קושיא שהשמיע מרן רבינו שליט"א
בשיעורו לאלפי חברי יסודי התורה ביום א' לך העעל"ט, על מה שכתב הנימוקי יוסף במסכת ב"ק (דף כ"א:) דלמ"ד אשו משום חציו איתרבאי דהיינו כאלו הבעירו בידו, א"כ איך שרינן להדליק הנרות בע"ש עם חשיכה והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת, הרי הו"ל כאלו הבעירה הוא עצמו בשבת, וכ"ש הוא, דאילו הכא לא נתכוין להבעיר גדיש של חבירו כלל, והכא עיקר כוונתו שתדלוק בשבת, וכתב לתרץ דכי נעיין במילתא לא קשיא לן, שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ, שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל, ולא חשבינן ליה מעשה מכאן ולהבא, דאי חשבינן ליה הו"ל למיפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וכו', וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מער"ש אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסורא עיי"ש .
והקשה מרן רבינו שליט"א, דנודע מש"כ הבית מאיר (אבהע"ז סימן ה) דגבי שבת לא שייך לחייב אמירה לעכו"ם מדין שליחות, דעיקר קפידת התורה גבי שבת הוא על מעשה שבגופו דוקא, דהתורה הקפידה אמנוחת גופו של ישראל דוקא ולא על המלאכה שלא תיעשה עיי"ש, וא"כ מאי הקשה הנימוקי יוסף, היאך שרינן להדליק הנרות בע"ש אי ס"ל אשו משום חציו, דלא קשה מידי, דאפילו אי נימא שכל מה שנעשה בכוחו ובאשו הוא נחשב מעשה שלו, מ"מ אינו בגדר עושה מלאכה בשבת כיון שגופו נח ע"כ קושית רבינו שליט"א.
-----
(ובאמת ראיתי שכבר הק' כן הגרצ"פ פראנק בס' כרם ציון חי"ב עמ' כא (על שיטת החזו"א). והגרע"י מתייחס לזה ביביע אומר ח"ג או"ח סי' כ אות ב וכותב דבאמת הבי"מ ודעימיה יתרצו כך קושיית הב"י, אך נראה דאין בזה כדי לתרץ את הקושיה מדוע הנימו"י לא תירץ כן אליבא דחידושו של הבית מאיר. כמו"כ הקה"י (סי' כא ב"ק) רצה לתרץ בכך עצם קושיית הנימו"י, אך שוב קשה מדוע הנימו"י לא ניחא לי' בהכי).
יש באמתחתי כמה תשובות, והתשובות שנשלחו לרב'ה שליט"א הן בעיקר תשובות בסגנון הפלפול כדרכו בקודש (הבנתי שיתכן ואמורה לצאת איזו חוברת עם כל התשובות). וראיתי כמה יפות, אך אשמח אם יענו הרבנים תשובות בכל סגנון שהוא לאמיתה של תורה.
בשיעורו לאלפי חברי יסודי התורה ביום א' לך העעל"ט, על מה שכתב הנימוקי יוסף במסכת ב"ק (דף כ"א:) דלמ"ד אשו משום חציו איתרבאי דהיינו כאלו הבעירו בידו, א"כ איך שרינן להדליק הנרות בע"ש עם חשיכה והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת, הרי הו"ל כאלו הבעירה הוא עצמו בשבת, וכ"ש הוא, דאילו הכא לא נתכוין להבעיר גדיש של חבירו כלל, והכא עיקר כוונתו שתדלוק בשבת, וכתב לתרץ דכי נעיין במילתא לא קשיא לן, שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ, שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל, ולא חשבינן ליה מעשה מכאן ולהבא, דאי חשבינן ליה הו"ל למיפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וכו', וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מער"ש אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסורא עיי"ש .
והקשה מרן רבינו שליט"א, דנודע מש"כ הבית מאיר (אבהע"ז סימן ה) דגבי שבת לא שייך לחייב אמירה לעכו"ם מדין שליחות, דעיקר קפידת התורה גבי שבת הוא על מעשה שבגופו דוקא, דהתורה הקפידה אמנוחת גופו של ישראל דוקא ולא על המלאכה שלא תיעשה עיי"ש, וא"כ מאי הקשה הנימוקי יוסף, היאך שרינן להדליק הנרות בע"ש אי ס"ל אשו משום חציו, דלא קשה מידי, דאפילו אי נימא שכל מה שנעשה בכוחו ובאשו הוא נחשב מעשה שלו, מ"מ אינו בגדר עושה מלאכה בשבת כיון שגופו נח ע"כ קושית רבינו שליט"א.
-----
(ובאמת ראיתי שכבר הק' כן הגרצ"פ פראנק בס' כרם ציון חי"ב עמ' כא (על שיטת החזו"א). והגרע"י מתייחס לזה ביביע אומר ח"ג או"ח סי' כ אות ב וכותב דבאמת הבי"מ ודעימיה יתרצו כך קושיית הב"י, אך נראה דאין בזה כדי לתרץ את הקושיה מדוע הנימו"י לא תירץ כן אליבא דחידושו של הבית מאיר. כמו"כ הקה"י (סי' כא ב"ק) רצה לתרץ בכך עצם קושיית הנימו"י, אך שוב קשה מדוע הנימו"י לא ניחא לי' בהכי).
יש באמתחתי כמה תשובות, והתשובות שנשלחו לרב'ה שליט"א הן בעיקר תשובות בסגנון הפלפול כדרכו בקודש (הבנתי שיתכן ואמורה לצאת איזו חוברת עם כל התשובות). וראיתי כמה יפות, אך אשמח אם יענו הרבנים תשובות בכל סגנון שהוא לאמיתה של תורה.