אורה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
552
תודות
1,584
נקודות
129
ליקו"מ "מצוה גדולה לחדד את השכל" (איני זוכר מקומו)
ליקו"מ תורה ק"א - על מה שאמרו חז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ודרך ארץ הכוונה בעיון דווקא
ועכ"ז כמו שהובא לעיל היה רבינו משבח את לימוד הבקיאות עם הבנה בלי להתעכב יותר מידי וחוץ מזה גם שיעור בעיון
גם בספר המידות (שהוא כתב בגיל 13) הוא כותב על לימוד בעיון סודות התורה הוא הצלחת הנפש
 
תורה ק"א
כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו על תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ על מַלְכוּת וְעל דֶּרֶךְ אֶרֶץ הַיְנוּ מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן, שֶׁמְּעַיֵּן וּמֵבִין חָכְמוֹת הַתּוֹרָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת (קהֶלֶת ח) : "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" עַל יְדֵי זֶה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ על מַלְכוּת וְעל דֶּרֶךְ אֶרֶץ כִּי נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁעְבּוּד וְהַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין עַל יְדֵי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו על תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין כַּנַּ"ל כִּי כָּל מַה שֶּׁאָדָם מַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ, הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין וּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַשִּׂיג, הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְעַיֵּן בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁמַּשִּׂיג חָכְמוֹת הַתּוֹרָה שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין אָז נִכְנָעִין הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם, שֶׁנֶּאֱחָזִין בִּבְחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין כַּנַּ"ל וכו' כְשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם אָז הָעֲבֵרָה וְהֶעָווֹן נֶחֱקָק עַל עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל ל"ב) : "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם" וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִזֶּה, כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהִיא הַהֶפֶךְ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה וּלְהָמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת סג:) : עַל פָּסוּק (בַּמִּדְבָּר י"ט) : "זאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאהֶל" אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ דְּהַיְנוּ עַצְמִיּוּתוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַפְּגָמִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו כַּנַּ"ל כִּי צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ בְּהַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין אוֹתָהּ דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מִבְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַשְׁכוּת וְהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה לִבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְ אָז נִקְרָא אָדָם, בְּחִינַת זאת הַתּוֹרָה אָדָם הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִקְרָא אָדָם, בְּחִינַת אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין הָעַכּוּ"ם קְרוּיִים אָדָם כִּי עִקַּר שֵׁם אָדָם זוֹכִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין שֶׁהִיא הַהֶפֶךְ מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים אָדָם, בְּחִינַת זאת הַתּוֹרָה אָדָם
 
ומצ"ב מאגרות חזו"א מכתב ג' שגם מבאר ממית עצמו עליה הכוונה על המדות רעות וכו'
פתח בכד וסיים בחבית...:)
אגב לידידינו ר' @הייליג יש משנה סדורה בנושא. אולי יואיל בטובו להשפיע בפורמינו משפע אוצרו הטוב.
 
גם בשיחות הר"ן שיחה ע"ו הידועה (על סדרי הלימוד שצריך ללמוד) אומר רבינו ז"ל שצריך שיהיה לו גם שיעור בעיון (כמדומני שהלשון שם היא "בקצת עיון" אך אינו תחת ידי כעת).

גם בשבח ספרו הקדוש ל. מוהר"ן כתב שרצונו שיקבעו בו שני שיעורים, אחד בבקיאות ללמוד הרבה כדי שיהיה שגור בפיו, ואחד בעיון גדול.

ובהקדמת מוהרנ"ת ללקוטי מוהר"ן:
"והמעין באמת. מי שיש לו מח בקדקדו. יבין מאליו עמקות הדברים. שהם רחבים ועמקים מני ים. גבה משמים ועמק מתהום. ומי שרוצה לטעם צוף דבש אמרי נעם האלו צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול הדק היטב להבין הדבר על מתכנתו עד מקום שיד שכלו מגעת. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה להבין היטב פשטיות הדברים האלה הנאמרין בספר הקדוש הזה."

ופעם אמר לאחד מגדולי תלמידיו (הוא רבי אהרן הרב דברסלב) "למה לא תיקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה על דעתך איזה קושיא, ואחר-כך תוסיף ותעיין בו עד שתבין ותדע את התירוץ שעל זה?"
(הובא בכוכבי אור חלק חכמה ותבונה).

גם בפרפראות לחכמה על תורה א, מביא הרב מטשערין על דברי רבנו שצריך דייקא לימוד התורה בכוח:
"ההולכים בתורת ה' כי על ידי שלומד תורה בכח וכו' שמעתי מאבי ז"ל שהוא על דרך שפירש רש"י אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר יותר בט"ז או"ח סימן מ"ז סק"א על פסוק ולא הלכו בה שהוא ההילוך והטורח בהתורה."
 
ליקו"מ תור ח' אות ו'
ו. וְלָבוֹא לְזֶה לְהַפְרִישׁ וּלְהַבְדִּיל וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה וְלִמּוּד הַתּוֹרָה יִהְיֶה לָלוּן לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה הַיְנוּ לִלְמד פּוֹסְקִים כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה אֲחִיזַת הַטּוֹב וְהָרָע שֶׁנֶּאֱחָזִין מִבְּחִינַת אִסּוּר וְהֶתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר הַהֲלָכָה הוּא מְערָב טוֹב וָרַע וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב וְהוּא בִּבְחִינַת: "וְדרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ" עַד אֲשֶׁר הוּא מְעַיֵּן וּמְבָרֵר הַפְּסַק הֲלָכָה וּמְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכוּ' דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים אֲזַי מַפְרִישׁ הַטּוֹב מֵהָרָע אַךְ לִזְכּוֹת לְזֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁיּוּכַל לָלוּן לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה הוּא עַל יְדֵי תְּפִילָּה כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַשֵּׂכֶל
 
ספר המדות
חלק ראשון - ערך: לימוד
י. כָּל יְדִיעָה בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, הֵן מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הֵן מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ, הַיְדִיעָה הַזּאת בְּעַצְמָהּ הִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ.
לג. הֶרְגֵּל הַלִּמּוּד הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה עַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת.
סב. עַל יְדֵי לִמּוּד בְּעִיּוּן יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל.
חלק שני
ג. עַל יְדֵי לִמּוּד "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בָּאִים לְיִרְאָה.
ה. עַל יְדֵי מֻפְלְגֵי וַחֲרִיפֵי הַדּוֹר מְאִירִין אֶת הַיִּרְאָה,
ו. לִמּוּד הַפּוֹסְקִים מְבַטְּלִין הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
יג. כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד עַד שֶׁנִּתְיַגֵּעַ, בָּזֶה מַמְתִּיק דִּינִים וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים,

שיהיו דברים אלה לע"נ סבתא שלי חיה ב"ר נתן - יוצ"ט שלה חל היום
 
נזכרתי שיש בעלים לתרופה מכתב מעניין ממוהרנ"ת ז"ל, לבנו רבי יצחק.
רבי יצחק מספר לרבי נתן שיש לו חברותא ללמוד הלכות שבת (טור בית יוסף ושו"ע וכו) והחברותא רוצה ללמוד גם גמרא (כמדומני עירובין... או מסכת אחרת).
ורבי נתן מסביר לו שדעתו ורצונו שילמד באותו עניין ואם הוא לומד הלכות שבת, שינסה לשכנע את החברותא שלו שבלימוד הגמרא ילמדו גם מסכת שבת.

ואינו תחת ידי כעת , אם מישהו זוכר, כדאי להביא את המכתב המדויק.
 
נזכרתי שיש בעלים לתרופה מכתב מעניין ממוהרנ"ת ז"ל, לבנו רבי יצחק.
רבי יצחק מספר לרבי נתן שיש לו חברותא ללמוד הלכות שבת (טור בית יוסף ושו"ע וכו) והחברותא רוצה ללמוד גם גמרא (כמדומני עירובין... או מסכת אחרת).
ורבי נתן מסביר לו שדעתו ורצונו שילמד באותו עניין ואם הוא לומד הלכות שבת, שינסה לשכנע את החברותא שלו שבלימוד הגמרא ילמדו גם מסכת שבת.

ואינו תחת ידי כעת , אם מישהו זוכר, כדאי להביא את המכתב המדויק.
מכתב ו'

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹם ב' חַיֵּי שָׂרָה תקפ"ד בְּרֶסְלֶב.

שָׁלוֹם וּבְרָכָה וְחַיִּים וְכָל טוּב לִכְבוֹד בְּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה.

אִמְרוֹתֶיךָ הַנְּעִימִים הִגִּיעוּ אֵלַי פַעֲמַיִם, אֶחָד בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה, בְּעֵת שֶׁהָיִינוּ שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר זָכִינוּ לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּתוֹ וְנָתַן לָנוּ כְּלִי חֶמְדָּתוֹ, וְקֵרְבָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ' אָז בְּתוֹךְ שִׂמְחָתֵנוּ הִגִּיעַנִי מִכְתָּבְךָ. רָאִיתִי וָאֶשְׂמַח. שָׂשׂ אָנכִי עַל אִמְרוֹתֶיךָ בִּפְרָט בָּאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר. אֲשֶׁר הוֹדִיעַנִי אֶת אֲשֶׁר קִוְּתָה נַפְשִׁי אֲשֶׁר תּוֹדָה לָאֵל תּוֹרַת ה' תְּמִימָה בְּיָדְךָ. נָא בְּנִי חֲבִיבִי כְּנַפְשִׁי. חֲזַק וֶאֱמַץ בְּכָל כּחוֹתֶיךָ לְהַתְמִיד בְּלִמּוּדְךָ הֵיטֵב. כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים. טוֹב לְגֶבֶר כִּי יִשָּׂא על בִּנְעוּרָיו (אֵיכָה ג). וְגַם תִּתְאַמֵּץ בְּיוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. שֶׁתַּכְנִיס כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ לְתוֹךְ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה. שֶׁתְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּכָל הַתְּפִלָּה. וְתֶאֱחֹז מַחֲשַׁבְתְּךָ תָּמִיד לְבַל תְּשׁוֹטֵט מַחֲשַׁבְתְּךָ אָנָה וָאָנֶה כְּדַרְכְּךָ מִכְּבָר. עַתָּה בְּנִי כַּלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זֶה. הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר וְתִתְגַּבֵּר וְתִתְחַזֵּק בְּכָל מִינֵי כּחוֹת וְעֵצוֹת לָסוּר מִדֶּרֶךְ זֶה. רַק תֶּאֱחֹז מַחֲשְׁבתֶךָ בְּיָדְךָ לִבְלִי לַחֲשׁב שׁוּם דְּבַר חוּץ כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אפֶן. כַּמְבאָר כָּל זֶה הֵיטֵב בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי בַּעַל מַחֲשָׁבָה הוּא אַחַד הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה (רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ד' הֲלָכָה ה).
וְיֶתֶר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב כָּאן בְּנִי הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר מְאד מְאד וּתְעַיֵּן הֵיטֵב בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתִמְצָא עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת לְהִנָּצֵל מִזֶּה. וְהָעִקָּר הוּא מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁתֵּדַע וְתַאֲמִין בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה.
וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם הַמַּחֲשָׁבָה נוֹטָה חַס וְחָלִילָה לִפְעָמִים מִן הַצַּד יֵשׁ בְּיַד הָאָדָם לְתָפְסָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ לִמְקוֹמָהּ הָרָאוּי. כְּמוֹ סוּס הַנּוֹטֶה מִן הַדֶּרֶךְ שֶׁיְּכוֹלִין לְתָפְסוֹ בְּאַפְסָר לַהֲשִׁיבוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר כְּמוֹ כֵן הוּא הַמַּחֲשָׁבָה מַמָּשׁ כַּמְבאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁאָז מִתְגַּבְּרִין מְאד בִּלְבּוּלֵי מַחֲשָׁבוֹת כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִפְעָמִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כֻּלָּם בָּאִים אֶל הָאָדָם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה דַיְקָא כַּמְבאָר בְּסִימָן ל' עַיֵּן שָׁם. עַל כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּנֶגֶד הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהָעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה.
שֶׁלּא תַּשְׁגִּיחַ וְלא תִּסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל רַק תַּחֲשׁב דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאִים מִפִּיךָ וְאָז מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ.
גַּם תְּזָרֵז עַצְמְךָ מְאד לִבְחֹר לְךָ שָׁעָה בְּכָל יוֹם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ לִפְנֵי קוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ כַּמָּה וְכַמָּה הִרְבֵּינוּ לְדַבֵּר מִזֶּה בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְשֶׁהוּא עֵצָה כְּלָלִיּוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בִּכְתָב כִּי יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת, רַק תָּשִׂים עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְתִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁךְ אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ לָעַד וְלָנֶצַח:


גַּם אֲהוּבִי בְּנִי, לא טוֹב בְּעֵינַי שֶׁכָּתַבְתָּ לִי שֶׁקָּבַעְתָּ לְךָ שְׁנֵי שִׁעוּרִים בְּלִמּוּד פּוֹסְקִים בְּארַח חַיִּים הִלְכוֹת שַׁבָּת וּבְיוֹרֶה דֵּעָה הִלְכוֹת מְלִיחָה, הֲלא הָיָה לְךָ לְהָבִין כִּי לא חָפַצְתִּי בְּדֶרֶךְ כָּזֶה לְפַזֵּר דַּעְתּוֹ, בְּעִנְיָנִים רְחוֹקִים כָּאֵלֶּה, וְכִי מָה עִנְיַן מְלִיחָה לְהִלְכוֹת שַׁבָּת, הֲלא יָדַעְתָּ כִּי רְצוֹנִי בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד הוּא לִלְמד כַּסֵּדֶר דַּיְקָא (עַיֵּן שִׂיחוֹת הָרַ"ן עו), דְּהַיְנוּ שֶׁתִּגְמר הָארַח חַיִּים עַד סוֹפוֹ, וְאַחַר כָּךְ תַּתְחִיל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִלְמד הַיּוֹרֶה דֵּעָה מֵהִלְכוֹת שְׁחִיטָה מֵראשׁוֹ לְסוֹפוֹ כַּסֵּדֶר דַּיְקָא, וְכֵן הַחֹשֶׁן מִשְׁפָּט וְהָאֶבֶן הָעֵזֶר, לא כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּנֵי הַנְּעוּרִים לַחֲטף בְּכָל זְמַן הִלְכְתָא מְיֻחֶדֶת לִפְעָמִים הִלְכוֹת בָּשָׂר בְּחָלָב וְלִפְעָמִים הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן וּפִתְאם מְדַלְּגִין לְהִלְכוֹת נִדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְנִשְׁאָרִים קֵרֵחַ מִכָּאן וְקֵרֵחַ מִכָּאן, וְזֶה וָזֶה לא עָלְתָה בְּיָדָם. וּמְאוּמָה לא יִשְּׂאוּ בַּעֲמָלָם. כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדְּלוּ אֵינָם יוֹדְעִים שׁוּם דִּין וַהֲלָכָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אֶחָד.
עַל כֵּן רְצוֹנִי שֶׁתִּלְמַד רַק הִלְכוֹת שַׁבָּת וְגַם מַסֶּכֶת שַׁבָּת כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתָּ וְתָשִׂים עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ לְהָבִין הַדְּבָרִים הֵיטֵב וְלא תּוֹנֶה אֶת עַצְמְךָ. וְגַם לא תְּדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי בְּחִנָּם. כַּאֲשֶׁר כְּבָר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה. אַךְ אִם אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת דַּעַת חֲבֵרְךָ אַל תִּפְרשׁ מִמֶּנּוּ בִּשְׁבִיל זֶה. וּתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ לִלְמד גַּם הִלְכוֹת מְלִיחָה. אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְךָ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיִּלְמַד כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל מַה טוֹב, וּבְוַדַּאי יַחֲזִיק טוֹבָה לִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם יְקַיֵּם דְּבָרַי כַּאֲשֶׁר הוֹרֵאתִיךָ כַּנַּ"ל.


גַּם תִּתְאַמֵּץ מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וּמַה מְּאד נֶהֱנֵיתִי מֵאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לִי אֲשֶׁר אַתָּה בְּשִׂמְחָה תּוֹדָה לָאֵל, מִי יִתֵּן שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת תָּמִיד שֶׁתִּהְיֶה אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. וּתְעַיֵּן בִּתְחִלַּת מִכְתָּבִי זֶה אֲשֶׁר הֲעִירוֹתִיךָ עַל עִנְיַן שִׂמְחַת תּוֹרָה וּבְכַוָּנָה הִרְבֵּיתִי דְּבָרַי שָׁם כְּדֵי לִזְכּר תָּמִיד שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל כִּי יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמחַ בַּשִּׂמְחָה הַזּאת תָּמִיד. בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ אֲשֶׁר זָכִינוּ לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וּלְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ' וְכוּ'. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה וּמְחַכֶּה וּמְיַחֵל לִרְאוֹת בְּטוֹבָתְךָ וְהַצְלָחָתְךָ הָאֲמִתִּית וְהַנִּצְחִית שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְכוּ':

הַקָּטָן נָתָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב נַפְתָּלִי הִירְץ נֵרוֹ יָאִיר מִבְּרֶסְלָב:




 
נערך לאחרונה:
תורה טו'
אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה. יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וּבְחִינַת נִסְתָּר אֲבָל לִבְחִינַת נִסְתָּר אֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם זוֹכֶה לִבְחִינַת נִסְתָּר עַל יְדֵי תְּפִילָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ וְלִתְפִילָּה זוֹכֶה עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּנִגְלֶה הִיא בְּחִינַת סִינַי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף ? וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא' וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכּל צְרִיכִין לָהּ אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ וכו' שֶׁסִּתְרֵי תּוֹרָה אָדָם זוֹכֶה לָהֶם עַל יְדֵי חשֶׁךְ הַיְנוּ מְסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב כִּי הֵם בְּחִינַת חשֶׁךְ עַל שֵׁם עמֶק הַמֻּשָּׂג,
ספא המדות - חלק שני - ערך - סוד
א. עַל יְדֵי עִיוּן עָמק בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה יוּכַל לִפְקד עֲקָרוֹת וּלְרַפְּאוֹת חוֹלַאַת חָזָק.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון