יש לעי' אי גזרו ביו"ט משום שטרי הדיוטות, ואיני מונח כעת.
ועוד יש לעי' אי הך גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות נוהגת אף בקורא לצורך שבת, ואי נימא דלא, א"כ לכאו' פשוט דאם נצרך לידע המתכון להכנת המאכל ליו"ט עצמו מותר.
ועוד יש לעי' אי הך גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות נוהגת אף בקורא לצורך שבת, ואי נימא דלא, א"כ לכאו' פשוט דאם נצרך לידע המתכון להכנת המאכל ליו"ט עצמו מותר.
השאלה היא אפי' תימא דגזירת שטרי הדיוטות נוהגת אף בקורא לצורך שבת, ואפי' אינו צריך כלל לזה ליו"ט, מי נימא דכיון שמותר לבשל, מותר לקרות, כמו שמדמה השו"ע שימוש באצטרולב לקריאה בספרי חכמה לשיטת המתירים (אבל שם להיפך, דכיון דמותר לקרות, מותר להשתמש)
השאלה היא אפי' תימא דגזירת שטרי הדיוטות נוהגת אף בקורא לצורך שבת, ואפי' אינו צריך כלל לזה ליו"ט, מי נימא דכיון שמותר לבשל, מותר לקרות, כמו שמדמה השו"ע שימוש באצטרולב לקריאה בספרי חכמה לשיטת המתירים (אבל שם להיפך, דכיון דמותר לקרות, מותר להשתמש)
איני מבין הדימוי, שם דימו קריאה באצטרולב לקריאה בספרי חכמה, דכשם שמותר לקרוא בספרי חכמה כך מותר לקרוא באצטרולב
ואצטט את דברי הלבוש לבוש אורח חיים סימן שז
יש אומרים שאסור ללמוד בשבת ויו"ט רק בדברי תורה, אבל בשאר ספרים אפילו בספרי חכמות אסור דהוי כמו שטרי הדיוטות, ויש מי שמתיר בכל ספרי החכמות, וכן נוהגין. ולפי זה מותר להביט אפילו באצטרולב ולהפכה ולטלטלה כמו ספר, דמה הפרש בין כתוב ורשום בלוחות נחושת בעט ברזל, לכתוב בספר, ועיין לקמן סימן ש"ח.
אחר העיון נ"ל פשוט דאסור, דאביי אסר למנות אורחיו ופרפרותיו מן הכתב גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות, וה"נ לא שנא. (בשעת השאלה, הייתי סבור דכו"ע מודים דשמא יכתוב הוא, ולא היא אלא מחלוקת אביי ורב ביבי וקיי"ל כאביי)