אִם יֵשׁ אִישׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה!

חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, הוּא בְּעֶצֶם חֻרְבַּן בֵּית־הַמֹּחִין שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה נֶחֱרֶבֶת לְגַמְרֵי, וְלֹא נוֹתָר מִמֶּנָּה כְּלוּם – זֶהוּ חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הֲרֵי מֶה הָיָה בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ? גִּלּוּי אֱלֹקוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַגִּלּוּי, וְעִקָּר כַּוָּנַת הָאוֹיְבִים בְּבוֹאָם לְהַחֲרִיב בַּיִת קָדוֹשׁ זֶה - הָיָה גְּדִיעַת הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּעוֹלָמֵנוּ הַגַּשְׁמִי הַזֶּה.

בְּעֵת שֶׁהֵאִיר אוֹר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ – הֵאִיר אוֹר הָאֱמוּנָה בְּהִתְגַּלּוּת הֲכִי גְּדוֹלָה בִּלְבָבוֹת יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה יְהוּדִי בָּעוֹלָם שֶׁהָיָה חָסֵר אֱמוּנָה, מִלְּבַד הַנִּסִּים הַנִּגְלִים שֶׁהָיוּ רוֹאִים שָׁם בַּגִּלּוּי הֲכִי נִפְלָא, שִׁדּוּד הַטֶּבַע מַמָּשׁ, הָיָה עֶצֶם הַקִּרְבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ כֹּה נוֹכֵחַ בַּחַיִּים הָרְגִילִים, שֶׁהָיָה הָאוֹר הַזֶּה מֵאִיר בְּכָל מַחֲשַׁכֵּי וְנִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים.

בְּעֵת עָמְדֵנוּ בְּפִתְחָם שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת, בָּהֶם אָנוּ מִתְאַבְּלִים עַל חֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל עַם ה' אֲשֶׁר הָלְכוּ בֶּחָרֶב, עִקַּר הָאֵבֶל הוּא לֹא עַל גּוּפִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ אוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁנֶּחְרְבוּ, כִּי אֵין מִן הָעִנְיָן לְהִתְאַבֵּל אַלְפֵי שָׁנָה עַל מְאֹרָע גַּשְׁמִי, עִקַּר הָאֵבֶל הוּא עַל הַמּוֹחוֹת הַחֲלוּשִׁים שֶׁל הַיּוֹם, עַל חִסָּרוֹן הָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר נִכְרְתָה מִפִּינוּ וּמִלְּבָבֵנוּ, עַל גֹּדֶל הַנִּסְיוֹנוֹת הָעֲצוּמִים בֶּאֱמוּנָה, וְעַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכֵינָא, בֶּכִי רַב מְאֹד.

וּכְגֹדֶל הַקִּלְקוּל - כֵּן גֹּדֶל הַתִּקּוּן, הַהִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה בַּיָּמִים הָאֵלּוּ מְבִיאָה אוֹר גָּדוֹל בַּלְּבָבוֹת, דַּוְקָא בַּיָּמִים הַקָּשִׁים הַלָּלוּ, כְּשֶׁאוֹר הַמִּקְדָּשׁ דּוֹרֵשׁ אֶת דְּרִישָׁתֵנוּ – עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי בַּפְּנִימִיּוּת זֶהוּ הַזְּמַן לַהִתְחַזְּקוּת הֲכִי גְּדוֹלָה, וּכְמַאֲמַר סִפְרֵי הַחֲסִידוּת עַל הַפָּסוּק (אֵיכָה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", שֶׁכָּל "רוֹדְפֵי־יָהּ" - מַשִּׂיגִים אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּימֵי "בֵּין־הַמְּצָרִים", שֶׁאָז הַמֶּלֶךְ, כִּבְיָכוֹל, בְּעַצְמוֹ בַּגָּלוּת, וְעוֹטֶה בִּגְדֵי גָּלוּת, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

גַּם הַסִּבָּה לִשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ שֶׁהָיְתָה בְּגִין שִׂנְאַת־חִנָּם, הִיא גַּם חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עֲרָכִין טו:): שֶׁ'אֵין אָדָם מְסַפֵּר לְשׁוֹן הָרַע עַד שֶׁכּוֹפֵר בָּעִקָּר'; כִּי חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה הוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל לְפֵרוּד הַלְּבָבוֹת הַמִּתְמַשֵּׁךְ בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם הָיוּ דְּבוּקִים הַכֹּל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיוּ זוֹכִים לִרְאוֹת אֶת הַלְּבָבוֹת מִתְאַחֲדִים וְיַעֲשׂוּ כֻּלָּם אֲגוּדָה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּלֵבָב שָׁלֵם.

וְזֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי בְּיָמִים אֵלּוּ, כָּל הִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה, כָּל מַחֲשָׁבָה אוֹדוֹת בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַנְהִיגָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, מְשַׂמַּחַת מְאֹד אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמַעֲלָה שַׁעֲשׁוּעִים לְאֵין קֵץ וְאֵין תַּכְלִית, כִּי כַּאֲשֶׁר הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, אֲזַי רַק הַנֶּאֱמָנִים בְּיוֹתֵר נִמְצָאִים אִתָּהּ בְּעֵת עָנְיָהּ וּמְרוּדָהּ, וְהַנֶּאֱמָנִים הֵם אֵלּוּ הַמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּלֵב שָׁלֵם, וְהַזּוֹכְרִים הֵיטֵב בְּכָל עֵת וָרֶגַע אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַפְּרָטִית, וְחַיִּים אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם בְּצוּרָה כָּזֹאת, שֶׁאֵין רֶגַע אֶחָד פָּנוּי מֵאֱלֹקוּת.

הָאֱמוּנָה מְבִיאָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְאַף כִּי בְּיָמִים אֵלּוּ מְמַעֲטִים בְּשִׂמְחָה (הָחֵל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב), אַךְ שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַגְּנוּזָה בִּפְנִימִיּוּת, אַף כִּי הִתְמַעֲטָה, אֲבָל בְּבָתֵּי גַּוָאֵי, בִּפְנִימִיּוּת הָעוֹלָמוֹת – מְחַכָּה וּמְצַפָּה הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת לְיוֹם כִּי יָבוֹא, יוֹם הַגְּאֻלָּה, וְאָז נִזְכֶּה לִשְׂמֹחַ כַּאֲשֶׁר "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח" (מִשְׁלֵי יג, ט).

וּבֵינְתַיִם, עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ, עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַשִּׂמְחָה הַגְּנוּזָה הַזֹּאת, וְלִשְׁאֹב מִמֶּנָּה הִתְחַזְּקוּת בִּימֵי הָאֵבֶל הַקָּשִׁים, כְּשֶׁאָנוּ מְקוֹנְנִים עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בְּעֵת אֲמִירַת תִּקּוּן־חֲצוֹת אוֹ בְּעֵת הַקִּינוֹת בְּתִשְׁעָה־בְּאָב וְכוּ', אֲזַי עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי הַכֹּל סוֹבֵב עַל נְקֻדָּה אַחַת – אֱמוּנָה! וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה ה, א): "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם, וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, וְאֶסְלַח לָהּ". הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן בְּמִלִּים אֵלּוּ שֶׁל הַנָּבִיא, הַמִּדְבָּר אוֹדוֹת שׁוֹטְטוּת בַּחוּצוֹת מַמָּשׁ, זֶהוּ חִפּוּשׂ נוֹאָשׁ בְּיוֹתֵר, לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּגִינוֹ יִסְלַח ה' לִירוּשָׁלַיִם? כְּשֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה.

הַנְּקֻדָּה שֶׁל "מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה" הִיא נְקֻדַּת עֲבוֹדָתֵנוּ בִּשְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת, לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמוּנָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת בְּכָל פִּנָּה בַּחַיִּים, מְבַקֵּשׁ הוּא מִלְּשׁוֹן 'מְחַפֵּשׂ', לְחַפֵּשׂ בְּכָל עֵת אֵיפֹה אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל עוֹד הֶאָרָה שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה? בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי, בְּגֶשֶׁם וּבְרוּחַ, וְלָדַעַת אֵיךְ שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, לִזְכֹּר אֵיךְ הוּא הֲכִי נוֹכֵחַ בְּחַיֵּינוּ וְאֵין שׁוּם דָּבָר, אַף הֲכִי קָטָן, שֶׁאֵין בּוֹ אוֹר אֱלוֹקִי שׁוֹפֵעַ חִיּוּת.

"מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה" - הוּא אָדָם שֶׁמְּחַפֵּשׂ לְגַלּוֹת אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, כָּל שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ הוּא אֱמוּנָה, הַחִדּוּשִׁים שֶׁמְּחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הֵם בְּסוֹד גִּלּוּי אֱמוּנָה, הַשִּׂיחַ הַגַּשְׁמִי הַפָּשׁוּט מְעֻטָּף בְּדִבּוּרֵי אֱמוּנָה אֲמִתִּיִּים הַנּוֹבְעִים מִמַּעַמְקֵי הַלֵּב, הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים בְּקֶשֶׁר עִם "מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה", הֵם אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים הֲכִי בָּרוּר שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם, כִּי הֵם פָּגְשׁוּ אֶת הָרוֹאֵהוּ תָּמִיד, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ תָּמִיד, וְחוֹשֵׁב עָלָיו תָּמִיד. וְזֶה סוֹד הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁעָלֶיהָ אָנוּ מְחַכִּים זֶה אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת. וְאַף כִּי הָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים שֶׁעָסְקוּ בָּזֶה, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא הָלַךְ לָרִיק, כָּל תְּנוּדָה שֶׁל אֱמוּנָה – נִרְשֶׁמֶת עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַיִּעוּד – "וְאֶסְלַח לָהּ".​
 
אֱמוּנַת הַגְּאֻלָּה – אֱמוּנַת הַבּוֹרֵא!

הָאֱמוּנָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ מְלַוָּה אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ זֶה כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה, מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין וּמְחַכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ הוּא כּוֹפֵר בְּעִקָּר וִיסוֹד מִיְּסוֹדוֹת הַיַּהֲדוּת, וְעָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה קְדוֹשָׁה זוֹ, וְלָדַעַת הֵיטֵב, שֶׁבֹּא יָבוֹא יוֹם גְּאֻלָּתֵנוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְהַכֹּל יִהְיֶה מִתּוֹךְ אוֹר גָּדוֹל וְנִסִּים נוֹרָאִים וַעֲצוּמִים.

הָעוֹלָם הַמּוֹדֶרְנִי, לוֹעֵג, רַחֲמָנָא לִצְלָן, לֶאֱמוּנַת הַגְּאֻלָּה, וְרוֹאֶה בַּאֲנָשִׁים שֶׁכָּמוֹנוּ – אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הִתְקַדְּמוּ עִם הַמְּצִיאוּת הָעַכְשָׁוִית, הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ הִיא, כִּי מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ מִשְׁתַּלֶּבֶת הֵיטֵב עִם הַתָּכְנִית שֶׁנִּרְקֶמֶת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הֲרֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָעוֹלָם בְּמַצָּבוֹ כַּיּוֹם, נוֹצָר וְנַעֲשֶׂה יְשִׁירוֹת עַל־יְדֵי בּוֹרֵא־כָּל־עוֹלָמִים, שֶׁתִּכְנֵן אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עוֹד לִפְנֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם, מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, יְכוֹלָה וְגַם אֶפְשָׁרִית בְּדוֹרֵנוּ, וְעִמָּהּ קִימוּם כָּל יְסוֹדוֹת הַדַּת וְהֵיכָל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וַעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַחְזָרַת תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל לִמְכוֹנָהּ וְכוּ'.

הַהִתְפַּתְּחוּת הָעוֹלָמִית שֶׁאִימְפֶּרְיוֹת רַבּוֹת קָמוּ וְקָרְסוּ, וְשׁוּם אִידִיאוֹלוֹגְיָה - אֲפִלּוּ בּוֹדֶדֶת וִיחִידָה - לֹא עָמְדָה בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת, מוֹרָה בְּאֶצְבַּע, כִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מְחַכֶּה בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם אֶל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁיְּסוֹדָהּ הוּא - יְסוֹד הַחְדָּרַת אֱמוּנַת יִחוּד אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" מְקַיְּמִים אֶת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּמְיַסְדִים חַיֵּי רוּחַ קְדוֹשִׁים בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה מָלֵא מֵאֱלֹקוּת וֶאֱמוּנָה.

הַקִּיּוּם הַמֻּפְלָא שֶׁל עַם הַתּוֹרָה, חֵרֶף כָּל הָרְדִיפוֹת וְהַגְּזֵרוֹת, הַשְּׁמָדוֹת וְהַגֵּרוּשִׁים, בְּכָל קַצְוֵי הָעוֹלָם, בְּכָל תְּקוּפָה וְרֶקַע, וּכְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ – אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, וְקִיּוּם הַנְּבוּאָה הָאַלְמוּתִּית שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ - כָּל אֵלּוּ הֵם יְסוֹדוֹת מוֹכִיחִים וּבְרוּרִים, שֶׁבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הוּא דָּבָר הֲכִי מְצִיאוּתִי שֶׁיִּתָּכֵן בְּעוֹלָם מִתְפַּתֵּחַ שֶׁכָּזֶה.

מַה יִּהְיֶה תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ? אוֹרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ - הוּא אוֹר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל הַגְּאֻלָּה, וְנִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יָחֵלּוּ לְהִתְקַבֵּץ אֶל מְרוֹם הָרִים, לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ בָּחַר ה' - יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא־כָּל־עוֹלָמִים, וְ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" מַמָּשׁ, תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ הוּא אִסּוּף וְלִקּוּט כָּל קִבּוּצֵי הָאֱמוּנָה שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, לַהֲבוֹת אֵשׁ הָאֱמוּנָה שֶׁיִּתְעַלּוּ בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, הֵן הָאֱמוּנָה הַנִּרְדֶּפֶת וְהַנִּרְמֶסֶת תַּחַת מַגָּף רַגְלֵי הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, הַהֶבְדֵּל יִהְיֶה אֶחָד – לֹא תִּהְיֶה עוֹד הַסְתָּרָה!... כַּאֲשֶׁר בְּנֵי־אָדָם קְרוּצֵי חֹמֶר, יָבִינוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר, וְיַחְדִּירוּ בְּעַצְמָם בְּאֹפֶן הֲכִי פָּשׁוּט אֶת הָאֱמֶת הָאֱלוֹקִית, זֶהוּ אוֹר הַגְּאֻלָּה וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁבֹּא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר.

אֵין הַגָּלוּת הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ סוּג שֶׁל אִבּוּד שְׁלִיטָה, חָלִילָה, הֲרֵי אֵין טָעוּת בָּעֶלְיוֹנִים, וְאֵין מְנַצְּחִים אוֹתוֹ! וּבָרוּר שֶׁאֵין דָּבָר קוֹרֶה מִן הַשָּׁמַיִם לָרִיק, הַכֹּל הוּא חֵלֶק מִתָּכְנִית שֶׁל הֲכָנַת הָעוֹלָם לַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם, דַּוְקָא הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא בִּתְקוּפַת הַהַסְתָּרָה בַּת אַלְפַּיִם שְׁנוֹת־גָּלוּת, הִיא מַחְדִּירָה אֶת הָאוֹר לַמְּקוֹמוֹת הַגַּשְׁמִיִּים בְּיוֹתֵר, וּמַעֲלָהּ אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבָּם חָפֵץ ה' בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ, גַּם אִם בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, אֲבָל בְּוַדַּאי לֹא תִּהְיֶה עוֹד הַמִּלְחָמָה – הָעֲקוּבָה מִדַּם הַתַּמְצִית – לְהִלָּחֵם עִם הַחֹשֶׁךְ וְהַשֶּׁקֶר הָעַכְשָׁוִי.

הָעֲבוֹדוֹת־הַזָּרוֹת הַמַּמָּשִׁיּוֹת אִבְּדוּ אֶת כֹּחָם הַחֶבְרָתִי, גַּם הָעַמִּים הַדְּבֵקִים בָּאֱלִילוּת, בְּצֶדֶק אֶפְשָׁר לְהַגִּיד עַל כָּךְ אֶת תֹּאַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל (תַּעֲנִית כח:): 'מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם'; עַל־כָּל־פָּנִים אֵין לָהֶם הַשְׁרָאָה עַל הָעוֹלָם - שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְנַעֵר מִכָּל־מִינֵי אֱמוּנוֹת שֶׁלֹּא מַצְדִּיקוֹת אֶת עַצְמָן. גַּם הָאֱמוּנוֹת בְּאֵ'ל אֶחָד, לַמְרוֹת מִילְיוֹנֵי מַאֲמִינֵיהֶם – מְאַבְּדִים אֶת הָעוֹלָם, שֶׁעָזַב הֲמוֹן אֱמוּנוֹת לְטוֹבַת אֱלִילֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, הָרְדִיפָה אַחַר הַחָמְרִיּוּת, וַאֲנָשִׁים רַבִּים מְאֹד בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם מְחַפְּשִׂים אֱמוּנוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת רוּחָנִיּוֹת שֶׁיֵּטִיבוּ עִמָּם אֶת הַחַיִּים.

זֶהוּ בְּדִיּוּק הָרְגָעִים שֶׁל הַמָּשִׁיחַ! הוּא הָאִישׁ שֶׁהֻפְקַד עַל־יְדֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, לְכוֹנֵן אֶת מַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם, אֲנַחְנוּ הַמְחַכִּים וּמְצַפִּים לְבִיאָתוֹ, אֲמוּרִים לְהָבִין אֶת עֹמֶק הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה, וְאֵיזֶה שִׁנּוּי הִיא אֲמוּרָה לְחוֹלֵל בָּעוֹלָם, אֶת אוֹתוֹ שִׁנּוּי עָלֵינוּ לְהַפְנִים בְּתוֹכֵנוּ פְּנִימָה כְּבָר הַיּוֹם, עָלֵינוּ לִהְיוֹת 'אֲנָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה', 'אֲנָשִׁים שֶׁל מָשִׁיחַ', 'אֲנָשִׁים שֶׁל אֱמוּנָה'! הַמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְאַחֵל לְעַצְמֵנוּ בְּהֶאָרַת וְהַשָּׂגַת אֱמוּנָה, אֵינָן מִתְקָרְבוֹת לְאוֹתָהּ הַשָּׂגָה חוּשִׁית שֶׁנִּזְכֶּה בְּעִקְבוֹת צַעֲדֵי מָשִׁיחַ הַקְּרֵבִים וּבָאִים.

בְּאוֹתוֹ זְמַן, לֹא יִהְיֶה דְּבַר ה' נָדִיר בַּיָּמִים הָהֵם, וְכֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִקְּטַנָּם עַד גָּדְלָם, הַכֹּל יָחוּשׁוּ וְיַרְגִּישׁוּ אֶת נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא־כָּל־עוֹלָמִים, הַמְּצִיאוּת הָרוּחָנִית שֶׁכֹּה נֶעֱלֶמֶת בְּעוֹלָמֵנוּ, תִּתְפָּרֵץ מֵחֶבְיוֹן עֻזָּהּ, שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹזְקִים אוֹתָהּ אֶל הַמַּחֲבוֹא, יִפְרְצוּ עַל־יְדֵי גִּלּוּי כְּבוֹד ה', וְעַל זֹאת אָנוּ מִתְעַנִּים וּבוֹכִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב, שֶׁיִּתְהַפֵּךְ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.​
 
אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁל הָאֵבֶל עַל הַחֻרְבָּן וְהַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, עָלֵינוּ לִלְמֹד מֵחָדָשׁ בְּלִמּוּד מַהוּתִי וְעַצְמִי אֶת הַנּוֹשֵׂא הַטָּמִיר וְהַנֶּעֱלָם הַקָּרוּי" 'בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ', אוֹ" 'הִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ', וְכָל שׁוּם וַחֲנִיכָה דְּאִית לְהוּ. כֵּיוָן שֶׁזֶּה יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁעָתִיד ה' לְגָאֳלֵנוּ וּלְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וּלְכוֹנֵן מַלְכוּת בֵּית־דָּוִד עַל־יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְגַּלֶּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עֲדַיִן נִשְׁאַר לָנוּ לִלְמֹד הֵיטֵב מָה עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וּמָה הַבְּשׂוֹרָה הָרוּחָנִית שֶׁיָּבִיא לִכְלָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט בָּעֵת הַזֹּאת.

מָשִׁיחַ הוּא סוֹד מֵשִׂיחַ אִלְּמִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וְאֵינֶנּוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּחַיֵּינוּ, אָנוּ שׁוֹתְקִים מִלְּדַבֵּר וְלָשׂוּחַ אֵלָיו אֶת כָּל לְבָבֵנוּ, הַמֹּחַ הַיָּשֵׁן שֶׁלָּנוּ, מְנֻתָּק מֵהַהֲוָיָה הָרוּחָנִית הָאֱלֹקִית, וְנִדְמִים אָנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ כְּאִלּוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ, חַס וְשָׁלוֹם, אַף שֶׁבְּלִבֵּנוּ אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר עַל כֵּן, כְּכָל שֶׁאָנוּ מַרְבִּים לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת מְצֹא, אָנוּ מַחְדִּירִים אֶת אוֹר הָאֱמוּנָה בְּלִבֵּנוּ, בַּיּוֹם הַהוּא, בְּעֵת בּוֹא גּוֹאֵל צֶדֶק לְגָאֳלֵנוּ - הוּא יָאִיר אֶת אוֹר הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם בְּאוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא כָּזֶה, עַד שֶׁכָּל הַלְּבָבוֹת יִרְעֲדוּ וְיָחִילוּ מֵאֵימַת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וּמַמָּשׁ יַרְגִּישׁוּ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵיךְ שֶׁהִיא נִגְלֵית בָּעוֹלָם, וּמִמֵּילָא תִּהְיֶה לְכֻלָּם שָׂפָה בְּרוּרָה לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

עִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הוּא סוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי מָשִׁיחַ יְגַלֶּה וִיפַרְסֵם אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, כִּי כָּל עִנְיָנוֹ הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה לִמְקוֹמָהּ, אוֹתָהּ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵחֲמַת שֶׁנִּכְרְתָה הָאֱמוּנָה וְנֶאֶבְדָה מִפִּינוּ, בַּיָּמִים הָרַבִּים שֶׁל הַגָּלוּת, וּמָשִׁיחַ מִתְכּוֹנֵן לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ, וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ מְחַכִּים וּמְצַפִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, הוּא לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיָּפִיץ מָשִׁיחַ בָּעוֹלָם, וִיגַלֶּה אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּגִלּוּי נִפְלָא, תִּהְיֶה לָנוּ הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת כָּזוֹ, שֶׁנָּחוּשׁ אֶת יַד ה' בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן.

בְּכָל עֵת שֶׁיְּהוּדִי כָּשֵׁר מִשְׁתּוֹקֵק לְמָשִׁיחַ, הוּא בְּעֶצֶם מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם וְהִתְרוֹמְמוּת קֶרֶן הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל, כָּעֵת, לַמְרוֹת הַחֲשִׂיפָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל דָּבָר רוּחָנִי, וְדוֹר זֶה הוּא דּוֹר זַכַּאי מַמָּשׁ בְּרִבּוּי תּוֹרָה וַהֲלָכָה, יְשִׁיבוֹת וְכוֹלְלִים וְכוּ' וְכוּ', אַךְ הַבִּזָּיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ עַל הָאוֹר הַגָּדוֹל עֲדַיִן קַיָּם, וְהִתְקַיֵּם בִּמְלֹא מוּבָן הַמִּלָּה (יְשַׁעְיָה נט, טו): "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל", אֵין אֶת הַהַעֲרָכָה הָעֲמֻקָּה בַּלֵּב לְאַנְשֵׁי הָאֱמֶת הַדְּבוּקִים בְּחַי־הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַדְּבֵקוּת, וְהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, כִּי גַּם בַּקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, אֵצֶל שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר כָּבוֹד וּמָמוֹן הוּא חָשׁוּב יוֹתֵר, וּפוּק חֲזִי מָה עַמָּא דְּבַר, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

הַחֻצְפָּה הָרִאשׁוֹנָה מוּל הֲדַר כְּבוֹד גְּאוֹן־עֻזּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים, הָיְתָה בְּעֵת נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹן הָעוֹלָם, וְהִנֵּה 'מָשִׁיחַ' הוּא בְּגִימַטְרִיָּא 'נָחָשׁ', הוּא זֶה שֶׁיָּבוֹא לְתַקֵּן אֶת אוֹר הַהַכְנָעָה מוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ, הֵפֶךְ הַחֻצְפָּה לְגַמְרֵי, בַּגָּלוּת הָאֲרֻכָּה - יַד הַחֻצְפָּה תַּקִּיפָה, כְּכָל שֶׁאָדָם רָחוֹק מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ - חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְמַהוּת וְיֵשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמְיַחֲסִים אֶת כָּל הַהַצְלָחָה וְהֶעְדֵּרָהּ לְכֹחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, לֹא־כֵן הַגִּלּוּי הַנּוֹרָא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ מִתְּקוּפַת הָאֲרִ"י וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ, וְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁמֵּאָז, זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁהוּא גִּלּוּי שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תָּמִיד - מְרַחֵק בְּיוֹתֵר אֶת קְלִפַּת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" וְכוּ', וּמְבִיאָה אֶת הָאָדָם לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

הָאָדָם שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, הוּא אָדָם שֶׁמֵּבִיא אֶת עַצְמוֹ לְתוֹכְכֵי אוֹר שֶׁל אֱמוּנָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב בְּנַפְשׁוֹ וּבִלְבָבוֹ כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא מֻנְהָג עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, הוּא מַרְגִּישׁ אֶת זֶה, וְהוּא בֶּאֱמֶת פּוֹנֶה אֶל הַיָּחִיד הַקַּדְמוֹן הָאֲמִתִּי בְּכָל עֵת מְצֹא, וְעוֹשֶׂה קְבִיעוּת עֲצוּמָה לַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, הָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת – יְגַלֶּה הַמָּשִׁיחַ בָּעוֹלָם, "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (יְשַׁעְיָהוּ מ, ה), וּכְבָר לֹא יִהְיֶה לְאַף אֶחָד שַׁיָּכוּת עִם הֵפֶךְ הָאֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם.

תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה – שֶׁאָדָם יַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהָרִחוּק מִזֶּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, הוּא חֻרְבַּן הַמַּטָּרָה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְנִמְצָא שֶׁמָּשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ – יְקָרֵב אֶת הָעוֹלָם אֶל תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ, וְהִנֵּה בַּיָּמִים הַקּוֹדְרִים הַלָּלוּ, בָּהֶם אָנוּ מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה, וּמַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ אֶת הַחֻרְבָּן הַנּוֹרָא, וּמִשְׁתּוֹקְקִים מְאֹד אֶל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, עָלֵינוּ לְהַכְנִיס בִּלְבָבֵנוּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי זוֹ תַּכְלִית כָּל הַגְּאֻלָּה, וְדָבָר זֶה מְקָרֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה ה' כָּכָה לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל גָּלוּת וְשֶׁל שְׁמָד גַּשְׁמִי וְרוּחָנִי, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה בְּכֹחַ הַהִשְׁתּוֹקְקוּת אֶל הַגְּאֻלָּה, שֶׁבָּאָה עַל־יְדֵי תִּקּוּן הָאֱמוּנָה.​
 
הַזִּכּוּךְ בַּצִּפִּיָּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ

הָאֱמוּנָה וְהַצִּפִּיָּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, מְזַכֶּכֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמַּאֲמִינָה בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמְבִיאָה לִידֵי קִיּוּם כָּל שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה, כִּי הָאֱמוּנָה הַבְּרוּרָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְכַנֵּס נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ בָּהּ מִן הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבְהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁהִבְטִיחוּ עַל הַגְּאֻלָּה, וְנִמְצָא, שֶׁקִּיּוּם כָּל הַתּוֹרָה תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיְּכַנֵּס נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְיִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְכוּ'.

יֵשׁ בְּנוֹתֵן עִנְיָן לְעַיֵּן, אֵיךְ זוֹכִים בֶּאֱמֶת לְהִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְאֵיךְ זוֹכִים שֶׁלְּאָדָם יִהְיֶה בֶּאֱמֶת אִכְפַּת, שֶׁבָּרְגָעִים אֵלּוּ, עֲדַיִן לֹא הוּקַם בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּגָּלוּת, הַבְּכִיָּה הַמּוּבְנֵית הַזֹּאת לִכְאוֹרָה, הִיא מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עָלֶיהָ, וְיֹאמַר הָאָדָם, שֶׁמַּכְרִיחִים אוֹתוֹ לְהַרְגִּישׁ, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְהַכֹּל מְעֻשֶּׂה וְאֵינוֹ אֲמִתִּי וְכוּ', וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא לָבוּז בְּלִבּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, לְכָל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים בִּשְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת וּבְתִשְׁעַת הַיָּמִים, וּבְכָל חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאֵלּוּ הַזְּמַנִּים מְיֹעָדִים לְהִתְאַבֵּל בָּהֶם עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן לְגַמְרֵי, בְּכִיָּה שֶׁבָּאָה בְּפֶרֶץ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת זְמַנִּית – כֵּהֶה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר, וְהָאָדָם מִסְתַּגֵּל מַהֵר מְאֹד לַמַּצָּב, וְגַם מְוַתֵּר עַל הַכִּסּוּפִים וְהַצִּפִּיָּה לְשִׁנּוּי הַמַּצָּב הָעַכְשָׁוִי לַחֲזֹר לַמַּצָּב הַקֹּדֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַבְּכִיָּה שֶׁבָּאָה בְּאֹפֶן שֶׁל בִּנְיָן בַּנֶּפֶשׁ, נִדְבָּךְ אַחַר נִדְבָּךְ, הַבְּכִיָּה הַזֹּאת הִיא בְּכִיָּה שֶׁל הֲבָנָה וְעֹמֶק, וְלֹא פֶּרֶץ רְגָשׁוֹת. הַבְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁבּוֹכֶה עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה אַלְפַּיִם שָׁנָה עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל - הוּא בֶּכִי רְצִינִי וְעָמֹק, שֶׁכָּל הַיַּהֲדוּת תְּלוּיָה בּוֹ, הוּא בֶּכִי שֶׁל אֱמוּנָה.

כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁצִּוּוּ עָלָיו, מַקְפִּיד עַל הַהֲלָכוֹת שֶׁל תִּשְׁעַת הַיָּמִים, וּמְצָרֵף אֶת עַצְמוֹ עִם כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ שֶׁל הַהֲלָכָה הַנּוֹהֶגֶת בְּיָמִים אֵלּוּ, וְאוֹמֵר 'אֵיכָה' וְקִינוֹת כָּרָאוּי, אַף אִם אֵינוֹ בַּדַּרְגָּה הַדְּרוּשָׁה שֶׁל הַהֶרְגֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בְּחֶסְרוֹן וְהֶעְדֵּר בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ הַכְּלָל וְלֹא הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם, הַנְּקֻדָּה הַיְּהוּדִית מִתְעוֹרֶרֶת לִהְיוֹת שַׁיָּךְ אֶל הַרְגָּשַׁת הַגָּלוּת וְהַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה, וְגַם אִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת בְּפֹעַל מַמָּשׁ, אֲבָל נְקֻדַּת הָעִנְיָן שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ, וְהוּא יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה בַּעֲבוּר כָּךְ.

הָרֶוַח הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הָעִנְיָן הוּא, שֶׁאָדָם הַמְּצָרֵף אֶת עַצְמוֹ עִם הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִכְלָל עִם צַעֲרָהּ וִיגוֹנָהּ הַנּוֹרָא, הוּא נִהְיָה מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, הוּא כְּבָר לֹא זָר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּבְיָכוֹל, וְהוּא נִהְיָה בְּסוֹד הַדְּבֵקוּת בְּחַי־הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם, כָּל מִי שֶׁיּוֹתֵר שַׁיָּךְ לָאָדָם – יוֹתֵר מִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ, וְלִפְעָמִים רוֹאִים שֶׁחָלִילָה קוֹרֶה לָאָדָם אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ לְמוּטָב, וְרַק הַחֲבֵרִים הֲכִי קְרוֹבִים מַרְגִּישִׁים אֶת צַעֲרוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרְחוֹקִים יוֹתֵר – הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת הַצַּעַר רַק בִּשְׁעַת הַשְּׁמִיעָה וְרַק בְּאֹפֶן מַקִּיף לְגַמְרֵי וְכוּ'. כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן קִרְבַת אֱלֹקִים, כְּכָל שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעַר הַשְּׁכִינָה – אָנוּ קְרוֹבִים אֵלֶיהָ.

לָכֵן הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה וּבִפְרָט בְּיָמִים אֵלּוּ, אֵינָהּ נוֹגַעַת רַק לְעֶצֶם הַמִּצְוָה שֶׁל 'צִפִּיתָ לִישׁוּעָה' (שַׁבָּת לא.) שֶׁזֶּה מִן הַדְּבָרִים שֶׁשּׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין שֶׁלֶּעָתִיד, אֶלָּא אַף גַּם לְעֶצֶם הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, יְהוּדִי שֶׁמַּקְפִּיד כָּל לַיְלָה לוֹמַר 'תִּקּוּן־חֲצוֹת', כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל וְאֵיךְ שֶׁיָּכוֹל, וְעוֹשֶׂה אֵיזוֹ תִּזְכֹּרֶת לְעַצְמוֹ אֵיךְ לִזְכֹּר אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְפָחוֹת קְצָת בְּכָל יוֹם - הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הוּא נִהְיָה קָרוֹב אֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וּדְבֵקוּת בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

עַל־כֵּן הָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְכָל אִישׁ יְהוּדִי, שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּנַסֶּה לְהִתְקָרֵב דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה הַזֹּאת בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּי הִיא מְבִיאָה אֶת בִּנְיַן הָאֱמוּנָה אֶל שְׁלֵמוּתוֹ, יְהוּדִי שֶׁמְּחַכֶּה לְמָשִׁיחַ, הוּא יְהוּדִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וִיהוּדִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא - יוֹתֵר קַל לוֹ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה, הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּחַיָּיו הַגַּשְׁמִיִּים, הוּא מַרְגִּישׁ אוֹר וְחִיּוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַכֹּל בָּא כִּי הוּא נִהְיָה מֵהַקְּרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמִן הַדְּבֵקִים בְּאוֹר הָעֶלְיוֹן גַּם בַּמַּצָּב הַנּוֹרָא שֶׁל הַסְתָּרָה בְּעֵת הַגָּלוּת.

וְגַם אִם לְעֵת־עַתָּה מַרְגִּישׁ הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, עָלָיו לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּמְיֻחָד עַל דָּבָר זֶה: 'אָנָּא, ה' אֱלֹקַי, זַכֵּנִי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּשְּׁכִינָה, זַכֵּנִי לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַהֶפְסֵד שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד' וְכוּ' וְכוּ'. וְכַאֲשֶׁר יַעֲסֹק בָּזֶה בִּקְבִיעוּת, מִלְּבַד שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה וְהַחִכּוּי וְכוּ' - הוּא יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ גַּם בִּשְׁאָר הָעִנְיָנִים וְהַמִּצְווֹת, וְיָבוֹא לִידֵי קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְעֶלְיוֹנָה, כִּי כָּל הַדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים כְּלוּלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדָבָר אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת, גּוֹרֵר אַחֲרָיו עוֹד וְעוֹד, בְּסוֹד (אָבוֹת ד, ב): 'מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה', וּבִפְרָט עִנְיַן גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ, שֶׁהוּא כּוֹלֵל הַרְבֵּה פְּרָטִים בַּיַּהֲדוּת, כָּאָמוּר, וְהַשֵּׁם יַעֲזֹר שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַמְחַכִּים לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד.​
 
לֵיל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר־בְּאָב, תשע"ח

כְּלֵי לָבָן שְׁאוּלִין

מוּבָא בַּמִּשְׁנָה (תַּעֲנִית ל:): 'אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר־בְּאָב וּכְיוֹם־הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ'. בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל קָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב זֶה מְרֻמָּז, לְצַד פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, אֶת פְּנִימִיּוּת סוֹד הַתְּשׁוּבָה הַכְּמוּסָה שֶׁל נְשָׁמָה מִיִּשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר הִיא מִתְעוֹרֶרֶת אֶל בּוֹרְאָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וּמִתְמַלֵּאת בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה הֵיאַךְ הָלְכָה שׁוֹבֶבֶת בְּדֶרֶךְ לִבָּהּ, וְעַד כַּמָּה לֹא הָיוּ מְתֻקָּנִים מַעֲשֶׂיהָ לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, נָסוֹגָה אָחוֹר מֵרֹב בּוּשָׁה, אֵיךְ בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אַחֲרֵי מַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ וְאַחֲרֵי דֵּעוֹת פְּסוּלוֹת כָּאֵלּוּ?!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנְּשָׁמָה יְהוּדִית מִתְעוֹרֶרֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, מַלְבִּין עֲווֹנוֹתֶיהָ, הוּא מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ לְבוּשׁ אַחֵר וְחָדָשׁ לְגַמְרֵי, הוּא מַשְׁאִיל לָהּ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד לַבְנוּנִית וּנְקִיּוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ הִיא יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ, וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְהָיָה רֹשֶׁם הַחֵטְא כְּלֹא הָיָה. וְעִנְיָן נִשְׂגָּב זֶה מַתְחִיל הַיּוֹם – חֲמִשָּׁה־עָשָׂר־בְּאָב, שֶׁהוּא יוֹם הֶאָרַת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים, וְהֻשְּׁוָה הַיּוֹם הַזֶּה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָיוֹם וְהַנּוֹרָא מְאֹד. וַהֲלֹא פֶּלֶא הוּא זֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַמּוֹת יוֹם כָּלְשֶׁהוּ לְיוֹם סְלִיחַת עֲווֹנוֹת!

כִּי מַה קּוֹרֶה בְּיוֹם כִּפּוּר? הָאָדָם הַחוֹטֵא מְאֹד בִּתְדִירוּת, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם רֶגֶשׁ – מִתְעוֹרֵר עַל־פִּי־רֹב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְחַלּוֹת וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, הָעָם הַיְּהוּדִי עָטוּף לְבָנִים - תַּרְתֵּי מַשְׁמַע - בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים, הַטַּלִּיתוֹת הַצְּחוֹרוֹת מְמַלְּאוֹת אֶת הַהֵיכָלוֹת, בַּיּוֹם הַזֶּה – אֵין לוֹ רְשׁוּת לַשָּׂטָן לְהַשְׂטִין, הַכֹּל פֹּה צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים, הָאֵין זֶה פֶּלֶא עָצוּם? הַאִם 'עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם שֶׁמְּכַפֵּר' הוֹפֵךְ אֶת הָאָדָם בְּאַחַת לְבַעַל רָצוֹן פְּנִימִי לְהִתְקָרֵב לְרִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם? הֲרֵי זֶהוּ אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁאֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם הָיָה אַחֵר לְגַמְרֵי! אֶתְמְהָה!

אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ לָדַעַת הֵיטֵב, כִּי אֵין הָאָדָם לוֹבֵשׁ מַסֵּכָה בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא הַהֵפֶךְ – הוּא לוֹבֵשׁ מַסֵּכָה בְּכָל הַשָּׁנָה, בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר־בְּאָב שֶׁבּוֹ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְבוּשׁוֹת לָבָן, הֵן מַכְרִיזוֹת בְּכָךְ, שֶׁלְּבוּשָׁם הָאֲמִתִּי הוּא לָבָן, כִּי אִם לֹא רוֹצִים לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, לָמָּה לָבָן? לָמָּה לֹא לִשְׁאֹל כְּלֵי צִבְעוֹנִים יָפִים וְנֶהְדָּרִים, וּלְכֻלָּם יִהְיֶה, כִּי הֲרֵי כֻּלָּם מַשְׁאִילִים, הַיְּסוֹד הוּא, שֶׁהַלֹּבֶן הוּא הַצֶּבַע הָאֲמִתִּי שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, הַיֹּפִי הַטִּבְעִי הָרוּחָנִי, הַקְּדֻשָּׁה הַפְּנִימִית - הִיא הָאֲמִתִּית, וְלֹא זוֹ שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה - הַמְּזֻיֶּפֶת.

הַלֹּבֶן הַזֶּה הוּא נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, זוֹ נְקֻדָּה פְּשׁוּטָה בְּלִי הִתְחַכְּמוּת מְיֻתֶּרֶת וּמִתְפַּלְסֶפֶת, הַחֲשִׁיבָה הַיְשִׁירָה וְהַיְשָׁרָה שֶׁעִמָּהּ נוֹלָד הָאָדָם, לְהָבִין שֶׁאֵין נוֹלָד בְּלִי מוֹלִיד, וְאֵין נִמְצָא בְּלִי מַמְצִיא וְכוּ' וְכוּ', וְכָל הַלֹּבֶן הַזֶּה קַיָּם גַּם קַיָּם, לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ מְשֻׁפָּע בְּצִבְעוֹנִיּוּת רַבָּה בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר פּוֹגֶמֶת וּמַכְתִּימָה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁרוֹצָה וּמִשְׁתּוֹקֶקֶת מֵעֶצֶם טִבְעָהּ לְהִכָּלֵל בָּאֱלֹקוּת שֶׁהוּא שָׁרְשָׁהּ הָאֲמִתִּי, לֹא קָרָה כְּלוּם לַלֹּבֶן הַיָּפֶה הַזֶּה, וְאִם אֵינוֹ נִרְגָּשׁ - אָנוּ מַשְׁאִילִים אוֹתוֹ בְּיָמִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ – כְּדֵי לַחֲזֹר לַצּוּרָה הַיְּהוּדִית הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ, צוּרָה שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בְּבוֹרֵא־כָּל־עוֹלָמִים, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

הַשִּׂמְחָה שֶׁל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּבוֹאָן לְבוּשׁוֹת לָבָן לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאָן, אֶת הַבָּחוּר שֶׁהֵן מְחַפְּשׂוֹת, אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, זֹאת הִיא שִׂמְחַת מְחִלַּת הָעֲוֹנוֹת שֶׁל יוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, הַהַתְחָלָה בָּאָה בְּיוֹם זֶה וּמַמְשִׁיכָה וְהוֹלֶכֶת לְעֵבֶר הַסִּיֹּמֶת הַגְּדוֹלָה, בָּהּ הַיְּהוּדִי מַרְגִּישׁ נָקִי וּמְצֻחְצָח לְגַמְרֵי, כִּי הוּא נְטוּל עֲווֹנוֹת לְגַמְרֵי, וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה – לִזְכּוֹת לַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל אָדָם, לְהָבִין, כִּי גַּם מִקֹּדֶם שֶׁהָיָה מְעוֹלֵל בַּעֲפַר הַתַּאֲווֹת אֶת קַרְנוֹ, זֶה לֹא הָיָה 'הוּא' הָאֲמִתִּי, זֹאת הָיְתָה הַתַּחְפֹּשֶׂת שֶׁנִּכְפְּתָה עָלָיו, וְכָעֵת הוּא זָכָה לְהַשִׁילָהּ מֵעָלָיו, וַהֲרֵי הוּא בְּבִגְדֵי לָבָן מַקְסִימִים הַמַּבְלִיטִים אֶת הַטֹּהַר הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

בְּיוֹם קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן זֶה, הָיוּ צַדִּיקִים, חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִתְעוֹרְרִים בְּיוֹתֵר לִקְרַאת הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה, הָעֻבְדָּה כִּי (שִׁיר־הַשִּׁירִים ה, ב): "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", וְעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵינָהּ מַסְתִּירָה אֶת הַשִּׂמְחָה הַנִּלְוֵית לְיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר־בְּאָב, בּוֹ הִתְבַּשַּׂרְנוּ עַל בּוֹאוֹ שֶׁל (שִׁיר־הַשִּׁירִים ה, ד): "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר", שֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְנַקּוֹת בְּכָל רֶגַע נָתוּן וְלִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

רַבִּים וְטוֹבִים הָיוּ מְאַחֲלִים לְעַצְמָם שִׁנּוּי אֲמִתִּי וּמְבֹרָךְ בְּחַיֵּיהֶם, אֲבָל אֵינָם מְסֻגָּלִים אֲפִלּוּ לַחֲלוֹם עַל שִׁנּוּי, הַסְּרִיטוֹת שֶׁסָּרַט בָּהֶם עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה הַכּוֹזֵב הִנָּן כֹּה עֲמֻקּוֹת, שֶׁהֵם נֶאֱלָצִים לְהוֹדוֹת לְגַמְרֵי, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם סִכּוּי לִהְיוֹת אֲחֵרִים, אֲבָל זֶה שֶׁקֶר גָּמוּר! לָכֵן בְּדִיּוּק בָּא הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הַשְּׁכִינָה מְחוֹלֶלֶת בַּכְּרָמִים, הִיא פּוֹגֶשֶׁת בְּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּדָּחִים, הִיא בּוֹרֶרֶת בָּחוּר בָּחוּר, וְקוֹרֵאת לוֹ בְּקוֹל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת – אַתָּה כֵּן יָכוֹל לַחֲזֹר...​
 

תורת האמונה של אברהם אבינו

אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לַאֲבִימִי: "גְּמִירִי, דַּעֲבוֹדַת־כּוֹכָבִים דְּאַבְרָהָם־אָבִינוּ אַרְבַּע־מֵאָה פִּרְקֵי הָוְיָין" !!!

האמונה השלימה באמיתות מציאותו של בורא־כל־עולמים, היא נחלת עבדי הוי"ה, הלא הם בני־ישראל הקדושים, זרע קודש אשר ירושה היא מאבותיהם, אברהם, יצחק ויעקב, החל מהתנוצצות אור האמונה, על ידי אברהם אבינו, ראש למאמינים, אשר עמל, יגע, טרח, חקר, בירר והסכים וקיים בבהירות מוחלטת, אשר כל הבריאה והברואים, מעשיהם ומקריהם, הכל כאשר לכל ממש, היא הארה והשתלשלות אלוקית מאת אדון עולם אשר מלך, וחתר אברהם אוהבו של מקום, אל הכרת האמת הזו שתהיה נרכשת אצלו כתפישה הברורה ביותר של התודעה האנושית.

ולא רק לעצמו, אלא אברהם היה 'מפיץ האמונה' הראשון, עד שתהיה נחלת כל משפחת האנושות, וכמו שכתוב בפסוק "נדיבי עמים נאספו עם אלוהי אברהם, הן אלו נפשות הגרים שהכניסם תחת כנפי השכינה, כי הם ראו בעיניהם את איש האמונה, שעומד איתן בכל הניסיונות שלו, אמונה כזו שהיא שלימה לגמרי, ואין בה שום סדק משפיעה גם על אחרים, כפי עומק הוודאות של המשפיע בהנחלת האמת שלו, בכנות העולה ממעמקי האמת שבלב -
כן נשפעת 'אמונה מוכחת' זו ואופפת ומסבבת ומכילה לתוך המעגל הנאדר בקודש שלה גם את האנשים האחרים הנחשפים אל נשגבוּת אהבתו האלמותית של שכנם המאמין ומורה־הדרך להמונים השותים מבאר המים הזכים של דעה נכונת באמונת אלוהי עולם, הלוא עליו נאמר: 'אב המון גויים', ואמרו רבותינו 'האיש הגדול בענקים' זה אברהם, שביקוד האש המאירה של האמונה הקדושה שהאירה בלבו ובשתי כליותיו שנבעו והנביעו את הידע העמוק של לימוד הענין האלוקי.

והיו להבותיה המאירות של אלומת אש אמונת אברהם משתלהבות ומלהבות את שמי הסביבה כולה. צעד חייו של אברהם היה כמרד נועז ואמיץ בכל התפישה השלטת במרחב והמוסכמות והמסקנות שלה, האנושות בדורו של אברהם שהיתה נבערת מדעת עליון, שקועה כליל בעיוורונה האלילי, בהיותה חסרת חיבור מוחלט למחולל הכל יתברך שמו, וממילא היו התובנות שלהם על החיים מנותקות מהמבט הזך הישר הנוכח לראות את הבורא יתברך, אשר מתגלה מתוך בריאתו ונבראיו המתבוננים בה. אך כלל גדול יש באנושות, 'אין ידיעת האמת משכנעת ללכת בדרכה'.

ולכן אף כי ידע האיש כי אמונתו שלימה באמונת הוי"ה יתברך, אלא מה כן יכול לחולל שינוי?! כמות, תוכן ואיכות הרצון הפנימי הכמוס, המעורר את פנימיותו לבחור בטוב העצמי. וכאשר קם אחד ויחיד כזה, אברהם בן תרח הכהן האלילי, ומנפץ את אלילי בית אבותיו הכופרים, מתוך רצון עז וכנה להכיר את "אמת הוי"ה לעולם", מתעלם מכל הדעות הקודמות, שהיו נחלת כל ההמון שסביבו.

והנה קם לו אמיץ אחד ומפנה את תשומת לבו של הציבור לאלוהי־השמים. אבינו אברהם רחימא, שורש וסוד 'חסד לאברהם', היה מקור ושורש לצמיחת קרן האמונה האמיתית באמיתת מציאותו יתברך, עד שכאשר חפצים אנו בלימוד עמוק ונכון, אשר אליו נפשנו רוגגת ושוקקת תמיד מצד אצילותה ושורש הכרתה הקומה בהיותה דבקה בשרשה בחי החיים, ואין נפש יהודית שאינה כוספת בכל לבה ובכל נפשה כיצד תזכה אל אמונה ברורה בו יתברך.

כיון שאנו זכינו לבוא עד סוף כל הדורות, ולהיות מ'עם אלוהי אברהם', השרידים אשר ה' קורא, עלינו להתבונן היטב בארחות אברהם האזרחי, שהעניק חמה בקומת גבהו הרוחנית, ועל עוצם דבקותו של אברהם אבינו בהשם יתברך, ועל התופעה האמונית שהשפיעה על רבבות בני אדם )אשר מזה רואים את כוחו של יחיד, שבתוקף התעצמה והתגברה כלהבת אש המאירה את העולם החשוך האלילי, והניפה את דגל האמת והאמונה באחדות הוי"ה, ברוך הוא, אך לא בנקל זכה לזאת, אלא רק אחרי ששילם מחירים אישיים כבדים, על התבדלותו מההמון, על היותו מאמין יחיד בתוך עדר עצום של מאמינים בהבל מעשי תעתועים.

וכדי לקום ולהיות עצמאי המנפץ כל אפשרות לכל שקר להשתלט ולהאפיל את אור האמת קם והכריז על אמונה, והעמיק באמונה עד ששינה את המבט של בני תבל על ההתרחשות והיעד של בני אדם בעולם הזה, והיה נקרא 'אברהם העברי', שכל העולם בעבר אחד והוא בעבר הנגדי, והוא מוכן להיות בודד ושונה ויחידני מכל בני אנוש, מחמת שודאי שמו כן תהילתו, ככל שאדם יודע בוודאות יותר פנימית שיש אלוקים שליט ומושל, כן תהלו של הבורא, שאף כי גדלו ורום תפארתו על שנאני שחק אבה תהילה מגושי עפר וקרוצי חומר, למען יברכו את שם קדשו של יוצר בראשית.

לכן בהיותנו צועדים באמונתו של אברהם באלוהי העברים, עוברים גם אנו וקובעים את מקומנו באותו מתרס דעה ומפלס הרעיון של אברהם אבינו, עליו השלום. היינו שאנו הופכים ליחידנים הדבקים באמת אחת פנימית, שאין כל רוח סערה שבעולם היכולה לערער על יסוד האמונה, שהיא אילן החיים הנצחיים הקדושים, שהם חיי הדביקות הנרצית בו יתברך. בהרגשה של יחידנות, בבחינת 'אחד היה אברהם', מתקבעת היטב בלב המאמין האמיתי, המכיר בסוד אחדותו יתברך, המחדיר דעת־אמת ואמונה, בכל מפגש אישי עם אנשים המתהלכים בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא.

הוא סיפר להם את הסיפור האלוקי, תיאר להם את חיי האמונה בבעל הבירה אף שהיא דולקת באש צורבת של אדישות והפגנת חוצפא כלפי שמיא, בפריקת עול מלכות שמים. ובכוח האור הבהיר של אמונה ביחידו של עולם בעולם - הענין האלוקי הפך והיה לנחלת הכלל, והיו הבריות לומדות באהל של אברהם את לימוד האמונה והדביקות בבבורא ומלך העולם, ואמרו רבותינו ז"ל. אשר המסכת עבודה־זרה של אברהם־אבינו היתה 'ארבע מאות פרקים', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה.

וענינו הפנימי של מאמר זה, נראה בפשיטות לפי דרכנו, כי היה זה איש האמונה הקדוש בקדושת מוחו ולבו, והיה מתגבר והולך בעיזוז נוראות הכרתו את הבורא יתברך שמו, והיו כל חושיו וכלי שכלו ותכונותיו החיוניות ונגזרותיהן כולם זכים ומזוקקים, ודרוכים להדוף כל זיוף וכל סטיה מהמור הכי מדוייק על פי קו המידה בפלס ברור של מדה גדוּשה בהתגלות הארת האמונה הקדושה, ואיתא בזוהר הקדוש 'לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא', ואין הארת וטהרת האמונה מתבררת בעולם הזה, כי אם בהדיפת כל האמונות הכוזביות המנסות להתלוות לאמת האחת ולשתף עמה צללים כהים החוסמים את אורה מלהאיר כראוי.

ובודאי זה כולל את כל התנועות שאינן אמיתיות החוברות כצרות צרורות לאותה גברת הבית, ואינן אלא כקליפות קשות המסבבות את האגוז הקדוש של תורת האמונה, והלוא ידוע כי הקליפה קודמת לפרי וכיון שמנפץ אדם את אלילי הטעות הקודמים שלו ומתמסר אל אמונתו, בכך הוא שונה היטב פרק נוסף של מסכת עבודה זרה, כי הוא מצליח לזהות עוד גדר המפרידה ועושה בטומאת מהותה כעין מסך המבדיל בינו לבין טהרת אמונה, וכיון שרבים הם אין סופרם, אך בכל פינה שאתה פונה אורבת אותה תפלצת מנאצת – חרדת אבותינו אשר מעולם.

ואת הקרב התודעתי הזה החל אברהם אבינו לנהל החל משחר הכרתו את הבורא, וכשם שהכיר את אמת הוי"ה לעולם, היה משבר מלתעות און, ומוכיח את כל המזוייף מתוכו, ומאיר את הניצוץ הקדוש החבוי בכל ענין ומצב מעניני ומצבי החיים הכלליים והפרטיים, האישיים והציבוריים, ובכל תחומי ורבדי החיים מבקשים הצללים להאפיל, להחשיך, להעלים, לכסות ולהסתיר את אור האמונה הקדושה, ועיקר ביטולם של ההסתרים הוא כאשר זממם יהיה נגלה ללוחם התמורות דהאי עלמא.

או אז יבקע כשחר אורו, ואור האמונה שהתחיל להאיר זה שנאמר עליו "האיר ממזרח ארץ", שהיה ראש וראשון לצמיחת אמונה נקיה ותמה, אף כי יהיה מצווה לגלות ולהכריז את האמונה הקדושה לכל באי עולם מבלי הבט על שום כבוד מעמד ושקט אישי וכלכלי, אלא לזכור בזכרון עמוק שאנו נציגי הנפת אבוקת אור אמונת הדורות, ואף כי יהום הסער וירצו רוחות סוערות להגות את קרן האמונה, להזהר בכל הזהירות, ברמה גבוהה של כוננות של כל רגע, שלא להכשל וליפול באחד מני אינסוף בורות פעורים המערימים את נפילותינו מהריצה הנפשית שלנו במסע החיים אל ביקור בהיכלא דמלכא.

אותה שאיפה של געגועים, מתי אבוא ואראה פני אלוקים, מתי אזכה להיות קרוב אליך, רבונו של עולם, לזה חתר אבינו אברהם, ולשם נשאבה האמונה הכללית של האנושות לפי תחיית הבשורה של 'עם אלוהי אברהם', שמבינים בני תמותה את משמעות החיים הארעיים, שהם ימי נטיעת אילנות בגן עדן של נצח. וכיון שהאמונה היא סיבת כל הקיום כך היא גם הפתרון לכל סיבות קשיי הקיום המעיקים לכל השרוי בנוה התלאות בכאב הקושי ואימת העיוורון מהמשמעות הבלתי פתירה של חידות החיים.

זו כל המסכת הענקית של פרקים רבים מאד, של שיעורי האמונה שלמד ולימד את אשר למד בעומק הלימוד הנורא של אמונה, כי דרך המכשולים היא גם דרך מלמדת את הטוב דרך לימוד השלילה, וכך יודעים אודות אמיתת דרך האמת לאשורה.​
 
אבטח ולא אפחד

מדת הבטחון היא בעצם סוד החיים, כי איך יוכל אדם לחיות בחיים מפוחדים מההווה ומהעתיד, ויוכל להשאר בריא בנפשו?! לכן הטבע האנושי בוטח מטבעו, כי אם לא יבטח לפחות באשליית הדימוי שבוטח בעצמו וביכולותיו הדמיונות, [ואף שיודע באופן בטוח הן מנסיונות חיים והן בהגיון שאין באמת שום שכל בסמיכה על משענת קנה רצוץ] אין לו ברירה אחרת, כי ללא 'בטחון' - אין טעם לחיי חרדה ואכזבה ללא משענת, ולו תהיה הכי דמיונית ואינה מעונגת בשום יציבות.

וכל זה נטע הבורא החסדן והחומל בכל נפש אדם שיהיה לו 'טבע של בטחון' ואם יש לו שכל - מבין, ש'הלבדיות' הזו נועדה, כדי שיתבונן היטב במציאות זו, שהוא בעצם מציאות של בורא שהמציא וברא נברא, והנחיתו בעולם השפל, כדי להטיב עמו, וכדי שיהיה לו קשר עם הבורא היחיד המשפיע שפע לכל בריה.

וככל שיעמיק במחשבה זו, שאכן באמת אין על מי ועל מה להשען כי אם על הבטחון הגמור, שהוא נמצא בידו יתברך, וכל מה שנארע עמו הכל בחשבון צדק מדוייק ממנו יתברך, ואין יכולת לפעול על ידי השתדלות ללא ידיעה ברורה ומזוככת, שגם את ההשתדלות עושה הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולא הוא בכלל...

וכל מחשבה אודות הצלחת ההשתדלות וחריצותה אין צריך לומר שזה דמיון מגוחך כל עוד שאפילו זרימת הדם התקנית בלבו ובאבריו היא בהשגחה מדויחקת מאת הרופא כל בשר ואיך יהיה לו כח ומח מעצמו וככל שיתגבר במדת הבטחון יזכה ליותר שפע כי מחשבה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" היא זאת שמפסדת ומקלקלת את השפע.

ודבר זה צריך להיות בתוכיות ופנימיות הלב, ולא כמו שיש טועים לחשוב, שאם הותרה ההשתדלות האנושית, הרי שהיא הפועלת והמצלחת! לא, ולא! וההיפך הוא הנכון! ההשתדלות הלא טובה - פועלת בדרך הסתרה, כי מי שנכנס תחת שלטון הטבע המקרה והמזל, הוא בבחינת "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו", ועל כן הוא מונהג בדרך הטבע אשר בחר לו.

אך אם ידע ויבין, שיש מי שמשגיח על הטבע ואין שום טבע בעולם בלי המטביע, ועל כן כשהטבע מחייב השתדלות - אין זה כי היא המועלת, אלא שזו שליחות מאת אדון העולם למען הבירורים הנפלאים שעלינו לברר כל ימות עולם, וכיון שהתלבשה הפרנסה בכך, שצריך ללכת לשם או לשם, או להתעסק בעיסוק הגשמי הפלוני, הוא למען השליחות המיוחדת לשמו יתברך, וכך גם את ההשתדלות עושים עם אמונה ובטחון וזוכים לשפע רב.

נמצא שאין הבטחון רק מידה טובה או גינוני קדושה אלא יסוד עיקר קיומו של האדם בהאי עלמא.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון