כללי תנאי: א. תנאי קודם למעשה. (ב"מ צד. גיטין עה.) ב. תנאי שאפשר לקיימו. (ב"מ צד. גיטין פד.). ג. הן קודם ללאו (גיטין עה:). ד. תנאי ומעשה בדבר אחד (גיטין עה וע"ש בתוס' בע"ב ד"ה דתנאי, ובסוכה מא: תד"ה הילך. וע' רמב"ם אישות ו, ב.)
מילתא אחריתי: בשו"ת הרא"ש (כלל לה סי' ט) כתב דענין תנאי היינו דבר נפרד שתלה בו את החלות, ולא שלא עשה החלות אלא על צד זה. [ומוכח ממה שצריך פס' - כמבואר בכתובות עד. כל תנאי מהיכי ילפי', ומפורש בתוס' כתובות נו. ד"ה הכי דבלא קרא היינו אומרים דתנאי בטל ומעשה קיים.] ומבואר בחי' הגר"ש שקאפ (ליקוטים סי' ב). וע"ע שער"י (ז, יח ד"ה ונראה; ב, ט ד"ה וכן; ז, ח ד"ה אמנם). והחזו"א (אה"ע סי' נ סק"ו) כתב דהרשב"א חולק על הרא"ש בזה. [ע' רשב"א גיטין עה: ד"ה אתקין שהקשה מדוע כשלא נעשה התנאי כהלכתו לא מתבטל המעשה בגללל שגילה דעתו שבכה"ג אינו רוצה בחלות. וע"ש בהע' 382 במוסד הר"ק].
אם צריך תנאי כפול בממון: בתוס' (קידושין מט: ד"ה דברים) הביאו דעת רשב"ם דבממון א"צ תנאי כפול[1], וכ' ע"ז "ולא נהירא". והרמב"ם (בהל' אישות ו, יד) הביא כן בשם מקצת גאונים וכתב דאין ראוי לסמוך ע"ז. ודעת הראב"ד (שם ובהל' זכייה ומתנה פ"ג ה"ח) דא"צ תנאי כפול בממון, וכן הביא המ"מ (באישות) בשם הרי"ף והרמב"ן והרשב"א.
ובטעם החילוק ע' ראב"ד (בהל' זכייה) דבממון מתכוין באמת לתנאי, ובגיטין וקידושין אינו אלא כמפליג בדברים, ע"ש. וע' מ"מ (בהל' אישות ו, יד) דבאמת קי"ל דא"צ תנאי כפול, אלא דבגיטין וקידושין תיקן שמואל שיכפלו שמא יבואו ב"ד דס"ל כר"מ ויתירוה בלא קיום התנאי. [וע' להלן דעות הראשונים בזה.] וע' בס' דבר שמואל בקידושין מט: שהביא בשם הגר"ח שמואלביץ דבממון א"צ ילפותא מבני גד ובני ראובן.
ובחי' הרמב"ן (ב"ב קכו:) הובאה דעה הפוכה שרק בממון צריך לכפול ולא באיסורין.
אם הוי ברירה: שיטת הרמב"ן והריטב"א (בגיטין כה:) דבתנאי לעולם אין חשש ברירה. ושיטת רש"י ותוס' (שם) שרק אם יש בדעתו וביכולתו לקיימו אין חשש.
אם קי"ל כר"מ דמצריך תנאי כפול וכו': דעת הרמב"ם (בריש פ"ו מהל' אישות) דקי"ל כר"מ. וכ"ד תוס' (גיטין עה. ד"ה לאפוקי), וכ"ד הרא"ש (גיטין פ"ו סי' ט). ודעת הרי"ף לפי המ"מ (אישות פ"ו הי"ד) דלא קי"ל כר"מ, ורק בגיטין וקידושין תקנו לעשות תנאי כפול (וכנ"ל). וכ"כ הרמב"ן הרשב"א הריטב"א[2] והר"ן (בגיטין עה:) וכ"כ הר"ן גם בנדרים יא: והריטב"א כתב כן גם בקידושין נ. וע' מש"כ בהע' לעיל בשם רשב"ם בב"ב קלז:
אם באומר מעכשו או ע"מ צריך תנאי כפול: הרמב"ם (אישות ו, יז) כ' דא"צ בזה תנאי כפול והן קודם ללאו. והמ"מ הביא דהתוס' חולקים, והרמב"ן והרשב"א מסופקים בזה. וע' רשב"א גיטין עה. וע' אה"ע לח, ג.
מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי (כתובות עד.): ביאור הטעם – בתוס' בכתובות עד. ד"ה תנאי, ומבואר בשער"י (ש"ז פ"ז), ובקובץ הערות (סי' עו) שיכול למנות שליח רק אם נעשה החלות ע"י האדם, ואז יכול לעשות תנאי. וע' רמב"ן (ב"ב קכו:) דבתנאי שבינו לבין עצמו יכול לעשות אף שאינו בר שליחות, ודלא כתוס' (נזיר יא. ד"ה דהוי). ובתוס' הר"ש משנץ (בכתובות נו. ד"ה הרי) כתב שדוקא במעשה הנעשה בידים אמרינן מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, אבל דבר שחל בדיבור בעלמא אף בליתא בשליחות איתא בתנאי.
ביטול תנאי: ע' כתובות עג. "אחולי אחליה לתנאיה." וע' תוס' שם (סוף ד"ה לא תימא) דרק בדבר שדעתו כן מעיקרא, אבל בעלמא א"א לבטל תנאי אחר החלות. וכן דעת הר"ן שם (כתובות לג: מדפי הרי"ף), וכן ביאר הר"ן את דברי הרמב"ם (אישות ז, כג) שכתב שאפשר לבטל התנאי. וע' רשב"א שם דאין כוונת הגמ' שם כלל לביטול התנאי דא"א. אמנם בשו"ת הרא"ש (כלל לה סי' ט) למד מהגמ' הנ"ל שאפשר לבטל תנאי מדין אתי דיבור ומבטל דיבור, כיון שתנאי מילתא אחריתי. [ובחי' הגר"ח סטנסיל (עמ' צו) תלה במחלוקת רמב"ם וראב"ד.]
ומה שהראשונים הנ"ל כתבו שא"א לבטל - אין ראיה מזה שהם חולקים על היסוד דתנאי מילתא אחריתי, די"ל דאף שתנאי מילתא אחריתי מ"מ א"א לבטל אחר שהחלות חלה עם התנאי דהוי כמו דיבור שבא לבטל אחר שכבר חל.
מדוע תנאי שלא נתקיימו בו דיני תנאים גרע מאומדנא: הראשונים הקשו מדוע חל החלות במקרה שנעשה תנאי שלא כהלכתו ולא נתקיים התנאי, דאף שאין דין תנאי מ"מ הרי גילה דעתו דבכה"ג אינו מעוניין שיחול, ומצאנו בכמה מקומות שאם יש אומדנא שאין דעתו שיחול לא חל. וע' תוס' (קידושין מט:) שהביאו בשם רשב"ם שאומדנא מהני רק בממון ובזה באמת א"צ תנאי כפול [וע"ש שתמהו ע"ז]. וכ"כ הרשב"א (קידושין נ.) בשם הראב"ד. והרשב"א עצמו תירץ דאם התנה ולא כפל גילה בדעתו שאינו מקפיד בקיום התנאי. (וע"ע רשב"א גיטין עה: ד"ה אתקין). והריטב"א (קידושין נ.) כתב דמוכח מהסוגיות שסוברות שמהני אומדנא שלא קי"ל כר"מ וא"צ תנאי כפול. ובעה"מ (בביצה י. מדפי הרי"ף) כתב "שזה שגילה בו דעתו יש לומר אם היה מוציאו בשפתיו היה מוציאו כהלכה, וזה הוציאו בשפתיו ולא הוציאו כהלכה כמו שאנו למדים מתנאי ב"ג וב"ר אין תנאו כלום והמעשה מקויים והתנאי בטל." ונראה שכוונתו שאם יש אומדנא ולא אמר אמרינן דמסתמא כוונתו לתנאי כפול, משא"כ אם אמר תנאי שאינו כפול אין שייך לומר שמסתמא כוונתו לתנאי כפול. [ובקוב"ש (ב"ב אות תלז) כתב בשם בעה"מ שאם התנה יש גזה"כ שצריך דיני תנאים, וצ"ע היכן מצא כן בדברי בעה"מ, ולכאורה גם במ"מ שהביא לא משמע כן, וצ"ע. והתוס' (בקידושין ו: ומט: ובכתובות צז. ד"ה זבין) כתבו שאומדנא דמוכח עדיף מתנאי שאינו כפול. ואולי ס"ל כהרשב"א הנ"ל וצל"ע.
תנאי במצוות: בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' צ) כתב דמהני תנאי במצוות אף במצוות שא"א לעשותם ע"י שליח משום דשם מצוה בעלמא אפשר ע"י שליח.[3] ובעונג יו"ט (או"ח ג) כתב דא"א לעשות תנאי במצוות שבגופו, ותמה על הב"י שכתב (בסי' תפט) שאפשר לעשות תנאי במצות ספירת העומר, ועל החוות יאיר (קפו) שכתב שאפשר לעשות תנאי בתקיעת שופר. וע' רעק"א (בשו"ע או"ח סו"ס מו) שכתב שאפשר לקרוא קריאת שמע בתנאי.[4] וכן מבואר ברשב"א (ברכות כא ד"ה הא, הובא בב"י או"ח קז ובפוסקים שם) שיכול להתנות על תפילה שאם אינו חייב תהיה נדבה. [וכעי"ז במ"ב קכד ס"ק יט.] וכן בשו"ע (או"ח לד, ב) מבואר דאפשר להתנות על תפילין. [וכ"ה באבני נזר (או"ח שפא, ה) גבי אפיקומן. וע"ע מנחת שלמה (קמא פ ענף ב, ד) והליכות שלמה (תפילה ז, יב).]
[1] ע' רשב"ם (ב"ב קלז: ד"ה ואם לאו). אמנם לכאורה משמע מדבריו שם דאף בשאר דברים א"צ לכפול אלא דבגיטין וקידושין מחמרינן כר"מ, כמו שהעיר הרש"ש בקידושין (מט:). וכ"כ הרמב"ן והר"ן בב"ב קלז. וע' פנ"י בקידושין מט: שביאר קו' התוס'.
[2] בריטב"א מוסד הרב קוק זה נקרא חי' ר' קרשקש, ושם זה בדף עה: ובחי' מכת"י שם זה בגיטין מה:
[3] לולא דברי החת"ס הייתי אומר ביאור אחר לזה שמועיל תנאי במצוות שבגופו אף שליתא בשליח, שבמצוות א"צ להלכות תנאי דמועיל התנאי אף לולא הילפותא מתנאי דבני גד וב"ר, משום שבכל חלות א"א לעשות חלות על צד (כיון שצריך קביעה ולא סגי ברצון כמש"כ בערך דעת), ולכן חייב לעשות החלות על כל צד ולהוסיף חלות דתנאי (כמו שכתב הרא"ש דתנאי מילתא אחריתי), אבל במצוות שלא נצרך אלא כוונה ואינו עשיית חלות אפשר לעשות כוונה על צד.
[4] ותמיהני על הבה"ל (בסו"ס מו) שלא הזכיר האפשרות של תנאי.
מילתא אחריתי: בשו"ת הרא"ש (כלל לה סי' ט) כתב דענין תנאי היינו דבר נפרד שתלה בו את החלות, ולא שלא עשה החלות אלא על צד זה. [ומוכח ממה שצריך פס' - כמבואר בכתובות עד. כל תנאי מהיכי ילפי', ומפורש בתוס' כתובות נו. ד"ה הכי דבלא קרא היינו אומרים דתנאי בטל ומעשה קיים.] ומבואר בחי' הגר"ש שקאפ (ליקוטים סי' ב). וע"ע שער"י (ז, יח ד"ה ונראה; ב, ט ד"ה וכן; ז, ח ד"ה אמנם). והחזו"א (אה"ע סי' נ סק"ו) כתב דהרשב"א חולק על הרא"ש בזה. [ע' רשב"א גיטין עה: ד"ה אתקין שהקשה מדוע כשלא נעשה התנאי כהלכתו לא מתבטל המעשה בגללל שגילה דעתו שבכה"ג אינו רוצה בחלות. וע"ש בהע' 382 במוסד הר"ק].
אם צריך תנאי כפול בממון: בתוס' (קידושין מט: ד"ה דברים) הביאו דעת רשב"ם דבממון א"צ תנאי כפול[1], וכ' ע"ז "ולא נהירא". והרמב"ם (בהל' אישות ו, יד) הביא כן בשם מקצת גאונים וכתב דאין ראוי לסמוך ע"ז. ודעת הראב"ד (שם ובהל' זכייה ומתנה פ"ג ה"ח) דא"צ תנאי כפול בממון, וכן הביא המ"מ (באישות) בשם הרי"ף והרמב"ן והרשב"א.
ובטעם החילוק ע' ראב"ד (בהל' זכייה) דבממון מתכוין באמת לתנאי, ובגיטין וקידושין אינו אלא כמפליג בדברים, ע"ש. וע' מ"מ (בהל' אישות ו, יד) דבאמת קי"ל דא"צ תנאי כפול, אלא דבגיטין וקידושין תיקן שמואל שיכפלו שמא יבואו ב"ד דס"ל כר"מ ויתירוה בלא קיום התנאי. [וע' להלן דעות הראשונים בזה.] וע' בס' דבר שמואל בקידושין מט: שהביא בשם הגר"ח שמואלביץ דבממון א"צ ילפותא מבני גד ובני ראובן.
ובחי' הרמב"ן (ב"ב קכו:) הובאה דעה הפוכה שרק בממון צריך לכפול ולא באיסורין.
אם הוי ברירה: שיטת הרמב"ן והריטב"א (בגיטין כה:) דבתנאי לעולם אין חשש ברירה. ושיטת רש"י ותוס' (שם) שרק אם יש בדעתו וביכולתו לקיימו אין חשש.
אם קי"ל כר"מ דמצריך תנאי כפול וכו': דעת הרמב"ם (בריש פ"ו מהל' אישות) דקי"ל כר"מ. וכ"ד תוס' (גיטין עה. ד"ה לאפוקי), וכ"ד הרא"ש (גיטין פ"ו סי' ט). ודעת הרי"ף לפי המ"מ (אישות פ"ו הי"ד) דלא קי"ל כר"מ, ורק בגיטין וקידושין תקנו לעשות תנאי כפול (וכנ"ל). וכ"כ הרמב"ן הרשב"א הריטב"א[2] והר"ן (בגיטין עה:) וכ"כ הר"ן גם בנדרים יא: והריטב"א כתב כן גם בקידושין נ. וע' מש"כ בהע' לעיל בשם רשב"ם בב"ב קלז:
אם באומר מעכשו או ע"מ צריך תנאי כפול: הרמב"ם (אישות ו, יז) כ' דא"צ בזה תנאי כפול והן קודם ללאו. והמ"מ הביא דהתוס' חולקים, והרמב"ן והרשב"א מסופקים בזה. וע' רשב"א גיטין עה. וע' אה"ע לח, ג.
מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי (כתובות עד.): ביאור הטעם – בתוס' בכתובות עד. ד"ה תנאי, ומבואר בשער"י (ש"ז פ"ז), ובקובץ הערות (סי' עו) שיכול למנות שליח רק אם נעשה החלות ע"י האדם, ואז יכול לעשות תנאי. וע' רמב"ן (ב"ב קכו:) דבתנאי שבינו לבין עצמו יכול לעשות אף שאינו בר שליחות, ודלא כתוס' (נזיר יא. ד"ה דהוי). ובתוס' הר"ש משנץ (בכתובות נו. ד"ה הרי) כתב שדוקא במעשה הנעשה בידים אמרינן מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, אבל דבר שחל בדיבור בעלמא אף בליתא בשליחות איתא בתנאי.
ביטול תנאי: ע' כתובות עג. "אחולי אחליה לתנאיה." וע' תוס' שם (סוף ד"ה לא תימא) דרק בדבר שדעתו כן מעיקרא, אבל בעלמא א"א לבטל תנאי אחר החלות. וכן דעת הר"ן שם (כתובות לג: מדפי הרי"ף), וכן ביאר הר"ן את דברי הרמב"ם (אישות ז, כג) שכתב שאפשר לבטל התנאי. וע' רשב"א שם דאין כוונת הגמ' שם כלל לביטול התנאי דא"א. אמנם בשו"ת הרא"ש (כלל לה סי' ט) למד מהגמ' הנ"ל שאפשר לבטל תנאי מדין אתי דיבור ומבטל דיבור, כיון שתנאי מילתא אחריתי. [ובחי' הגר"ח סטנסיל (עמ' צו) תלה במחלוקת רמב"ם וראב"ד.]
ומה שהראשונים הנ"ל כתבו שא"א לבטל - אין ראיה מזה שהם חולקים על היסוד דתנאי מילתא אחריתי, די"ל דאף שתנאי מילתא אחריתי מ"מ א"א לבטל אחר שהחלות חלה עם התנאי דהוי כמו דיבור שבא לבטל אחר שכבר חל.
מדוע תנאי שלא נתקיימו בו דיני תנאים גרע מאומדנא: הראשונים הקשו מדוע חל החלות במקרה שנעשה תנאי שלא כהלכתו ולא נתקיים התנאי, דאף שאין דין תנאי מ"מ הרי גילה דעתו דבכה"ג אינו מעוניין שיחול, ומצאנו בכמה מקומות שאם יש אומדנא שאין דעתו שיחול לא חל. וע' תוס' (קידושין מט:) שהביאו בשם רשב"ם שאומדנא מהני רק בממון ובזה באמת א"צ תנאי כפול [וע"ש שתמהו ע"ז]. וכ"כ הרשב"א (קידושין נ.) בשם הראב"ד. והרשב"א עצמו תירץ דאם התנה ולא כפל גילה בדעתו שאינו מקפיד בקיום התנאי. (וע"ע רשב"א גיטין עה: ד"ה אתקין). והריטב"א (קידושין נ.) כתב דמוכח מהסוגיות שסוברות שמהני אומדנא שלא קי"ל כר"מ וא"צ תנאי כפול. ובעה"מ (בביצה י. מדפי הרי"ף) כתב "שזה שגילה בו דעתו יש לומר אם היה מוציאו בשפתיו היה מוציאו כהלכה, וזה הוציאו בשפתיו ולא הוציאו כהלכה כמו שאנו למדים מתנאי ב"ג וב"ר אין תנאו כלום והמעשה מקויים והתנאי בטל." ונראה שכוונתו שאם יש אומדנא ולא אמר אמרינן דמסתמא כוונתו לתנאי כפול, משא"כ אם אמר תנאי שאינו כפול אין שייך לומר שמסתמא כוונתו לתנאי כפול. [ובקוב"ש (ב"ב אות תלז) כתב בשם בעה"מ שאם התנה יש גזה"כ שצריך דיני תנאים, וצ"ע היכן מצא כן בדברי בעה"מ, ולכאורה גם במ"מ שהביא לא משמע כן, וצ"ע. והתוס' (בקידושין ו: ומט: ובכתובות צז. ד"ה זבין) כתבו שאומדנא דמוכח עדיף מתנאי שאינו כפול. ואולי ס"ל כהרשב"א הנ"ל וצל"ע.
תנאי במצוות: בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' צ) כתב דמהני תנאי במצוות אף במצוות שא"א לעשותם ע"י שליח משום דשם מצוה בעלמא אפשר ע"י שליח.[3] ובעונג יו"ט (או"ח ג) כתב דא"א לעשות תנאי במצוות שבגופו, ותמה על הב"י שכתב (בסי' תפט) שאפשר לעשות תנאי במצות ספירת העומר, ועל החוות יאיר (קפו) שכתב שאפשר לעשות תנאי בתקיעת שופר. וע' רעק"א (בשו"ע או"ח סו"ס מו) שכתב שאפשר לקרוא קריאת שמע בתנאי.[4] וכן מבואר ברשב"א (ברכות כא ד"ה הא, הובא בב"י או"ח קז ובפוסקים שם) שיכול להתנות על תפילה שאם אינו חייב תהיה נדבה. [וכעי"ז במ"ב קכד ס"ק יט.] וכן בשו"ע (או"ח לד, ב) מבואר דאפשר להתנות על תפילין. [וכ"ה באבני נזר (או"ח שפא, ה) גבי אפיקומן. וע"ע מנחת שלמה (קמא פ ענף ב, ד) והליכות שלמה (תפילה ז, יב).]
[1] ע' רשב"ם (ב"ב קלז: ד"ה ואם לאו). אמנם לכאורה משמע מדבריו שם דאף בשאר דברים א"צ לכפול אלא דבגיטין וקידושין מחמרינן כר"מ, כמו שהעיר הרש"ש בקידושין (מט:). וכ"כ הרמב"ן והר"ן בב"ב קלז. וע' פנ"י בקידושין מט: שביאר קו' התוס'.
[2] בריטב"א מוסד הרב קוק זה נקרא חי' ר' קרשקש, ושם זה בדף עה: ובחי' מכת"י שם זה בגיטין מה:
[3] לולא דברי החת"ס הייתי אומר ביאור אחר לזה שמועיל תנאי במצוות שבגופו אף שליתא בשליח, שבמצוות א"צ להלכות תנאי דמועיל התנאי אף לולא הילפותא מתנאי דבני גד וב"ר, משום שבכל חלות א"א לעשות חלות על צד (כיון שצריך קביעה ולא סגי ברצון כמש"כ בערך דעת), ולכן חייב לעשות החלות על כל צד ולהוסיף חלות דתנאי (כמו שכתב הרא"ש דתנאי מילתא אחריתי), אבל במצוות שלא נצרך אלא כוונה ואינו עשיית חלות אפשר לעשות כוונה על צד.
[4] ותמיהני על הבה"ל (בסו"ס מו) שלא הזכיר האפשרות של תנאי.