משנה בב"ק סוף פ' הכונס: גמל שהיה טעון פשתן, ועבר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה – בעל גמל חייב. הניח חנוני נרו מבחוץ – החנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטור.
וכן בשבת כ"א ב', והקשה שם החת"ס: ר' יהודה אומר בנ"ח פטור פי' רש"י החנוני וצ"ע מה לי חנוני מה לי אחר. - היינו שלפי דעתו צ"ל שניהם פטורים.
ונ"ל ע"פ דברי הביאור ראובן בב"ק: "בנר חנוכה פטור". ואי אפשר להכריע מכאן אי בעל הגמל חייב לר' יהודה.
היינו שרק החנווני חייב, משא"כ לבעל הגמל - לא ברור מבחי' ההל' האם הוא חייב או פטור, וממילא עדיף ליה - לצאת מספק - שישלם, וק"ל. אלא שצ"ע מה חשב החת"ס??
ונ"ל ע"פ מ"ש המאירי בב"ק כ"ב וז"ל: בעל גמל חייב מפני שפשע והרבה במשוי יתר מכדי רחב רשות הרבים. שזה הדין בכללי, אבל במקרה של נ"ח אפ"ל שמדובר על כמות רגילה של תבואה כפי ששמים בד"כ על גמלים, אלא שכאן כיוון שהנר היה בחוץ לכן התבואה נשרפה, וע"ז שאלת החת"ס: מה לי חנווני מה לי שאר אדם? היינו - שכמו שהחנווני פטור כי היה מותר לו כך ג"כ בעל החנות פטור כי היה על גמלו כמות רגילה ומותרת, אלא שכל החידוש הוא על החנווני שלכאו' היה אסור לו להניח נירו בחוץ שזוהי רק חומרה בעלמא (כפי שכתוב בשטמ"ק) וא"כ עליו כל החידוש שמ"מ יפטר, ובעל הגמל באמת פטור כי שם על הגמל כמות סבירה, ולפי"ז יקשה על דברי הביאור ראובן שלכאו' אם זה המקרה מדוע כתב שיש להסתפק האם בעל הגמל פטור? אלא נ"ל דס"ל שמ"מ היה לבעל הגמל להיזהר בתבואתו שלא תיתקל מ"מ בנ"ח של בעל החנות, ולכן לעניין חיוב בעל הגמל - זה ספק אם חייב או פטור, ולגבי החנווני - פטור כי הניח ברשות, ואכן ראה בשערי תורת בבל שמספתק שם האם בעל החנות ובעל הגמל פטורים, או שמא בעל הגמל חייב? עיי"ש.
נ.ב. סוף המאירי בב"ק כ"ב לא מובן לי הוא כותב: ומ"מ אם משא הפשתן ארוך כל כך עד שהוא נכנס ומסכסך כל הבירה שניהם חייבים שהרי שניהם פשעו זה בהרבאת המשאוי וזה בהוצאת נרו ונר חנכה אע"פ שהוציאו ברשות דינו כדין נר דעלמא שמ"מ היה לו לשמור את אשו שלא תזיק: היינו שגם בנר חנוכה חייב!? וצ"ע.
וכן בשבת כ"א ב', והקשה שם החת"ס: ר' יהודה אומר בנ"ח פטור פי' רש"י החנוני וצ"ע מה לי חנוני מה לי אחר. - היינו שלפי דעתו צ"ל שניהם פטורים.
ונ"ל ע"פ דברי הביאור ראובן בב"ק: "בנר חנוכה פטור". ואי אפשר להכריע מכאן אי בעל הגמל חייב לר' יהודה.
היינו שרק החנווני חייב, משא"כ לבעל הגמל - לא ברור מבחי' ההל' האם הוא חייב או פטור, וממילא עדיף ליה - לצאת מספק - שישלם, וק"ל. אלא שצ"ע מה חשב החת"ס??
ונ"ל ע"פ מ"ש המאירי בב"ק כ"ב וז"ל: בעל גמל חייב מפני שפשע והרבה במשוי יתר מכדי רחב רשות הרבים. שזה הדין בכללי, אבל במקרה של נ"ח אפ"ל שמדובר על כמות רגילה של תבואה כפי ששמים בד"כ על גמלים, אלא שכאן כיוון שהנר היה בחוץ לכן התבואה נשרפה, וע"ז שאלת החת"ס: מה לי חנווני מה לי שאר אדם? היינו - שכמו שהחנווני פטור כי היה מותר לו כך ג"כ בעל החנות פטור כי היה על גמלו כמות רגילה ומותרת, אלא שכל החידוש הוא על החנווני שלכאו' היה אסור לו להניח נירו בחוץ שזוהי רק חומרה בעלמא (כפי שכתוב בשטמ"ק) וא"כ עליו כל החידוש שמ"מ יפטר, ובעל הגמל באמת פטור כי שם על הגמל כמות סבירה, ולפי"ז יקשה על דברי הביאור ראובן שלכאו' אם זה המקרה מדוע כתב שיש להסתפק האם בעל הגמל פטור? אלא נ"ל דס"ל שמ"מ היה לבעל הגמל להיזהר בתבואתו שלא תיתקל מ"מ בנ"ח של בעל החנות, ולכן לעניין חיוב בעל הגמל - זה ספק אם חייב או פטור, ולגבי החנווני - פטור כי הניח ברשות, ואכן ראה בשערי תורת בבל שמספתק שם האם בעל החנות ובעל הגמל פטורים, או שמא בעל הגמל חייב? עיי"ש.
נ.ב. סוף המאירי בב"ק כ"ב לא מובן לי הוא כותב: ומ"מ אם משא הפשתן ארוך כל כך עד שהוא נכנס ומסכסך כל הבירה שניהם חייבים שהרי שניהם פשעו זה בהרבאת המשאוי וזה בהוצאת נרו ונר חנכה אע"פ שהוציאו ברשות דינו כדין נר דעלמא שמ"מ היה לו לשמור את אשו שלא תזיק: היינו שגם בנר חנוכה חייב!? וצ"ע.