בגדר מוציא שם שמים לבטלה ובענין ברכה שאינה צריכה – חלק ג'

יא. כתב החיי אדם כלל ה' סעיף א' צריך האדם ליזהר מאוד שיברך ביראה ובכונה רצויה, ושלא יברך חס ושלום שום ברכה לבטלה, כגון שאין צריך כלל לברכה זו, או אפי' לגרום ברכה שאינה צריכה כגון שיכול לפטור בברכה אחת וגורם לברך עוד ברכה, כגון שהניח תפילין של יד ומפסיק בשיחה ואז חייב לברר עוד הפעם על של ראש, והמברך לבטלה עובר על לא תשא מדרבנן, אבל המוציא שם שמים לבטלה עובר על מצות עשה את השם אלוקיך תירא, וכתיב אם לא תשמור ליראה את השם הנכבד והנורא כו', כי זה הוא מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח וברכה מה שמחויב, אבל לא לבטלה.

ויירא ויזדעזעו איבריו בשעה שמזכיר השם, ולא שם המיוחד בלבד, אלא כל השמות שאינן נמחקין המיוחדין לשמו הגדול ברוך הוא, ואפילו בכל לשון אסור

כדי להלהיב לב אנשים לגודל הזהירות בזה, אעתיק מעשה רב, גדול אחד אנגיד ושמע בבית דין של מעלה קול רעש גדול "פנו מקום לצדיק אחד שנפטר" וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ספר תורה בזרועו ושאלוהו, קיימת מה שכתוב בזה ואמר הן כו' אמרו מי מעיד בך, ובאו המלאכים שנבראו מהמצות אשר עשה עד אין מספר והעידו בו, זה אומר נבראתי ממצוה זו וכו' אחר כך הביאו לפניו ארבעה טורים ושאלוהו, קיימת תורה שבעל פה, ואמר הן, ומי מעיד, ובאו המלאכים כנ"ל, אחרי זה שאלוהו נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה, וידום, חזרו ושאלו, אשתיק ולא אמר להו ולא מידי, והכריזו אחר עדות, ובאו גדודים מלאכים לבושים שחורים והעידו, זה אומר נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפלה בלא כוונה, וזה אומר כך, ויקרעו שמלותם כל הבית דין של מעלה, וגם אני קרעתי, ואמרו כו' איך לא יראת כו' ונגמר דינו או לבוא לגיהנם או לחזור ולבוא בגלגול, ובחר בגיהנם מבגלגול, עד כאן לשונו, ואיך לא ישים האדם אל לבו להזכיר השם ביראה ופחד ובכוונת הלב, ע"כ.



יב. הקשה החיי אדם בנשמת אדם כלל ה' סעי' א' אחר שנתבאר עפ"י הגמ' בתמורה ד' א' דהזכרת שם שמים הוא איסור עשה מ"את השם אלוקיך תירא". איך נאמר כשזה מברך באימה ויראה ודעתו לברך השם מחמת יראתו שמא לא בירך עדיין יהיה עובר על עשה זו, ואם יאמר כל היום אתה הוא השם אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ ופרי האדמה וירבה בשמות מותר לכתחלה, וכשיאמר תחילה "ברוך" יהיה עובר על יראת השם, ודבר זה אין בנו כח להבין.

ועוד שהרי כתב הרמב"ם כשנכשל והוציא השם יפאר והדר ויאמר ברוך הוא לעולם ועד כדי שלא יהיה לבטלה, הרי להדיא במה שיאמר אח"כ "ברוך" מתקן מה שהזכיר בתחלה, וא"כ איך נאמר כשאומר תחילה "ברוך" יהיה עובר ויהיה לבטלה.

ולכן נ"ל דלכו"ע אינו עובר אלא כשיזכיר השם בלא שום ברכה, או אפי' בברכה רק שאומר בדרך צחוק והיתול דבזה מסיר יראתו מפניו, אבל אם מברך להודות לה' שברא פרי העץ אף כשלא יאכל כלום אין כאן איסור דאורייתא כלל אלא דרבנן אסרו, עי"ש עוד.


ותירץ הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בגליון חכמת שלמה על השו"ע סי' רט"ו סעיף ד' את תמיהת הנשמת אדם, דהרי ענין הברכה היא כעין תגמול ונתינת תודה להקב"ה על הטוב אשר הנחיל לנו, ואם כן כל זה כשבאמת אכל פרי האדמה ומברך בורא פרי האדמה, אז ע"י הברכה שאומר נוסח זו הוה נתינת שבח על מה שקיבל, אבל אם אינו אוכל פרי האדמה ומברך תודה על פרי האדמה, ה"ז כמתלוצץ בעד המלך, על טובה שלא נתן לו, ושפיר אסור מן התורה.


כעין זה איתא בחוו"ד יו"ד סי' ק"י בית הספק ס"ק כ' שהקשה מאי שנא דבספק אם נטל לולב בשאר ימים שהוא מדרבנן נוטל בלא ברכה, שהרי אין זה רק טירחא קל בעלמא, ואילו בספק קרא ק"ש למ"ד ק"ש דרבנן אינו חוזר וקורא.

ותירץ דק"ש מותר לקרותו כמה פעמים ביום, אבל לקרותו אדעתא דחוב זהו זלזול ואסור, וכמו בספק התפלל שמונה עשרה אינו חוזר ומתפלל, ומבאר הרא"ש דאע"ג דמתפלל תפלת נדבה כמה פעמים ביום, אבל בתורת חובה אסור.


וכתב עוד דכל הברכות גם כן, אדעתא דנדבה מותר להודות ולברך ולהלל ולברך כל היום, כמו שיש פיוטים ותפילות שאומרים באמצע ברוך אתה ה', אבל אדעתא דחוב אסור, וכמו כן אמן גרידא מותר להגיד, אבל בתורת חוב בחנם כגון אמן יתומה אסור עי"ש.



יג. התחיל לברך ברכה שאינה צריכה כיצד ינהג – אם התחיל לומר ברוך אתה ד' ועדיין לא אמר אלוקינו יסיים ויאמר למדני חוקיך, שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה.

ואם לא השלים לומר אלוקינו אלא אמר רק אלוקי.. ולא גמר לומר 'נו' ימשיך מיד לומר 'ישראל אבינו מעולם ועד עולם', והוא פסוק בדברי הימים א' כ"ט, אך מ"מ יאמר אח"כ גם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי אינו פסוק שלם, כן כתב הצל"ח בברכות ל"ט ב' וקיצור שו"ע סי' ו' סעי' ד'.

ואם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה השם אלוקינו, יסיים "אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם" ויאמר ג"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואם נזכר לאחר שאמר "מלך העולם" מהנכון שלא יסיים הברכה, אלא יסתמך על הפוסקים הסוברים שכל שאינו ברכה גמורה אין בזה איסור גמור, דאין זה אלא כשבח בעלמא שהשי"ת הוא מלך העולם, ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, עי' ח"א כלל ה'.​