תוקף הקנין

[דבר היושר]

בהמשך לאשכולות שפתחתי ביסודי הקניינים אביא כאן קושיא נוספת שתגרור אחריה יסוד נוסף.
קושיא עצומה שנתקשו בה בבי מדרשא דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין.

 

[אחד יחיד]

בהמשך לאשכולות שפתחתי ביסודי הקניינים אביא כאן קושיא נוספת שתגרור אחריה יסוד נוסף.
קושיא עצומה שנתקשו בה בבי מדרשא דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין.

לא זכיתי להבין קושייתו.

 

[מנחם]

לא מובן למה שיפקע, שנצטרך להחילו שוב.

 

[דבר היושר]

לא מובן למה שיפקע, שנצטרך להחילו שוב.

בהתאם לכך שאתה שואל למה יפקע.
יותר נכון לשאול מדוע שנגדיר חפץ באופן מסוים שאיננו רואים בגלל שנעשה בו פעם איזה שהוא מעשה שאיננו מחייב לדונו כיום באופן שכזה.

 

[אחד יחיד]

יותר נכון לשאול מדוע שנגדיר חפץ באופן מסוים שאיננו רואים בגלל שנעשה בו פעם איזה שהוא מעשה שאיננו מחייב לדונו כיום באופן שכזה.

מדוע המעשה הזה אינו מחייב?
אם הדרך להחלת בעלות הוא ע"י קנין, אזי הקנין מחייב לדונו כחפץ אישי של הקונה עד שיבוצע בו מעשה קנין אחר.

 

[גור אריה]

לא מובן למה שיפקע, שנצטרך להחילו שוב.

נפק"מ לחפץ שהוקר, או הושבח, מהיכן כח קנינו בהיוקר שלא היה בשעת חלות הקנין.

 

[דבר היושר]

מדוע המעשה הזה אינו מחייב?
אם הדרך להחלת בעלות הוא ע"י קנין, אזי הקנין מחייב לדונו כחפץ אישי של הקונה עד שיבוצע בו מעשה קנין אחר.

כפי שביארתי למעלה.
שהרי מעשה הקנין מחייב אותנו להתייחס לחפץ בצורה מסוימת, שהנה הרי כפי איך שהחפץ מעמיד את עצמו בצורה הפשוטה, לפי זה הוא חפץ שעומד לשימושי כל מי שרוצה, וכל דכפין ייתי ויקח.
ולמרות שזה מה שהחפץ לכשעצמו מעמיד, נתקן בתורה (או לפניה) שיש מושג כזה 'קנין' והיינו שהאדם יכול להגדיר בתכונות החפץ את בעלותו, שהחפץ יעמוד תחתיו לשרתו כפי איך שירצה.
רוב האופנים של הקנינים [הגבהה, משיכה, מסירה, חצר, יד, חזקה ועוד] עניינם הוא 'הוראת בעלות' שכיון שהאדם נראה כבעלים על הממון, הא גופא נותן לו כוח להמשיך לקיים את בעלותו בהממון כאילו זה נקבע בצורה אמיתית בממון.
ועל זה אני עומד ותמה, שהנה זה ברור ופשוט לכולנו שמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להמשכיות בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין, וממילא עכשו הוא גם לא נראה כבעלים.
התשובה לכך איננה איזה שהיא מציאה גדולה!
זה סך הכל הבנה יותר עמוקה בתורת הקניינים.

 

[אחד יחיד]

כפי שביארתי למעלה.
שהרי מעשה הקנין מחייב אותנו להתייחס לחפץ בצורה מסוימת, שהנה הרי כפי איך שהחפץ מעמיד את עצמו בצורה הפשוטה, לפי זה הוא חפץ שעומד לשימושי כל מי שרוצה, וכל דכפין ייתי ויקח.
ולמרות שזה מה שהחפץ לכשעצמו מעמיד, נתקן בתורה (או לפניה) שיש מושג כזה 'קנין' והיינו שהאדם יכול להגדיר בתכונות החפץ את בעלותו, שהחפץ יעמוד תחתיו לשרתו כפי איך שירצה.
רוב האופנים של הקנינים [הגבהה, משיכה, מסירה, חצר, יד, חזקה ועוד] עניינם הוא 'הוראת בעלות' שכיון שהאדם נראה כבעלים על הממון, הא גופא נותן לו כוח להמשיך לקיים את בעלותו בהממון כאילו זה נקבע בצורה אמיתית בממון.
ועל זה אני עומד ותמה, שהנה זה ברור ופשוט לכולנו שמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להמשכיות בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין, וממילא עכשו הוא גם לא נראה כבעלים.
התשובה לכך איננה איזה שהיא מציאה גדולה!
זה סך הכל הבנה יותר עמוקה בתורת הקניינים.

כל עוד אף אחד אחר לא עשה הוראת בעלות על החפץ, לא פג ממנו תוקף מעשה הקנין.

 

[גור אריה]

כל עוד אף אחד אחר לא עשה הוראת בעלות על החפץ, לא פג ממנו תוקף מעשה הקנין.

אך במה הוא חל על העודף?

 

[אחד יחיד]

אך במה הוא חל על העודף?

העודף ממילא שייך לו - כי זה לא משהו נפרד מהחפץ, אלא למי ששייך החפץ לו שייך השבח.

 

[דבר היושר]

כל עוד אף אחד אחר לא עשה הוראת בעלות על החפץ, לא פג ממנו תוקף מעשה הקנין.

לא דיברתי על כך שתהא הפקעה חיצונית לקנין, שאז דבריך יצדקו, שכל זמן שאין אף סתירה מהותית לבעלותו בהממון אין טעם ושורש לומר שפגה בעלותו.
אני אמרתי שאין קיום למעשה בעצמו יותר ממה שקרה בזמן הקנין בעצמו ולעיל הארכתי מדוע.

 

[גור אריה]

העודף ממילא שייך לו - כי זה לא משהו נפרד מהחפץ, אלא למי ששייך החפץ לו שייך השבח.

תלוי בנדון התכוין לקנות חפץ ונמצא ששויו בהרבה יותר [כגון ספר עתיק ונמצא בו חת"י ששוה הרבה] אם דומה לנתכוין לקנות בדיל ונמצא כסף, או מאחר שכאן התכוין לחפץ זה ולא טעה בחליפיו אין צריך כונה להיוקר.

ובשו"ת שואל ומשיב נחלק עם הגה"ק מקאמארנא במעשה שראובן החליף כסף אצל עכו"ם והעכו"ם נתן לו שטרות מאתיים במקום עשרים [משל מימינו, שם דוגמא אחרת] ראובן היה לו כוונה גמורה לקנות את מה שהעכו"ם העביר לו אך לא הבחין בטעות, ושוב בא לשמעון ומסר לו שטרות אלו בפרעון חוב וכיו"ב, שמעון היה עד לכל הסיפור וטוען שזכה בעודף מדין טעות עכו"ם וראובן אין לו בהם כלום, ונחלקו בהנ"ל.

 

[דבר היושר]

העודף ממילא שייך לו - כי זה לא משהו נפרד מהחפץ, אלא למי ששייך החפץ לו שייך השבח.

ויפה העיר הרב @גור אריה ולא הבנתי תשובת מר לדבריו, דהנה לטעם דבריו עצם זה שאין אף סתירה לבעלות בממון, אין טעם לומר שהבעלות הראשונית שחלה נפקעת, ואם צדקו הדברים הללו, אז הקשה הרב הגור אריה וכי אימתי שהחפץ הושבח מה יועיל לומר שהבעלות הראשונית עדיין מקויימת, הרי עכשו צריך להחיל חלות מעבר למה שחל בזמן הקנין הראשוני.

 

[אחד יחיד]

אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם

זוהי הנחת היסוד של כבודו.
ועל זה אמרתי -

כל עוד אף אחד אחר לא עשה הוראת בעלות על החפץ, לא פג ממנו תוקף מעשה הקנין.

היינו שזה לא המשכיות שהמעשה ממשיך, אלא שכל עוד לא נעשה מעשה אחר - נשאר המעשה בתוקפו.

 

[דבר היושר]

היינו שזה לא המשכיות שהמעשה ממשיך, אלא שכל עוד לא נעשה מעשה אחר - נשאר המעשה בתוקפו.

אם לזה כוונתך - מחילה.
אבל גם על זה עניתי וכדלהלן.

הנה הרי כפי איך שהחפץ מעמיד את עצמו בצורה הפשוטה, לפי זה הוא חפץ שעומד לשימושי כל מי שרוצה, וכל דכפין ייתי ויקח.

אשמח מאוד אם כבודו יקרא את ההודעה הזו בעיון.
ויתן את חוות דעתו המלאה.

 

[אחד יחיד]

ויפה העיר הרב @גור אריה ולא הבנתי תשובת מר לדבריו, דהנה לטעם דבריו עצם זה שאין אף סתירה לבעלות בממון, אין טעם לומר שהבעלות הראשונית שחלה נפקעת, ואם צדקו הדברים הללו, אז הקשה הרב הגור אריה וכי אימתי שהחפץ הושבח מה יועיל לומר שהבעלות הראשונית עדיין מקויימת, הרי עכשו צריך להחיל חלות מעבר למה שחל בזמן הקנין הראשוני.

כבודכם מבדילים בין השבח ובין החפץ.
וחילוק זה אינו נכון, כי בין הדברים שנקנים בחפץ נקנה גם הזכות על השבח.

 

[אחד יחיד]

אבל גם על זה עניתי וכדלהלן.

הנחה זו נכונה רק כל עוד לא בוצעה בחפץ מעשה קנין מעולם.
מהרגע בו בוצעה מעשה הקנין בחפץ שוב אינו מעמיד את עצמו לשימוש כל מי שירצה.

 

[דבר היושר]

כבודכם מבדילים בין השבח ובין החפץ.
וחילוק זה אינו נכון, כי בין הדברים שנקנים בחפץ נקנה גם הזכות על השבח.

בודאי (והרבה יותר מכך דהא איתא ד'מה קנה ראשון משני - כל זכות שתבוא לידו').
אבל אם נאמר כפי מה שכבודו אומר, שענין הבעלות התקבע מצד החלות שנעשה בו באותו הזמן, שכפי שכתב כבודו, אין שום טעם לומר שבעלותו הראשונית תופקע בזמן שאין שום סתירה מהותית לה, לפי זה יש מקום רב לחלק בין הממון שהתחדש מאז אותה הבעלות שחלה אז, לבין השבח שהרי אין כאן בעלות המקויימת בממון ממש, אלא ש'כל זמן שאין לה שום סתירה אז הבעלות והחלות הראשון קיים ועומד', וממילא הקשה עליו הרב @גור אריה שהנה השבח מזקיק 'חלות' מחודש מעבר לאישור שישנה לבעלות הראשונית (כל זמן שהיא לא נסתרה).

 

[אחד יחיד]

בודאי (והרבה יותר מכך דהא איתא ד'מה קנה ראשון משני - כל זכות שתבוא לידו').
אבל אם נאמר כפי מה שכבודו אומר, שענין הבעלות התקבע מצד החלות שנעשה בו באותו הזמן, שכפי שכתב כבודו, אין שום טעם לומר שבעלותו הראשונית תופקע בזמן שאין שום סתירה מהותית לה, לפי זה יש מקום רב לחלק בין הממון שהתחדש מאז אותה הבעלות שחלה אז, לבין השבח שהרי אין כאן בעלות המקויימת בממון ממש, אלא ש'כל זמן שאין לה שום סתירה אז הבעלות והחלות הראשון קיים ועומד', וממילא הקשה עליו הרב @גור אריה שהנה השבח מזקיק 'חלות' מחודש מעבר לאישור שישנה לבעלות הראשונית (כל זמן שהיא לא נסתרה).

ועל זה השבתי שעל השבח לא בעינן חלות נפרדת, כי ב'אישור' שחל במעשה קנין נכלל גם זכות השבח.
דהיינו שכשבאים לדון למי שייך השבח, בודקים למי שייכת הזכות הזאת.
וכיוון שאף אחד לא הפקיע מהקונה את הזכות הזאת, ממילא השבח שייך לו.
ולא בעינן על זה חלות נפרדת.

 

[גור אריה]

ועל זה השבתי שעל השבח לא בעינן חלות נפרדת, כי ב'אישור' שחל במעשה קנין נכלל גם זכות השבח.
דהיינו שכשבאים לדון למי שייך השבח, בודקים למי שייכת הזכות הזאת.
וכיוון שאף אחד לא הפקיע מהקונה את הזכות הזאת, ממילא השבח שייך לו.
ולא בעינן על זה חלות נפרדת.

כב' משוה את השבח כקנין פירות למי שיש לו קה"ג?