א. מדוע משמיטה המשנה חיוב שבועה של עד אחד ולכאו' היה צריך לשנותו בהדי שבועת מודב"ק ושבועת השומרים במסכת שבועות
ב. מדוע משמיטה המשנה חיוב פשיעה בש"ח, ובזה הדבר מפליא עד למאד וכדלהלן:
משנה שבועות מט. וב"מ צג. "ש"ח נשבע על הכל והשואל משלם את הכל וכו' " וכבר עמדו התוס' (ב"מ צד:) דלא כתב חיוב פשיעה משום דשווה בכולהו,
משנה שבועות מב: וב"מ נו. "עבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ש"ח אינו נשבע נושא שכר אינו משלם" וכבר כתבו התוס' (שבועות שם) דהוא הדין פטור בפשיעה וכיון דקרא בש"ח מיירי בשבועה אמר שבועה, והרמב"ם פסק שחייב בפשיעה וכתבו הנו"כ שדייק לש' המשנה,
משנה ב"מ צד. "מתנה ש"ח ליהות פטור מהשבועה והשואל מלשלם" וכבר דייק ההגהות אשר"י דמהא דלא כתב דמתנה ליהות פטור מן הפשיעה דאין יכול להתנות כן אלא על גניבה ואבידה אך אין יכול על פשיעה, ובשטמ"ק כתב דהוא אגב המשנה דש"ח נשבע על הכל.
משנה שבועות מט "אמר לש"ח היכן שורי וכו' " ואין מוזכר כלל אופן של שינה מחיוב לפטור משום שפשע, ואין לומר דכבר נקט מקרה אחר [שאכלו לפיקדון] דבמשנה שם לא חסכו מדוגמאות, ובזה לא ראיתי אף אחד שעמד על כך.
והנה בכל מקום לגופו דברי הראשונים מתקבלים על הלב אך בכללות הדברים הדברים מוקשים עד למאד בפרט שבשום דוכתא לא מוזכר במשנה חיוב פשיעה, ונראים הדברים שרבי כיוון לכך שלא יהיה מוזכר כלל חיוב פשיעה, וצ"ע
ב. מדוע משמיטה המשנה חיוב פשיעה בש"ח, ובזה הדבר מפליא עד למאד וכדלהלן:
משנה שבועות מט. וב"מ צג. "ש"ח נשבע על הכל והשואל משלם את הכל וכו' " וכבר עמדו התוס' (ב"מ צד:) דלא כתב חיוב פשיעה משום דשווה בכולהו,
משנה שבועות מב: וב"מ נו. "עבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ש"ח אינו נשבע נושא שכר אינו משלם" וכבר כתבו התוס' (שבועות שם) דהוא הדין פטור בפשיעה וכיון דקרא בש"ח מיירי בשבועה אמר שבועה, והרמב"ם פסק שחייב בפשיעה וכתבו הנו"כ שדייק לש' המשנה,
משנה ב"מ צד. "מתנה ש"ח ליהות פטור מהשבועה והשואל מלשלם" וכבר דייק ההגהות אשר"י דמהא דלא כתב דמתנה ליהות פטור מן הפשיעה דאין יכול להתנות כן אלא על גניבה ואבידה אך אין יכול על פשיעה, ובשטמ"ק כתב דהוא אגב המשנה דש"ח נשבע על הכל.
משנה שבועות מט "אמר לש"ח היכן שורי וכו' " ואין מוזכר כלל אופן של שינה מחיוב לפטור משום שפשע, ואין לומר דכבר נקט מקרה אחר [שאכלו לפיקדון] דבמשנה שם לא חסכו מדוגמאות, ובזה לא ראיתי אף אחד שעמד על כך.
והנה בכל מקום לגופו דברי הראשונים מתקבלים על הלב אך בכללות הדברים הדברים מוקשים עד למאד בפרט שבשום דוכתא לא מוזכר במשנה חיוב פשיעה, ונראים הדברים שרבי כיוון לכך שלא יהיה מוזכר כלל חיוב פשיעה, וצ"ע