קשה לי חברתית לענות לבַּחור - מה עושים (3 צופים)

[הבורח מן הכבוד]

שלום וברכה לרבני נכבדי הפורום, ברצוני להעלות לדיון נושא המכאיב לי קצת , קורה הרבה פעמים כשאני חוזר מהישיבה לבית וכו' ואני פוגש בחורים שכמוני גרים באותה עיר מישיבתי, ואיני מוצא העוז לפנות עמהם בשיחה כל שהיא.
והם כנראה נפגעים מזה שאני לא פונה אליהם , והם מזעיפים פניהם אליי אחרי זה בישיבה.
חשוב לי לציין שאיני הבחור החברותי ביותר בישיבה. מה אפשר לעשות?

 

[אהרן הירש]

ואיני מוצא העוז לפנות עמהם בשיחה כל שהיא.

לחץ כדי לכווץ...

למה? מה מפחיד? נכון שיש הרגשה של פחד, אבל ככל שמבררים מה מפחיד, [שידחו אותי, יצחקו עליי, ישתעממו ממני, וכו'] אפשר לברר אם זה אמיתי, או לא, או באופן חלקי, ולהתנהג בהתאם, [הדבר הזה הוא מצוי, זה יכול להיות חוסר ביטחון עצמי, או חרדה חברתית, ויש הרבה מה לעשות, בס"ד]

חשוב לי לציין שאיני הבחור החברותי ביותר בישיבה.

לחץ כדי לכווץ...

זה חלק מההתמודדות, או שזה מצב בסדר מבחינתך?
הם כנראה נפגעים מזה שאני לא פונה אליהם , והם מזעיפים פניהם אליי אחרי זה בישיבה.
זה עלול להגביר את הלחץ להיות "חבר" שלהם, לפעמים במקום להיות בטבעיות של חברים, תופסים איתם שיחה רק כדי שלא יהיו בעיות..., ואז זה במקום להיות חבר.

 

[אימתי]

בכל נושא שכזה אתה צריך להחליט את צורת הפתרון ורמתו.
לדוגמא
- האם אתה רוצה להשתנות בנקודה הזו, ושם לחפש את הפתרון - וזה תהליך שמתחיל קודם כל בלהבין מה גורם לך להסתגר מולו, טבע, סגנון, או משהו
שונה
- או שמא אתה רוצה ללמוד עצות איך להגיב באופן המינימלי, ברמה שתספיק שלא יהיה לך נזק מזה בישיבה... אבל לא להשתנות...
הדברים נכתבו לפני שראיתי את דברי @אהרן הירש.
- נ.ב. מעריך את האומץ לפתוח דברים ולא לדחות אותם, כמו רוב העולם...

 

[הבורח מן הכבוד]

למה? מה מפחיד? נכון שיש הרגשה של פחד, אבל ככל שמבררים מה מפחיד, [שידחו אותי, יצחקו עליי, ישתעממו ממני, וכו'] אפשר לברר אם זה אמיתי, או לא, או באופן חלקי, ולהתנהג בהתאם, [הדבר הזה הוא מצוי, זה יכול להיות חוסר ביטחון עצמי, או חרדה חברתית, ויש הרבה מה לעשות, בס"ד]

לחץ כדי לכווץ...

ישתעממו ממני . מין תחושה של חוסר וודאות מה אני יאמר ברגע הבא...
נ . ב . דווקא מחברים מסויימים אני כן מדבר בחופשיות . כנראה בגלל שאני יותר קרוב אליהם .

זה חלק מההתמודדות, או שזה מצב בסדר מבחינתך?

לחץ כדי לכווץ...

די בסדר .

זה עלול להגביר את הלחץ להיות "חבר" שלהם, לפעמים במקום להיות בטבעיות של חברים, תופסים איתם שיחה רק כדי שלא יהיו בעיות..., ואז זה במקום להיות חבר.

לחץ כדי לכווץ...

או , זו בדיוק התחושה .
גם מאלה שלפעמים אני כן מגייס את שארית כוחותי ופותח בשיחה - זה רק בגלל זה .

- נ.ב. מעריך את האומץ לפתוח דברים ולא לדחות אותם, כמו רוב העולם...

לחץ כדי לכווץ...

נ. ב. אני מדבר בפתיחות רבה כי אני יודע שזה אנונימי לגמרי .

 

[אהרן הירש]

ישתעממו ממני . מין תחושה של חוסר וודאות מה אני יאמר ברגע הבא...

לחץ כדי לכווץ...

א. האם יש בסיס לומר שאתה משעמם? נראה שהפחד הוא משיחות שנתקעות, אז לכן שאלתי אם יש סיבה לחשוב שאתה משעמם, ב. זה נורמלי ששיחות נתקעות, זה תקין, [אם זה תמיד קורה אז צריך לבדוק, אבל זה שזה קורה ומצוי, זה ממש ככה,], ופה נכנס הקטע של הלחץ, שגורם לתקיעה להמשיך כי אין טבעיות וזרימה, בתקווה שהיא לא יוצרת את התקיעה, זה נושא שמצריך בירור עדין, עצם ההנחה שמצופה ממך שהשיחה לא תיתקע.

 

[אברך מישיבת מיר]

לענ"ד רק תחייך עם בוקר טוב, או ערב טוב, שלום, הכל כפי העניין.
ותו לא!
ותראה איך אח"כ יתגלגו הענינים.
מנסיון שלי זה עובד.

 

[הבורח מן הכבוד]

א. האם יש בסיס לומר שאתה משעמם?

לחץ כדי לכווץ...

לחץ כדי לכווץ...

יש סיבה . איני יכול לפרט .

ב. זה נורמלי ששיחות נתקעות, זה תקין, [אם זה תמיד קורה אז צריך לבדוק, אבל זה שזה קורה ומצוי, זה ממש ככה,], ופה נכנס הקטע של הלחץ, שגורם לתקיעה להמשיך כי אין טבעיות וזרימה, בתקווה שהיא לא יוצרת את התקיעה, זה נושא שמצריך בירור עדין,

לחץ כדי לכווץ...

נראה לי שזהו הגורם העיקרי באמת .

לענ"ד רק תחייך עם בוקר טוב, או ערב טוב, שלום, הכל כפי העניין.
ותו לא!
ותראה איך אח"כ יתגלגו הענינים.
מנסיון שלי זה עובד.

לחץ כדי לכווץ...

אנסה .

 

[אימתי]

ופה נכנס הקטע של הלחץ, שגורם לתקיעה להמשיך כי אין טבעיות וזרימה,

לחץ כדי לכווץ...

אחרי תקיעה הגורם המכריע - לענ''ד - הוא הביטחון עצמי, אם יש לאדם ביטחון עצמי ויציבות, הוא לא תולה את התקיעה בעצמו, ולכן הוא הרבה פחות מתפדח ממנה...
ועוד יותר שאם שני הצדדים לא מתפדחים מהתקיעה שקרתה, התקיעה עוברת חלק יותר,
לפעמים חוסר הנעימות עצמו הוא זה שמעצים את התקיעה - ובלעדיו לרוב אף אחד לא היה מייחס לה משמעות.

 

[הבורח מן הכבוד]

רק חשוב לי להבהיר :
בישיבה הכל בסדר . בפנימיה הכל בסדר . כל הבעיה היא בדרכים ובנסיעות .

 

[חריף ובקי]

אין צורך להפוך באחת לבחור חברותי ופטפטן. אפשר להתחיל בדברים הקטנים ביותר, למשל לומר שלום בחיוך, לשאול איך עברה הדרך או להחליף כמה מילים על ענייני הישיבה. לעיתים מחווה קצרה כזו מספיקה כדי שהזולת יבין שאין כאן התעלמות או התנשאות, אלא פשוט ביישנות.

ייתכן גם שהם כלל אינם נפגעים כפי שנדמה לך, והבעת הפנים שלהם מתפרשת אצלך בחומרה. מכל מקום, אם יש בחור מסוים שאתה חושש שנפגע, אפשר לומר לו בפשטות, "לפעמים קשה לי לפתוח בשיחה, אבל חלילה איני מתעלם ממך". משפט קצר וכנה עשוי להסיר הרבה אי נעימות.

 

[אהרן הירש]

אחרי תקיעה הגורם המכריע - לענ''ד - הוא הביטחון עצמי, אם יש לאדם ביטחון עצמי ויציבות, הוא לא תולה את התקיעה בעצמו, ולכן הוא הרבה פחות מתפדח ממנה...
ועוד יותר שאם שני הצדדים לא מתפדחים מהתקיעה שקרתה, התקיעה עוברת חלק יותר,
לפעמים חוסר הנעימות עצמו הוא זה שמעצים את התקיעה - ובלעדיו לרוב אף אחד לא היה מייחס לה משמעות.

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אבל בכל מקרה לפני שאתה ניגש לטפל בשורש הבעיה שהיא ביטחון עצמי, אתה צריך קודם כל לטפל במה שמתחזק את הבעיה, אי אפשר ביד אחת לייצר את הבעיה וביד השניה לטפל בה...