באשכול אחר הובא שהגר"י זילברשטיין הסתפק האם להתחיל לומר תהילים, שכן התפילה בעת צרה מדאורייתא, או שמא להתחיל להתפלל מעריב (אולי מדין תדיר קודם), ולבסוף הכריע להתחיל להתפלל. ואכן באמצע שמו"ע נשמעה אזעקה שהרעידה הלבבות, ופיצוצים עזים שבאו לפשט עקמומיות שבלב.
לא כ"כ הבנתי, וכי תפילה שתקנו חז"ל אינה מדאורייתא בעת צרה?
לא כ"כ הבנתי, וכי תפילה שתקנו חז"ל אינה מדאורייתא בעת צרה?