בגדר חיוב ישיבה בסוכה, ואיסור אכילה מחוץ לסוכה
א} הנה בתורה המצוה הוא ''בסוכות תשבו שבעת ימים'', ובגמ' דכ''ח איתא ''ְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסּוּכָּה.''
והנה מבואר כאן מלבד דין אכילה ושתיה, שיש דין טיול ושינון [והינו שמפיג עצמו או מטיל אנה ואנה, כמבואר בפי' הראשונים כאן, והינו דברים שדרכו לעשותו בבית].
ויל''ע בגדר ענין טיול אם הוא חיוב גמור או מצוה בעלמא, והנה בתוס' ר''י החסיד ברכות י''א כתב שאין מברכים על הטיול ושינו בסוכה כיון שאי''ז חיוב כלל, וכן כל משמעות דברי הרמב''ם דכתב שאסור לישון ולאכול חוץ לסוכה[וכן בשו'ע] ולא הזכיר כלל ענין טיון כאיסור לעשותו מוץ לסוכה.
ואמנם יש שיטות בראשונים[עי' מאירי ומכתם כאן, וברבינו מנוח ו' ט'] שיש חיוב ברכה בטיול ויש איסור לטיל חוץ לסוכה.
ב} ויל''ע בעיקר גדר חיוב ישיבת סוכה, דהנה בתורה מבואר דבסוכות תשבו שבעת ימים, ובפשטות היה הגדר שחיבים להיות בסוכה כל רגע ורגע אלא שבזמן שנצרך לצאת לעיניניו וכדו' הווה כעין פטור של אונס, ויש מן האחרו' שכתבו כנוסח הזה, ואמנם לפי''ז פשוט שיש גן חיוב טיול בסוכה, וא''כ מבואר בר''מ ושו''ע לא כן וכמש''כ שמלשונם נראה שכל האיסור הוא רק בשינה ואכילה חוץ לסוכה.
ואפ' להשיטות שיש בזה חיוב אין שמממע דהוא חיוב כל רגע להיות בסוכה ולא לשהשות חוץ לסוכה מלבד עניני ההכרחים, כיון שלשון הבריתא כן נראה שנתנו כאן איזה גדר בחיוס על עיקר עסקי האדם ולא חיוב בכל זמן ורגע.
ג} וע''כ נראה דאף שיש מצות ישבה בסוכה מ''מ אין המצוה על עצם השהיה בסוכה אלא להעמיד מעשה דיור בסוכה, ורק עניני הדיור יש בהם מצוה כמו טיול או שינה וכו' שהם ענינים של דירה ורק ע''ז נאמר המצוה, ובגונא אחר אינו מחויב, ולדעת הראשו' דאין חיוב טיול נאמרה המצוה רק על עיקר הדיור והמצוה היא העמדת עיקר הדיור בסוכה וזה שיכא רק באכילה ושינה.
ואמנם לכ''ז יוצא שיש מצוה חיובית כל שבעה להעמיד מעשים של דיור בסוכה וכל רגע ורגע הוא מחויב בזה להעמיד דיור בסוכה, רק כשאינו צריך לאכול או לישון ועושה כן רק מחמת המצוה כבר אין לזה שם דיור אלא רק היכא שכבר בא לישון או לאכול אז מחויב להעמיד א''ז בסוכה.
ולפי''ז בטיול לראשונים הנ''ל או עכ''פ בשהיה גרידא בסוכה, אין חיוב, ואמנם צ''ע אם כן מדוע בכלל הזכירו בבריתא שמטיל בסוכה כל כמה שאין לו בזה חיוב, ודנו בזה שיש לו בזה ''מצוה קיומית'' והינו שאינו מחויב בזה אך מ''מ תורת קיום מצוה יש בזה.
ד} ואמנם מה שצ''ע בכ''ז הוא חדא דאינו מובן עיקר המושג של מצוה קיומית דלכאורה חוקי התורה נתנו כציווי ואין זה נתון לבחירת האדם אלא יש מציאות שאינו חיב להכניס עצמו לחיוב כגון לבישת ד' כנפות, אך עיקר המושג של מצוה קיומית הוא מוקשה.
וגם צ''ע מדוע באכילת מצה לכו''ע לא נקטו שיש חיוב כל שבעה לאכול מצה, ורק אולי דנו להגר''א שיש בזה מצוה קיומית, אך נראה דגם בזה יש לישב דאין מצוה באכילה גרידא אלא בקביעות של אכילה, והינו שכשבא לאכול פת אז חיובו להעמיד פיתו במצה, אך אם לא היה אוכל פת בלי המצוה אין לזה שם אכילה דעיקר החיוב אכילה הוא להעמיד האכילה שלו במצה, ועדמשנ''ת בסכוה כנ''ל.
אמנם מ''מ גם בזה נקטו האחרונים דאף כשבא לאכול אין בזה מצוה, ורק אסור בחמץ, וא''כ צ''ע מדוע יהיה שונה מסוכה אחרי שבשניהם נכתב אותו לשון בקרא[בסוכות תשבו, ושבעת ימים תאכלו מצות].
ועוד יל''ע דהנה נתקשו הראשונים מדוע בממצה מברכים רק בלילה הראשון בסוכה כל שבעה, ועי' מהר''ם חלאוה בפסחים מש''כ בזה ששאני היכא שהוא מוכחר ושיכא ע''ז וציוונו, וע''ע מש''כ בזה השו''ת הרשב''א ח''ג רפ''ז ועוד ראשונים, וצ''ע מדוע לא ישבו דשאני סוכה שאיכא חיוב כל שבעה ממצה, וכן באמת תירץ הג''א בסו''ס תרל''ט, ואינו מבואר מדוע לא ישבו הראשונים כן אלא דנראה דס''ל דגדר הדינים שווה.
ה} אמנם נראה דעיקר המצוה של בסוכות תשבו אין ענינה שבמעשים של דיור וישבה אלא ענין המצוה הוא עצם מה שהעמיד וקבע את דיוריו בסוכה וקבע שדירתו היא בסוכה, ובזה הוא מקים המצוה ואף כשאינו נמצא בסוכה הרי הוא בתורת קיום המצוה במה שדיוריו הם בסוכה וזה עיקר גדר המצוה.
והינו דהוא מצוה שאינה במעשים אלא בעצם הקביעה וההעמדה של הדיורין בסוכה ובהא נתקימה מצוותו, וכנ''ל לענין מצה עיקר מצותו בקביעת מאכלו במצה בימי הפסח, וזהו עיקר קיום המצוה.
ו} וראיה גדולה למהלך זה מדברי הר''ן בדף מ''ח שלא יסתור סוכתו אף אם יודע שלא יאכ בה עוד והינו ביום השביעי אחר שאכל וז''ל ה ר''ן ''נ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמנא (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה'', והינו שמצות סוכה מחיבת שיהיה לו סוכה כל ז' ימים ולא יסתרנה, והנה דבריו הם תוספת חידוש דלא סגי במה שהגברא קובע בעצמו שדיוריו יהו בסוכה אלא בעי שיקבע דיוריו בסוכה מסוימת וכל שסתר הסוכה ואין לו כעת קביעה בסוכה מסוימת הרי חסר לו בקיון המצוה של בסוכות תשבו.
והינו שאין דין דיקא שכל אחד יבנה לעצמו סוכה ולא יאחר אצל אחר אלא דמ''מ בהעי שיהיה מזומן לו סוכה כל שבעה, ויהיה לו קביעה בסוכה כל ז', ולפי''ז אם יסמוך ע''ז שיאכל בסוכת ביהכנ''ס וכדו' ולא באופן של קביעה וכגון הנך עניי דאזלי מהכא להתם ואין להם איזה קביעות אלא שרולה שיארחוהו בכל יום בסעודה אחת אצל אחרים, לפי''ז לא יקים בזה כ''כ מצות סוכה וצ''ע, ועכ''פ נראה לצדד דגם לדברי הר''ן אין זה מעכב אלא דהוא הלכתחילה במצוה שיעמיד הדור בקיבעה מוחלטת בסוכה ממש ולא רק עך הגברא[ הינו שמעיקר הדין סגי בקביעת הגברא אף שאין לו סוכה כעת וסגי במה שיודע וקובע שאם יאכל הוא יהיה בסוכה]
ז} ומעתה יש לבאר הנידון האם הטיול בסוכה הוא חובה ומה גדר המצוה אם אינו חובה, ונראה הביאור בזה בב' אופנים או דנחלקו האם הטיול מחוץ לסוכה הוא סותר את קביעת דיוריו בסוכה, או שטיול אינו אלים כ''כ העמיד סתירה לדיוריו וממילא אינו באיסור, ובנוס''א שמעתי לומר שנחלקו באיזה רמה של דיור התורה צותה אי ברמה של דיור עד כדי טיולו או ברמה של דיור העיקרי, אך היותר נראה מסברא כהנוסח הא' .
ומה דלכו''ע סו''ס יש בזה מצוה, יש לבאר דכיון דעיקר המצוה היא הכללית של קביעת דיוריו בסוכה ככל שמעמיד כן בפועל הוא תוספת קיום במצוה, ובנוס''א יש לבאר שהוא הידור באיכות המצוה, ואין כאן ''מצוה קיומית'' שהוא דבר שאינו מיושב כ''כ כמשנ''ת, אלא דיש כאן תוספת בקיום המצוה באיכות[וכן בדברי הגר''א במצה הוא ע''ד זה שיש תוספת קיום באיכות המצוה].
ח} והנה בהגדרה זו דעיקר המצוה הוא קביעת הדיורין יש לבוא בביאור כמה סוגיות בעניני ישיבת סוכה, ובראשונה יש לבאר דדין אכילת כזית ראשון בסוכה בחיוב וכן במצה בליל ט''ו ענינו הוא לקבוע הדיור והאכילה ע''י האכילה הראשונה, ובזה הרחבנו באריכות במקו''א בביאור האי סוגיא, ואמנם עוררני הנ''ל שאף בלא הגדר שנתבאר דכל עיקרה של מצוה היא בקביעת דיוריו יש מקום לדון דיש לו חיוב לקבוע הדירה באכילה הראשונה כדי שע''י כן כל המצות דיורין שלו אח''כ יעמדו כמעשה דיורין[והינו שפ' לדון שהוא חיוב של ''מעשי דיור'' ולא עצם ''קביעת הדיור'' כההבנה דלעיל, רק דמ''מ מחויב לקבוטע הדירה בסוכה כהיכ''ת שהמעשעי מצות סוכה יוגדרו כמעשי דיור], וצ''ע בזה.
ט} והנה נודע שיש מצוה מיוחדת בעשית סוכה ובשונה משאר מצוות שאין ההכשר עומד כמצוה עצמה אלא הוא רק הכשר המצוה, ומשא''כ בסוכה שיש כמה מקורות שיש מצוה בעיקר העשיה של הסוכה, ובמקו''א הארכתי בזה בשיטת הנצי''ב דכל היכא דכתיבא לשון עשיה בקרא גם להכשר המצוה יש הגדרה של חלק מהמצוה ועי''ש בזה.
והשתא נבוא בביאור מהלך אחר בזה דהנה בשאלתות דר''א גאון כתב בפ' וזאת הברכה (שאילתא קס"ט) וז"ל ''דמחייבין דבית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסכות תשבו שבעת ימים'' עכ"ל, ומבואר בהדיא דר''ל 'ב מצוות איכא חדא בעשית הסוכה והשניה בישיבה בסוכה וע''ז הביא ב' קראי בזה, ושם במכות מוכח בהדיא כן מלשון רש''י דעשית הסוכה היא מצוה ולכאורה מקורו מקרא מפורש דחג הסוכות תעשה לך.
וכל גדר הדבר צ''ב, אלא דראיתי בדברי הגר''י פערלא בהגהות על הרס''ג מצוה ז' שהרחיב בכ''ז ותורף דבריו הוא דאחר דחדית לן הר''ן דדין הסוכה הוא שיהיה לו סוכה ז' ימים א''כ יש לומר דזהו גופא תוכן המצוה בעשית הסוכה והינו שיש לו מצוה להעמיד סוכה לז' ימים מלבד מצות הישיבה בסוכה, ועי''ש האריך בזה הרבה וביאר לפי'''ז שיטת הגאונים המחודשת דאם עשה סוכה לח' ימים מקאי בבל תוסיף[ועי''ש מה שמאריך דלכאורה לא נראה כן בהרבה סוגיות ומעי''ש מה שמישב בזה], וע''כ תורף טענתו הוא דיש כן ב' מצוות בעשיה והינו עצם מה שבונה סוכה לז' ימים, ויש עוד מצוה של ישבה בסוכה, ועי''ש מה שביאר לפי זה דברי הירושלמי דגם לב''ה חיב לחדש בה דבר בסוכה ישנה וביאר שיטת הב''י שהוא לעיכובא[ודלא כהר''ן בסוכה י''ב ועי''ש השארים בנידון זה בהרבה ראיות בתוכ''ד דבריו].
י} ולדידן יש לבאר תוכן הענין בזה ע'''ד הנ''ל דעיקר המצוה הוא קביעת דיוריו בסוכה ובזה יש ב' חלקים חדא עצם מה שמעמיד המקום דירה שלו וזה מצות העישה, וחדא קביעת מגוריו בפועל בסוכה, והוא ב' חלקים באותו המצוה, ולפי''ז מיושב מדוע לא מברכים על עשית הסוכה דלדברי הגרי''פ תמוה דאם הווה מצוה לעצמה סו''ס נברך בזה[ומבואר בהדיא בסוכה מ''ו דלא מברכים ע''ז,ואף שהירושלצמי פליג בזה אי''ז ראיה כי הוא קאי אף בתפילין וציצית, ואכמ''ל], אך למה שביארנו מיושב היטב דאין כאן ב' מצוות שונות חדא העמדת סוכה לז' ימים ועוד מצוה לדור בה בפועל אלא הכל הוא פרטים במצוה אחת שיש בה כמה שלבים בהעמדת עיקר המקום לדור בו ובקביעת הדיורים בפועל, ועין בזה.
יא} עוד אבוא בדברים בעיקר גדר האיסור באכילה ושינה חוץ לסוכה, דהנה בפשטות הוא ביטל עשה דבסוכות תשבו שבעת ימים ואם אוכל מחוץ לסוכה הרי הוא מבטל העשה, ואמנם ידוע בביהמ''ד שיש בזה מחלוקת אחרונים גדולה האם הוא ביטול מצות עשה או דיש כאן גם איסור מלבד הביטול עשה.
דהנה הפנ''י בדכ''ה בא לבאר החידוש דיש די עוסק במצוה גבי סוכה וכתב בזה''ל ''ועוד נראה לי דלענין סוכה איכא רבותא טפי דאע"ג דבכל שעה ושעה עובר על מצות עשה דסוכה. ועוד דלא דמי לשאר מצות עשה שאינן אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם משא"כ בסוכה איכא נמי איסורא בקום עשה כשאוכל ושותה וישן חוץ לסוכה'', והבינו האחרונים בדעתו דר''ל דעובר על איסור עשה.
ואמנם עי' ברעק''א שם שכתב בהדיא דאין כאן אלא ביטל עשה ולא דן בזה כלל מצד איסור, וכ''כ באו''ש מאכל''א ט''ו י', ועי''ש.
יב} ויש בזה ראיות רבות באחרונים, ויש להרחיב בזה, ומ''מ יש לעמוד בביאור עיקר הצד שיש כאן איסור עשה, דהנה זה ברור לכאורה שכל מה שיש איסור עשה הוא רק כשכל העשה נכצב עבור איסורו וכגון דור שלישי יבוא בקהל ה' הווה איסור עשה כיון דאין מצוה להתחתן בדור שלישי וא''כ נכתב לאיסורו, אך כל שהעשה נכתב עבור גופו של עשה אין סברא כלל לומר דיהיה גם איסור דמהיכ''ת דנכתב בקרא גם עבור האיסור, וסברא זו ברורה בדברי האחרונים ועי' בזוהר הרקיע לרשב''ץ במצוה מ''ב שנקט בהדיא כן וכן מפורש כסברא זו בכמה אחרונים, ולפי''ז אין מקום כלל שיהיה כאן אסיור עשה, ואמנם באבנ''ז או''ח תפ''א ח' יצא לחדש שבאמת ליכא כלל מצוה חיובית לדור בסוכה אלא כל קרא נכתב כאיסור עשה והברכה היא כמו השוחט כדין שמברך על המתיר אף הכא מברך על המתיר לאכילה, ואמנם זה ודאי צ''ע דמהיכ''ת לדרוש כן בקרא דר''ל איסור עשה שהרי הפשטות הוא שיש כאן עשה ממש[ובלשון הפנ''י ודאי מבואר לא כן דכצב דיש נמי איסורא בקום ועשה].
יג}ואביא כאן כמה מהדינים שדברו בהם האחרונים ולכאורה הוא מישך שיכא להאי ענינא א- לענין ספיה לקטן נחלקו בזה האחרונים אם מותר להאכילו חוץ לסוכהדהנה במ''ב נקט שיש בזה איסור ספיה בסי' ר''מ סק''ה ואמנם עין בזה היטב בפמ''ג מג''א לבושי שרד ובמחצה''ש שמבואר שיש בזה מחלוקת והבינו שתליא בנידון הנ''ל אם הוא ביטל עשה או אסיור עשה דאז יש כאן איסור ספית האיסור לקטן.
ב- עי' עוד במ''ב שהביא שם בסקל''ה ספיקא דהפמ''ג בדין אונן באכילה חוץ לסוכה, והביא שם בשעה''צ טעמא דהפמ''ג כיון דיש כאן איסור בקום ועשה, ואמנם הביא מהביכור''י שאינו חיב בזה כיון דסו'''ס ינצל מהיאסור ע''י מעשה עי''ש, והבינו בזה דתליא בהנ''ל אם יש כאן רק ביטול עשה או אף איסור עשה.
וכהנה מצינו עוד כמה נידונים בחרו' האם מחויב להוציא בזה כל ממונו, ועי עוד נידונים בזה באחרונים.
יד} ואמנם כ''ז צ''ע שהרי כבר נתבאר שהמחוור הוא לדון דהווה ביטול עשה גרידא, ושוב ראיתי לחכ''א [בעמח''ס ''נתיב הדעת''] שדן בדבר חדש לפיכמשנ''ת עד עתה בגדר מצות ישיבת סוכה דענינה הוא בעצם קביעת דיוריו בסוכה, ומעתה יש לדון דאה''נ וכל שיושן חוץ לסוכה הוא בביטל עשה ואינו שיכא באיסור עשה כלל,אלא דשאני הכא שאי''ז חשיב כשוא''ת גרידא אלא יש כאן עקירה חיובית של המצוה, בשונה מכל מצוה שכל ענינו בביטולה במה שאינו מקימה הכא הוא מעמיד בקום ועשה קיום הפוך מהמצוה במה שקובע דיוריו בביתו ולא בסוכה, וכל כה''ג אינו כשאר ביטל עשה דיש כאן חומר מיוחד דהוא עוקר בידים את העשה, ושאני ממי שישרוף את מצותיו דאז אינו עקירה על המצוה כיון שרק מונע מעצמו ההיכ''ת לקים המצוה אך הכא הוא העמדת קיום הפוך.
ומעתה יש לדקדק היטב בלשון הפנ''י הנ''ל[וכן בלשונות הפמ''ג, עי''ש] שלא כתבו בהדיא דיש כאן איסור אלא דהווה איסורא בקוםמועשה ויש לפרש כונתם כנ''ל דכל כה''ג חמיר יותר, ויתכן דגם הנ''מ לענין ספיה ואונ וכו' הוא מכוח זה דאינו ככל עשה וע''כ יש בו חומר דלא תעשה[דעיקר חומר שלא תעשה הוא שאי''ש רק מניעה מקיום המצוה אלא העמדת פעולה כנגד התורה וכל כה''ג י''ל דהווה פעולה כנגד התורה במה שהוא מנגד את קיום המצוה, ויש להרחיב עוד בכל הנ''מ בזה, ועכ''פ הוא מהלך חדש בעיקר הדברים המבוסס עמשנ''ת לעיל, ויש להתבונן בזה.
טו}עוד אוסיף בכ''ז דהנה במנ''ח מצוה שכ''ה סעי' ט' כתב לחדש דהנה הקשו התוס' מדוע בעי קרא למעט סוכה גזולה דתיפו''ל מצד מהב''ע וכתבו בזה דמהב''ע הוא פסול דרבנן אמנם המנ''ח שם יצא לחדש דאם משום מהב''ע הרי אף שלא קים המצוה מ''מ לא עבר על איסור במה שאכל חוץ לסוכה, ומשא''כ מצד סוכה גזולה שהוא חיסרון החפצא דהסוכה שאז כבר חשיב כאוכל חוץ לסוכה.
והגרש''ש בשעריו האריך לתמוה בדברי המנ''ח דסו''ס אם כבר בא לאכול הרי יש לו חיוב גמור ומצוה לאכול בסוכה וא''כ שפיר חשיב כמבטל עשה ומאי שנא, ועי''ש מש'''כ בזה, ויש שהבינו דס''ל להמנ''ח כמה שהבאנו שיש שדנו דכל הגדר הוא רק איסור עשה ואין מצוה בייבת סוכה כלל, ועי''ש בלשונו שאינו נראה כן כלל וגם הוא תמוה מסברא.
ואמנם נראה לבאר בזה ע''ד הנ''ל דנתבאר דעיקר המצוה הוא קביעת דיוריו בסוכה ורק מחויב שלא לסתור את אותה הקביעה, ולפי''ז יל''ד דכל היכא דאוכל בצורה של מהב''ע אמנם לא העמיד כאן את איכות הקיום במצוה שהוא העמדת הדיור בפועל בסוכה, אך מ''מ אינו נידון כסותר את המצוה שהרי סו''ס לא אכל מחוץ לסוכה, דברי המנ''ח מישך שיכא לכל הגדרים שנתבארו לעיל, ודו''ק בזה, ויל''ע בכ''ז.
א} הנה בתורה המצוה הוא ''בסוכות תשבו שבעת ימים'', ובגמ' דכ''ח איתא ''ְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסּוּכָּה.''
והנה מבואר כאן מלבד דין אכילה ושתיה, שיש דין טיול ושינון [והינו שמפיג עצמו או מטיל אנה ואנה, כמבואר בפי' הראשונים כאן, והינו דברים שדרכו לעשותו בבית].
ויל''ע בגדר ענין טיול אם הוא חיוב גמור או מצוה בעלמא, והנה בתוס' ר''י החסיד ברכות י''א כתב שאין מברכים על הטיול ושינו בסוכה כיון שאי''ז חיוב כלל, וכן כל משמעות דברי הרמב''ם דכתב שאסור לישון ולאכול חוץ לסוכה[וכן בשו'ע] ולא הזכיר כלל ענין טיון כאיסור לעשותו מוץ לסוכה.
ואמנם יש שיטות בראשונים[עי' מאירי ומכתם כאן, וברבינו מנוח ו' ט'] שיש חיוב ברכה בטיול ויש איסור לטיל חוץ לסוכה.
ב} ויל''ע בעיקר גדר חיוב ישיבת סוכה, דהנה בתורה מבואר דבסוכות תשבו שבעת ימים, ובפשטות היה הגדר שחיבים להיות בסוכה כל רגע ורגע אלא שבזמן שנצרך לצאת לעיניניו וכדו' הווה כעין פטור של אונס, ויש מן האחרו' שכתבו כנוסח הזה, ואמנם לפי''ז פשוט שיש גן חיוב טיול בסוכה, וא''כ מבואר בר''מ ושו''ע לא כן וכמש''כ שמלשונם נראה שכל האיסור הוא רק בשינה ואכילה חוץ לסוכה.
ואפ' להשיטות שיש בזה חיוב אין שמממע דהוא חיוב כל רגע להיות בסוכה ולא לשהשות חוץ לסוכה מלבד עניני ההכרחים, כיון שלשון הבריתא כן נראה שנתנו כאן איזה גדר בחיוס על עיקר עסקי האדם ולא חיוב בכל זמן ורגע.
ג} וע''כ נראה דאף שיש מצות ישבה בסוכה מ''מ אין המצוה על עצם השהיה בסוכה אלא להעמיד מעשה דיור בסוכה, ורק עניני הדיור יש בהם מצוה כמו טיול או שינה וכו' שהם ענינים של דירה ורק ע''ז נאמר המצוה, ובגונא אחר אינו מחויב, ולדעת הראשו' דאין חיוב טיול נאמרה המצוה רק על עיקר הדיור והמצוה היא העמדת עיקר הדיור בסוכה וזה שיכא רק באכילה ושינה.
ואמנם לכ''ז יוצא שיש מצוה חיובית כל שבעה להעמיד מעשים של דיור בסוכה וכל רגע ורגע הוא מחויב בזה להעמיד דיור בסוכה, רק כשאינו צריך לאכול או לישון ועושה כן רק מחמת המצוה כבר אין לזה שם דיור אלא רק היכא שכבר בא לישון או לאכול אז מחויב להעמיד א''ז בסוכה.
ולפי''ז בטיול לראשונים הנ''ל או עכ''פ בשהיה גרידא בסוכה, אין חיוב, ואמנם צ''ע אם כן מדוע בכלל הזכירו בבריתא שמטיל בסוכה כל כמה שאין לו בזה חיוב, ודנו בזה שיש לו בזה ''מצוה קיומית'' והינו שאינו מחויב בזה אך מ''מ תורת קיום מצוה יש בזה.
ד} ואמנם מה שצ''ע בכ''ז הוא חדא דאינו מובן עיקר המושג של מצוה קיומית דלכאורה חוקי התורה נתנו כציווי ואין זה נתון לבחירת האדם אלא יש מציאות שאינו חיב להכניס עצמו לחיוב כגון לבישת ד' כנפות, אך עיקר המושג של מצוה קיומית הוא מוקשה.
וגם צ''ע מדוע באכילת מצה לכו''ע לא נקטו שיש חיוב כל שבעה לאכול מצה, ורק אולי דנו להגר''א שיש בזה מצוה קיומית, אך נראה דגם בזה יש לישב דאין מצוה באכילה גרידא אלא בקביעות של אכילה, והינו שכשבא לאכול פת אז חיובו להעמיד פיתו במצה, אך אם לא היה אוכל פת בלי המצוה אין לזה שם אכילה דעיקר החיוב אכילה הוא להעמיד האכילה שלו במצה, ועדמשנ''ת בסכוה כנ''ל.
אמנם מ''מ גם בזה נקטו האחרונים דאף כשבא לאכול אין בזה מצוה, ורק אסור בחמץ, וא''כ צ''ע מדוע יהיה שונה מסוכה אחרי שבשניהם נכתב אותו לשון בקרא[בסוכות תשבו, ושבעת ימים תאכלו מצות].
ועוד יל''ע דהנה נתקשו הראשונים מדוע בממצה מברכים רק בלילה הראשון בסוכה כל שבעה, ועי' מהר''ם חלאוה בפסחים מש''כ בזה ששאני היכא שהוא מוכחר ושיכא ע''ז וציוונו, וע''ע מש''כ בזה השו''ת הרשב''א ח''ג רפ''ז ועוד ראשונים, וצ''ע מדוע לא ישבו דשאני סוכה שאיכא חיוב כל שבעה ממצה, וכן באמת תירץ הג''א בסו''ס תרל''ט, ואינו מבואר מדוע לא ישבו הראשונים כן אלא דנראה דס''ל דגדר הדינים שווה.
ה} אמנם נראה דעיקר המצוה של בסוכות תשבו אין ענינה שבמעשים של דיור וישבה אלא ענין המצוה הוא עצם מה שהעמיד וקבע את דיוריו בסוכה וקבע שדירתו היא בסוכה, ובזה הוא מקים המצוה ואף כשאינו נמצא בסוכה הרי הוא בתורת קיום המצוה במה שדיוריו הם בסוכה וזה עיקר גדר המצוה.
והינו דהוא מצוה שאינה במעשים אלא בעצם הקביעה וההעמדה של הדיורין בסוכה ובהא נתקימה מצוותו, וכנ''ל לענין מצה עיקר מצותו בקביעת מאכלו במצה בימי הפסח, וזהו עיקר קיום המצוה.
ו} וראיה גדולה למהלך זה מדברי הר''ן בדף מ''ח שלא יסתור סוכתו אף אם יודע שלא יאכ בה עוד והינו ביום השביעי אחר שאכל וז''ל ה ר''ן ''נ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמנא (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה'', והינו שמצות סוכה מחיבת שיהיה לו סוכה כל ז' ימים ולא יסתרנה, והנה דבריו הם תוספת חידוש דלא סגי במה שהגברא קובע בעצמו שדיוריו יהו בסוכה אלא בעי שיקבע דיוריו בסוכה מסוימת וכל שסתר הסוכה ואין לו כעת קביעה בסוכה מסוימת הרי חסר לו בקיון המצוה של בסוכות תשבו.
והינו שאין דין דיקא שכל אחד יבנה לעצמו סוכה ולא יאחר אצל אחר אלא דמ''מ בהעי שיהיה מזומן לו סוכה כל שבעה, ויהיה לו קביעה בסוכה כל ז', ולפי''ז אם יסמוך ע''ז שיאכל בסוכת ביהכנ''ס וכדו' ולא באופן של קביעה וכגון הנך עניי דאזלי מהכא להתם ואין להם איזה קביעות אלא שרולה שיארחוהו בכל יום בסעודה אחת אצל אחרים, לפי''ז לא יקים בזה כ''כ מצות סוכה וצ''ע, ועכ''פ נראה לצדד דגם לדברי הר''ן אין זה מעכב אלא דהוא הלכתחילה במצוה שיעמיד הדור בקיבעה מוחלטת בסוכה ממש ולא רק עך הגברא[ הינו שמעיקר הדין סגי בקביעת הגברא אף שאין לו סוכה כעת וסגי במה שיודע וקובע שאם יאכל הוא יהיה בסוכה]
ז} ומעתה יש לבאר הנידון האם הטיול בסוכה הוא חובה ומה גדר המצוה אם אינו חובה, ונראה הביאור בזה בב' אופנים או דנחלקו האם הטיול מחוץ לסוכה הוא סותר את קביעת דיוריו בסוכה, או שטיול אינו אלים כ''כ העמיד סתירה לדיוריו וממילא אינו באיסור, ובנוס''א שמעתי לומר שנחלקו באיזה רמה של דיור התורה צותה אי ברמה של דיור עד כדי טיולו או ברמה של דיור העיקרי, אך היותר נראה מסברא כהנוסח הא' .
ומה דלכו''ע סו''ס יש בזה מצוה, יש לבאר דכיון דעיקר המצוה היא הכללית של קביעת דיוריו בסוכה ככל שמעמיד כן בפועל הוא תוספת קיום במצוה, ובנוס''א יש לבאר שהוא הידור באיכות המצוה, ואין כאן ''מצוה קיומית'' שהוא דבר שאינו מיושב כ''כ כמשנ''ת, אלא דיש כאן תוספת בקיום המצוה באיכות[וכן בדברי הגר''א במצה הוא ע''ד זה שיש תוספת קיום באיכות המצוה].
ח} והנה בהגדרה זו דעיקר המצוה הוא קביעת הדיורין יש לבוא בביאור כמה סוגיות בעניני ישיבת סוכה, ובראשונה יש לבאר דדין אכילת כזית ראשון בסוכה בחיוב וכן במצה בליל ט''ו ענינו הוא לקבוע הדיור והאכילה ע''י האכילה הראשונה, ובזה הרחבנו באריכות במקו''א בביאור האי סוגיא, ואמנם עוררני הנ''ל שאף בלא הגדר שנתבאר דכל עיקרה של מצוה היא בקביעת דיוריו יש מקום לדון דיש לו חיוב לקבוע הדירה באכילה הראשונה כדי שע''י כן כל המצות דיורין שלו אח''כ יעמדו כמעשה דיורין[והינו שפ' לדון שהוא חיוב של ''מעשי דיור'' ולא עצם ''קביעת הדיור'' כההבנה דלעיל, רק דמ''מ מחויב לקבוטע הדירה בסוכה כהיכ''ת שהמעשעי מצות סוכה יוגדרו כמעשי דיור], וצ''ע בזה.
ט} והנה נודע שיש מצוה מיוחדת בעשית סוכה ובשונה משאר מצוות שאין ההכשר עומד כמצוה עצמה אלא הוא רק הכשר המצוה, ומשא''כ בסוכה שיש כמה מקורות שיש מצוה בעיקר העשיה של הסוכה, ובמקו''א הארכתי בזה בשיטת הנצי''ב דכל היכא דכתיבא לשון עשיה בקרא גם להכשר המצוה יש הגדרה של חלק מהמצוה ועי''ש בזה.
והשתא נבוא בביאור מהלך אחר בזה דהנה בשאלתות דר''א גאון כתב בפ' וזאת הברכה (שאילתא קס"ט) וז"ל ''דמחייבין דבית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסכות תשבו שבעת ימים'' עכ"ל, ומבואר בהדיא דר''ל 'ב מצוות איכא חדא בעשית הסוכה והשניה בישיבה בסוכה וע''ז הביא ב' קראי בזה, ושם במכות מוכח בהדיא כן מלשון רש''י דעשית הסוכה היא מצוה ולכאורה מקורו מקרא מפורש דחג הסוכות תעשה לך.
וכל גדר הדבר צ''ב, אלא דראיתי בדברי הגר''י פערלא בהגהות על הרס''ג מצוה ז' שהרחיב בכ''ז ותורף דבריו הוא דאחר דחדית לן הר''ן דדין הסוכה הוא שיהיה לו סוכה ז' ימים א''כ יש לומר דזהו גופא תוכן המצוה בעשית הסוכה והינו שיש לו מצוה להעמיד סוכה לז' ימים מלבד מצות הישיבה בסוכה, ועי''ש האריך בזה הרבה וביאר לפי'''ז שיטת הגאונים המחודשת דאם עשה סוכה לח' ימים מקאי בבל תוסיף[ועי''ש מה שמאריך דלכאורה לא נראה כן בהרבה סוגיות ומעי''ש מה שמישב בזה], וע''כ תורף טענתו הוא דיש כן ב' מצוות בעשיה והינו עצם מה שבונה סוכה לז' ימים, ויש עוד מצוה של ישבה בסוכה, ועי''ש מה שביאר לפי זה דברי הירושלמי דגם לב''ה חיב לחדש בה דבר בסוכה ישנה וביאר שיטת הב''י שהוא לעיכובא[ודלא כהר''ן בסוכה י''ב ועי''ש השארים בנידון זה בהרבה ראיות בתוכ''ד דבריו].
י} ולדידן יש לבאר תוכן הענין בזה ע'''ד הנ''ל דעיקר המצוה הוא קביעת דיוריו בסוכה ובזה יש ב' חלקים חדא עצם מה שמעמיד המקום דירה שלו וזה מצות העישה, וחדא קביעת מגוריו בפועל בסוכה, והוא ב' חלקים באותו המצוה, ולפי''ז מיושב מדוע לא מברכים על עשית הסוכה דלדברי הגרי''פ תמוה דאם הווה מצוה לעצמה סו''ס נברך בזה[ומבואר בהדיא בסוכה מ''ו דלא מברכים ע''ז,ואף שהירושלצמי פליג בזה אי''ז ראיה כי הוא קאי אף בתפילין וציצית, ואכמ''ל], אך למה שביארנו מיושב היטב דאין כאן ב' מצוות שונות חדא העמדת סוכה לז' ימים ועוד מצוה לדור בה בפועל אלא הכל הוא פרטים במצוה אחת שיש בה כמה שלבים בהעמדת עיקר המקום לדור בו ובקביעת הדיורים בפועל, ועין בזה.
יא} עוד אבוא בדברים בעיקר גדר האיסור באכילה ושינה חוץ לסוכה, דהנה בפשטות הוא ביטל עשה דבסוכות תשבו שבעת ימים ואם אוכל מחוץ לסוכה הרי הוא מבטל העשה, ואמנם ידוע בביהמ''ד שיש בזה מחלוקת אחרונים גדולה האם הוא ביטול מצות עשה או דיש כאן גם איסור מלבד הביטול עשה.
דהנה הפנ''י בדכ''ה בא לבאר החידוש דיש די עוסק במצוה גבי סוכה וכתב בזה''ל ''ועוד נראה לי דלענין סוכה איכא רבותא טפי דאע"ג דבכל שעה ושעה עובר על מצות עשה דסוכה. ועוד דלא דמי לשאר מצות עשה שאינן אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם משא"כ בסוכה איכא נמי איסורא בקום עשה כשאוכל ושותה וישן חוץ לסוכה'', והבינו האחרונים בדעתו דר''ל דעובר על איסור עשה.
ואמנם עי' ברעק''א שם שכתב בהדיא דאין כאן אלא ביטל עשה ולא דן בזה כלל מצד איסור, וכ''כ באו''ש מאכל''א ט''ו י', ועי''ש.
יב} ויש בזה ראיות רבות באחרונים, ויש להרחיב בזה, ומ''מ יש לעמוד בביאור עיקר הצד שיש כאן איסור עשה, דהנה זה ברור לכאורה שכל מה שיש איסור עשה הוא רק כשכל העשה נכצב עבור איסורו וכגון דור שלישי יבוא בקהל ה' הווה איסור עשה כיון דאין מצוה להתחתן בדור שלישי וא''כ נכתב לאיסורו, אך כל שהעשה נכתב עבור גופו של עשה אין סברא כלל לומר דיהיה גם איסור דמהיכ''ת דנכתב בקרא גם עבור האיסור, וסברא זו ברורה בדברי האחרונים ועי' בזוהר הרקיע לרשב''ץ במצוה מ''ב שנקט בהדיא כן וכן מפורש כסברא זו בכמה אחרונים, ולפי''ז אין מקום כלל שיהיה כאן אסיור עשה, ואמנם באבנ''ז או''ח תפ''א ח' יצא לחדש שבאמת ליכא כלל מצוה חיובית לדור בסוכה אלא כל קרא נכתב כאיסור עשה והברכה היא כמו השוחט כדין שמברך על המתיר אף הכא מברך על המתיר לאכילה, ואמנם זה ודאי צ''ע דמהיכ''ת לדרוש כן בקרא דר''ל איסור עשה שהרי הפשטות הוא שיש כאן עשה ממש[ובלשון הפנ''י ודאי מבואר לא כן דכצב דיש נמי איסורא בקום ועשה].
יג}ואביא כאן כמה מהדינים שדברו בהם האחרונים ולכאורה הוא מישך שיכא להאי ענינא א- לענין ספיה לקטן נחלקו בזה האחרונים אם מותר להאכילו חוץ לסוכהדהנה במ''ב נקט שיש בזה איסור ספיה בסי' ר''מ סק''ה ואמנם עין בזה היטב בפמ''ג מג''א לבושי שרד ובמחצה''ש שמבואר שיש בזה מחלוקת והבינו שתליא בנידון הנ''ל אם הוא ביטל עשה או אסיור עשה דאז יש כאן איסור ספית האיסור לקטן.
ב- עי' עוד במ''ב שהביא שם בסקל''ה ספיקא דהפמ''ג בדין אונן באכילה חוץ לסוכה, והביא שם בשעה''צ טעמא דהפמ''ג כיון דיש כאן איסור בקום ועשה, ואמנם הביא מהביכור''י שאינו חיב בזה כיון דסו'''ס ינצל מהיאסור ע''י מעשה עי''ש, והבינו בזה דתליא בהנ''ל אם יש כאן רק ביטול עשה או אף איסור עשה.
וכהנה מצינו עוד כמה נידונים בחרו' האם מחויב להוציא בזה כל ממונו, ועי עוד נידונים בזה באחרונים.
יד} ואמנם כ''ז צ''ע שהרי כבר נתבאר שהמחוור הוא לדון דהווה ביטול עשה גרידא, ושוב ראיתי לחכ''א [בעמח''ס ''נתיב הדעת''] שדן בדבר חדש לפיכמשנ''ת עד עתה בגדר מצות ישיבת סוכה דענינה הוא בעצם קביעת דיוריו בסוכה, ומעתה יש לדון דאה''נ וכל שיושן חוץ לסוכה הוא בביטל עשה ואינו שיכא באיסור עשה כלל,אלא דשאני הכא שאי''ז חשיב כשוא''ת גרידא אלא יש כאן עקירה חיובית של המצוה, בשונה מכל מצוה שכל ענינו בביטולה במה שאינו מקימה הכא הוא מעמיד בקום ועשה קיום הפוך מהמצוה במה שקובע דיוריו בביתו ולא בסוכה, וכל כה''ג אינו כשאר ביטל עשה דיש כאן חומר מיוחד דהוא עוקר בידים את העשה, ושאני ממי שישרוף את מצותיו דאז אינו עקירה על המצוה כיון שרק מונע מעצמו ההיכ''ת לקים המצוה אך הכא הוא העמדת קיום הפוך.
ומעתה יש לדקדק היטב בלשון הפנ''י הנ''ל[וכן בלשונות הפמ''ג, עי''ש] שלא כתבו בהדיא דיש כאן איסור אלא דהווה איסורא בקוםמועשה ויש לפרש כונתם כנ''ל דכל כה''ג חמיר יותר, ויתכן דגם הנ''מ לענין ספיה ואונ וכו' הוא מכוח זה דאינו ככל עשה וע''כ יש בו חומר דלא תעשה[דעיקר חומר שלא תעשה הוא שאי''ש רק מניעה מקיום המצוה אלא העמדת פעולה כנגד התורה וכל כה''ג י''ל דהווה פעולה כנגד התורה במה שהוא מנגד את קיום המצוה, ויש להרחיב עוד בכל הנ''מ בזה, ועכ''פ הוא מהלך חדש בעיקר הדברים המבוסס עמשנ''ת לעיל, ויש להתבונן בזה.
טו}עוד אוסיף בכ''ז דהנה במנ''ח מצוה שכ''ה סעי' ט' כתב לחדש דהנה הקשו התוס' מדוע בעי קרא למעט סוכה גזולה דתיפו''ל מצד מהב''ע וכתבו בזה דמהב''ע הוא פסול דרבנן אמנם המנ''ח שם יצא לחדש דאם משום מהב''ע הרי אף שלא קים המצוה מ''מ לא עבר על איסור במה שאכל חוץ לסוכה, ומשא''כ מצד סוכה גזולה שהוא חיסרון החפצא דהסוכה שאז כבר חשיב כאוכל חוץ לסוכה.
והגרש''ש בשעריו האריך לתמוה בדברי המנ''ח דסו''ס אם כבר בא לאכול הרי יש לו חיוב גמור ומצוה לאכול בסוכה וא''כ שפיר חשיב כמבטל עשה ומאי שנא, ועי''ש מש'''כ בזה, ויש שהבינו דס''ל להמנ''ח כמה שהבאנו שיש שדנו דכל הגדר הוא רק איסור עשה ואין מצוה בייבת סוכה כלל, ועי''ש בלשונו שאינו נראה כן כלל וגם הוא תמוה מסברא.
ואמנם נראה לבאר בזה ע''ד הנ''ל דנתבאר דעיקר המצוה הוא קביעת דיוריו בסוכה ורק מחויב שלא לסתור את אותה הקביעה, ולפי''ז יל''ד דכל היכא דאוכל בצורה של מהב''ע אמנם לא העמיד כאן את איכות הקיום במצוה שהוא העמדת הדיור בפועל בסוכה, אך מ''מ אינו נידון כסותר את המצוה שהרי סו''ס לא אכל מחוץ לסוכה, דברי המנ''ח מישך שיכא לכל הגדרים שנתבארו לעיל, ודו''ק בזה, ויל''ע בכ''ז.
