שבועות תֹּאַר כַּלָּה מְאֹד נִתְעַלָּה בְּקַבָּלַת תּוֹרָה! (2 צופים)

[אמרי שפר]

עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ

וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ

בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי

תֹּאַר כַּלָּה

מְאֹד נִתְעַלָּה

בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים (פיוט לשבועות)



קראנו בהפטרה של פרשת במדבר:


וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳:

במתן תורה הקב״ה כביכול כרת ברית של אירוסין וקידושין עם כנסת ישראל ע״י התורה, כשעם ישראל אמרו נעשה ונשמע הם קבלו את הקידושין והקשר בין הבורא לילדיו הפך לקשר בל ינתק!

אך עדיין הקשר היה חסר, הקשר היה קשר של אירוסין אך לא של נישואין – של חיבור קרוב הרבה יותר

בבנין בית המקדש נתחזק החיבור בין כנסת ישראל לקב״ה לקשר חזק ואיתן של נישואין

המשנה במסכת תענית (פ״ד מ״ח) אומרת ״וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו זה בנין בית המקדש״

דהיינו – יום האירוסין היה מתן תורה וביום בנין בית המקדש הקב״ה קשר איתנו קשר של נישואין וכמו שמבאר הגר״א על המילים ״שמחת ליבו״ שזה נישואין ששמחת לב – אשה.

אך למגינת לב בית קדשינו ותפארתינו היה לחרבה ושועלים הלכו בו! ובכך ניתק הקב״ה את הקשר של הנישואין – הקשר החזק והאמיץ, ונתרחקנו מעליו

אבל, הקב״ה הבטיח לנו שיש קשר שהוא בל ינתק

וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם!

גם בימי הגלות והחושך, עמוק בשערי היגון והצער, הקב״ה לא עזבנו לכלותינו להפר בריתו איתנו, ברית האירוסין שכרת עמנו הקב״ה ביום חתונתו זה מתן תורה!

ומאמינים ויודעים אנו – כי כמו שכעת במקום מקדשינו שועלים הלכו בו כך בוודאי תתקיים נבואתו של זכריה ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״

ועל כך אנו מבקשים מתפללים ומייחלים: (פיוט לסעודה שלישית שחיבר הר״א מימין תלמיד הרמ״ק)

נא הקם (במהרה) מלכות דוד ושלמה

בעטרה שעטרה לו אמו

כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה

עטרת תפארת ביד ה׳!



ואז נזכה ל - וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳!

​

 

[הייליג]

ויש לומר, כי תואר כלה, היינו כנסת ישראל, מאד נתעלה, כי אין תוארה מושלם כי אם על ידי התורה, אשר כנסת ישראל היא סיבת הבריאה, וכן התורה קדמה לעולם, ועל כן בקבלת יום זה עשרת הדברים, הושלם התואר השלם שלה.​

 

[אמרי שפר]

ויש להוסיף כי התורה היא זו ששומרת על היחודיות של עם ישראל בגלותו הארוכה
ולולא התורה מזמן עם ישראל היה נטמע בין האומות ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״
והיא זאת שתביא לנו את הגאולה ולהשלים את החיבור של כנסת ישראל והקב״ה

 

[צריך ביאור]

ועוד יש להוסיף שהרי כל הבריאה כולה נבראה רק לשם ישראל והתורה כמו שאמרו חז"ל "בראשית" בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התרה שנקראת ראשית ומבואר מזה דהתורה וישראל שייכי ההדדי ואין קיום לאחד מהם בלא השני והם תלויים אחד בשני בקשר בל ינתק וכמו דאיתא בקדמונים אורייתא קודשא בריך הוא וישראל חד הוא והיינו שהקשר בין התורה ישראל והקב"ה הוא איתן וחזק והוא לעולם לא יתנתק וכמו שאמרו חז"ל והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכמו שדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא שיש יחודיות במספר שלוש והמספר שלוש מורה על המשכיות תמידית ולכן גם הקשר בין ישראל לקב"ה ע"י התורה הוא לעולם לא ינתק והא יהיה איתן ויציב לנצח נצחים.

 

[הייליג]

ולהעיר, שישרא"ל ראשי תיבות י'ש ש'ישים א'ותיות ל'תורה. וכולך יפה רעיתי ומום אין בך - היינו כנסת ישראל, ולעיל מיניה כתיב "אלך לי אל הר המור [שמשם יוצאה הוראה] ואל גבעת הלבונה [שמלבן עונותיהם של ישראל, כדגרסינן בברכות כנחלים נטיו], היינו שאין ישראל אומה אלא בתורתה, ואז נקראת כולך יפה רעיתי, שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוותיה של תורה כרימון, ועוד לאלוק מלין בזה.​

 

[צריך ביאור]

מה שידוע שלולי התורה בעולם אין לעולם קיום זה אמור ביחס למצוות לימוד תורה או שזה אמור ביחס לנתינת התורה ושאר מצוות התורה גם בכלל?

 

[אמרי שפר]

מה שידוע שלולי התורה בעולם אין לעולם קיום זה אמור ביחס למצוות לימוד תורה או שזה אמור ביחס לנתינת התורה ושאר מצוות התורה גם בכלל?

לחץ כדי לכווץ...

ברש״י בע״ז ג. משמע דהיינו על עצם מציאות התורה וקיום המצוות
שרש״י אומר ״אם לא בריתי יומם ולילה - אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב אלה דברי הברית״
משמע שכוונת הפסוק אם לא בריתי דהיינו התורה שנקראת ברית, יומם ולילה - שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה, ולא עצם הלימוד יומם ולילה כפי הנהוג לומר

 

[צריך ביאור]

ברש״י בע״ז ג. משמע דהיינו על עצם מציאות התורה וקיום המצוות
שרש״י אומר ״אם לא בריתי יומם ולילה - אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב אלה דברי הברית״
משמע שכוונת הפסוק אם לא בריתי דהיינו התורה שנקראת ברית, יומם ולילה - שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה, ולא עצם הלימוד יומם ולילה כפי הנהוג לומר

לחץ כדי לכווץ...

אני מבין שכוונת רש"י היא ביאור שלישי בעניין ולא כמו שתי הצדדים שהבאתי משמע מרש"י שקיום הבריאת תלוי בציווי של לימוד התורה לא בנתינת התורה עצמה ששם נכללים גם שאר המצוות ולא בלימוד התורה בפועל אלא בציווי על לימוד התורה שלולי ציווי זה אין לעולם זכות קיום ויל"ע בזה מה שונה הציווי של מצוות תלמוד תורה משאר הציווים של שאר המצוות?

 

[אמרי שפר]

אני מבין שכוונת רש"י היא ביאור שלישי בעניין ולא כמו שתי הצדדים שהבאתי משמע מרש"י שקיום הבריאת תלוי בציווי של לימוד התורה לא בנתינת התורה עצמה ששם נכללים גם שאר המצוות ולא בלימוד התורה בפועל אלא בציווי על לימוד התורה שלולי ציווי זה אין לעולם זכות קיום ויל"ע בזה מה שונה הציווי של מצוות תלמוד תורה משאר הציווים של שאר המצוות?

לחץ כדי לכווץ...

איפה ראית ברש״י שזה הולך על הציווי?
רש״י אומר שאם לא התורה שכתבתי שתהא נוהגת וכו׳ חוקות שמים וארץ לא שמתי
היינו עצם מציאות התורה

 

[צריך ביאור]

איפה ראית ברש״י שזה הולך על הציווי?
רש״י אומר שאם לא התורה שכתבתי שתהא נוהגת וכו׳ חוקות שמים וארץ לא שמתי
היינו עצם מציאות התורה

לחץ כדי לכווץ...

אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה

לחץ כדי לכווץ...

משמע מרש"י שזה מה שהקב"ה אמר שהיא תהיה נוהגת בין ביום ובין בלילה מבחינת מה אנחנו מחוייבים אבל לא מה בנעשה בפועל