אליעזר, ארור?!

בפרשתנו ישנה דמות אחת, אשר כל מהותה ועניינה לוטה בערפל, אישיות אשר מוקפת כולה בסימני שאלה.

האיש הלז איננו בתואל האלמוני ולא קטורה המסתורית, כי אם אחד ה'גיבורים הראשיים' של הפרשה, הלא הוא...

אליעזר עבד אברהם.

בעיני הבשר שלנו אליעזר נראה כסתירה גמורה, פושט ולובש הוא צורות במהירות מפתיעה, ללא כל סתירה ביניהן.

לעיתים הוא הכושי המגודל מזרע חם, ולעיתים העבד הצייתן והכנוע, לעיתים בן ישיבה שדולה ומשקה מתורת רבו, ולפעמים בכלל כלוחם עז נפש.

הבה ננסה לעמוד על שורשה של הסוגייה, ולפתור את החידה ששמה 'אליעזר'.



מעלתו ודרגתו.

נפתח בתיאור מקצת שבחו של אליעזר, כפי שמסופר בגמרא ובמדרשים:

"אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (בראשית כד ב) אמר רבי אלעזר שמושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר" (בראשית טו ב) אמר רבי אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" (יומא כח ע"ב).

ומלבד זאת, מידתו של אליעזר הייתה גדולה כל כך עד שדמה לאברהם בעצמו! כפי שמובא במדרש (בראשית רבה פרשה נ"ט, ח'):

"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו" שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (כלומר, שהיו דומים בתווי פניהם. המדרש דורש זק"ן – נוטריקון זיו איקונין).

והרי צורת הפנים מעידה על מהות ודרגת האדם, כפי שמבואר בארוכה בזוהר הקדוש בפרשת "ואתה תחזה", ואם היו דומים זה לזה בצורת הפנים, על כרחך שהיו דומים אף במעלתם הרוחנית!

וכפי שממשיך שם המדרש:

"המושל בכל אשר לו" שהיה שליט ביצרו כמותו. לא פחות ולא יותר!

בנוסף לאלו מאריכים חז"ל בעוד מספר מקומות לעמוד ולבאר את רום גדלותם של 'עבדי האבות' בכלל, ואליעזר עבד אברהם בפרט.

על כל פנים, מצטייר בפנינו אדם גדול בענקים, אשר דרגתו הרוחנית כמעט זהה לזו של אדונו הנשגב, הלא הוא אברהם אבינו.

אכן, צדיק יסוד עולם!



עבד נאמן.

בנוסף לדרגתו העצמית הגבוהה, היה אליעזר עבד נאמן לרבו, בהתמסרות מוחלטת.

הולך הוא לארץ נכריה, דבר שאינו מחוייב על פי הדין, אך ורק למען בן אדונו.

אברהם סומך עליו עד כדי כך, שמוסר הוא בידו "את כל אשר לו", ואפילו את ההחלטה לברר מיהי הנערה אשר תהיה ראוייה להיות לאישה לבנו הצדיק, מפקיד הוא בידיו.

מסירותו לרבו הייתה גדולה עד כדי כך, עד כדי כך שעדיין אליעזר עומד ומשמש את אברהם, כפי שהעידו רבותינו (בבא בתרא, נח ע"א):

"רבי בנאה הוה קא מציין מערתא. כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא"

תרגום: "רבי בנאה היה מציין את מקומות קברי הצדיקים כדי שלא יכשלו הכהנים ויעברו מאליהם. כשהגיע רבי בנאה למערתו של אברהם, ראה שאליעזר עבדו עומד על הפתח לשמור על הדלת"

ללא ספק, עבד נאמן אשר נאמנותו לרבו ללא עוררין ואינה ניתנת לספק.

אם כן, מה מפתיע הוא המדרש הבא:



אתה ארור!

אומר המדרש (בראשית רבה פרשה נ"ט, ט'):

"ויאמר אליו העבד" (בראשית כ"ד, ה) הדא הוא דכתיב (זהו שנאמר, הושע י"ב, ח') "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב"

ומבאר המדרש:

"כנען, זה אליעזר. בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה. לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם זה יצחק"

כלומר, אליעזר חכך בדעתו לתת את ביתו ליצחק לאישה, ולכן סירב מתחילה לבקש שליחותו של אברהם, מפני שהוא "אמר "אולי לא תאבה" ואתן לו את בתי"

אך אברהם סירב להצעת השידוך, והשיב לאליעזר,

"אמר לו, אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך"

אתה מזרע חם, ולכן אתה ארור! ואני לא עושה שידוך עם ארורים!

אבל נשאלת השאלה,

אליעזר ארור?!

וכי אליעזר ארור?!

הוא מושל ביצרו כאברהם, דולה ומשקה מתורת רבו, עבד נאמן, ואברהם קורא לו ... ארור!! לא פחות ולא יותר, אליעזר הצדיק, ארור.

יהיו שיאמרו, שקללה זו נגזרה על זרע כנען, ללא יוצא מן הכלל. אכן, אליעזר לא ראוי לקללה זו, אבל "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהנה", ואין בידו לבטל את רוע הגזירה.

אבל אין זה נכון, שהרי אליעזר בורך בסופו של דבר, לאחר המעשה עם רבקה, כפי שמספר ה'זוהר הקדוש' (פרשת שלח, קנח.):
"תא חזי, אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה... וכנען כתיב עליה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ובגין דהוה שליחא מהימנא, מה כתיב ביה, בוא ברוך ה', ברוך ה' ממש, ועל דא אכתיב הכי באורייתא, בגין דנפק מההיא קללה ואתברך, ולא די ליה דנפיק מינה אלא דאתברך בשמיה דקוב"ה, ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מילה דא בפומיה דלבן".
תרגום: "בא וראה, אליעזר עבד אברהם מבני כנען היה... וכנען כתוב עליו, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ומשום שהיה שליח נאמן, מה כתוב בו, בוא ברוך ה', ברוך ה' ממש, ועל כן נכתב כך בתורה, משום שיצא מאותה קללה ונתברך, ולא די לו שיצא ממנה אלא שנתברך בשמו של הקב"ה, ולמדנו שבא מלאך והכניס דבר זה בפיו של לבן".

אז אליעזר אכן יכל להיות "ברוך", אז מדוע נזקק הוא למעשה קידושי יצחק כדי להגיע לדרגה זו? וכי לא היה די במה שהיה הוא עד אז?

ארור – נוטל.

מגלה לנו רבינו 'גאון המחשבה' הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל (בספרו הנפלא 'מכתב מאליהו' ח"ה עמ' 298), את העומד מאחורי הדברים.

כנען, לא סתם היה 'ארור', אלא מהותו של 'ארור' זה (והקללה באופן כללי) היא ה'נטילה'. מהותו זו של כנען, כבר מבוארת בגמרא (פסחים קי"ג ע"ב):

"חמשה דברים ציווה כנען את בניו.. אהבו את הגזל" אכן, כל מהותו של כנען היא הנטילה הגזל והניצול.

כשלעומתו אברהם אבינו, ה'ברוך' שנתברך, מהותו היא החסד וה'נתינה'. אברהם אבינו מהותו ועניינו הוא החסד, על כל המשתמע מכך.

הנותן והנוטל, שני קווים מקבילים הם, אשר לעולם לא יפגשו, תרתי דסתרי נינהו ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

וזוהי תשובתו של אברהם, "אתה ארור" – מהותך היא הנטילה, "ובני ברוך" ואילו מהותנו היא הנתינה, "ואין ארור מתדבק בברוך".



אמנם, עדיין קשים הדברים להולמם, וכי אליעזר לא עבד תיקן ואיזן את מדת הנטילה שלו?

בנוסף, וכי אליעזר לא ידע לבד שהוא 'ארור' ויצחק 'ברוך'? ובפרט שהוא אכן 'השקיל ביתו' הוא איזן וחקר במאזני שכלו, הראויה ביתו ליצחק אם לאו, והיכן איפה הוא טעה?



נגיעותיו של אליעזר.

רבינו 'אור ישראל' מסאלנט (בספר 'אור ישראל' אגרת ל'), מבאר חילוק עצום בין עבודת המידות של אליעזר לזו של אברהם.

בעוד אברהם תיקן את יצרו כליל עד שהפך הוא למעין יצר טוב (ועיין במאמר "בת הייתה לאברהם ובכל שמה" הפשט שבסוד הדברים.) אליעזר היה 'גיבור הכובש את יצרו', אך יצרו היה קיים, עדיין היה בו מאותה מידה של הנטילה, גם אם חבויה היא במעמקי הנפש מתחת חומות של עבודת ה' ויראתו.

והנה צצה לה 'נגיעה' קטנה. הזכות להיות מחותנו של אברהם אבינו! ישב אליעזר ושקל הדבר, שהלא לא יתכן שאיש כמוהו יציע דברים מחמת נגיעות ורצונות אישיים, לא! ישב הוא ושקל, הראויה ביתו אם לאו.

אך הנגיעה מפעפעת באדם כארסו של עכנאי, ומעבירה אותו מדעתו. המחשבה שיזכה להדבק בצדיק, ולהפוך לאחד מאבות עם ישראל, סימאה היא את עיניו של אליעזר ופגעה היא בשיקול דעתו.

מכיוון שראה אברהם שאליעזר מציע הצעה זו, הבין הוא שעדיין קיימת באליעזר מידת ה'נטילה', המחשבה "איך אני יכול להרוויח מהשני". אמנם כבושה היא, אבל קיימת.

לפיכך השיב אברהם, אתה נוטל, אתה ארור! וזרעי ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך.



מלחמתו של אליעזר.

אך לא איש כאליעזר יכנע, שבר הוא מידותיו, והכניע רצונו זה. כיתת הוא את מידת הנטילה שבו עד אבק.

וכפי שכתב ה'סבא מנובהרדוק' בספר 'מדרגת האדם' (מאמר דרכי התשובה, פ"ט) ובשל חביבות ומתק לשונו, אעתיק את דבריו עד תומם. מתחילה פותח רבינו במספר קושיות:

"וכמו שמצינו באליעזר עבד אברהם, אשר לכאורה קשה על כל הדרך שלו בעת שהלך על פי צווי של אברהם לקחת ליצחק אישה מבנות קרוביו.

ראשית קשה, למה היה צריך להתפלל לה' שיצליח דרכו היה לו לסמוך שודאי אברהם התפלל עליו? ועוד, למה נתן לה הנזמים טרם ידע בת מי היא? ולמה שיבח את אברהם כל כך? ולמה אמר "לא אוכל עד אם דברתי דברי" (בראשית כד לג)? ולמה השתדל בל יניח לה לישב "ימים או עשור" אלא לקח אותה מייד?

מפני מה היו כל ההשתדליות האלה, אשר אם לצאת חובת הדבר, גם אם (היה) מגרע מהשתדלותו, היה גם כן העניין נעשה ונגמר"

אכן, קושיות ברזל. ומתרץ רבינו על פי דרכו (מפני אריכות הדברים לא הבאתי את כל לשונו, אבל הרוצה להחכים יעיין בדברים במקורם).

אליעזר הבין את תשובת אברהם. הוא הבין ששגה, שנגיעתו הטעתו ליטול שררה לא לו, על כן היטה אלעזר את כל מגמתו לצד השני להכניע את נגיעתו, ולכן עשה אליעזר כל טצדקי, והתאמץ ביותר לקיים שידוכו של יצחק – אם ביתו של אדם אחר.

ואחרי שכיתת אליעזר את רצונו האישי להנות מבנו של אברהם, עקר מליבו את מידת ה'נטילה' שב הוא להיות ברוך, כפי שהובא לעיל:
"תא חזי, אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה... וכנען כתיב עליה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ובגין דהוה שליחא מהימנא, מה כתיב ביה, בוא ברוך ה', ברוך ה' ממש, ועל דא אכתיב הכי באורייתא, בגין דנפק מההיא קללה ואתברך, ולא די ליה דנפיק מינה אלא דאתברך בשמיה דקוב"ה, ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מילה דא בפומיה דלבן".