בגמ' סוכה (מג.) מבואר הטעם שלא נוטלים את הלולב ביו"ט שחל בשבת, מחשש שמא יעבירו ד"א ברה"ר וכידוע, וע"ז אומרת הגמ' "והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה". וידועה בזה פלוגתת האחרונים גבי תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת, אם חכמים עקרו את עצם מציאות המצווה (עיי' קבא דקשייתא צ"ט) או דלמא רק אמרו שלא לתקוע, אך אם עבר ותקע קיים המצוה, כפי שנקט הגרעק"א במערכה ח', ומה"ט נקט שיש דין חינוך אף בכה"ג. (ועיי' בדברי רבינו הגרי"ע זצ"ל בציונים לתורה כלל ל"ז שהביא ראיה מוחצת מן הירושלמי ריש ברכות נגד דברי הגרעק"א הללו).
ובתר"י ריש ברכות מבואר דבק"ש אחר חצות הגדר הוא שביטלו את המצווה ממש (וכ"ה יותר להדיא בירו' הנ"ל שהביא הגרי"ע), ודימו זאת לנטילת לולב בשבת.
וא"כ יל"ע טובא אליבא דהגרעק"א מהו החילוק בין תקנתא דלולב לתקנתא דשופר, ומדוע בלולב אין הגדר כבשופר דהמצוה קיימת ורק אמרו שלא לעשותה. (אא"כ נימא דפליג הרעק"א ע"ד התר"י הנ"ל).
ואפשר לו' בדרך מחודשת, דאכן אף בלולב גדר התקנה זהה לגדרה בשופר, דבתרוויהו אמרו רבנן לא לעשות את המעשה, אלא דזה גופא מייצר את החילוק. והיינו דבשופר, המצווה לרוה"ר היא בשמיעת הקול, והתקיעה היא רק הית"מ, וכמבואר ברמב"ם פ"א ה"ג שופר דמה"ט יוצאים יד"ח בשופר הגזול דקול אין בו דין גזל. וממילא בשופר מוגדר דבמה שתקינו חז"ל שלא לתקוע, תקנתם נוגעת רק להית"מ ולא לעצם מעשה המצווה, וממילא בדיעבד אם תקע (ושמע) קיים בכך מצוה (ואמנם הגרעק"א לא נקט סברא זו, אך אפשר דכל מה שאמר את דבריו הוא בהנתן וקיים הך טעמא). משא"כ גבי לולב, דעצם מעשה המצווה הוא בנטילת הלולב, וע"ז גופא אמרו חז"ל שלא לעשות, וממילא א"א לו' שאם פעל את מעשה המצווה נגד רצון חכמים מקוימת בכך מצוותו, דהא בגוף עשייה זו עובר על רצונו ית'.
ובתר"י ריש ברכות מבואר דבק"ש אחר חצות הגדר הוא שביטלו את המצווה ממש (וכ"ה יותר להדיא בירו' הנ"ל שהביא הגרי"ע), ודימו זאת לנטילת לולב בשבת.
וא"כ יל"ע טובא אליבא דהגרעק"א מהו החילוק בין תקנתא דלולב לתקנתא דשופר, ומדוע בלולב אין הגדר כבשופר דהמצוה קיימת ורק אמרו שלא לעשותה. (אא"כ נימא דפליג הרעק"א ע"ד התר"י הנ"ל).
ואפשר לו' בדרך מחודשת, דאכן אף בלולב גדר התקנה זהה לגדרה בשופר, דבתרוויהו אמרו רבנן לא לעשות את המעשה, אלא דזה גופא מייצר את החילוק. והיינו דבשופר, המצווה לרוה"ר היא בשמיעת הקול, והתקיעה היא רק הית"מ, וכמבואר ברמב"ם פ"א ה"ג שופר דמה"ט יוצאים יד"ח בשופר הגזול דקול אין בו דין גזל. וממילא בשופר מוגדר דבמה שתקינו חז"ל שלא לתקוע, תקנתם נוגעת רק להית"מ ולא לעצם מעשה המצווה, וממילא בדיעבד אם תקע (ושמע) קיים בכך מצוה (ואמנם הגרעק"א לא נקט סברא זו, אך אפשר דכל מה שאמר את דבריו הוא בהנתן וקיים הך טעמא). משא"כ גבי לולב, דעצם מעשה המצווה הוא בנטילת הלולב, וע"ז גופא אמרו חז"ל שלא לעשות, וממילא א"א לו' שאם פעל את מעשה המצווה נגד רצון חכמים מקוימת בכך מצוותו, דהא בגוף עשייה זו עובר על רצונו ית'.
