"ם (פ"י מטומאת צרעת) כתב דכל האיסור של קוצץ בהרת הוא בגלל שלא מראה אותו לכהן, א"כ בזה"ז לא שייך איסור זה, יעו"ש. ולדבריו בעניננו בלאו הכי אין חשש, ע"ש.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ע מפורש יו"ד רס"ו

מִילָה, בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דּוֹחָה צָרַעַת; שֶׁאִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּקְצִיצַת הַבַּהֶרֶת לֹא תַּעֲשֶׂה, חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁנִּמּוֹל גָּדַל בָּשָׂר בְּמִילָתוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל וְצָרִיךְ לְחָתְכוֹ, אִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַבָּשָׂר אָסוּר לְחָתְכוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן
וכידוע השו"ע נכתב לזמן הזה ולא לזמן הבית

 

[שבחת]

שו"ע מפורש יו"ד רס"ו

מִילָה, בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דּוֹחָה צָרַעַת; שֶׁאִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּקְצִיצַת הַבַּהֶרֶת לֹא תַּעֲשֶׂה, חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁנִּמּוֹל גָּדַל בָּשָׂר בְּמִילָתוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל וְצָרִיךְ לְחָתְכוֹ, אִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַבָּשָׂר אָסוּר לְחָתְכוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן
וכידוע השו"ע נכתב לזמן הזה ולא לזמן הבית

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן ר
והנה כבר העליתי בספרי דע"ת ליו"ד סי' ה' סק"ח דטומאת מצורע ל"ש כלל בזה"ז כיון דליכא כהן מיוחס והבאתי מרמב"ם פ"ז דתרומות וב"י יו"ד סוסי' שכ"ב וב"י אה"ע סי' ל"ט בשם רשב"ץ ועוד מכמ"ק וא"כ י"ל דל"ש כלל בזה"ז דין קוצץ בהרת והא דביו"ד סי' רס"ו נקט דינא דקוצץ בהרת היינו לזמן שהי' כהן מיוחס וכמו דבא"ח סוסי' ל"ח הובא דין מצורע דפטור מתפלין

 

[אברך מישיבת מיר]

שו"ע מפורש יו"ד רס"ו

מִילָה, בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דּוֹחָה צָרַעַת; שֶׁאִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּקְצִיצַת הַבַּהֶרֶת לֹא תַּעֲשֶׂה, חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁנִּמּוֹל גָּדַל בָּשָׂר בְּמִילָתוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל וְצָרִיךְ לְחָתְכוֹ, אִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַבָּשָׂר אָסוּר לְחָתְכוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן
וכידוע השו"ע נכתב לזמן הזה ולא לזמן הבית

לחץ כדי לכווץ...

מצאתי כעת שהתקשה הלכה למעשה בספר חשוקי חמד ביבמות ( ה' ע"א) יש להסתפק מה הדין כאשר יש לאדם נגע בזמן הזה, ולפי כל הסימנים יש לזה דין של צרעת, והרופא אומר שהנגע הזה הוא ממאיר, האם מותר לרפאות את הנגע על ידי הקרנות הממיתות את הנגע [כשאין בזה חשש של פיקוח נפש אם לא יעשו כן], או שגם באופן זה יש חשש של קציצת בהרת?

והסיק בשם האילת השחר דשרי וביאר דהוה דבר שאין מתכוון ושרי ורק בקציצה אסור.

ולענין עצם דין קציצה בזמן הזה בביצה ח' ע"ב נשאר בצ"ע.

 

[עוזי ומגני]

שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן ר
והנה כבר העליתי בספרי דע"ת ליו"ד סי' ה' סק"ח דטומאת מצורע ל"ש כלל בזה"ז כיון דליכא כהן מיוחס והבאתי מרמב"ם פ"ז דתרומות וב"י יו"ד סוסי' שכ"ב וב"י אה"ע סי' ל"ט בשם רשב"ץ ועוד מכמ"ק וא"כ י"ל דל"ש כלל בזה"ז דין קוצץ בהרת והא דביו"ד סי' רס"ו נקט דינא דקוצץ בהרת היינו לזמן שהי' כהן מיוחס וכמו דבא"ח סוסי' ל"ח הובא דין מצורע דפטור מתפלין

לחץ כדי לכווץ...

הראיה מתפילין צ"ב שאפשר שהביא את זה אגב מנודה שדרכו לתפוס את לשון הרמב"ם
אולם הכא הוא סעיף שלם רק בשביל קציצת בהרת

אך יש לדחות דהא דשרי לקצוץ בהרת כשאינו מתכוון הוה דווקא במקום שאין הנקצץ עומד שם כדאיתא ברש"י בשבת (קל"ג ע"א) לגבי מילה בצרעת דבעינן שהאב לא יהיה שם.

לחץ כדי לכווץ...

התם האב הוא לא הנקצץ אלא התינוק הוא הניקצץ אלא שהאב ניחא ליה
אולם התם הוא אומר לקוץ שהרי מצוות המילה היא שלו, משא"כ הכא אף שמרפא אותו, מ"מ לא חייב לומר להם לקוץ,

 

[מכנדבי]

בנו"ט לציין לדברי היעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"א סי' קלו-קלח) שנקט שדיני צרעת נוהגים אף בזה"ז, והא דבעינן כהן שיטמא הוא רק בנגע שאינו ברור כ"כ, אבל בבהרת עזה כשלג וכדו' האדם טמא ממילא, וצריך לנהוג בעצמו איסור תה"מ.

 

[אברך מישיבת מיר]

ב

שמעתי סיפור דומה מהרב אלישיב שחשש פעם לנגע.

לחץ כדי לכווץ...

חשוקי חמד ביצה ח ב הביא מסופר שהיה אחד שהיה לו נגע, ובא למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם מותר לקוץ נגע בזמן הזה, והשיב לו מו"ח שאין זה נגע ומותר לו לקוץ אותו. וכנראה שלא היה בזה גריס ולכן היה טהור.

 

[פנחס ע]

ב

חשוקי חמד ביצה ח ב הביא מסופר שהיה אחד שהיה לו נגע, ובא למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם מותר לקוץ נגע בזמן הזה, והשיב לו מו"ח שאין זה נגע ומותר לו לקוץ אותו. וכנראה שלא היה בזה גריס ולכן היה טהור.

לחץ כדי לכווץ...

מי אמר שזה היה חסרון בגודל ולא במראה?

 

[אברך מישיבת מיר]

התם האב הוא לא הנקצץ אלא התינוק הוא הניקצץ אלא שהאב ניחא ליה
אולם התם הוא אומר לקוץ שהרי מצוות המילה היא שלו, משא"כ הכא אף שמרפא אותו, מ"מ לא חייב לומר להם לקוץ,

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה גם כאן האב מורה למוהל לקצוץ.

 

[אברך מישיבת מיר]

מי אמר שזה היה חסרון בגודל ולא במראה?

לחץ כדי לכווץ...

צ"ע.

 

[אברך מישיבת מיר]

מי אמר שזה היה חסרון בגודל ולא במראה?

לחץ כדי לכווץ...

ושמא במראה לא היה יכול להגיד אם זה חשוב נגע כמו שכתב באשכול אחר

כמדומה ששמעתי מהגר"א גרבוז שליט"א שהטעם הוא כיון שצריך כהן בקיא בכל סוגי הנגעים.
ואין לנו כלל מסורת על מראות נגעים, כיון שכבר שנים רבות לא נראו נגעים.

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

לכאורה גם כאן האב מורה למוהל לקצוץ.

לחץ כדי לכווץ...

הדימוי היה בין מי שמתרפא לאב שמורה למוהל לקצוץ
החולה לא מורה לקצוץ אלא מוסר את עצמו למנתח כדי שימצא לו רפואה בכל דרך
אולם האב כשממנה את המוהל שליח למול ממנה אותו לקצוץ זה המצווה שלו

 

[אברך מישיבת מיר]

הדימוי היה בין מי שמתרפא לאב שמורה למוהל לקצוץ
החולה לא מורה לקצוץ אלא מוסר את עצמו למנתח כדי שימצא לו רפואה בכל דרך
אולם האב כשממנה את המוהל שליח למול ממנה אותו לקצוץ זה המצווה שלו

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה מה משנה בין האב המוסר בנו למוהל שיש לו דרך א' למול רק ע"י קציצת הבהרת לחולה שמוסר עצמו לכל הדרכים לריפוי שבין הדרכים הללו יש אף הסרת הצרעת בכל אופן הוא עצמו גם להסרת הצרעת ועכ"פ בחולה שזה צורת הריפוי היחידה שלו רק ע"י הסרת הצרעת אז יהא דוחה לאב המוסר בנו למוהל?

 

[עוזי ומגני]

לכאורה מה משנה בין האב המוסר בנו למוהל שיש לו דרך א' למול רק ע"י קציצת הבהרת לחולה שמוסר עצמו לכל הדרכים לריפוי שבין הדרכים הללו יש אף הסרת הצרעת בכל אופן הוא עצמו גם להסרת הצרעת ועכ"פ בחולה שזה צורת הריפוי היחידה שלו רק ע"י הסרת הצרעת אז יהא דוחה לאב המוסר בנו למוהל?

לחץ כדי לכווץ...

אבל ביחס לאינו מתכוון יש חילוק גדול שאינו מתכוון לקציצת הבהרת בדווקא