עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ
וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ
בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי
תֹּאַר כַּלָּה
מְאֹד נִתְעַלָּה
בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים (פיוט לשבועות)
קראנו בהפטרה של פרשת במדבר:
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳:
במתן תורה הקב״ה כביכול כרת ברית של אירוסין וקידושין עם כנסת ישראל ע״י התורה, כשעם ישראל אמרו נעשה ונשמע הם קבלו את הקידושין והקשר בין הבורא לילדיו הפך לקשר בל ינתק!
אך עדיין הקשר היה חסר, הקשר היה קשר של אירוסין אך לא של נישואין – של חיבור קרוב הרבה יותר
בבנין בית המקדש נתחזק החיבור בין כנסת ישראל לקב״ה לקשר חזק ואיתן של נישואין
המשנה במסכת תענית (פ״ד מ״ח) אומרת ״וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו זה בנין בית המקדש״
דהיינו – יום האירוסין היה מתן תורה וביום בנין בית המקדש הקב״ה קשר איתנו קשר של נישואין וכמו שמבאר הגר״א על המילים ״שמחת ליבו״ שזה נישואין ששמחת לב – אשה.
אך למגינת לב בית קדשינו ותפארתינו היה לחרבה ושועלים הלכו בו! ובכך ניתק הקב״ה את הקשר של הנישואין – הקשר החזק והאמיץ, ונתרחקנו מעליו
אבל, הקב״ה הבטיח לנו שיש קשר שהוא בל ינתק
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם!
גם בימי הגלות והחושך, עמוק בשערי היגון והצער, הקב״ה לא עזבנו לכלותינו להפר בריתו איתנו, ברית האירוסין שכרת עמנו הקב״ה ביום חתונתו זה מתן תורה!
ומאמינים ויודעים אנו – כי כמו שכעת במקום מקדשינו שועלים הלכו בו כך בוודאי תתקיים נבואתו של זכריה ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״
ועל כך אנו מבקשים מתפללים ומייחלים: (פיוט לסעודה שלישית שחיבר הר״א מימין תלמיד הרמ״ק)
נא הקם (במהרה) מלכות דוד ושלמה
בעטרה שעטרה לו אמו
כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה
עטרת תפארת ביד ה׳!
ואז נזכה ל - וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳!
וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ
בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי
תֹּאַר כַּלָּה
מְאֹד נִתְעַלָּה
בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים (פיוט לשבועות)
קראנו בהפטרה של פרשת במדבר:
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳:
במתן תורה הקב״ה כביכול כרת ברית של אירוסין וקידושין עם כנסת ישראל ע״י התורה, כשעם ישראל אמרו נעשה ונשמע הם קבלו את הקידושין והקשר בין הבורא לילדיו הפך לקשר בל ינתק!
אך עדיין הקשר היה חסר, הקשר היה קשר של אירוסין אך לא של נישואין – של חיבור קרוב הרבה יותר
בבנין בית המקדש נתחזק החיבור בין כנסת ישראל לקב״ה לקשר חזק ואיתן של נישואין
המשנה במסכת תענית (פ״ד מ״ח) אומרת ״וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו זה בנין בית המקדש״
דהיינו – יום האירוסין היה מתן תורה וביום בנין בית המקדש הקב״ה קשר איתנו קשר של נישואין וכמו שמבאר הגר״א על המילים ״שמחת ליבו״ שזה נישואין ששמחת לב – אשה.
אך למגינת לב בית קדשינו ותפארתינו היה לחרבה ושועלים הלכו בו! ובכך ניתק הקב״ה את הקשר של הנישואין – הקשר החזק והאמיץ, ונתרחקנו מעליו
אבל, הקב״ה הבטיח לנו שיש קשר שהוא בל ינתק
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם!
גם בימי הגלות והחושך, עמוק בשערי היגון והצער, הקב״ה לא עזבנו לכלותינו להפר בריתו איתנו, ברית האירוסין שכרת עמנו הקב״ה ביום חתונתו זה מתן תורה!
ומאמינים ויודעים אנו – כי כמו שכעת במקום מקדשינו שועלים הלכו בו כך בוודאי תתקיים נבואתו של זכריה ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״
ועל כך אנו מבקשים מתפללים ומייחלים: (פיוט לסעודה שלישית שחיבר הר״א מימין תלמיד הרמ״ק)
נא הקם (במהרה) מלכות דוד ושלמה
בעטרה שעטרה לו אמו
כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה
עטרת תפארת ביד ה׳!
ואז נזכה ל - וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה׳!