ברשותכם, אנסה לסדר את הנידונים שעלו כאן:
נושא א': מה שטען הרב הדרשן, האם מוצדק להוציא מליוני דולרים על כבוד ארון הקודש במקום לתת את הכסף לעניים ונזקקים.
בענין זה הביא הרב עוזי ומגיני את דברי השו"ע ביו"ד סי' רמ"ט שבית הכנסת קודם לצדקה, אבל תרומה ללימוד תורה קודמת לבית הכנסת.
אמנם כפי שכבר העיר בעצמו, מדובר שם על עצם בניית בית הכנסת, ולא על תוספת פאר לבית הכנסת, ואין לנו מקור שזה עדיף מצדקה.
בנוסף, בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף ו' נפסק שאפשר למכור בית הכנסת להספקת תלמידים לתלמוד תורה או לנישואי יתומים.
כך שלכאורה אין כל ספק שתרומה לישיבה או תרומה לאברך כולל - אין שווה ערך לה.
נושא ב': טענת חלק מהכותבים כאן, שההחלטה להשקיע בארון הקודש היא עסק פיננסי שעל ידי זה יגדלו התרומות לישיבה.
ההגיון הכלכלי בכך נכון מאוד וחכם מאוד מאוד,
אך כמדומה שטענה זו צורמת לבעלי רגישות רוחנית נקייה וטהורה, כי ארון קודש וכבוד התורה הם לא "היכי תמצי" לגיוס תרומות.
האמירה הנ"ל בעצם אומרת, שאם היינו יודעים שלא ייכנסו תרומות "המצדיקות" את ההוצאה - לא היינו עושים זאת,
וזה יוצר קצת הרגשה של זיוף כשעוסקים כביכול בהדגשה של "כבוד התורה" בזמן שבשביל התורה לא היינו מוציאים הוצאה זאת בלי הריוח שיצא מכך.
יודגש, כי מסתבר שאין בכך איסור, אבל זה יוצר זילותא במושג של "כבוד התורה", ומערער את הישרות והאמיתות בדברים שאנחנו עושים.
יורשה לי לומר, שבחלק זה צרם לי ביותר הדמיון [על אף ההסתייגות] ל"בגדי הכומר".
נושא ג': הטענה שהתורם לא היה נותן למטרות אחרות.
אכן, חלק מהנידון הוא על מעלת התורם מה נכון בשבילו לעשות, ועל מה הוא יקבל יותר עולם הבא.
בלי להמעיט מחשיבות הארון קודש וכבוד התורה שבתפארתו ויקרו -
כיושבי בית המדרש, אנו צריכים לחזק בליבנו את הכבוד הגדול לכל בחור ישיבה ולכל אברך כולל,
וכבר אמרו חז"ל "הני בבלאי טפשאי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא".
אם היינו בעולם אמיתי וטהור יותר -
היינו צריכים להושיב במזרח
את כל הבחורים המופלגים של הישיבה הקדושה עטרת שלמה,
יחד עם כל האברכים המופלגים של כל הכוללים של עטרת שלמה,
והם הם ה"ארון קודש" הכי הכי מפואר שיש לרש"ב סורוצקין בעולמו!!!!