חודשי השנה רחשים של חשון | מכתבי הייליג שטרם פורסמו

[אוֹצֶר המפתחות]

רחשים של חשון

שיחה מיוחדת עם אנשים המדברים 'חשוונית'​

מובא כאן מאמר נוסף מכתביו של @הייליג ז״ל, שטרם פורסמו. תודה לרב @נחל גרר

עמוסים בחוויות החודש המפואר במצוותיו, הננו כיום לבושים חולית, כשמאחרנו חגים וימים נוראים ושמחים, שלושה מחזורים זכו לסיום על ידי שפתותנו הדובבות, מצוות ומנהגים, אמירות ותפילות, ריקודים והקפות, הכל כדת וכדין.

וכשהמטען הזה קשור עמנו הננו נוסעים לארץ החשון הסגרירית, הלב ממאן להיפרד מאוהל המלכות, אך המציאות טופחת על פנינו בריאלותה המציקה – היה היה תשרי.

'חודש מרחשון' אמרו צדיקים, מזכיר בהיגוי צלילו את המילה הארמית 'מרחשוון שפוותיה', השפתים רוחשות... התפילה שנזעקה בעוז מגרוננו, לוחשת עדיין בלב. איננו יכולים לכבותה כה מהר באבחת חורף, אין כח בשעון הימים להפוך את הלב התשריי לגמרי לכיוונו של החשון – אין שפתים דובבות פיוטי חג מסוגלים באחת לשוחח בחשוונית... יש עוד זמן, אנחנו עוד שם.

יש משמעות עמוקה לאימרת הכנף הנזכרת, אין זה רק איזכור ניחוח קסום מימים שעברו – זאת הוראה מעשית להתנהגותנו בחשון.

חשון, מה גדול אתה אשר חבקת לשכנים כה נשגבים, עיני ישראל מייחלים לך, אחרי חודש מנקה ומחטה כל כך – אתה הוא התקוה.

בך פותחים את השנה החדשה!

אתה – ראש השנה...

העם היוצא ברציון נכנס לתוכך, חשון, נקי, מחוטא, מזוכך, מזוקק, רחוץ, מטוהר.... כך פותחים את חשון, החודש הטהור!

זה לא סתם האימרה הזאת, איננו יכולים להתעלות עד הכי הכי בימים הנוראים וליפול לתוך החשווניות כאילו לא קרה כלום... הלו! שכחת? כבר? סליחות, ר"ה, עשרת ימי תשובה, יו"כ, סוכות, הו"ר, שמח"ת – וזהו?

לא ולא – חשון הוא חודש הכי חשוב... עליו התפללנו, אותו ביכינו, לו קיוינו, הוא הצלחתנו בשנה הבאה, הוא הפתיח....

לא לזלזל!

חובתנו לשמר את התשרי הזה בשמירה מעולה, שלא ימוג ולא יפוג - - -

אנו נקבל על עצמנו להיות אנשי-תשרי כל השנה, התפילות, הברכות, המצוות, התחושות – הכל כמו אז.

עם הניגון המרטיט של הימים הדחיליים, הנוסח המעורר חלחלה של עומק, הניחוח של ימי האהבה הגנוזים.

כך נחיה את היום יום, כך נבקר במכולת, בבנק, בדואר, ואפילו בבית משפט....

באוירה אחרת, מיוחדת, שונה, עילאית, שואפת, מתרוממת, מוגבהת, רוחנית, אלוקית ומתקדשת.

כי דבקות השם יתברך, לא קשורה בזמן, בנוסח, בתקופה או באיזה מאכל מתאים... דבקות השם היא משהו מאד תמידי, נצחי...

לא משהו שתלוי או קשור, זה לא גבולי ולא מותחם.

היא גם לא קשורה לחודש תשרי דווקא – היא קשורה לנו, כיהודים המאמינים במציאותו של אבינו רוענו, הנמצא כאן לידינו, וממתין לדבקותנו בו.

ובבחירתנו...

הבה ונחיה חיים מקודשים - ברטט ורתת, במורא גדול, בחרדת קודש ובטהרה גמורה.

כך נחיה את החיים שלנו. כך נקום כך נשכב, כך נאכל, כך נשתה, כך נשוחח.

במודעות של תשרי...

עם חיים של חשון.