רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב (1 צופה)

[החפץ חיים]

האם משהו יכול להסביר מדוע הרמב"ם חיבר את הלכות שופר וסוכה ולולב שפרק א-ג זה הלכות שופר ומדוע הלכות סוכה לא כתב בנפרד וזה נחשב פרק ד דהיינו המשך של הלכות שופר

 

[אליהו נחמן]

והשתא דמחתינהו בחדא מחתא, אמאי השמיט שביתת עשור

 

[נהר מעדן]

גם הלכת פורים וחנוכה כוללן ביחד.
ואולי כי בפנימיות הדברים הם ענין אחד, כי בפנימיות מראש השנה עד שמיני עצרת על ידי מצוות היום בונים ומתקנים המלכות שלב אחר שלב כיליו"ח.
וגם חנוכה ופורים ענין אחד הם בתיקון נצח והוד.

 

[אליהו נחמן]

גם הלכת פורים וחנוכה כוללן ביחד.
ואולי כי בפנימיות הדברים הם ענין אחד, כי בפנימיות מראש השנה עד שמיני עצרת על ידי מצוות היום בונים ומתקנים המלכות שלב אחר שלב כיליו"ח.
וגם חנוכה ופורים ענין אחד הם בתיקון נצח והוד.

לחץ כדי לכווץ...

עיין הודעה קודמת

 

[נהר מעדן]

עיינתי גם ראיתי, ועדיין אפשר לבאר הדבר על פי פנימיות הדברים.
כי יש חילוק גדול בין שופר סוכה ולולב לבין שביתת העשור.
כי מעשה המצוות תכליתן הוא להוריד את אור ה' כאן למטה ע"י מעשה המצוות, ולעשות לו ית' דירה בתחתונים, ובעיקרן במעשה מצוות שופר סוכה ולולב, הוא בנין אחת להמשיך כאן למטה בעולם הזה את הקב"ה.
לעומת זה, ענין השביתה אין בו שום מעשה מצווה, רק אדרבה הענין הוא לא לעשות, והוא ענין שהאדם אינו מוריד את השכינה למטה, אלא להיפך הוא, האדם נתעלה כמלאכים, ומעלה את העולם כולו לחיות חיי העולם הבא, ולכן אין זה שייכות כלל לענין מעשה המצוות.

ובדברי אדמה"ז מחב"ד ז"ל מבואר היסודות לזה, ואשתדל להעתיק קצת מעיקרי דבריו ז"ל.

ליקוטי תורה דרושי ראש השנה: "והענין דהנה ארז''ל בפ''ג דנדה (כ''ו א') חמשה שיעורן טפח שופר דופן סוכה לולב כו' וכל אלו להמשיך האור בבחי' מלכות מתחלה בראש השנה ויום הכפורים בבחי' שמאלו תחת לראשי. ואח''כ בסוכות בבחי' וימינו תחבקני".
"והמשכות אלו זהו ע''י שופר סוכה ולולב ולכן שעירן טפח".

ליקוטי תורה פר' כי תבא: "ענין יום כפור שהוא מעין עולם הבא עולם התענוג שאין בו אכילה ושתיה לפי שכל ישראל מתעלים בו עילוי רב".

 

[אליהו נחמן]

הדברים נחמדים,
וקרבנות יוהכ"פ ?

 

[אור זרוע לצדיק]

וקרבנות יוהכ"פ ?

לחץ כדי לכווץ...

למה כוונתך?

 

[אליהו נחמן]

לפי ביאור נהר מעדן, כל עבודת הקרבנות זה גם מצוות מעשיות

 

[אור זרוע לצדיק]

לפי ביאור נהר מעדן, כל עבודת הקרבנות זה גם מצוות מעשיות

לחץ כדי לכווץ...

אתה אכן צודק, אבל עבודת הקרבנות היא בדרך הפוכה משאר המצות של לולב סוכה ושופר.
כי ענין הקרבנות הוא ענין של העלאת הקרבן מתתא לעילא, ואילו המצות האחרות הם לגלות את הארת אור אין סוף בבריאה.

 

[יושב אהל]

מתוך הקדמת המגיד משנה לספר זמנים


אמר הכותב:
כאשר עלה במחשבת רבינו לחלק משפטי התורה וחוקיה ומצותיה וכל עניניה בכלל ופרט, לספרים ולהלכות, ולפרקים, לא ראה לעשות החלוק הזה בלא סדר ישר. כי מן הראוי לכל אדם לסדר מאמריו בקדימה ואיחור כפי מה שיראה בעיניו. ואף גם זאת בהיותו מדבר במבחר המאמרים, והם דרכי הישרים, כי יש לו לעיין ולדקדק איזה דבר יקדים ואיזה דבר יאחר. ולזאת רבינו אשר היה באמת בוחר סדר מנין ספריו בסדר נכון כמו שיתבאר בביאור פתיחת החבור. ואחר כך סדר בכל ספר הלכותיו גם כן בסדר נאה מאד. והנני מגלה טעם סדרו בהן בספר זה וביתר הספרים אשר יגמור השם עלי לדבר בהם ולבאר עניניהם:
...
הלכות שביתת עשור. וראוי היה להקדימן לשאר להיותו חמור מן השאר ומוזהר בהרבה דברים. ולהיותו יום כפרה ולקדוש ישראל מכובד. ולהיות איסור המלאכה בו בשוה עם איסור השבת ולא נתבארו בו פרט המלאכות רק להשוותן בכלל עם השבת לפיכך היה ראוי לסמוך הלכותיו להלכות שבת:
...
הלכות שופר וסוכה ולולב. וענינן בחדש השביעי. ולפי שכולם בחדש א' ואין פרטיהן מרובין והן מצוות עשה כללן רבינו בהלכות אחדות ולא חלקן:

 

[נהר מעדן]

אור זרוע לצדיק ביאור לנכון, וזה ג"כ מבואר בדברי האדמה"ז בליקוטי תורה לשיר השירים, וז"ל: "והנה דרך כלל נחלקים כל הרמ"ח מצות לג' בחי' תורה ועבודה וגמילות חסדים וע"ז נאמר יום ליום יביע אמר אמר ר"ת אש מים רוח. אש הוא בחי' עבודה ממטה למעלה כשלהבת העולה כו' לדבקה בו ית' דהיינו שתתפשט הנפש מלבושי נוגה בתענוגות בני אדם להתענג על ה' לבדה. ועד"ז הי' הקרבנות אשה ריח ניחוח ממה שהוא מקריבים חלב ודם כי חלב הוא בחינת תענוג שהתענוג הוא המעדן את הבשר ונעשה שמן ובעל ריבוי חלב והתענוג של בהמי נקרב לה' ע"י שהוא נכלה ונשרף באש שלמעלה להיות עולה ונכלל במקור התענוגים ועכשיו התפלה במקום הקרבנות דהיינו ע"י רשפי אש האהבה שמעורר בתפלה אהבה עליונה כמאמר אהבת עולם אהבתנו כו' הבוחר בעמו ישראל באהבה עי"ז תתפרד ותתפשט הנפש מתענוגי הבהמית להיות מתענג על ה' ולדבקה בדביקה וחשיקה".

ובהדרושים ליום כיפור כתב: "שכמו ששבת לגבי ששת ימי המעשה הוא עליית העולמות שמתעלים מאד נעלה. כך הוא בחי' שבת שבתון".

 

[נהר מעדן]

בספר פסקי מהרי"ץ על ר"ה יוה"כ עם פי' בארות משה, מצאתי עוד מהלך:
ומצאתי למהר"ז הרופא בפירושו כתיבת יד על הרמב"ם תחילת הלכות שופר שכתב וז"ל מועתק ללה"ק הלכות שופר וסוכה ולולב למה קיבץ שלש הלכות אלו בקבוצה אחת תשובה כדי לבאר לנו החיובין בהן כיון שכבר אמר בפ"ז מהן כל שחייב בשופר חייב בסוכה וחייב בנטילת לולב וכל שפטור משופר וסוכה פטור מלולב ועוד טעם אחר כי כולן זכרון שהשופר להתעורר לתשובה והסוכה זכרון אותות מצרים ומדבר, שיזכור האדם ימי הדוחק בימי הרווחה כשנצא מן הבתים היפים אל הקינים והיא הסוכה כדי לזכור כי בסוכות הושבתי את בני ישראל והלולב לזכרון אותות מדבר שהוליכנו ה' בו לא מקום זרע ותאנה וחובה עלינו להזכר כשהביאנו לארץ טובה ורחבה ונתחייבנו לטול הלולב עכ"ל.