תנאי בהפרת נדרים (1 צופה)

[מרכז]

תנאי בהפרת נדרים
הגמ' בנדרים עב: אומרת שאין הבעל יכול לעשות הפרת נדרים ע"י שליח, משום שכתוב בפס' "אישה יקימנו" והוי גזה"כ שא"א לו להפר אלא בעצמו.
ומ"מ, כתב המנ"ח, דאפשר לעשות תנאי בהפרת הנדר, היינו שהנדר יבוטל בתנאי שכך וכך. ולמרות שלמדה הגמ' בכתובות עד. מתנאי ב"ג וב"ר שאין תנאי אלא במה שאפשר לעשותו ע"י שליח כמו שם, כותב המנ"ח דהכא שאני היות וההפרה היא בדיבור לכן על אף שאין בה שליחות אין בה תנאי. וצריך ביאור בדבר, מה אכפת לן שהוי בדיבור.
יש מהלך של הפנ"י בכתובות נו וגיטין עה שהיות וזה בדבור ממילא יכול לעשות בזה תנאי משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. אך במנ"ח לא נראה שזה הפשט, שהרי סתם דבריו ומשמע שלמד שכל מלתא דהוי בדבור לא חל בה באופן בסיסי ההשואה לתנאי ב"ג וב"ר, אלא שם יש תנאי אף אם ליתא בשליחות.
לכן נראה לי לבאר את דברי המנ"ח ע"פ יסודו של הגר"ח. התוס' שם כתבו דלכאורה לא ברור מדוע למדנו מב"ג וב"ר עניין זה שאין תנאי חל אלא בדבר שיש בו שליחות, שהרי - מקשים התוס', לכאורה למדנו משם רק הגבלות בתנאים שיש להם טעם. ומבארים התוס' שגם בזה יש טעם, שדווקא דבר שהוא כ"כ בידו עד שיכול למנות אליו שליח, הוא זה שיהיה מספיק בידו כדי להגבילו בתנאי.
וביאר הגר"ח בדבריהם, דכוונת הדברים היא שיש מעשים שהגדירה התורה שהם בעצמם - בעצם ההתקיימות שלהם, יחילו חלות. ויש מעשים - שנתנה אותם התורה רק ככלי ביד האדם להחיל חלות על ידם, אך הוא זה שמחיל את החלות ע"י המעשה, ולא שקיום המעשה עצמו גורם לחלות. ממילא, ביאר הגר"ח - דדבר שלא ניתן לעשותו ע"י שליח, סבת הדבר היא שהמעשה הוא זה שמחיל את החלות, וממילא אם יקיימו השליח - הריהו ייזקף אליו ולא למשלחו. אך דווקא במעשה שיש לאדם אפשרות לעשותו גם ע"י שליח - חזינן שמדובר במעשה כזה שהוא רק אמצעי ביד האדם לייצר את החלות בעצמו, וא"כ הוא הבעלים על החלות ומכח זה יכול למנות שליח שיעשה את המעשה אך החלות תזקף אליו. מעתה, דווקא במעשה כזה, היות והוא הבעלים על החלות שלו, הריהי בידו להגבילה ע"י תנאי, שאף כאשר המעשה יתקיים לא תחול החלות אא"כ כך וכך.
בענייון הפרת הנדר, אומר הרא"ש בנדרים שיש גזה"כ שדווקא הבעל הוא זה שישמע את הנדר כדי להפר אותו, ואם שמע מאדם אחר שאשתו נדרה לא יכול להפר.
מעתה, נראה בכוונת המנ"ח שבא לו' - שהיה מקום להבין, שמה שא"א להפרת הנדרים ע"י שליח, הוא מפני שמדובר בחלות שחלה ע"י המעשה עצמו ואינה בבעלות האדם, ואז גם תנאי לא היה ניתן לעשות עליה. אך מגדיר המנ"ח, שאם אנו רואים שעניין ההפרה מתקיים בדיבור - אין פה בכלל מעשה, ולכן לא שייך לו' שהמעשה עצמו הוא זה שמחיל את החלות, דיבור זה דבר שמיוחס באופן מלא לאדם ובא ממנו - ואם עי"ז הוא מחיל את ההפרה הרי שמדובר בחלות שהוא הבעלים להחילה. א"כ, מדוע א"א לעשות את ההפרה ע"י שליח - מפני שכדברי הרא"ש לגבי שמיעת הבעל, הגזה"כ לימדה שמדובר בחלות כזו שעל הבעל להחיל בעצמו דווקא באופן ישיר, הוא זה שצריך לשמוע וממילא גם הוא זה שצריך להפר בדווקא. אך היות ומ"מ מדובר בחלות שהוא הבעלים עליה, א"כ אע"פ שאין הדבר בשליחות, הריהו בר התנאה.