בפרשתנו (י, יב) נאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ".
והנה בברכות (לג:) הקשו: "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי, אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו". ותירצו: "אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא", ע"כ.
והדברים תמוהים, דנהי דלגבי משה רבינו ע"ה, לפי רום מעלתו והשגתו, הויא יראת שמים מילתא זוטרתא, מכל מקום הרי אין משה מדבר כאן כלפי עצמו, אלא פונה ומצוה לכלל כנסת ישראל ("ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך"), ואצלם הרי בוודאי מילתא רבתא היא ודבר נעלה ונשגב, וכיצד יתכן לפטור קושיא זו בטענה ש"לגבי משה" הוא דבר קטן?
וביאור עניין זה צריך תלמוד.
בעיקר הקושיא כבר הקשה כן בדרשות הר"ן [י], ע"ש.
א. הכלי יקר מביא שיש מתרצים לגבי משה היינו כשהיו ישראל אצל משה שהיה מדריכם במדת היראה אז זוטרתי היא.
והגרי"ש אלישיב בערות בברכות הביא די"מ דקאי על כל מי שיש לו רבי כמו משה דתלמידי משה גופייהו שמשה דיבר אליהם לגבייהו הוה מילתא זוטרתא כיון דיש להם רבי כזה.
ב. כעין זה כתב הצידה לדרך יותר נכון לפרש כמו שכתבו המפרשים הא דקאמר אין לגבי משה, ר"ל גבי דורו של משה כיון שהיו מוחזקים במדת היראה. וכעין זה כתב הגר"א (תפילת חנה ו') שהיו דור דעה ודעה כולל אף יראה.
ג. התורה תמימה וכן כתב בישמח משה צ"ל דמדהיה משה עניו מכל האדם היה נראה לו באמת כי אינו עולה במעלות על כל אדם, וא"כ ממילא הוי יראת שמים לגבי כולם מילתא זוטרתא כמו לגבי דידיה, ע"ש. וכבר כתב כן בהקדמת הנפש החיים בהקדמה וכ"כ בעיון יעקב.
ד. הנחלת יעקב מבאר את קושית הגמ' דהקושיא על מה שמשה התחיל ביראה, ואחר כך חשב אהבה, ואחר כך חשב קיום מצות, כמו שכתוב וללכת בכל דרכיו וגו', מקשה שפיר אטו יראה מלתא זוטרתי הוא, דמצינו בהיפוך, ועל כך תירץ דכיו דלמשה זוטרתא לכך משה חשבה קודם לכתוב כן ראשון. אבל לעולם הדרישה של כל הדברים היא בין ממשה ובין מכלל ישראל ורק השאילה את מה להקדים.
ה. האור החיים מבאר פירוש הגמ' מה שהוא שואל ליראה הוא עתה בזמן הזה שאתה בא לישא עול האלקות, אבל אין זה תכלית מה שחפץ ממנו לעשות, אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה, ובערך האהבה שהיא דבר המקווה היינו התכלית תהיה היראה מלתא זוטרתי, וזה כוונת הגמ' אטו יראה מלתא זוטרתי וכו', הכוונה היא כיון שבערך משיגיה גדולה לכך אי אפשר לקרא לה קטנה הגם שבערך האהבה היא קטנה ותירץ דכיון דלגבי משה היא קטנה מאחר שהוא כבר השיג האהבה נמצא שגם בערך המשיגים ישנה בגדר קטן ולכן אפשר לקרא לה קטנה. ומעתה לא קשה דבין לישראל ובין למשה לבסוף היראה היא מיתא זוטרתא ורק השאילה איך אפשר לקרא מלכתחילה על היראה מילתא זוטרתא או רק לבסוף.
ו. המהרש"א (ברכות ל"ג ע"ב) ביאר כדרכו שאמר להם, הרי לא ביקש מכם אלא לירא ממנו כמו שאתם יראים ממני, ויראה זו קלה להשגה.
ז. והכותב על העין יערב ביאר ביאר שמשה אמר לישראל, הביטו עלי וראו כי היראה היא דבר קטן, שהרי גם לי היה קשה לרוכשה, אך אחר העמל זכיתי בה ואין לי אלא לשמור שלא תאבד.
ח. בשו"ת זית רענן כתב שכוונת משה על שכר יראת שמים שמצינו אצל המילדות [שמות א כא], ומצינו במדרש [שמות רבה מ] ששכר יראה תורה, שהרי מיוכבד העמיד את משה, ובענוונותו אמר שאם זה כל שכרה בהכרח שהיא מצוה קלה.
ט. בקובץ הערות [ביאורי אגדות יב] כתב שעצם האמונה והיראה מוכרחות המציאות, אלא שהאדם נמשך אחר תאוותיו, ולכן נחשבת מילתא זוטרתא.
