שיטת לימודו של מרן רבי דב לנדו

[הפורט התשיעי]

לא למדתי בסלבודקא, והיכרותי עם תורת ואישיות הגרד"ל מעטה מאד, ולפי מבט חיצוני על תורתו שנתפרסמה, הרי הגרד"ל יש בו שילוב נדיר [אולי מוזר] של ישיבישקייט פולישקייט [וכמו שכתב ר"י ענבל באיזהו מקומן 'אחרון גאוני פולין' (ועכ"ז רחוק עד מאד מדרך של דימויים דוגמת צ"פ או ר' יוסף ענגיל ואכמ"ל)] וחזו"א.

כמות הראיות שמביא בכל סוגיא לכל צד הוא עצום ולפעמים מטריף את הדעת, ראיות קלאסיות ומקוריות עד למאד, עם ראיות ישיבתיות מאד, כמות ה'טעיינעס' ('טענות') שאומר [בחוסר הרטוריקה דידי'] בשיעור כללי אחד, גבוהה מאד [וראש ישיבה אחר היה יכול למרוח מזה כמה שיעורים כלליים].

נקודה חשובה היא כמות הישיבישערס [דוג' ר' איתמר גרבוז ור' ישראל אדלשטיין רב"ד דיסקין ועוד, שודאי שהם תוצרת של פונצ'ערקייט (הישנה)] שמסתובבים אצלו, וחוזרים על שאלות וראיות בשמו [גם עם הראיות עצמם לא ישיבתיות לגמרי משתלבות יפה בתוך הישיבישע רייד], בקיצור שמועתי' מיבדרן בי מדרשא בהיכלי הישיבות, [בייחוד אחרי אהלי התורה שבראשותו שגם גליונות אלו עצמם הם תופעה של ראש ישיבתי של רייד ולא ראש חזו"אניק שגם לא יכיר בצורך להביא ראשים מגוונים כמו הרב באקאן וכדו'], אגב השמועות הראשונות כנראה זה מה שמופיע בחזון יחזקאל בכורות עמ' 16 ובסוטה עמ' 20 'וידי"נ הגר"ד לנדא מישיבת סלבודקה' [מדובר בספר שיצא בתשכ"ו כשהגרד"ל בן 36 והרב אברמסקי למעלה משמונים! וכמדו' שאין עוד דמות שמובא שמועה בשמה בחזון יחזקאל (כמובן לא כולל ר' חיים בריסקער וכיוב"ז)].

גם יחס כמו ר' אברהם גניחובסקי לא נכון ממש, ר' אברהם גניחובסקי מיבדרן שמועתתי' בי מדרשא בעיקר מ'הפירורים' ורק מי שמכיר לעומק יותר מספריו תאיר נרי ובר אלמוגים רואה חשבונות נוראים וכו', ופחות מתאימים לשיעור של ר"מ בישיבה גדולה רגיל, [י"ג תירוצים על קושיית החי' הרי"ם] ואין ספק שמדובר גם בעוצמה אדירה, אבל הגרד"ל שגם לפני 15 שנה ידעו הציבור [הישיבתי] שבכל סוגיא רגילה וישיבתית תמיד יהיה לו מה להוסיף בחשבון ובראיות מתוך הסוגיא וכל שטיקל הוא יוכל 'לתקוע' עם שאלה ולהוסיף ידיעה וכל מיני ראשונים ['תוס' תלמיד ר"ת ור"א מטוך'], ואיך זה יסתדר עם...

להגדיר את סגנון לימודו של הגרד"ל כסגנון חזו"א אם הכונה לכיוון 'חו"ב' זה פשוט חוסר הכרה משוע עם תורתו, הגרד"ל בקי נורא ומבהיל בספרי האחרונים שלא כחזו"אניק הקלאס, בלא לדבר על קצות נתיבות מחנ"א [שעוד עובר אצל 'הקהילה'] ותומים [שנו... עוד עובר], ידיעתו בישיבישע רייד היא בלתי נתפסת כמעט, לדוג' בעלמא ספרי האו"ש [אשר הערותיו נד' בשוה"ג (במהדו"ח ובמהדו"י בסופו)] כולל או"ש מש"ח וחי' רמ"ש, חי' הגרי"ז בספר ובסטנסיל (כולל עה"ת) ואצ"ל חי' הגר"ח, שמובאים מאות פעמים בספריו הנדפסים, גם ספרים פחות קלאסיים דוג' נחל יצחק וחי' הרי"ם וספרי ר' שיעל'ה קוטנער (ישועות מלכו, ישועות ישראל וכו') בקיאותו עצומה [ובאמת שדבריהם מלאים בסברות ישיבתיות כנודע לכל מעיין ולו מעט בדבריהם], וגם מהדור האחרון דוג' אבן האזל רגיל בו [מביאו כ"פ אבל בעיקר את הגהותיו לרמב"ן], משנת ר' אהרן [כשגמר ללמוד 'שכנים' למדו כולו], על ר' שמואל מדבר בהערצה גלויה ובספר על הגרש"ר מובא כי קרע קריעה בהלוייתו [הוא גם היחיד לידיעתי שכתב עליו 'מו"ר' בהערות עסה"ד ב"מ לג.], גם על ר' דוד פוברסקי ושיעוריו מדבר בהפלגה גדולה [זכורני מהספדו בלויית ר' שלום פוברסקי].

הגרד"ל יודע להינות היטב מבריסקע ווארט, וגם מווארט של האוסטראווצער, הערכתו לבית בריסק ידועה וכמה מנכדיו ותלמידיו שלמדו שם, ותמיד היה שואל מה אמרו ומה חדשו, הגרד"ל סקרן עצום מטבעו וכלל אינו מצטמצם לסגנון מסויים, גם מעלה ייחודית לו כידען אגדי בתולדות עם ישראל דברי הימים מחלוקות ופולמוסים 'חסידישע מעשיות' ועוד שלל ידע נרחב ומעניין, שלא כהחז"אניק הקלאסי שיעמוד עם פה פתוח מול 'סקווערער חסיד' בלא להבין מאיפה נחת זה.

גם הערצתו את הרב דסלר לא תכון עם המבט החזו"אניק הקלאסי, [אף שאינו אוהד בעלמא סגנון 'מחשבה' כשאר בני עדת חזו"א (מעניינת העובדה שבבחרותו היה נהנה לקרא בספרי הרמח"ל כפי מה שנשמע מפיו וגם בשנים האחרונות היה מעיין בדעת תבונות לפעמים)], גם הערכתו לידענים גדולים [כמובן לא כולם ואכמ"ל] חרף עידודו התמידי ללימוד 'רמב"ן במלחמות', גם יכולתו לשבת וליהנות מ'גוטע ניגון' כל זה ועוד לא מסתדר עם הגדרתו כחזו"אניק בהסתכלותו בדרך לימודו ואורח חייו.
בקיצור בודאי מדובר באישיות מענינת מרתקת וייחודית בנוף ה'גדולים'.

 

[הרב מרודוש]

מקורו בפוניבז' וחברון (הרייד הישיבתי)
אח"כ בקרב תלמידי החזו"א (חזונישניק)
ניחון בטבע סקרנות נורא שניצל אותו לתורה עד תומו
שמתבטא בלימוד כל ספר של ראשון ואחרון של כל מהדורה מכריכה לכריכה (כפשוטו) כולל כל תולדותיו וכו' וכו'
שמעתי מהגר"ח ברטלר שעד גיל חמישים הוא השקיע המון בידיעות
ומגיל חמישים בערך הוא התחיל להשקיע בעומק ודיקוק הסברות

 

[הפורט התשיעי]

אולי אפשר להביא דוגמא קטנה לווארט לא סטנדרטי לא בסגנון החזו"א ולא בסגנון הישיבתי מכבשונו של 'אחרון גאוני פולין' הגרד"ל שליט"א:

בקידושין ה. אמר רב הונא דחופה קונה, ופריך עלי' רבא דא"כ אמאי לא קתני לה במתני', ומשני עלה אביי דמילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני, וכתב הרא"ש (סי' א') דלא קיי"ל כר"ה דהא אתותב מהא דלא קתני לה במתני', ואע"ג דמשני עלה אביי הלכתא כרבא, והוסיף להוכיח דלא קיי"ל כשינויא דאביי דהא קתני במתני' דהיבמה במיתת היבם ואמרי' לקמן דאתיא לן בק"ו מא"א, הרי דאף מלתא דאינה מפורשת בקרא קתני במתני'.
ולכאו' הוא קושיא ע"ד אביי איך אמר מלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני והרי תני יציאת יבמה במיתת היבם? [ועיי"ש בקרב"נ (אות ח')].

ואמר הגרד"ל דלכאו' כל מה דבעי' קרא דמיתת היבם מוציאה ק"ו מא"א, אינו אלא למ"ד יש זיקה אבל למ"ד אין זיקה י"ל דלא הוצרכנו להק"ו כלל דאין טעם לאסרה כיון שמת הוא, והוי כמילתא הכתובה בהדיא, והרי רב הונא גופי' ס"ל דאין זיקה (יבמות יז.) וא"כ לדידי' אי"צ להק"ו כלל, והוי כמלתא דכתיבא בהדיא, ושפיר משני אביי לטעמי' דר"ה, אבל לדידן דיש זיקה ובעי' לק"ו ע"כ דמלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני ע"כ דחופה אינה קונה [והוא הוכחת הרא"ש].

[כמובן שבפועל זה היה נשמע ככה 'חופה קונה... יש את הרא"ש שמוכיח שלא סוברים כמו רב הונא ממה שמובא מיתת היבם..., ואולי (ואני אומר רק אולי...) לפי רב הונא עצמו שסובר שאין זיקה לא צריך ללמוד את זה מק"ו, ורק לדידן שיש זיקה יש ראיה ממש"כ ממיתת היבם'...].

כמובן שהוא מסייג את זה ב'ע"ד חידוד, וגם צ"ע אם ניתן ליאמר' או משהו כזה אבל זה כבר מה שנקרא 'קפץ לו החזו"אניק' [מי שזוכר את החמשה מי יודע שהתפרסם באהלי מועד פסח תשפ"ד על א) הכהנים ב) שפגלו ג) במקדש ד) במזיד ה) חייבים כל מילה שטיקל גדול בפלפול עצום (שלפי התאריך כ"ז ניסן תש"י כתבו ר' דב בגיל 20) ומשם אתה למד כמה בהמשך דרכו הרחיק מעליו דרך זו, אבל סו"ס...].

אין לי הכח והזמן להביא עוד ווארטים בסגנון הפולישע שטיקלאך [שכמובן מסוייגים אצלו וכנ"ל] שלא היו מביישים את הקוז'יקלובער ור' מנחם זעמבא.
ועכ"פ אפשר לראות בכתביו [יש לי את החוברות (במהדורא אחרונה) ולא את הספרים המכורכים (חוץ מהג' בבות) והציונים לפי"ז] בשביעית [מהדו"ק] סוס"י ל"ג, שבת סי' ז' אות א', סי' ח' אות ג', סי' כ"א אות ב', גליונות הגמ' צא:, שם קלו., וגליונות חזו"א סי' מ"א ס"ק ט"ז, גליונות ספר שביתת השבת דיני בורר ס"ק כ"ג, סוכה סי' י"ד אות א', גליונות הגמ' לה:, שם נה:, שם נו:, גליונות משנ"ב סי' תרנ"א ס"ג שעה"צ ס"ק כ"ג, יבמות סי' ח' אות ב', שם סי' ל"א לדף קב., שם סי' ל"ב סמ"ג בסוה"ד, עסה"ד ד., שם יב:, שם יט., כתובות עסה"ד צא:, נדרים סי' ה' אות א', שם אות ג', סי' כ"ה אות א', גליונות הגמ' מג:, שם מח., שם עה:, גיטין גליונות הגמ' יח., שם מ: תוד"ה וכתב, קידושין סי' ד' אות ה', שם יט., שם לח., גליונות הגמ' יח., שם כז:, ב"ק סי' ל"ה אות ה', ב"מ סי' ח' הע' י"ז, ב"ב עסה"ד קכז:, מכות עסה"ד טז., גליונות הגמ' ו., שם כב:, שבועות גליונות הגמ' מה:, זבחים סי' כ"ט, גליונות הגמ' יד., שם עא:, חולין סי' כ"ח אות א', שם סי' מ"ח לדף קלב. ברד"ה ואם, נדה גליונות הגמ' טז. בענין טומאה בלועה, שם כג., שם לו., גליונות סדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק ס"א, וסי' קצ"ד סק"ה, גליונות חכמת אדם כלל קי"ח ס"ה, ועוד הרבה מקומות.

ונשמח אם יש ביד מי להאריך בעוד דוגמאות ומאפיינים לדרכי לימודו של הגאון שליט"א.​

 

[אוֹצֶר המפתחות]

מרן רבי דב לנדו במעמד ריתחא דאורייתא "אתם לומדים רק וורטים!" | בנתיבות הישיבה

מרן ראש הישיבה רבי דוב לנדו במעמד ריתחא דאורייתא ברמת שלמה בדברים חריפים: "אתם לומדים רק וורטים" ואח"כ מתנצל.

forum-otzar-hatorah.co.il

כללי - שיעורים רבי דב לנדו שליט"א | אוצר השיעורים

forum-otzar-hatorah.co.il

אברך שלמד סוגיא בעומק העיון צריך לעשות חגיגה גדולה יותר מסיום הש"ס - רבי דב לנדו | דרכי תלמוד וכללי הוראה

בשיעור שמסר ר' דב לנדו הוא התבטא כך: 'אברך שלומד סוגיה כדבעי עם רמב"ן בעומק העיון, יכול לעשות חגיגה גדולה כמו סיום הש"ס, ואף חגיגה גדולה יותר'. ולרעייתו של אותו אברך אמר: 'אשריך ואשרי חלקך, את המאושרת עלי אדמות, אין זכייה כזכייתך'. יבוא השואל וישאל, למעשה, מה כוונת ר' דב, לעשות סיום על שטיקעל...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[איש תורה]

דברים מעניינים על הגר"ד לנדו נכתבו לפני יותר מעשור בידי תלמיד חכם שכתב תחת כינוי. וכך תיאר את היכרותו עמו:

כתובתו: רחוב הרב שר 15. יש אנשים שהוא עונה להם, אבל בוודאי לא באופן גורף. כל דבר מחושב ותופס מקום אצלו; אינו קליל כלל.

הוא אכן גאון הדור במלוא מובן המילה. אחרי זמן רב שביליתי במחיצתו, אפשר לומר ש"בחנתיו" בכל מקום בתורה, ולא מצאתי ידו דלה בשום מקום. כל פעם שהזכרתי דף בגמ' לפניו, היה אומר לי: "המתן רגע", והיה אומר את השו"ט של כל הדף.

אמנם הוא בעיקר נמשך אחרי ספרים מסוג שאגת אריה, משנה למלך ומהרי"ט אלגאזי. אני, עכ"פ, מעולם לא שמעתי ממנו, בדברי עמו בענייני או"ח, שיחשבן ב"י והשיטות עם דיוקים במג"א וט"ז. זה לא סגנון דיבורו, אלא בכל מקום הרעק"א והחת"ס וכו'.

עניין נכבד תופס אצלו החזו"א. זה שהוא אוחז ממנו כאחד הראשונים, כיתר בני בקתא שלו החזו"אניקים - פשיטא. אבל יש דבר מיוחד אצלו: כשהוא רוצה להיכנס לאיזו סוגיא, כגון אם באת לדבר איתו והוא רוצה תזכורת קלה וכיוצא, הוא מסוגל לפתוח חזו"א על הסוגיא, לרפרף קצת, ומשם הוא תופס ואוחז את הסוגיא. זה בעצם הפוך מכל אדם שמעיין בגמ' וקצת בראשונים. קרה לי דבר זה כמה וכמה פעמים איתו, שלקח את החזו"א כמו שאנו מסתכלים במשנ"ב וכדומה.

פעם הוא התווכח איתי ארוכות שאני טועה בהבנת ראשונים: אני חשבתי שיש מחלוקת, והוא טען שאין מחלוקת. בסוף שיחה של כשעה הוא עיין בחזו"א וחזר בו, ואישר את דברי. הפלא הוא שהפכתי את החזו"א לראות מה ראה בו, כי החזו"א ודאי לא עשה את מחלוקת הראשונים הנ"ל, אלא הוא כנראה ראה איזו רוח בחזו"א שאישרה את היכולת לעשות את המחלוקת שעשיתי. איני יודע.

עוד יצוין שאנשים קצת טועים בו, והוא גם מאוד רגיש לטעות דלהלן. חושבים שכיוון שהוא בקי בכל הש"ס וכו', א"כ הוא יותר קליל ופחות עיוני, וזה ממש ההפך. אפשר לומר שהוא יגע ועמל יותר מהנורמה של בני דרגתו על העיון של הסוגיא. כל דבר שקול ומדוד, ובכלל לא בקיאותי.

ואדרבה, אע"פ שיש בו מעין ברק פולני, וגם בסתר ליבו יש לו איזו אהבה נסתרת אליהם, מ"מ, מתוקף החזו"אניקיות שבו הוא מרחיקם ומדבר נגד דרך הלימוד שלהם בשלל לשונותיו הציוריות. הוא אוחז את עצמו לבעל עיון במדרגה גבוהה, ולכן הוא מאוד רגיש לזריקת בקיאות וכיוצא [אע"פ שבסופו של דבר יש לו חולשה לבקיאים, כהגר"ש אלטר והרב באקון].

יש להאריך עוד ועוד.

הנני רוצה להציע מידי לפני מכירי הגרד"ל. יצא לי המון פעמים להרגיש שהוא חי במין ניגוד, רצוא ושוב כזה, שאיני יכול להסבירו.

מצד אחד הוא שארף נורא, אבל מיד אח"כ הוא יהיה הכי ידידותי.

מצד אחד הוא פולני שרוצה לשדד מערכות, אבל מיד הוא מתעשת ומחפש את עומק היבשיות על דרך החזו"א.
[גם דרך לימודו כך: הוא לומד סוגיא, למשל חצי עמוד גמרא, שבע פעמים; מסכם וחוזר ומסכם, חוזר על כל תוספות ועל כל רש"י, במחשבה ובדיבור, ורק אז ממשיך הלאה. אבל הראש שלו והקולמוס שלו בפירוש אינם פולטים סעיפים קטנים בחזו"א, אלא הוא עושה את כל התורה כולה ככדור.]

מצד אחד הוא קנאי בדעותיו, ולפעמים ניכרות בו נטיות כבדות לנטורי דנטורי קרתא; ומיד הוא מתאזן וחוזר לפרגמטיות החזו"א'ניקית.

מצד אחד יש לו אהבה לחסידים, ובפרט לאישים חסידיים, והוא רוצה להתרועע עמם; אבל מיד אחר כך הוא קופץ חזרה לעמדת המתנגד ושופך מרורות.

מצד אחד הוא שפיץ פשטן בהליכותיו, נעים הליכות, שקט ושליו; ומצד שני האש בוערת בו, ויש בו בכמה דברים מדמות דיוקנו של היעב"ץ [בזה כבר אפשר לתלות קצת ב"חסיד - אבלו" וכו'].

הניגוד הזה הוא בפירוש לא בראשו ובדעתו, שבזה מצאתיו לאורך ימים ושנים עקבי שאין כמותו. אבל יש כאן משהו בחיצוניות ובאישיות שקצרה דעתי קצת להבין. והוא גם עקבי בניגוד הזה.

ידוע שר' חצקל אברמסקי נשאל מה הייתה אישיותו של הגר"ח, וחשב ואמר שבאמת לא הייתה לו, אלא הכול לפי העניין ולפי מה שהתורה חייבה. אי אפשר להעיד כך במלואו על הגרד"ל, אבל יש בזה מעין הסבר. ויל"ע.

זה האיש ספר, לא ידענו מה היה לו. ובכן, במקום שאין איש נעיר עוד נקודה.

בבית מדרשו של הגר"א, וגם אחריו בוולוז'ין, הייתה מגמה של הספק ובקיאות, היינו גירסא לשם גירסא. זה כלל שני התלמודים, תוספתא ומדרש, בקיצור - כל דברי התנאים והאמוראים. מזה נשתרבבה חיבה גדולה למצוא מדרשים חדשים וכתבי יד וכו'.

ברבות השנים, בפרט בהשפעת הגר"ח, כל זה כמעט התאדה, עד שבאו בני דורנו והחזירו קצת את המצב.

אצל החזו"א יש לומר שלא ראו את המצב הזה. לא שמענו שהחזו"א למד מדרשים ושינן תוספתא וירושלמי שלא לשם לימוד יסוד הסוגיא. לא באתי לומר שטמן ידו, אבל העיקר היה עמל הסוגיא על סעיפיה וכו', וכן הגרח"ג אחריו. מאידך, הגרח"ק יותר שייך לבעלי הגירסא.

ציבור החזו"א יותר נוטה לסגנון של הגרח"ג, עד שבאמת, במידת מה, אסכולת הגירסא בזויה בעיניהם, ואינם מחשיבים אלא את הסברא [כמובן, בסגנון שלהם גרידא]. נמצא שלהיות בקי גדול במובן הפשוט הוא דבר נדיר. אמנם יש להם חשיבות גדולה לידיעת כל התורה, אבל לא במובן של כלל הציבור, שקורא לזה ידיעת ש"ס עם תוס', או ידיעת ד' חלקי שו"ע.

הם בכלל לא לומדים בצורה של דף אחר דף, תוס' אחר תוס', או מג"א אחרי מג"א וסימן אחר סימן, אלא לימודם סוגיא אחר סוגיא, והעיקר שלמות הסוגיא. אחר שהשלמת סוגיא - הלאה לסוגיא הבאה. ות"ח הוא מי שהשלים עצמו בריבוי עצום של סוגיות.

ולכן יש לומר שאף שהבקי הרגיל, לדוגמה הגרח"ק, מסתמא מרגיש לחץ עצום לגמור זה ולשנן זה, ולהספיק ההוא, ולחזור על עוד פרק ועוד מדרש וכו', שם ליתא לכל הלחץ הזה, גם בת"ח שהספיקו הרבה סוגיות. כי לעולם אינו מרגיש צורך לאגור סעיפים ועמודים, אלא עיקר דעתו נתונה על יסודות הסוגיא, השו"ט של הסוגיא וההלכה של הסוגיא, וכל שאר הפרטים הוא כבר ישלים מן הסברא.

הגרד"ל הוא משהו באמצע. מצד אחד ודאי יש לו לחץ והספקים, אבל מצד שני הוא בוודאי לא מחשיב את ההספקים כמילתא באפי נפשה, אלא כחלק ממערכת הסוגיות. קשה לי להסביר את זה במילים, אבל כמדומה זה גם חלק מתורת הניגודים שלו, וכנ"ל.

אבל כאן אפשר לבוא לנקודה החשובה שבדברים. מכיוון שעיקר לימודו אינו מבוסס על סעיפים ודפים, לכן, בבחינת מה, הוא למד כרגיל [כמובן לא רגיל, כי יש לו כישורים מופלגים משלו, שאין לכלל הציבור הרחב של החזו"א], ולמד ואגר ולמד והוסיף, ולבסוף "ויצא העגל הזה" [לשון מושאל].

כלומר, הוא ודאי תכנן ורצה להיות הת"ח שיודע כל התורה כולה, אבל הוא לא התכוון להיות מתחרה של הגרח"ק ואסכולת הבקיאים. למעשה יצא שבמידת מה הוא כן מתחרה על אותו תקן, כי מאחר שהוא כן למד מתוך לחץ והספקים, והוא כן שונה מהחזו"אניק המצוי, יצא שבניגוד קצת למה שהיה מתחילה, הוא יצא כמעט כסיני ובקי גדול.

אבל שוב יש לנו שילוב נדיר ולא רגיל: אמור היה להיות כאן עוד גרח"ג, שלא משועבד לדעת כל הסעיפים והמדרשים כאשר אתה שואל אותו, אבל מצד שני הוא יכול, אז כן יש את זה.

ונראה שדבר זה הביאו קצת למקום שהוא לא רצה להיות בו. דהיינו, הציבור תופס אותו כיודע כל התורה כולה, ולא כמעיין הגדול ובעל הסברא הבהיר. אז מצד אחד נטלו ממנו חלקו, ומצד שני עוד הוסיפו לו נדוניה שהוא לא כל כך רוצה בה.

ותמיד הייתה לי הרגשה כזאת, שהוא מרגיש שעשאוהו בעל הבית על התורה, והוא באמת לא כזה [לא שהוא לא כזה, כי באמת הוא כן כזה, רק הכוונה שהוא לא הרגיש שהוא האדם שבאחריותו לענות על כל התורה ככספומט]. ולכן יש איזה מצפון, או משהו אחר מעין ההרגשות האלו, שמלווה אותו, כאילו הוא מועל או אינו ממלא את התפקיד ואת השם שהעניקו לו על כורחו. ולכן יש לו רגישות יתר לאיך ששואלים אותו שאלות, ומה מותר לשאול וכו'.

בעניין הנקודה השנייה שכתב אחד באהבה גלויה ובתוכחת מוסתרת, ותוכן דבריו שהגרד"ל אינו שייך כלל לדרך הלימוד של החזו"א, ומה שהחזו"אניקים מנכסים אותו הוא סתם לשם ייפוי הזהות, וכתב כל זה תחת הרצון לחדד.

רצוני להעיר שלענ"ד אינו נכון, ומרוב חדות נעשה קרע. ואבאר מצד שתי נקודות.

בנקודה הראשונה אין רצוני להיכנס באורך, כי זה מצריך אריכות גדולה. יש מחלוקת סמויה, ואפשר אפילו בתת ההכרה, בין תלמידי החזו"א: מה זה חזו"א, מי זה חזו"א, מה משנתו ומה דרכו [גם היכן החזו"א עומד ביחס לשאר גאוני הדורות ונו"כ השו"ע, ובאילו חלקים הוא מחודש, ומהו חידושו].

איני מתכוון כאן בין תלמידי החזו"א ושאר כל העולם, אלא בין תלמידי החזו"א עצמם. כל אחד מבטא בצורה אחרת ובשכנוע עצמי שזה החזו"א. כמעט ולא היו חיכוכים ביניהם, כיוון שהמטרה וההערכה גדולות מחילוקי הדעות. החילוקים הם בדקות, ולפעמים בדקי דקות [אף שלפי הנראה הם גסי גסות].

כיוון שעיקר מטרתם הוא שימת החזו"א במרכז החיים - דרכו, תורתו ובעיקר סוג חשיבתו. והעיקר מכל העיקרים: לשים קו מהגר"א עד החזו"א ולדלג על כל הבאמצע [ומהרמב"ם עד הגר"א, בערך]. לכן כל המאוחד ומאוגד למטרה זו - שלנו הוא, וממילא לא חשוב כל כך איך מבינים ואיך לועסים את כל השאר.

הגרח"ג, בהיותו נחשב לאחד מבני הסמכא בסוגיא זו, איחד למעשה את רוב רובם של התלמידים, ואפשר לומר שחלקם אפילו בעל כורחם ענו אמן. ולכן מצוי שאיש ליטאי רגיל, שקורא את כל הסיפורים על החזו"א ואח"כ הרבה תורה וכו' [וכמובן גם עם שאר סיפורי גדולי הדורות], מצייר לעצמו מי זה החזו"א. וכיוון שהוא בבלילה אחת עם שאר חכמי ישראל, יוצא לו שהחזו"א היה פחות או יותר חפץ חיים, אחיעזר, רב מבריסק וכו'.

זו נקודה אחת, שמצידה הגרד"ל הוא מגדולי גדולי תלמידי החזו"א. לא רק סתם אחד שמעריך ומקדש את החזו"א, אלא חי ונושם, ובעיקר כופה עצמו להיות וללכת בדרכו של החזו"א, ועל פי דרכו של הגרח"ג דייקא. ייתכן שמעשית ובמחשבה קשה לו, והוא גולש ומחליק [עי' מש"כ בעניין הניגודים שלו], אבל בעיקרו כן הוא.

וכאן נבוא לנקודה השנייה. מש"כ שהוא בכלל לא שייך לדרכו של החזו"א, שהרי אינו מתעמק בסברות ובביאורים ואינו מסכם דינים, אלא הוא סוג מנ"ח-אחיעזר כזה - זה אכן אמת לאמיתה. אבל מי שכותב כך מכיר רק את התוצרת הסופית.

אע"פ שאני לא הייתי חברותא שלו לעולם [נוכחתי בלימודו עם אחרים כמה פעמים לראות את מהלך הדברים, אבל לא ככלי ראשון. גם שאלתי אחרים שלמדו עמו על דלהלן], מ"מ הוא בפירוש לומד בדיוק כמו שהחזו"א הורה. הוא חוזר על כל סוגיא כמה פעמים, מחשבן את ההו"א ואת הלכאורה, לפני רש"י ואחרי רש"י, מהרש"א, אליבא דהלכתא, וכל שאר העניינים שמודגשים אצלם. ובכן, לימודו ופעולותיו הם במכונת חזו"א במקסימום.

יש כאן בעיה קטנה בכתיבה ובדיבור, שאז הכול מתעופף ונעשה כאן איזה משהו אחר. זה כבר היכן שה"על כרחך" לא הצליח להגיע.

גם צריך להדגיש שאין לשאר תלמידי החזו"א בעיה כל כך עם הסגנון שלו, מהטעם הפשוט שבמרחב ספרי החזו"א יש מקום מסוים גם לדרך הגרד"ל. בפרט בספרי החזו"א על קדשים, שהוא סדר שאין שם חוט שדרה עם ראשונים וכו', ששם החזו"א מרביץ ספיקאלאך כאלו ודמיון מר"מ כאלו.

נ"ב. איני בקי כל כך בעניין השאר ירקות שלו, וההליכות היומיומיות, הבית וכו'. אבל אני רואה שהציבור צמא לשמוע, אז אכתוב את הידוע קצת בעניין מה שהזכירו.

הפייטנות שלו ידועה בעיקר מההספדים שלו. היה אפשר לשמוע לאחרונה על ר' נתן שולמן, אבל גם בכל עת.

[בעניין השירה, כמדומה שבסך הכול הוא אוהב את הניגון "אנא עבדא", אז כיאות לדורנו לא נתנו לו מנוחה, וכל היכן שהלך, "אנא עבדא" הלך עמו. שמעתי פעם שהוא הביע מורת רוח. כמו כן, בעניין מש"כ לגבי המנ"ח, כמדומה ששמעתי שגם הוא הפנים כהיום את האכזוב שבזה...]

 

[איש תורה]

עוד מהנ"ל

הנה דנו על כך שרוב כלל ישראל נטה מדרכו של הגרד"ל, ולכלל ישראל יש ריח בריא וכו'. זה אמת ויציב: רוב מניין ובניין של כלל ישראל נלאה מלהבין את כל הדקויות שהוא מחנך בהן את תלמידיו. אבל לטענתו וטענת חבריו, זה נכון לא רק לגביו, אלא גם לגבי קבלת החזו"א.

וגם זה אמת ויציב: הציבור הרחב לא נכנע לגמרי תחת מרות החזו"א, כי אם למחצה ולשליש. בעיקר בענייני זרעים, אבל באו"ח, יו"ד ועוד הרבה עניינים, סומכים על הגרי"ש אלישיב, הגרשז"א והאג"מ, ולפי הצורך גם על השבט הלוי, ואם יש צורך יותר - יש עוד אחרים. נמצא שהחזו"א נחשב אצל כלל הציבור כבר סמכא גדול ומכריע, אבל הוא לא המרות האבסולוטית, וכשלא נוח, לא מתעכבים כל כך להתחשב בדעתו.

כאן יש קבוצה שביטלה את דעתה לגמרי, באופנים שנתבארו, לקחת את החזו"א למורה ולרב, ותו לא מידי. ועוד, הם החזיקו את רבם כמי שאינו שייך לדור, אלא כאחד ששייך לכמה דורות שלפנינו, שכל הו"א וכל שיחת חולין שלו היו ראויות להיות כתובות וחתומות לפסק הלכה עדי עד, משום שראשית מחשבתו הייתה מאירה ובהירה באמיתת התורה.

[ומסתבר שגם החזו"א בעצמו נתן לחשוב כן, מה שלא היה כלל אצל הגרשז"א, לא מצידו ולא מצד תלמידיו. ולכן מה שכתבו להשוות בין הוצאת הלכות מתוך דיון עם החזו"א להוצאת הלכות מתוך דיון עם הגרשז"א, אינו דמיון כלל.]

יתרה על כך, הם סוברים שהחזו"א הציג אמת אבסולוטית, באופן שלא הייתה שום התפשרות על קוצו של יו"ד הכי קטן, משא"כ האחרים שנטו מדרכו, שחיפשו איך להקל או להתאים את ההלכה לחיים נוחים [לא לגבי כולם זה נכון. למשל, הגרי"ש אלישיב היה פוסק שלא היה אכפת לו למרר את החיים של השואל]. ועוד הם סוברים שלחזו"א, במידה מסוימת, יש דין משנה ברורה, ואי אפשר לברוח מהכרעותיו כל כך בקלות. ומזה נבעה כל ההתנגדות לספרים שהתנגדו לו.

[וכמדומה שאין זה מחמת ההכרעה בדאורייתא, וכמו שהזכירו, כי כל אברך חזו"אניק יודע פחות או יותר שיש לו את הרישיון להכריע בדאורייתא, כגון במלאכת בורר וכדומה, שכל אחד עושה כהבנתו המושתתת על דרך הלימוד שקיבל אצל רבותיו. והגרד"ל, אילו היה סובר שיש לצד שכנגדו יכולת להכריע, לא היה יוצא נגדו על עצם העניין שהוא נוטה בסברא בדאורייתא. וכל חו"ב מלא נטיות כאלו, גם בקולות גדולות.

אלא שראו בריחה מסוימת מדרכו של החזו"א, שלדעתם מחייבת את כלל הציבור עד גבול מסוים, בהיותו רבן של ישראל. וחמור מזה, שראו בו גם עקמימות, ועוד לקולא, כדי להתאים לחיי היום יום של אנשים.

ובמאמר המוסגר, תוך המאמר המוסגר, ייאמר שהגרד"ל כן נותן משקל מסוים לשאלה מבטן מי יצאו ההכרעות. וגם כלפי עצמו, הוא בפירוש לא מחשיב את עצמו כאחד שיכול לפסוק ולהכריע, אף שבזה ראיתי סתירות: בשאלות החמורות שהיו לי בפדיון מע"ש הכריע לי בין אשרי ל"ובא לציון", בלי לנדנד [למי שישאל, הוא בעצמו אמר שזו מהשאלות החמורות]. ואילו פעם ראיתי איזה חסיד ששאלו איזו שאלה קלה מאוד, ואמר: "וכי אני אפסוק מילתא שיהא בזה נפק"מ לכל כלל ישראל?".]

עכשיו, זה נכון שבאמת יכול הטוען לטעון: לא אלמן ישראל, ומהיכי תיתי צריכים לקבל את החזו"א כאחד ויחיד? ושוב נתלה את עצמנו בכוח הריח הבריא של כלל ישראל, שהריח שאת המשנ"ב יש לעשות ללשכת הגזית, ואילו את החזו"א לא.

[ויש בעמדה הזו הרבה צדק ואמת, כי באמת באמת לא אלמן ישראל. ואף שאנו מצווים על ציות לחכמי הדור, מ"מ המנהג הוא שאת קבלת גדולי ישראל אנחנו עושים באופן עצמאי. אע"פ שיש לדון מצד "בדברי תורה הלך אחר המחמיר, ובדברי סופרים אחר המיקל", אבל כך המציאות. וא"כ באמת הבחירה ניתנה ביד כל אחד לבחור במה שנכון ויאות בעיניו.]

אז נכון, אף אחד לא בא בטענות לאף אחד, אבל אי אפשר לנפנף את הטיעון הזה מול הגרד"ל. כי רגע, הרי אם אתה אברך ליטאי, במה אתה ליטאי? הלא לכלל ישראל יש ריח בריא שהריח שיש ללכת אחרי דרך הבעש"ט, הרי לכאורה במספרים הם רוב. אז זהו, טעינו?

ואם כי אפשר לדון שהם מחולקים בינם לבין עצמם, עד שאין שום משותף בין איש לרעהו, וא"כ ליטאי רגיל שייך לקבוצת הרוב ולקבוצת המריחים הבריאים ביותר, א"כ מה תאמר לחילוני או לגוי? וכבר שאלה מטרוניתא אחת את רבי יהושע בן חנניה את השאלה הזאת, הרי אזלינן בתר רובא. וכמו שאת זה לא קשה לך, גם לגרד"ל ולנמשכים אחריו לא קשה, ולא מחפשים לתרץ אם העולם צודק או שהוא צודק. הוא בתומו הולך.

ובכלל, גם הלכתית זה לא טיעון צודק. עי' חו"מ סי' כה, סוף ס"ב, ובנו"כ שם, דריח בריא של כלל ישראל אינו משקל הלכתי, אלא צריך לעמוד למניין ולברר כל דעה.

בקיצור, כוונתי בזה שזה רדוד מאוד לבוא ולהגיד שיש לכלל ישראל ריח חזק לדעת את האמת ומה שלא. ומלבד שהריח הזה טעה כמה פעמים, כגון בשבתי צבי ושאר מאורעות, גם אין זו הדרך.

ואדרבה, היותם שייכים לקבוצת מיעוט חישלה אותם, וחידדה אותם ואת עמדתם: במה הם מאמינים ובמה אינם מאמינים, מי טוב ומי רע. ומזה גם נובע חלק גדול מהביטול שלהם לשאר עמא דישראל.

מי שנמצא בעמדה של רוב אינו מסתכל על המיעוט, ואין המיעוט מעורר אצלו ספקות, כך שהוא הולך לדרכו ובאמונתו. אבל מי שרודפים אותו ואין מתחשבים בדעתו, עומד השכם והערב ומשנן לעצמו ולתלמידיו: "ראו מה בין בני לבין בן חמי".

זאת מלבד מה שהחזו"א חינך לביקורת עצמית, וק"ו לביקורת על הסובבים, הקורות והגדולים, וכידוע מהמכתב הידוע. ולכן אינם בוחלים במצווה חשובה זו, שהיא גם מצווה החביבה בשעתה ושלא בשעתה.

והגרד"ל, שזמנו יקר לו מאוד והוא יוצר כמו שאחרים אינם מייצרים, היה מבזבז שעות על סוגיות אלו [בין ארבע לשש אחה"צ, כמדומה אלו היו השעות החביבות לסוגיות אלו], והוא חזר אחורה דורות.

הזכירו כאן משהו על הב"ח. אז אכן, כמו שזה נאמר זה נשמע קצת משונה, "מי לומד ב"ח", ובוודאי לא יצא מפיו. אבל אני אישית שמעתי ממנו מפליג מאות שנים אחורה וקובע עמדות בגדלותו של זה ובאופיו של ההוא, ובמיוחד מי נחשב בר פלוגתא של מי, ומי בכלל לא בר פלוגתא של מי. וזה היה חביב עליו ביותר.

ולא הסתפק דווקא באותם הדורות. גם מה שהיה נצרך לחיי שעה, היינו המצב היום, הכול עלה על לשונו המושחזת לכאן ולכאן. והם חושבים את הדבר לעיקר גדול. [יש עוד סיבות לסגנון הביטול, אבל אין צורך להרחיב בזה.]

וכמדומה שמזה באה לו ההתנגדות הגדולה לדרך החסידות. שאלו לעיל למה וכו', אז כידוע יש את האמרה: "אז א געווארענער איז ערגער פון א געבארענער". אבל לענ"ד אין זו הסיבה, לא מיניה ולא מקצתיה. קודם כול, הוא לא היה כל כך חסיד מיום היוולדו. חוץ מייחוס, הוא באמת לא התגייר לעולם הליטאי.

שנית, הוא ממש אמת צחה ונקייה. בשונה מקבוצות אחרות, שלצורך העניין הם יכולים לטאטא מה שלא נוח ומה שלא מריח כמו שצריך, הציבור הזה הוא האחרון לטאטא. הביקורת הפנימית שם על זה ועל זה שורפת, וכן כל אחד כלפי עצמו. אני, עכ"פ, מעולם לא מצאתיו נוטה מן האמת אפילו במקצת, ולכן דומני שההתנגדות שלו נקייה וזכה.

ואמנם, מה שהגרח"ג חושב בליבו ומחייך כלפי חוץ במשפט אחד, אצל הגרד"ל מתבטא באש וגופרית, ראיות וסיפורים. הוא לא מסוגל לחיות עם המציאות הזאת, שיהיו יהודים שחיים לצידו ועושים כל העולה על רוחם: מתפללים אחרי הזמן, מדליקים בתוך הבית, עוברים לפני המתפלל, כוהנים נכנסים לקברי צדיקים, ניטל [יודעני, התרה"ד והחת"ס] ומה לא. וזה אוכל אותו.

אז במקום שהגרח"ג מרחיב את חיוכו על עולם החסידות, אצלו זה תופס אחה"צ שלם של צעקות וכאבי לב. [כמובן, בעניין חסידים ייתכן שנתן דעתו על כך יותר מהגרח"ג, כיוון שהוא בא מגזע, וזה העסיק אותו קצת.]

ועתה נגיע לעמדותיו בדרכי הלימוד והבקיאות. אי"ה אמשיך כאשר יד ה' תהיה עליי.

רוב הטענות והבליסטראות, בסך הכול הן טענות המופנות למרן החזו"א בעצמו.

סוף כל סוף, הוא חינך את הקבוצה העילית הזו שלא בדרך הלימוד הישיבתית, וכך הם גדלו וזה מה שהם מנחילים. ההתנגדות לשש"כ הוא פועל יוצא. היה כאן מו"מ הלוך חזור על כל מיני סעיפים קטנים, וזה לא הנושא, כי ברור שתלמידי החזו"א חונכו על פי החזו"א שדרכם דרך אמת, והישיבתיים טועים וכו'.

וממילא גם היחס לגרשז"א, אע"פ שהוא לא ישיבתי וכן למד לאסוקי שמעתתא, אבל ברגע שהם הריחו "סמי מכאן" דרכו של החזו"א, וכן מצאו איזו שינוי לפי דעתם, ממילא פרצה מה שפרצה.

דיברו כאן על ההתנשאות, שהרי סוף כל סוף כל הישיבתיים הם עיוניים בתכלית, יותר מהחזו"א. וזה אמת, ואף אחד לא חולק שהישיבתיים מעיינים בתכלית. גם החזו"אניקים מודים בזה, רק שהשאלה היא על סגנון העיון.

הרי הגר"ח בא ושינה את העולם. האופן הפשטני ללמוד, כמו המג"א, הט"ז, הפמ"ג ואחרון חביב הביאור הלכה, פס מן העולם כמה שנים לפני שהאיר החזו"א את התבל בתורתו. ודרכו של הגר"ח כבר התחילה להתפצל לכל האופנים. הקיצוני הוא ברכ"ש, אבל היו עוד, כר' שמעון, ר' איסר זלמן וכו'. והחזו"א במכוון לחם נגדם, וכל הוצאת ההערות על הגר"ח הייתה למען הראות שבמבחן ההלכה אין דבריו עומדים.

[מה שטוענים בבריסק שזה כרב הונגרי, זו בדיוק הטענה של תלמידי החזו"א, שהוא כותב הערות על ספר הונגרי.]

יש שטענו שתלמידי החזו"א כופים כל הזמן: "חזו"א, חזו"א, חזו"א", ולמעשה, אם מישהו בא לחלוק עליו ח"ו, הם עורפים לו את הראש, ואילו הם בעצמם חולקים כל הזמן על החזו"א, הרי חו"ב מלא "דלא כמרן".

אבל זה גופא הן הן הדברים, כי תלמידי החזו"א סבורים שרק הם קיבלו רישיון לדעת איך לנתח סוגיא, איך לסכמה ואיך להעלות ממנה הלכות. ואף שכל שאר ההמון יגע ועמל ומתמיד בתורה יותר מהם, זה לא יעזור, כי מי שנפרד מן האור של החזו"א אינו שווה כלום.

כל זה, פחות או יותר, החינוך, והוא מפורש מאת החזו"א בעצמו, ולא המצאה שלהם. ועכשיו ניתן להתווכח עם החזו"א.

מה שיש מורי הוראה רבים חדשים בציבור הרחב, רוב רובם בעצמם נטו למחצה ולשליש מהדרך הישיבתית, ולומדים על דרך החזו"א, הן רב הן מעט. והרב גלבר גם כן כך.

[גילוי נאות: ציבור החזו"א מתחיל להפנים את השינוי שיש בציבור הרחב, ומוכנים לקבלם. ואנחנו באמת בתקופת תפר כזו, שהעניינים משתנים. ובאמת ברבות השנים יתפתחו העניינים. ולכן מה שכתבו שיש היום המון מורי הוראה בכל מיני מקומות, האמת היא שיש תיאום מסוים שמתחיל להירקם, אבל גם זה למחצה ולשליש, מהטעמים המבוארים כאן.

ויש לדעת עוד, שעם כל ההתקדמות של הציבור הרחב, זה לא מגיע לאלפית מגדלות התורה שיש בציבור שלנו. סליחה, למדתי בהרבה מקומות, אבל אני יכול לרשום עכשיו ועתה רשימה של מאה אברכים ת"ח גדולים ומצוינים, וזה מתוך ציבור קטן.]

[והיה ראוי לייחד פרק שלם על דרך הלימוד הישיבתית בארה"ב, שיצאה מכלל שליטה לגמרי. ושם באמת, בלייקווד, התחילו חבורות שמעצמן אימצו את דרך החזו"א, אף אם לא עד הסוף בסברא וכו'.]

וממילא, זו כל ההתנשאות: כשאתה סבור שתלמידי הגר"ח, כל אחד הלך בדרך אחרת - הברכ"ש, ר' שמעון, הגרי"ז, אבן האזל ותלמידי תלמידיהם, עד ר' חזקיהו שרייבר - ואילו אתם קבוצה שהיא פחות או יותר אותו סוג חשיבה, ולא זזה נימה מדעת רבותיך, וגם יש לך תעודה מלאה מהחזו"א, שסוף כל סוף כל כלל ישראל חל מפניו, א"כ אתה מתנשא בליבך לאמור: "איתי תלין האמת, ובזולתי תלין המשוגה".

ואיני יודע מה אכפת לכולם מההתנשאות. ראשית, שיבושם לנו. אז אנחנו מתנשאים, ובכן מה? חוץ מזה, כדאי לכם לדעת שכל חב"די ממוצע סבור שיש לו את האמת וכל השאר פשוט מחוקים לגמרי. אז גם אם יש להם חיוך רחב, הם סבורים שאתה נפרד ולא ראית מאורות מימיך. למה זה לא מפריע לך? הפשט הוא כי החב"די מחוק אצלך.

עוד דע, שבאירופה בצאנז היו אומרים: "יעדער ליטוואק האט א צלם אונטערן הארץ. גלייבסט נישט? עפן די הארץ, נעם אים ארויס, וועסט שוין זען. אויב ס'דא, נו ס'דא, און אויב נישט, לכל הפחות איין ליטוואק ווייניגער".

ולמה זה לא אכפת לך? כי הצאנזאי מחוק אצלך. וא"כ כאן, כשבאים לחוג הידוע, למה הם לא מחוקים אצלך? התשובה היא כי כל אחד מריח שיש כאן איזו אמת, וכל אחד חותר להעמיד את שיטתו וזהותו. וא"כ נמצא שהצד שכנגד הוא זה שנותן גושפנקא שרשאים אנחנו להתנשא.

[וקח מזה למחלוקות אחרות בציבור. ובכלל, היום אף אחד לא באמת מאמין בשיטה שהוא צריך לייצג. הכול עניין של זהות, אם אני צודק או לא. וכבר יש לומר שכל מחלוקת של מפלגות בימינו היא שצד אחד שיטתו להתנגד לצד שכנגד, והצד שכנגד שיטתו להתנגד למתנגד, וחוזר חלילה.]

כל מלל לאיבוד, כי "זרוק חוטרא ואעיקרא קאי" [וזה הפשט "ותלך ותתע", כי אם זורקים חוטרא ואעיקרא קאי, אין זה אלא תועה]. וכמה מפתיע שכל חזו"אניק יודע להסביר למה להיות חזו"אניק, וכל ליטאי רגיל יודע להסביר למה להיות ליטאי רגיל. וא"כ מי הכתוב השלישי שיבוא ויכריע? מי שבא לחוג ולא נשאר, או מי שהיה בחוג ולא נשאר [ולכן אני אברך, ולי נאה לברך].

ובאמת, כל זה נועד בסך הכול שכל אחד יחדד את עמדותיו, וידע למה הקב"ה בראו להיות בחוג הנכון, ואיך הבדילו מן התועים, ב"ה.
יצוין שלא הוזכר כאן, אבל בתוך הציבור החזו"אניקי יש תת־זרם המכונה "חייני'קעס". הגרד"ל אינו נמנה על תת־זרם זה.

 

[משה גולדמן]

בשיחה עם אחד מראשי הכוללים התייחס מרן הגר"ד לנדו לדרך לימודו, לחזרה ולזיכרון, וליחס שבין עיון לידיעת התורה.
על סדר לימודו סיפר: "למדתי שני לימודים. היה לימוד שלמדתי על הסדר, קראתי לזה חצי עיון. הספקתי, נדמה לי, כל הש"ס. הרבה שנים, אני לא צעיר… אבל למדתי לימוד סוגיות".

כשעלה נושא לימוד הלכות ריבית, סיפר שלמד את הסוגיות במשך שלוש שנים עם שתי חברותות, אך לדבריו הכול "עף באוויר".

בעניין החזרה והזיכרון אמר: "אפשר לזכור רק דברים פיקנטיים, מעניינים". הוא ביקש להביא ספר שעל כריכתו רשם במהלך השנים נושאים שעוררו את עניינו, והסביר: "אפשר לשכוח, ולכן זוכרים דברים פיקנטיים. ככה אני חוזר עליהם הרבה פעמים ואותם אני זוכר".

במהלך השיחה הזכיר סוגיא שבה, לדעתו, דברי התוספות מתאימים לדברי רבי ברוך בער, ולא לדברי החזו"א. כשנשאל כיצד הוא מכריע שלא כדעת החזו"א, שהוא רבו, השיב: "ככה לימדו אותנו, צריך לדעת שאנחנו עלולים לטעות מאד… אם הייתי אומר אחרת החזון איש היה כועס…" והוסיף: "על הרבי המהרש"א אנחנו עושים את זה גם. והוא גם רבי גדול…"

כשנשאל על אברכים שלומדים שנים ואינם מרגישים שהגיעו לידיעת התורה, אמר: "הם תלמידי חכמים. מה הם רוצים? הם רוצים שיעמדו מפניהם? אם לומדים זה תלמיד חכם. לא זה שיודע להגיד דברים בשטחיות והוא בעצמו לא מבין מה שהוא אומר".

 

[טרידא]

ממה שאני קורא כאן וגם ממה שרגילים לשמוע מהגרד"ל, מצד אחד הוא שם דגש גדול על לימוד הסוגיא בעומק, ומצד שני יש לו ריבוי עצום של שאלות וראיות מכל רחבי התורה. ואני מנסה להבין, האם הבקיאות אצלו היא כלי לבירור הסוגיא, או שגם עצם ההשוואה בין סוגיות והעמדתן זו מול זו היא חלק מדרך העיון שלו? כי אי אפשר להתכחש לדוגמא שהחזון איש התמקד בהצעת הסוגיא ופחות בראיות חריפות מכל רחבי הש"ס.

 

[אידך גיסא]

רבי דב לנדו לעומת הגר"ח קנייבסקי מאמר של ר"י ענבל בירחון האוצר

 

[הפורט התשיעי]

העתקתי עם כמה הוספות בתוה"ד [כ' בל"ע כה"צ וטעון בדיקה].
לא למדתי בסלבודקא, והיכרותי עם תורת ואישיות הגרד"ל מעטה מאד, ולפי מבט חיצוני על תורתו שנתפרסמה, הרי הגרד"ל יש בו שילוב נדיר [אולי יש שיאמרו מוזר] של ישיבישקייט פולישקייט [וכמו שכתב ר"י ענבל באיזהו מקומן 'אחרון גאוני פולין' (ועכ"ז רחוק עד מאד מדרך של דימויים דוגמת צ"פ או ר' יוסף ענגיל ואכמ"ל)] וחזו"א.
כמות הראיות שמביא בכל סוגיא לכל צד הוא עצום ולפעמים מטריף את הדעת, ראיות קלאסיות ומקוריות עד למאד, עם ראיות ישיבתיות מאד, כמות ה'טעיינעס' ('טענות') שאומר [בחוסר הרטוריקה דידי'] בשיעור כללי אחד, גבוהה מאד [וראש ישיבה אחר היה יכול למרוח מזה כמה שיעורים כלליים].

נקודה חשובה היא כמות הישיבישערס [דוג' ר' איתמר גרבוז ור' ישראל אדלשטיין רב"ד דיסקין ועוד, שודאי שהם תוצרת של פונצ'ערקייט (הישנה)] שמסתובבים אצלו, וחוזרים על שאלות וראיות בשמו [גם עם הראיות עצמם לא ישיבתיות לגמרי משתלבות יפה בתוך הישיבישע רייד], בקיצור שמועתי' מיבדרן בי מדרשא בהיכלי הישיבות, [בייחוד אחרי אהלי התורה שבראשותו שגם גליונות אלו עצמם הם תופעה של ראש ישיבתי של רייד ולא ראש חזו"אניק שגם לא יכיר בצורך להביא ראשים מגוונים כמו הרב באקאן וכדו'], אגב השמועות הראשונות כנראה זה מה שמופיע בחזון יחזקאל בכורות עמ' 16 ובסוטה עמ' 20 'וידי"נ הגר"ד לנדא מישיבת סלבודקה' [מדובר בספר שיצא בתשכ"ו כשהגרד"ל בן 36 והרב אברמסקי למעלה משמונים! וכמדו' שאין עוד דמות שמובא שמועה בשמה בחזון יחזקאל (כמובן לא כולל ר' חיים בריסקער וכיוב"ז)].

גם יחס כמו ר' אברהם גניחובסקי לא נכון ממש, ר' אברהם גניחובסקי מיבדרן שמועתתי' בי מדרשא בעיקר מ'הפירורים' ורק מי שמכיר לעומק יותר מספריו תאיר נרי ובר אלמוגים רואה חשבונות נוראים וכו', ופחות מתאימים לשיעור של ר"מ בישיבה גדולה רגיל, [י"ג תירוצים על קושיית החי' הרי"ם] ואין ספק שמדובר גם בעוצמה אדירה, אבל הגרד"ל שגם לפני 15 שנה ידעו הציבור [הישיבתי] שבכל סוגיא רגילה וישיבתית תמיד יהיה לו מה להוסיף בחשבון ובראיות מתוך הסוגיא וכל שטיקל הוא יוכל 'לתקוע' עם שאלה ולהוסיף ידיעה וכל מיני ראשונים [איצ"ל לשון הרמב"ן בסוגיין והשוואתו עם דבריו במקו"א הרשב"א בחידושיו ובתשובותיו אבל גם 'תוס' תלמיד ר"ת ור"א מטוך' או 'יחוסי תנאים ואמוראים לריב"ק רבו של הרוקח' או 'תוס' תלמיד הרשב"א' וכיוצא], ואיך זה יסתדר עם...

ודאי שהנפק"מ בכל חקירה ובכל דין תופסות מקום נרחב במשנתו, [מי שזוכר 24 נפק"מ בדיני כלים בזה"ז], אבל זה גם חשבון של כל הפרטי פרטים לגורמים הקטנים ביותר, כל דין או יסוד נמדד מול רבבות פרטי דינים קטנים בהצלבת נתונים לא נתפסת, הגרד"ל אם כי אין תחילת עסקו ב'יצור חקירות' [אמנם יותר מצויות אצלו החקירות מאשר אצל איש חזו"א דעלמא מחמת פוריות מוחו לייצר בהם נפק"מ להעמיד אותם במבחן (זה לא מתחיל ב'יל"ד אם זה הגדר או זה וממה שמצאנו נראה כגדר זה ולא כגדר זה ולפי"ז יש להבין מה שמצאנו דין זה', אלא ב'אם מצאנו דין כזה ודין כזה רואים שזה הגדר וממילא גם בדין זה יהי כן' כי החקירה היא היכ"ת לדעת את הדין העולה)], אלא יותר ב'האם יש כזה מושג בדיני קנינים' 'האם שייך כזה שיור' שבסוף מגיע מזה לתפיסה עצומה במערכת הזכויות והשיעבודים החלותים והקנינים החובות והבעלויות וכו'.

אם רצונך לראות את ההתגוששות שבין גישת הגרד"ל לגישה הישיבישערית הקלאסית נקל לראות זאת בגליונותיו לס' קובץ הערות הנדפסים בסוף ספרו על יבמות [גם בגלינותיו בכת"י על השער"י בכת"י הזדמן לי לראות], יש בזה מן הדומה לגליונות הגר"ח על חי' רבינו חיים הלוי [אשר אגב, כנודע עריכתם היתה על ידי הגרד"ל], אפשר לראות גם ביטוי עז בגליונותיו לספר משנת טהרות של ר' איתמר גרבוז שנדפסו באהלי טהרות כלים-אהלות [דוג' לדבר כאשר הביא הגרא"ג לפשוט ספיקת המקד"ד בד' הראב"ד בתו"כ וכ' לו הגרד"ל 'בראב"ד דפוס תשס"ד נוספו כאן דברים שנחסרו בדפוס ישן, ולפ"ז לא בעי מיוחד לרובו ועי' ראב"ד עדיות... והיאך אפשר להבין הכתוב לפנינו בדפו"י והיאך יתכן ללמוד משם דין שהוא בלתי אפשרי בנושא שם'... (גליון 24) או ...לכ' המכוון בהבאת ענין טומאת מדרס בתוך עיקר הדברים שם ... ומוטב לסבול הדוחק, מאשר לחדש חידושים מחודשים... (גליון 51) ...'פשוט מאוד דלא יתכן לפרש כן בכוונת התורי"ד ומאוד יתכן דנחסרה תיבה בתורי"ד וצ"ל חוץ מאהל של פשתן [וצמר], ונוצה וכו' וכבר כתב החזו"א דאין ללמוד מתיבה אחת בראשונים [אה"ע פ"ו ה'], וכן י"ל מחסרון תיבה אחת, שו"ר בפסקי הרי"ד... (גליון 52) כמה מוזר הדבר שמיחדים עגלה לתינוק זב מלבד התמהון לפרש כך לשון המשנה הסתום מההכרח להיות מציאותיים... הקטן בדרך כלל אינו הבעלים אא"כ נימא דמיוחד לו סגי... המל"מ הוסיף תי' על קו' ולא טענה המובנת מאליה... (גליון 53) עד דיתיב רב יוסף ברישא היכי הוה מפרשינן למתני' דכאן (גליון 54) ולכ' פשוט מאוד... בדרך כלל אין המחלוקת בד' תנאים ואמוראים ביסודי הדברים אם לא שנתפרש להדיא (גליון 64) היתכן לומר כן?!... מהיכן ילפי' דאיכא ב' טומאות אהל, א' באותו אהל, ב' באהל הפתוח לו אולי נאמר מהא דכתיב לא יבוא דנתפרש דהוא אותו אהל. וכל זה תמוה. ...ולמה לא נפרש כרדב"ז ולא נחדש חידושים מרמז לשון של רמב"ם מבלי שום מקור בתושבע"פ... והכוונה בש"ך היא... ואמנם הלשון ק"ק, אבל אין לבנות מגדל על זה (גליון 68)].

אולי אפשר להביא דוגמא להתנגשות מ'מריבה' עם ר' איתמר גרבוז אם גולל כשר לסיכוך כיון שנטמא וכן עצי בית המנוגע עצמן [כנודע קו' הקבא דקשייתא אמאי פסולת גורן ויקב לא חשי' מקב"ט מחמת שמקבל טומאה בבית המנוגע ותי' הגר"ח שאינו מקבל טומאה אלא טמא והטומאה היא על הבית ואכמ"ל], נא לנחש מה היתה דעתו של כל אחד...

להגדיר את סגנון לימודו של הגרד"ל כסגנון חזו"א אם הכונה לכיוון 'חו"ב' זה פשוט חוסר הכרה משוע עם תורתו, הגרד"ל בקי נורא ומבהיל בספרי האחרונים שלא כחזו"אניק הקלאס, בלא לדבר על קצות נתיבות מחנ"א [שעוד עובר אצל 'הקהילה'] ותומים [שנו... עוד עובר], שער משפט דברי משפט ואמרי בינה, ידיעתו בישיבישע רייד היא בלתי נתפסת כמעט, לדוג' בעלמא ספרי האו"ש [אשר הערותיו נד' בשוה"ג (במהדו"ח ובמהדו"י בסופו)] כולל או"ש מש"ח וחי' רמ"ש, חי' הגרי"ז בספר ובסטנסיל (כולל עה"ת) ואצ"ל חי' הגר"ח, שמובאים מאות פעמים בספריו הנדפסים, גם ספרים פחות קלאסיים דוג' נחל יצחק וחי' הרי"ם וספרי ר' שיעל'ה קוטנער (ישועות מלכו, ישועות ישראל וכו') בקיאותו עצומה [ובאמת שדבריהם מלאים בסברות ישיבתיות כנודע לכל מעיין ולו מעט בדבריהם], וגם מהדור האחרון דוג' אבן האזל רגיל בו [מביאו כ"פ אבל בעיקר את הגהותיו לרמב"ן], משנת ר' אהרן [כשגמר ללמוד 'שכנים' למדו כולו], על ר' שמואל מדבר בהערצה גלויה ובספר על הגרש"ר מובא כי קרע קריעה בהלוייתו [הוא גם היחיד לידיעתי שכתב עליו 'מו"ר' בהערות עסה"ד ב"מ לג.], גם על ר' דוד פוברסקי ושיעוריו מדבר בהפלגה גדולה [זכורני מהספדו בלויית ר' שלום פוברסקי].

מרחבי התענינותו התורנית של רבינו הגרד"ל ג"כ אינם קלאסיים לא לראש הישיבה הסטנדרטי ולא לחזוא"ניק הקלאסי, לשם דוגמא ראה במכתבו להגרמ"מ שולזינגר (במשמר הלויים ברכות סי' ד' מודפס בזבחים מנחות הישן סי' מ"ב) 'והנה מציאה גדולה מצא הדר"ג בדברי הר"ן המיוחסות לריטב"א (אמנם יעוין כ"מ פ"ו מה' שגגות הי"א בשם מהר"י בי"ר דהכתוב שם בשם ריטב"א נמצא תיבה בתיבה בריטב"א זה וצ"ע ויעוין בחי' מ"ד ב' הובא ל' הרא"ש ולא יתכן רק להר"ן (וכמדו' שהביא הר"ן דהרא"ש בע"ז כמש"כ כמדו' השה"ג ולריטב"א ל"י) ות"ש הילכתא רבתא בקדשים'. וראה עוד במכתבו להגאון הנ"ל (במשמר הלוי זבחים קמא סי' ל"א) 'ואגב מה שיחס הדרתו ע"פ הדפוס הספר הנדפס על הרמב"ם הל' שחיטה בשס "מ"מ" להמ"מ אין הדבר כן והוא מפרש מאוחר וכנר' מלשונו ואריכות דבריו (וד' הרא"ש מרגלא בפומי' ואין דרך המ"מ להביאו) ובפ"ד מהל' שחיטה שס הט"ו הביא בשס הרד"ך וכוונתו בודאי לפוסק המפורסם שהי' בדור מהר"י בי רב רבו של מרן הב"י (עי' בערכו בס' שה"ג) והביאו בל' "ז"ל" וא"כ מאוחר הוא להמ"מ בהרבה וזכורני שאמר לי פעם בקי בעניניס אלה [שלדעתו?] שמחברו הוא ר"י ן' כלץ וצריך לברר'.

למותר לציין כי הגרד"ל אינו חוקר תורני וגם לא יהנה ממחקר תורני חיצוני לביהמ"ד, הגרד"ל הינו קנאי ושמרן וכל כולו איש בית המדרש, ואף אם יודע מהם בתוך כל הידע האינטליקטואלי האדיר שמכיל מוחו הגאוני לעולם לא ידבר מזה, אלא אם כן בהתקפה, [הוא קרא את הקדמות ה"משכילים" לספרי הראשונים מכיון שכתב עליהם התקפות בגליונות...], אבל בתוך קירות בית המדרש שם פורחת הפתיחות הסלבודקאית במלא עוזה הכל שפיט בתוך גבולות בית המדרש.
פן נוסף שכבר צוין למעלה זה המנעותו מחידושים ואהבת הפשטות שאולי מגיעה היא מתפיסה שהחדיר החזו"א אבל מתבטאת בצורה גרד"לניקית מובהקת, אם מצאנום לדברים זרים בדברי רבותינו לא יהסס מלומר תלמיד טועה ולא ינסה לבארו בדוחק כשיטה מחודשת שאיך שהוא לא סותרת... [לדוגמה זכורני אי פעם ששאלו מאן דהו בדברי רבינו גרשום בב"ב קכג. 'שאם נהנה אדם בבכור ומעשר חייב קרבן מעילה' והדברים סותרים הא דקיי"ל דאין מעילה בקק"ל, הגרד"ל שתק, וכשהלה שאל שבמהרש"א בבכורות נד. כתב ש'שיטת רש"י בכ"מ שיש מעילה בקק"ל' הגרד"ל המטיר עליו אש וגפרית 'אם אתה מחפש דברים תמוהים אז יש מהרש"א בחולין דף ח' שיש שחין במכוה (עי' חזו"א נגעים סי' ז' סק"ד), ויש מהרש"א בגיטין מ"א על חציה שפחה וזה נגד משנה (עי' נוב"י תנינא אה"ע ל"א) ויש מהרש"א ב... וזה נגד פסוק'... ודיבר בקצף על העיסוק בדברים תמוהים הן מצד הבזיון שבזה הן מצד שלא מקדם לשום מקום הן מצד שבא על חשבון ההתעסקות בגוף הסוגיא].

פעמים מעדיף אף להגיה מאשר לחדש חידוש שנראה זר, [עי' בחי' זבחים מנחות (הישן) סי' ל"ח 'ראיתי דברי המדרש ולפו"ר נראה דט"ס נפלה שם [ועיין הקדמת המפרש עץ יוסף לענין הט"ס הרבים שנפלו במדרש חנחומא] וכצ"ל (שינוי סדר התיבות)... [ולפי הכתוב לפנינו "זך כתית למאור" בסוף אין להם לתיבות אלו המשך דרשה ואין לזה טעם]... ועדיף כך להגי' במדרש (וגם אין זה הגהה יתרה אלא חילוף סדר התיבות בלבד וגם נראה מוכח מהלשון) מאשר לחדש שיטה חדשה מחודשת במדרש דלא כמתני' (וצ"ע בשאר המדרשים)'].

הגרד"ל יודע להינות היטב מבריסקע ווארט, וגם מווארט של האוסטראווצער, הערכתו לבית בריסק ידועה וכמה מנכדיו ותלמידיו שלמדו שם, ותמיד היה שואל מה אמרו ומה חדשו, [בלי לדבר על ה'ר' חיים' שבביתו שמונח בקלסרים יען נתפוררו דפיו אלו מאלו והר' חיים השני שבביתו בדרכו לקלסרים..., אבל גם על 'מרן רי"ז הלוי עה"ת' וחי' הגרי"ז ישנם גליונות] הגרד"ל סקרן עצום מטבעו וכלל אינו מצטמצם לסגנון מסויים, [אגב הרב מאזוז ע"ה בהיות משכן ישיבתו מול בית הגרד"ל בשנים קדמוניות היה משוחח עמו בשלל ענינים מגוונים כאשר הגרד"ל מצידו היה מראה לו "מציאות" אשר מצא בספרי הגדולים הג'רבאים ושאר חכמים], גם מעלה ייחודית לו כידען אגדי בתולדות עם ישראל דברי הימים מחלוקות ופולמוסים 'הקדמות' 'חסידישע מעשיות' [מי מדבר על שולשלות של רעב'ס ומשפחולוגיה בעלמא] ועוד שלל ידע נרחב ומעניין, שלא כהחזו"אניק הקלאסי שיעמוד עם פה פתוח מול 'סקווערער חסיד' בלא להבין מאיפה נחת זה.
גם הערצתו את הרב דסלר לא תכון עם המבט החזו"אניק הקלאסי, [אף שאינו אוהד בעלמא סגנון 'מחשבה' כשאר בני עדת חזו"א (מעניינת העובדה שבבחרותו היה נהנה לקרא בספרי הרמח"ל כפי מה שנשמע מפיו וגם בשנים האחרונות היה מעיין בדעת תבונות לפעמים)], גם הערכתו לידענים גדולים [כמובן לא כולם ואכמ"ל] חרף עידודו התמידי ללימוד 'רמב"ן במלחמות', גם יכולתו לשבת וליהנות מ'גוטע ניגון' [נכון שגם הוא מאוהדי המנון הקהילה 'כד יתבין' אך הגרד"ל הרחיב את ההמנונים בסלבודקא ל'הרחמן הוא ינחילנו'... אה, וגם ל'וידבר משה'...)] כל זה ועוד לא מסתדר עם הגדרתו כחזו"אניק בהסתכלותו בדרך לימודו ואורח חייו.

בקיצור בודאי מדובר באישיות מענינת מרתקת וייחודית בנוף ה'גדולים'.


אולי אפשר להביא דוגמא קטנה לווארט לא סטנדרטי לא בסגנון החזו"א ולא בסגנון הישיבתי מכבשונו של 'אחרון גאוני פולין' הגרד"ל שליט"א:
בקידושין ה. אמר רב הונא דחופה קונה, ופריך עלי' רבא דא"כ אמאי לא קתני לה במתני', ומשני עלה אביי דמילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני, וכתב הרא"ש (סי' א') דלא קיי"ל כר"ה דהא אתותב מהא דלא קתני לה במתני', ואע"ג דמשני עלה אביי הלכתא כרבא, והוסיף להוכיח דלא קיי"ל כשינויא דאביי דהא קתני במתני' דהיבמה במיתת היבם ואמרי' לקמן דאתיא לן בק"ו מא"א, הרי דאף מלתא דאינה מפורשת בקרא קתני במתני'.
ולכאו' הוא קושיא ע"ד אביי איך אמר מלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני והרי תני יציאת יבמה במיתת היבם? [ועיי"ש בקרב"נ (אות ח')].
ואמר הגרד"ל דלכאו' כל מה דבעי' קרא דמיתת היבם מוציאה ק"ו מא"א, אינו אלא למ"ד יש זיקה אבל למ"ד אין זיקה י"ל דלא הוצרכנו להק"ו כלל דאין טעם לאסרה כיון שמת הוא, והוי כמילתא הכתובה בהדיא, והרי רב הונא גופי' ס"ל דאין זיקה (יבמות יז.) וא"כ לדידי' אי"צ להק"ו כלל, והוי כמלתא דכתיבא בהדיא, ושפיר משני אביי לטעמי' דר"ה, אבל לדידן דיש זיקה ובעי' לק"ו ע"כ דמלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני ע"כ דחופה אינה קונה [והוא הוכחת הרא"ש].
[כמובן שבפועל זה היה נשמע ככה 'חופה קונה... יש את הרא"ש שמוכיח שלא סוברים כמו רב הונא ממה שמובא מיתת היבם..., ואולי (ואני אומר רק אולי...) לפי רב הונא עצמו שסובר שאין זיקה לא צריך ללמוד את זה מק"ו, ורק לדידן שיש זיקה יש ראיה ממש"כ ממיתת היבם'...].
כמובן שהוא מסייג את זה ב'ע"ד חידוד, וגם צ"ע אם ניתן ליאמר' או משהו כזה אבל זה כבר מה שנקרא 'קפץ לו החזו"אניק' [מי שזוכר את החמשה מי יודע שהתפרסם באהלי מועד פסח תשפ"ד על א) הכהנים ב) שפגלו ג) במקדש ד) במזיד ה) חייבים כל מילה שטיקל גדול בפלפול עצום (שלפי התאריך כ"ז ניסן תש"י כתבו ר' דב בגיל 20) ומשם אתה למד כמה בהמשך דרכו הרחיק מעליו דרך זו, אבל סו"ס...].
אין לי הכח והזמן להביא עוד ווארטים בסגנון הפולישע שטיקלאך [שכמובן מסוייגים אצלו וכנ"ל] שלא היו מביישים את הקוז'יקלובער ור' מנחם זעמבא, ועכ"פ אפשר לראות הרבה כיוצא באלו בכתביו [יש לי את החוברות (במהדורא אחרונה) ולא את הספרים המכורכים (חוץ מהג' בבות) והציונים לפי"ז] בשביעית [מהדו"ק] סוס"י ל"ג, שבת סי' ז' אות א', סי' ח' אות ג', סי' כ"א אות ב', גליונות הגמ' צא:, שם קלו., וגליונות חזו"א סי' מ"א ס"ק ט"ז, גליונות ספר שביתת השבת דיני בורר ס"ק כ"ג, סוכה סי' י"ד אות א', גליונות הגמ' לה:, שם נה:, שם נו:, גליונות משנ"ב סי' תרנ"א ס"ג שעה"צ ס"ק כ"ג, יבמות סי' ח' אות ב', שם סי' ל"א לדף קב., שם סי' ל"ב סמ"ג בסוה"ד, עסה"ד ד., שם יב:, שם יט., כתובות עסה"ד צא:, נדרים סי' ה' אות א', שם אות ג', סי' כ"ה אות א', גליונות הגמ' מג:, שם מח., שם עה:, גיטין גליונות הגמ' יח., שם מ: תוד"ה וכתב, קידושין סי' ד' אות ה', שם יט., שם לח., גליונות הגמ' יח., שם כז:, ב"ק סי' ל"ה אות ה', ב"מ סי' ח' הע' י"ז, ב"ב עסה"ד קכז:, מכות עסה"ד טז., גליונות הגמ' ו., שם כב:, שבועות גליונות הגמ' מה:, זבחים סי' כ"ט, גליונות הגמ' יד., שם עא:, חולין סי' כ"ח אות א', שם סי' מ"ח לדף קלב. ברד"ה ואם, נדה גליונות הגמ' טז. בענין טומאה בלועה, שם כג., שם לו., גליונות סדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק ס"א, וסי' קצ"ד סק"ה, גליונות חכמת אדם כלל קי"ח ס"ה, ועוד הרבה מקומות].