איך היה מותר לבני ישראל ליהנות ממכת דם? הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים!

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה, אמר ר׳ אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל. ובספר אסיפת חכמים וליקוטי שושנים שנדפס בשנת תפ״ה, העיר בשם הגאון הגדול מוהר״ר נפתלי הירץ אבדק״ק לבוב זצ״ל, איך מכרו בני ישראל מים למצרים, הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים, כמבואר בתענית כד: "אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא".
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.
עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.​

 

[גרינפלד]

והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.​

וכ"כ המקשה [או הרב שהביאו], וביתר ביאור חידש שם שהיאור עצמו לא נהפך לדם בעוד המים מחוברים בו, אלא רק כשהמצרי לקח ומה שהדגה מתה היה זה נס בפני עצמו.
מיהו לכאורה הדברים מחודשים מאוד, ואעתיק כאן מ'עלים לתרופה' תשע"ה איך שהביאוהו:​

והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר ויהי הדם בכל ארץ מצרים (ז, כא). בספר 'הלכות עולם' להגאון רבי מאיר מייזלש זצ״ל (על מסכתות הש״ס. זולצבאך תקט"ז, עמ׳ מ"ג. ומשם הועתק בספר 'ליקוטי שושנים ווארשא תר״מ, ועוד) הובא בשם "הגאון מוהר״ר נפתלי הירץ ז״ל שהיה אב״ד בק״ק לבוב", שהקשה: למה ליה למימר "והדגה אשר ביאר מתה", פשיטא, דכיון שנעשה המים לדם ודאי מתו הדגים שבתוכה. וכתב לחדש: "דהמים לא נשתנו כלל ממראיתן, ורק ביד המצרי נהפך לדם׳. ונס אחר היה, דאף על פי שלא נשתנו המים רק ביד המצרי, אעפ״כ מתו הדגים".​

ובהע' 3 שזה בשביל שלא יהיה בעיה שאסור ליהנות ממעשה ניסים; ובפרדס יוסף גם הביא זאת ומפלפל בזה.
ומש"כ שהדברים מחודשים - הביאו שם בהע' 2 שלשון הריטב"א שהמים "נהפכו לדם אחר שהיו בידם של מצרים".
עוד הביאו שם מגבולות בנימין.
אך לכאורה יתכן שכוונת הריטב"א לא למים שמהיאור, אלא אם סתם המצרי השיג מים, כגון שלקח מיהודי בלא לשלם.​