תשרי י"ח תשרי - יומא דהילולא של רבי נחמן מברסלב (5 צופים)

[אחד יחיד]

מייסד חסידות ברסלב, נכדו של הבעל שם טוב.

נפטר בי"ח תשרי תקע"א.

הערך עליו במכלול:

רבי נחמן מברסלב – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

את ימי ילדותו עשה רבינו הקדוש בבית זקנו הבעל שם טוב, שם נולד בראש חודש ניסן בשנת תקל"ב, ושם החל את מסכת חייו. ביתו של הבעל שם טוב, שעבר בירושה לביתו אדל, וממנה לאם רבינו, ביתה פיגא, היה בית ועד לצדיקי וגדולי תנועת החסידות שבאותו דור, תלמידי המגיד ושרידי תלמידי הבעל שם טוב. בצילם גדל רבי נחמן, ומהם קיבל; שם היה מצוי בצילם של גדולים וענקים, שנהגו להתכנס שם בנסיעותיהם ומדרך חייהם ואוצר תורתם למד וקיבל.

עודו ילד, ורבינו מתחיל להתייגע בעבודת ה'. עובד, נופל – וקם. לעולם לא מתייאש, מתחיל תמיד מהתחלה, מתפלל ומתבודד לה' שיזכה לעבדו באמת וללכת בדרכו; משתטח רבות על קבר זקנו הבעל שם טוב ושופך שם את צקון לחשו לפני בורא עולם שיוליכהו בדרך המיועדת לו – דרך עבודת ה' באמת. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בגיל שלש עשרה, נכנס רבינו בברית הנישואין עם ביתו של רבי אפרים מכפר הוסיאטין, צדיק ותלמיד חכם, שגם בביתו נהגו להתאכסן צדיקי אותו דור בעת עברם שם בנסיעותיהם.

שם, בחדר מיוחד לו – ובשדות המקיפים את הכפר – עובד רבינו את בוראו בחשאי, בעבודות עצומות ובהסתרה מוחלטת. מלבד רעייתו, אותה השביע שלא לגלות את סודו לאיש, לא ידע איש על עבודותיו ועלייתו בדרגות העבודה וההשגות.

חמיו, שגם הוא לא ידע על דרגת חתנו, עד כי חשב שטעה בלקיחתו לחתן, התלונן פעם בפני אחד מאורחיו הצדיקים, שהוכיח לאחר מכן את רבינו ואף סטר לו, על ה"בושה" שהוא גורם לזקנו, הבעל שם טוב. רבינו פרץ בבכי, אולם לא גילה מאום.

לאחר מכן, כאשר יצא אותו צדיק לביתו, מצא את רבינו ביער, בעבודתו. הוא ביקש את סליחת רבינו, שהסכים לסלוח לו בתנאי שלא יגלה לאיש את אשר ראה. אותו צדיק הסכים, אולם שב לבית חותן רבינו ואמר לו שיניח לחתנו: "איננו מבינים כלום בנכדי הבעל שם טוב", אמר לו.

עתידה לעבור עוד תקופה טרם יגלה רבי אפרים את מדרגת חתנו, ובנתיים מתבודד רבינו שעות ארוכות בסבך היערות המקיפים את הכפר, ושם, בטבע הנושא קולו לשבח לה' בכל רגע, עובד רבינו את בורא בהסתר, ומבלה שם את מרבית זמנו.

לאחר התגלותו, עתיד רבינו לומר למשמשו ולראשון תלמידיו, רבי שמעון, שהתקרב אליו ביום חתונת רבינו, כמה הוא מתגעגע לאותה תקופה, כאשר כתפיו היו פנוים מעול ההנהגה והפרסום; כאשר יכול היה להתבודד בהסתר, לעבוד את ה' בהשקט ובשלווה בלא טרדות: "כמה היה טוב לפני בכאן… כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן-עדן. הלא כאן היה טוב לפני מאד…"

את העבודות והיגיעות העצומות בעבודת ה', קיבל רבינו על עצמו בין גיל שלש-עשרה לגיל שמונה-עשרה. בשנים אלה הרבה להסתגף, לצום משבת לשבת ולזכך את גשמיות הגוף בכל מיני דרכים וסיגופים. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

עוד טרם עזב רבינו את הוסיאטין החל אורו להתפרסם. בהוסיאטין עצמה, בעקבות כמה סיפורי מופתים, ובמאהליב, שם שהה חמיו בתקופת נישואיו השניים. בתקופת החתונה, שהתקיימה בעיר מאהלוב, היה שם גם רבינו, שהתגורר בביתו של אחד מתלמידי רבי ברוך ממז'בוז', שכיבד את אורחו, נכד הבעל שם טוב, מאוד, וערך לכבודו סעודה, בה הגישו לאורח כוס יין. ומשנכנס יין יצא סוד, ורבינו החל דורש ומגלה תורות נפלאות, לתדהמת הנוכחים, שמעולם לא ראוהו קודם דורש בציבור…

משסיפרו זאת, לאחר החתונה, לרבי בר מזסלב (מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש), ענה ואמר: "אברך זה עוד יהיה חידוש גדול בעולם".

ואולם, אם גם בתקופת הוסיאטין כבר חיזק רבינו נפשות נשברות והתחיל שמו להתפרסם, הרי שהתגלותו ממש הייתה בעיר מדבדיבקא. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

שנים מספר לאחר חתונתו, נפטרה חמותו של רבינו, וחמיו נישא בזיווג שני. ויהי היום, וכאשר חזר רבינו לבית חמיו, גילה כי אשת חמיו לקחה את החדר שהיה מיוחד לו לעבודת ה' בבית חמיו, וצירפה אותו לשאר חדרי הבית. משכך, החליט רבינו לעזוב את בית חמיו – ועבר לעיר מדוודיבקה.

אם קודם השתדל רבינו להצניע לכת ולהסתיר את דרגתו ככל יכולתו, להעלים את עצמו ואת עבודותיו מעיני סובביו, הרי שכעת הגיע הזמן להתגלות לפי רצון ה'.

ואכן, שם, בעיר מדוודיבקה, עתיד רבינו להתחיל בהנהגתו; שם החלה גדולתו להתפרסם, ותלמידים החלו לשחר לפתחו, ושם החל רבינו להשפיע מאורו על מקורביו ועל הבאים להסתופף בצילו.

במדוודיבקה החלה הדרך החדשה בעבודת ה' להסלל, הדרך אודותיה אמר רבינו הקדוש "אני אוליך אתכם בדרך חדשה לגמרי, ואף על פי כן היא ישנה, שכבר הלכו בה אבותינו, אברהם יצחק ויעקב"… (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

הנסיעה לארץ ישראל, תפסה מקום מכובד בחיי רבינו הקדוש. רבינו הרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל ולשוחח על מעלותיה ועל הדרגות העצומות שאדם יכול לרכוש לעצמו על ידי ארץ ישראל.

התקופה הרת גורל היתה. המהפכה הצרפתית בעיצומה, אירופה שסועה במלחמות, וקצין צרפתי אחד, שעוד עתיד ליתן אי אלו שינוים בדברי הימים, נמצא היה במזרח התיכון, נלחם עם הבריטים והטורקים. נפוליון בונפרט היה שמו.

העולם סער, עשן התותחים וכדורי הרובים נפוצים היו באירופה ובעולם הישן כולו. כדרכם, נעו צבאות והותירו אחריהם נתיבים של שממה, הרס וחורבן.

ואז, בתקופה הזו, בהיותו בן עשרים ושש, יצא רבינו לדרכו הארוכה, לחונן את עפרה של ארץ הקדוש.

"אני רוצה לנסוע איך שיהיה, אפילו בלי מעות", אמר רבינו והמשיך: "מי שרוצה לרחם עלי, יתן לי מעות להוצאות הנסיעה".

והבעל דבר אינו נח. מניעות רבות הוא מעמיד בדרכו, למנוע ממנו את הנסיעה ואיתה את ההתעלות והשלמות אותם חפץ רבינו להשיג בנסיעתו, עד כי העיד רבינו כי נסיעה זו מצריכה מסירות נפש ממש על כל צעד ושעל.

אולם רבינו שובר את כל המכשולים ומגיע ארצה, להגשים את שאיפותיו הרוחניות הקדושות. ואכן, השיג רבינו דרגות עצומות בנסיעתו.

בארץ ישראל נפגש רבינו עם גדולי תלמידי המגיד ממזריטש, רבי אברהם מקליסק, ר' זאב מטשרני-אוסטראה וחבריהם. אלו קיבלו אותו באהבה גדולה והשתעשעו עמו בדברי תורה ועבודת ה'.

זמן קצר שהה רבינו בארץ הקודש ובתחילת שנת תקנ"ט שב רבינו וחזר לביתו. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בשובו לביתו, החלה תקופה קשה בחיי רבינו: המחלוקת הגדולה וההתנגדות העיקשת לדרכו החלו.

רבינו הרבה לשוחח בשבח קבלת יסורי המחלוקת באהבה, ואת אשר אפשר להשיג על ידי שתיקה זו.

פעם, כאשר שפכו לפניו כמה ממקורביו את צערם עקב רדיפות המחלוקת הבלתי פוסקות, נענה רבינו ואמר להם: האמינו לי, יכולתי לפעול לבטל כליל את ההתנגדות והמחלוקת כנגדינו, אך מה אעשה, וישנם היכלות ודרגות אליהם אפשר להגיע רק על ידי הסבלנות וקבלת יסורי המחלוקת… מי לנו כמשה רבינו, הרועה הנאמן, שהנהיג והדריך את כלל ישראל, ובכל זאת קמו נגדו מתנגדים ורדפוהו, וכל זאת – מהטעם הנזכר. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בשנת תקס"ב, נטע רבינו את דירתו בברסלב. באותו זמן, התקרב אליו מי שעתיד להיות גדול תלמידיו, סופרו וממשיך דרכו בעולם לאחר הסתלקותו, הצדיק רבי נתן מברסלב. רבינו העריכו וחיבבו מאוד, ואף התבטא אודותיו כי אלמלא הוא – לא היה נשאר מרבינו אפילו דף אחד…

רבי נתן ביטל עצמו לחלוטין בפני רבינו, וכפי שאמר: הניח את שכלו לחלוטין, וכל דיבור של רבינו היה עבורו "עוד חתיכת שכל". הוא הקדיש את כל כוחותיו והשתדל בכל מרצו לכתוב, להדפיס ולהפיץ בעולם את תורת רבינו ואת דעתו הקדושה. פירותיה של התאמצות זו, הן הנושאות עד היום הזה את השם "ברסלב" בקרב יותר ויותר אנשים ברחבי העולם…

אודות התקרבותו לרבינו, כתב רבי נתן: "בשנת תקס"ב, בחודש אלול, זכיתי להתקרב לרבינו הקדוש והנורא, הצדיק והרבי האמיתי, מורינו הרב רבי נחמן, זכותו יגן עלינו. הוא החזיקני וקירבני ברוב רחמיו כאשר ישא האומן את היונק".

באותה תקופה התפרסם שם רבינו בעולם יותר ויותר, ורבים וטובים התקרבו אליו והפכו לחסידיו.

שם, בעיר ברסלב, נטע רבינו את שמה של דרכו: חסידות ברסלב, בעקבות מעשה נסתר:

ליל שבת, זמן קצר אחר כניסת רבינו לעיר ברסלב. מוזגים לרבינו כוס יין לקידוש, והנה, הכוס מתהפכת. היין נשפך – ורבינו פותח פיו ואומר: היום ניטע שמינו – חסידי ברסלב, ושם זה לא ישתקע לעולם". (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בשנת תקס"ה החל רבינו לגלות את ענין "תיקון הכללי". אולם, אז גילה רק את עצם הענין, ולא אמר מה הם העשרה מזמורים.

ארבע שנים לאחר מכן, בחורף שנת תקס"ט, בעת ששהה רבי נתן בביתו, קרא רבינו לרבי נפתלי ורבי אהרן, רבה של ברסלב, גילה להם את את עשרת המזמורים ואת סדר אמירתם, ויחד אותם לעדים על כך ואמר: "ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאד מאד". ואמר "שגם אם ימלאו ימיו, אזי אחרי הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו". (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בין השנים תקס"ז – תקס"ט, נדד רבינו בארצות שונות ובערים שונות: נבריץ', זסלב, אוסטראה, ברוד, לבוב (למברג) ועוד. בשנים אלו, כמעט ולא שהה בעיר מגוריו, אלא נסע ממקום למקום במטרה אחת: לפרסם שם השם יתברך ודרכו הטהורה בין יושבי תבל. מלבד סיבה זו, הגלויה, היו לנסיעותיו מטרות נסתרות ונעלמות, לכל נסיעה ונסיעה, אותם אין איש יודע ואין איש משיג.

באותה עת, בשנת תקס"ח, נדפס ספרו הקדוש – ליקוטי מוהר"ן חלק א – לראשונה ונתפרסם בעולם.

לפני שיצא הספר לאור, שלח רבי נחמן את תלמידו, רבי זלמן (המכונה "רבי זלמן הקטן" לשליחות לצדיקים דורו, ולה שתי מטרות: לקבל הסכמות על ספרו; וחלק נוסף ונסתר. על נסיעתו ושליחותו תוכלו לקרוא במדור "פרקים" – "שליחות נעלמה"

באותו זמן, בשנת תקס"ז, חלה רבינו במחלה ממנה עתיד להסתלק כעבור שלשה וחצי שנים: מחלת השחפת, שהיתה אז חשוכת מרפא. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בראש חודש אייר, ליל שבת קודש, בעוד רבינו עורך שולחנו, פרצה שריפה עצומה בעיר ברסלב. כאשר הגיעה השריפה לבית רבינו, החלו האנשים לנסות להציל מה שאפשר, בעוד רבינו יוצא לכיוון היציאה מהעיר. רבינו עבר את הנהר החוצה את העיר, ישב שם והסתכל על העיר ועל ביתו. רבי נתן, שהיה איתו שם, מציין כי רבינו היה בשמחה גדולה אז.

עוד טרם חלה במחלה ממנה עתיד להסתלק, כבר דיבר רבי נחמן מברסלב על העיר אומן (גם בשל קידוש השם העצום ומסירות נפשם של קדושי אומן). הן בנסיעתו לגור בברסלב, אז, כשעברו ליד בית הקברות העתיק של אומן אמר רבינו "כאן מקום טוב לשכב", והן בהזדמנויות נוספות.

"בתוך כך," מספר רבי נתן, "הגיע אחד מאנשי שלומינו מטפליק והודיע שאנשי שלומינו באומן מבקשים שרבינו יבוא לשם." כששמע רבינו ההזמנה, "אדמו פניו הקדושות עד מאוד". "ואז," ממשיך רבי נתן, "לא ידעתי מה זה. אך אחר כך הבנתי למפרע כי זה מחמת שזה היה קריאה להסתלקותו, כי שם באומן נסתלק".

בה' באייר הגיע רבינו לאומן, שם השתכן בדירתו של נחמן נתן. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

משך כל הקיץ, רמז רבי נחמן מברסלב לתלמידיו כי הסתלקותו קרובה, אולם הם, שהיו קשורים בו בכל ליבם ונפשם, מיאנו להבין. לא עלתה בדעתם אפשרות שכזו, שרבינו יעזבם כה מהר. ואמר "אני רוצה להשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי". גם לפני ראש השנה האחרון לימי חייו, דיבר עם אנשיו ואמר להם "שכבר הוא אצלו שלש שנים לאחר הסתלקותו, כי מעת שבא עליו החולאת, הוא נחשב בעיניו כמי שכבר נסתלק מן העולם. ואמר שאינו יודע באיזו זכות הוא חי בנס כל שלש שנים האלו."

תלמידיו המזועזעים החלו לדבר עמו "והיו מתאנחים מאוד, כי מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו". ענה להם רבינו "רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד, אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו … כי בעזרת ה' גמרתי ואגמור כרצוני בעזרת ה' יתברך". (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

כל אותו הקיץ, ציפה רבינו מאוד שחסידיו יהיו אצלו בראש השנה. "כי העיקר אצלו הוא ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה".

בערב ראש השנה דיבר רבי נחמן מברסלב על שני אנשים שלא יהיו בראש השנה: רבי אהרן הרב של ברסלב, ואדם נוסף, מפשוטי החסידים. ואמר "ומה אומר לכם, אין דבר גדול מזה – היינו מלהיות אצלו על ראש השנה", ואמר אז "אהר'לה (רבי אהרן מברסלב) איננו, ובער'לה (מפשוטי החסידים) איננו" (היינו: שלענין ראש השנה שווים כולם, הגדולים כפשוטים).

בכל אותם ימים, ימי ראש השנה, דיבר רבי נחמן – ורמז – רבות על חשיבות מעלת הראש השנה אצלו. ואמר ורמז כי גם אחר הסתלקותו יש להמשיך להתקבץ אצלו, וכי אין דבר גדול מזה. (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

ביום חמישי, יום לפני ערב סוכות, התגברה מחלתו של רבינו, רבי נחמן מברסלב, והוא נחלש מאוד. בלילה שלאחר מכן, ליל ערב סוכות, סדר רבינו צוואה לפני רבי נתן ואמר לו לתת שלש-מאות אדומים (סוג מטבע, לנישואיה) לבתו חיה, ולאשתו – הכתובה. ושאל את רבי נתן "יש עוד מה לומר?" ענה לו רבי נתן "גם זה אין אתם צריכים לומר. כי אתם בעצמכם תשיאו את ביתכם". ענה לו רבינו "אצל ה' יתברך הכל אפשר" והוסיף: "אלו השלש שנים חייתי בנס".

בליל שלישי, נתן לרבי נפתלי ורבי שמעון (רבי נתן ישן אז) שעמדו לפניו, מפתח לארונו, ואמר להם שמיד כשיסתלק, עוד לפני קבורתו, ישרפו כל הכתבים שישנם בארונו. הם, שנבהלו מהכנותיו לפטירה, התלחשו ביניהם מבוהלים. אמר להם רבינו: "מה אתם מתלחשים? אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי איני מתפחד מזה כלל". אחר כך הוסיף: "אפשר אתם מדברים אודותיכם? מה יש לכם לדאוג? מאחר שאני הולך לפניכם! ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם!". (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

הגיע היום האחרון.

"אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום משנתם המשרת וכיוצא, שהיו רגילים לעמוד לפניו, ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפילה.

וזה היה יום שלישי, רביעי דסוכות. ובחזרתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעוטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מונח על ברכיו הקדושים וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת."

"אחר כך בשעה קלה ראיתי שחיותו מועט מאד ואי אפשר לו לשבת על הכסא כלל חזרתי וציוויתי לשאת אותו על מטתו, ואז שתק ולא אמר לא הן ולא לאו. ולקח אותו האיש מטראוויצע על זרועו ונשא אותו והשכיב אותו על מטתו." (שם סג)

"איני עוזב אתכם"
ושם שכב [רבי נחמן מברסלב], במיטתו, עד שנפטר, שלש שעות לאחר מכן. ובתוך כך, פרצה שריפה בעיר. רבי נתן רץ לשם, ובדרכו שבו אנשים והודיעו לו כי השריפה כבתה. כשחזר רבי נתן לבית רבינו, שהיה מלא אנשים, דומה היה שרבינו מסתלק מן העולם. והתחילו האנשים לומר הפסוקים שאומרים בעת ההסתלקות. רבי נתן, שנחרד, התחיל לצעוק "רבי, רבי, על מי עזבתם אותנו", רבינו סובב פניו אליו כאומר: "איני עוזב אתכם, חס ושלום". (שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

"ואחר כך לא נתמהמה הרבה, ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם רוב אנשי ה"חברא קדישא", וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם. וכל זה היה לפי דעתנו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר כי לית מחשבה תפיסא בזה כלל [=אין המוח משיג זאת כלל] ומי שיבין מעט מגדולתו, על ידי ספריו הקדושים והשיחות והספורים ששמענו ממנו וכו' וכו', יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו כאשר אמר בפרוש כנרשם במקום אחר (חיי מוהר"ן רמו). מה נאמר ומה נדבר מה אשיב לה' שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה אלמלא אתינא לעלמא אלא בשביל דא די." (שם סד)

"ונסתלק בשלום ביום שלישי, רביעי דסוכות, ח"י תשרי תקע"א. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד, כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבואר בשלחן-ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משובח. ונתגלגל הדבר עד שנחשך היום, ואמרו כולם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה, ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי.

ונקבר בשלום ביום רביעי, חמישי דסוכות, באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם, כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר, שאמר לפני כמה אנשים שקהילת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו). ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה, ויבוא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום, כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה. (שם סו)(שער ברסלב)

 

[אחד יחיד]

בביתו של השוחט בעיר קמניץ רבתה התכונה, עקרות הבית משחרות לפתחו של השוחט, אנשים נכנסים ויוצאים ועופות חיים או שחוטים בידיהם, קול קרקור התרנגולים ממלא את חלל האוויר, והאנשים מחלים את פני השוחט שיואיל למהר במלאכתו שכן רבה עוד העבודה לפניהם. יום תענית אסתר הוא היום וההכנות לחג בעיצומן. על עקרות הבית עוד למרוט את נוצות העופות להכשירם ולבשלם לקראת סעודת החג. כל זאת מלבד שאר המטעמים שעליהן להכין ומשלוחי המנות וה"אזני המן" שטרם הסתיימה אפייתם.

השוחט טרוד במלאכתו עד למעלה ראש, תופס הוא ביד אמנה את בעלי הכנף ומעביר את סכינו עליהם בזריזות בזה אחר זה. רבה היא המלאכה לפני השוחט ועליו לסיים את שחיטת העופות טרם החג, ובערב צריך הוא לקרוא את המגילה לפני הציבור שהרי הוא משמש גם כ"בעל קורא" בקהילה הק' בעיר קמניץ.

בתוך כל ההמולה נכנס לפתע אל הבית איש בלתי מוכר ופנה אל השוחט ושאל: האוכל ללון בביתך? בעוד בעל הבית ממשיך להעביר בידו את סכין השחיטה על-גבי העופות והיה עסוק ביותר, לא נפנה אפילו להתבונן היטב במראהו של האורח, שחזותו העידה עליו כי מבני עליה הוא ומיודענו השוחט לא שת לבו כלל אל דמותו הקורנת. "אין אצלי מקום ללינה", פטר אותו מלפניו.

המבקר הזר, שלא היה אלא רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב בכבודו ובעצמו, אשר הזדמן באותו יום של תענית אסתר להגיע אל העיר קמניץ, נפנה מביתו של השוחט והלך למעונו של יהודי אחר הידוע בקמצנותו בקרב הקהילה, ואמר לו: אם תסכים לארח אותי, מבטיח אני לך שתתעשר.

הלה על אף שלא היה רגיל להכניס אורחים, התרשם מאוד מחזותו של הצדיק, עיניו המפיקות אור וקדושה וחזותו האצילית כבשו את לבו, כמו גם הדברים ששמע נכנסו ללבו ואכן הסכים לארח את הרבי בביתו.

ליל פורים. בית הכנסת מלא מפה אל פה, אנשים נשים וטף התקבצו לשמוע בקשב רב את קריאת המגילה. בעל הקורא שהיה אותו שוחט, ניצב על מקומו ועמד לפתוח בקריאה. לפתע נתקל מבטו ברבינו הק', הוא ראה אותו עומד שקוע בעיון במגילה אשר בידו, ופניו עטורות הוד וזורחות מטהרה וקדושה. השוחט הבחין כי לא אדם פשוט ניצב לנגד עיניו, וליבו החל נוקפו על אשר דחה אותו מלפניו וסרב לארחו. הוא גמר אומר כי מיד עם סיום הקריאה ייגש אליו ויזמינו לסור עמו לביתו.

עם תום קריאת המגילה כאשר הציבור התפזר איש איש לביתו בזריזות כדי לשבור את הצום, חיפש השוחט את האורח החשוב אך הלה נעלם מעיניו. צערו היה גדול ביותר. הוא נטל עמו את שני נעריו ויחד החלו בחיפושים אחר הרבי. הם סובבו בין כל האכסניות ובתי המלון שבעיר אך לא מצאו את עקבותיו.

לפתע ראה השוחט את בתו של אותו קמצן מסתובבת בקדחתנות ברחוב ונכנסת לחנויות בזו אחר זו, בעוד ידיה עמוסות במשקה ובמיני תרגימא. פנה אליה ושאל: על מה הבהילות והטרחה הזו? ספרה לו הנערה כי בביתם מתארח איש נשוא פנים מורם מעם, ולכבודו הם טורחים בהבאת כיבוד ומשקה כראוי וכיאות.

כששמע זאת, נשא האיש את רגליו ורץ עם שני נעריו אל בית הוריה של הנערה, שם המתינו לו הנערים בחוץ והוא עצמו נכנס פנימה. כשראה אותו הצדיק עומד בפתח הדלת, אמר לו: קרא גם לנערים שיכנסו.

נכנסו שלושתם, ואז פנה אליו הרבי בדברי תוכחה ואמר: היתכן? לוקחים איש זקן, מרימים את זקנו ושוחטים אותו בסכין פגום?!

השוחט הזדעזע, הוא הבין מיד את כוונתו של איש האלוקים, אשר מתייחס אל אותן נשמות המגולגלות בעופות העומדים לשחיטה. ברתת וברעדה שאל: מדוע אומר הרבי בסכין פגום?

מיד הורה הצדיק לנערים ללכת אל בית השוחט ולהביא את הסכין. מששבו, התברר כי ראייתו הרחוקה של הרבי נכונה – הסכין אכן הייתה פגומה.

באותו רגע נפל השוחט ארצה והתעלף. לאחר מאמצים מרובים הצליחו להעיר אותו מעלפונו, וביראה רבה מן רוממותו של הצדיק ביקש תיקון על מעשיו.

"סע אלי לראש השנה", פסק לו הרבי.

הימים עברו, חלפו, ומפורים עד ראש השנה שכח השוחט את הבטחתו ולא נסע אל הצדיק, והנה תקפה עליו מחלה קשה והוא נפל למשכב.

משחלה, התחרט על הפרת הבטחתו וקיבל על עצמו כי מיד כאשר יבריא יסע אל הרבי. הוא החלים, אך שוב הפר את החלטתו ולא יצא לדרך. אשתו שדאגה לשלומו, לא נתנה לו מנוח והפצירה בו שישמע לקול הצדיק, עד שלבסוף נכנע ויצא אתה לדרך.

בהיכל קדשו של הצדיק, מול זיו פניו הקדושות המעטרות של הרבי, התוודה השוחט על חטאיו ומעשיו ובסופו של דבר הורה לו הרבי דרך תשובה ותיקון על פגמיו.

לפי העדויות והתיעודים, נראה גם שהשוחט התפטר מתפקידו – עבודת הקודש, המיועד רק למי שמקפיד על קלה כבחמורה, ועושה מלאכתו באמונה וביושר כראוי. (שער ברסלב)