בשנים האחרונות נתעורר עניין לקיחת כדורים למיניהם, למען הפרעות הקשב וריכוז שנתרבו בדורנו, הדור האחרון.
והנה זה ברור, שישנם בנ"א שבלא זה, לא יוכלו להתנהל ולתפקד כלל בתפקוד היום יום - וודאי שחובה עליהם לקחת את הדבר, ואי"ז שונה מכל לקיחת תרופה אחרת...
אמנם.. נתעוררה השאלה בביהמ"ד,
שהרי במבחן המציאות [וגם ע"פ מחקרים רבים] לרובינו יש הפרעות קשב - אחד המרבה ואחד הממעיט, אלא שאי"ז חזק כ"כ, וניתן להתמודד עם הדבר..
ברם - בוודאי שגם לאלו האנשים, נטילת התרופות למיניהם מועילה לבלתי היכר, והאדם מגלה יכולות אדירים שטמונים בו, שלא זוכה להפיקם ביום יום..
והשאלה הקשה היא - שלכאו' יאמר כל אדם, מדוע שלא אקח את התרופה, ועי"ז אגדל ואצמח לאילנא רברבא, ואשקיע את כל כוחותי בתורה ללא הפרעות כל שהם ???
אך בזה מנקר החשש - אולי הקב"ה רוצה אותי איך שאני, שאקח את יכולותי המולדות ואיתם אפיק את המיטב שניתן ???
מה דעת חו"ר ביהמ"ד בהאי ענינא, שהוא עניין המטריד רבים וטובים ???
[כמובן שאין הספק אמור בעניין התופעות לוואי הנגרמות מהדבר, אלא עסקינן בכה"ג שאין תופעות לוואי !!! ואין השאלה אמורה רק מבחינה השקפתית טהורה...]