ללמוד וללמד

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
209
תודות
544
נקודות
189
לכאו' מוכח מסוגיית הגמ' בב"ק סה ע"א דע"י תשלום החיוב על הגזילה חשוב כאילו השלים החפץ ונסתלקו מעישו.
דיעוי' ברא"ש שבכה"ג דמעיקרא שוויא ד' ולבסוף שווה זוז ס"ד שישלם זוז, ומ"מ משלם ד' מטעמא דלא יהיה חוטא נשכר.
וצ"ע לאן נעלם המחייב הראשון של הד' ומדוע נדחק הרא"ש לטעמא דחוטא נשכר.
וכמו"כ צ"ע מדוע אינו חייב ה' שהרי ישנם ב' מחייבים שונים.
(וכמו"כ יעוי' בריש הגוזל ומאכיל, דגבי גוזל ומאכיל נאמר דינא דרוצה מזה גובה ורצה מזה גובה. ושוב מדוע לא יכול לגבות משניהם).
ולפי"ז צ"ע מדוע תברא או שתיא בכה"ג דמעיקרא שווה זוז ולבסוף ד' משלם ד', ומדוע אינו נפתר ע"י תשלום הזוז שהרי פטר המחייב הראשון, והשלים החפץ.
 
אפשר להידחק שאף ע"כ יאמר דברי הרא"ש דחוטא נשכר, אבל אשמח לשמוע אם ישנו תרוץ אחר לכך.
ואולי הכיון הוא בדקדוק לשון רש"י וכמדומה שהוא לשון הגמ' בב"מ מג, שבכה"ג שתברא או שתיה חשוב שלא גזל כלל בתחילה, דאי' ברש"י בסוגיא - 'וההיא שעתא דתברה ושתייה הוא דקא גזיל לה'.
אלא שצ"ע בטעם הדבר שאין מחייב של שעת הלקיחה, וחשבתי דמכיון שהקניני הגזילה שבתחילה חלים כעת - בשעת תברא או שתיה כדברי הקו"ש המפורסמים (שהקדימו לכאו' הרש"ש בסנהדרין עב, , משום שרק כעת פקע ה'והשיב' וממילא הדר הכוח לקניני גזילה לחול, אזי בבת אחת חל כעת גזילה בעצם המעשה של העלמת החפץ מן העולם ובכלל מאתים מנה שהרי החיוב של התברא יותר חמור - וכלשון הראשונים והאחרונים שטביחה ומכירה חמורים טובא במעשה הראשון של הגניבה מחמת שמעמיקים הגזילה בכך שנאבדת מן העולם, וכו', וצ"ע.
 
ולפי"ז צ"ע מדוע תברא או שתיא בכה"ג דמעיקרא שווה זוז ולבסוף ד' משלם ד', ומדוע אינו נפתר ע"י תשלום הזוז שהרי פטר המחייב הראשון, והשלים החפץ.
אא"כ נאמר שדברי הרא"ש הם לא פועלים מכוח ה'מוסר', כמו שבאמת לא נמצינו שלמוסר ישנו כוח לפעול וליצור חובות, אלא שמחמת ה'מוסר' - 'שלא יהיה חוטא נשכר' השתנה הגדרת התשלום, שהתשלום אינו משלים החפץ אלא שהתשלום מגיע בתור 'תמורה' וחוב מחמת החיסרון.
אלא דא"כ צ"ע מדוע אינו משלם ה', שהרי עד כמה שהתשלום אינו משלים, מה מונע מלתבוע לקיים את שני המחייבים, וישלם ה' בין במעיקרא שווה זוז ובין במעיקרא שווה ד'. וכמו"כ גבי גונב ומאכיל דרמ"ג רמ"ג, מדוע לא יכול לתבוע שניהם.
 
נערך לאחרונה:
וצ"ע לאן נעלם המחייב הראשון של הד' ומדוע נדחק הרא"ש לטעמא דחוטא נשכר.
בפשוטו יש לומר, כיון שעיקר התכלית הוא להשלים חסרונו - צוריקשטעלן החפץ, תשלומין מלשון השלמה, לכן אם עכשיו יכול להשיג החפץ בזוז אין מקום לחייבו ד', שגם בזוז הוא משלים חסרונו.

כמו"כ צ"ע מדוע אינו חייב ה' שהרי ישנם ב' מחייבים שונים.
בודאי אין סברא לחייבו ב' פעמים על חפץ אחד, וכמש"כ לעיל שחיוב תשלומין הוא להשלים חסרונו, ואין להשלים חסרונו ב' פעמים.

ואולי הכיון הוא בדקדוק לשון רש"י וכמדומה שהוא לשון הגמ' בב"מ מג, שבכה"ג שתברא או שתיה חשוב שלא גזל כלל בתחילה, דאי' ברש"י בסוגיא - 'וההיא שעתא דתברה ושתייה הוא דקא גזיל לה'.
בודאי גנב בתחילה, שהרי בלא תו"ש חייב על גניבה שבתחילה, וכוונת רש"י בפשיטות הוא שעושה עוד מעשה גניבה\גזילה
 
בפשוטו יש לומר, כיון שעיקר התכלית הוא להשלים חסרונו - צוריקשטעלן החפץ, תשלומין מלשון השלמה, לכן אם עכשיו יכול להשיג החפץ בזוז אין מקום לחייבו ד', שגם בזוז הוא משלים חסרונו.
אכן כל השאלות הראשונות שהוזכרו היה לבסס את היסוד שאתה כתבת וכן אני כתבתי בשורה הראשונה של האשכול, וכל זה נכתב בשביל להקשוץ שהו"ה יהיה במעיקרא שווה זוז ולבסוף ד'. ועי' שוב בהודעה הראשונה.
 
כמדומה שהוא מישך שיכא ליסוד הגר''ח דדין תברה או שתיה אינו גזילה חדשה על הממון אלא הוא העמקת הגזילה והרחבתה, וא'''כ לא שיכא לדון בזה מחמת ההתחלה שהרי כעת נשלם הגזילה של ההתחלה ומושלמת בשווי הד' ואי''ז כב' מחיבים שונים, ואכ''מ בזה.
 
כמדומה שהוא מישך שיכא ליסוד הגר''ח דדין תברה או שתיה אינו גזילה חדשה על הממון אלא הוא העמקת הגזילה והרחבתה,
כמה שידוע על זה הנידון בקצות והנתיבות שציינתי כאן והוא סברת הנתיבות, ואילו הקצות כותב דחיובו הוא מצד מזיק.
 
עיין חידושי ר' דוד פוברסקי דדיק מהרא"ש הנ"ל דבאמת אילולי דינא דחוטא נשכר היה הגזלן נפטר בזה שישלם זוז,
כיון שכשבר את החפץ התחייב בתורת מזיק ומזיק זה השלמת החיסרון וממילא נפטר כי כבר השלים לו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון