בדיני פסוקי דזמרה – חלק א'

דברים אחדים: עיקר מצות תפילה בציבור היא שיתפללו תפילת שמונה עשרה עשרה אנשים כאחד בשדה ממש, ולכן מצוה להשכים ולבא לבית הכנסת כדי שיוכל לומר בנחת את כל ברכות השחר ופסוקי דזמרה, וימנע מעצמו להגיע למצב בו הוא מחויב לדלג מקצת מברכות השחר ומקצת מפסוקי דזמרה כדי להגיע להתפלל שמונה עשרה בלחש בשוה עם הציבור.


כתב הב"י בסי' נ"א מספר ארחות חיים בשם ה"ר נתן אותם בני אדם שאומרים פסוקים במרוצה כשיש שם מנין לא יאות עבדין שמקצרין שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם, היש מושל שיתרצה בכך?


​

בשבח הזהירות שלא לדלג פסוקי דזמרה כלל, ולכן יש להקדים לתפילת שחרית!​

א. כתב המשנה ברורה סימן נ"ב סק"א לכתחילה ראוי לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג, כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות, והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבוא לבית הכנסת, ע"כ.

והנני מעתיק בזה את לשון המגיד מישרים (פרשת בהר) מה שהזהיר לבית יוסף ...ותקרא כל התפילה מראשה ועד סופה כסדר, לא יחסר אפילו תיבה אחת דהוא כולה מיוסדת עפ"י הסוד, ולא כאותם השוטים שמדלגים התפילה בסיבת שינתם הרעה על משכבותם, אוי להם שמקלקלין הצינורות, וכמה וכמה רעות גורמים להם ולכל העולם בסיבת מניעת השפע לעוה"ז בחיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם, לכן תהיה תמיד משכים לבית הכנסת כו'.

הנה לפי האמור ממה שהזהיר המגיד להב"י עולה שאין היתר לדלג פסוקי דזמרה ואפי' אם איחר לבא לבית הכנסת.


​

מתי בכל זאת מותר לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל שמו"ע בציבור ורק בתנאי שיכול עכ"פ לומר ברוך שאמר אשרי וישתבח!​

ב. אבל הביא המ"ב שם עוד דבתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הצבור, אבל אם איחר לבוא לבית הכנסת ובא כשהצבור מתפללין כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בצבור, וכן פסק הפר"ח בסימן נ'.

וכתב המאמר מרדכי דאפי' מי שאינו רגיל להתפלל עם הצבור בתמידות שאינו משכים כל כך, מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבית הכנסת ומצא להצבור בסוף פסוקי דזמרה יעשה כמו שכתב בשו"ע, דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה להתפלל עם הצבור.


ברם בין כך ובין כך אין היתר בשום פנים ואופן לדלג פסוקי דזמרה אא"כ בכונתו עי"כ להגיע לתפילת שמונה עשרה בלחש עם הצבור.

וגם זה רק אם יוכל לומר עכ"פ ברוך שאמר אשרי וישתבח, כן מבואר בשערי תשובה!

ודע כי הביא המ"ב בשם תשובת משכנות יעקב דברכת ברוך שאמר וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים, ועל כן מוטב שיתפלל האדם יחידי ולא ידלג "ברכת ברוך שאמר וישתבח" כדי להתחיל מיד ברכת יוצר אור בשביל להספיק שמונה עשרה בלחש עם הציבור.



ג. מובא בספר דינים והנהגות למרן זללה"ה פרק ד' אות ה' דהמאחר בשחרית לבית הכנסת דמדלג פסוקי דזמרה כדי להתחיל שמו"ע עם הציבור, אמר דיש לו לדלג עד שיתחיל ממש בשוה עם הציבור, ע"כ.



ד. עוד יש ענין נוסף גדול וחשוב להתחיל יחד עם הציבור גם ברכת יוצר אור, כמו שכתב השו"ע בסימן נ"ב סעי' א' יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם כו'.



ה. ולכאורה כשיש לאדם מנין אחר הגון כדי להתפלל כראוי את פסוקי דזמרה על הסדר בלא דילוג אבל הוא רוצה כעת להתפלל דוקא במנין שלפניו ולדלג פסוד"ז במקום להמתין למנין מאוחר יותר שלא יצטרך לדלג מאומה כדי להספיק להגיע לתפילת שמונה עשרה בלחש עם הציבור, צריך מן הדין להמתין ולהתפלל עמהם, ואין לו היתר לדלג פסוקי דזמרה דוקא משום שרוצה כעת להתפלל במנין זה.

ברם יל"ע עד כמה זמן יהא צריך להמתין למנין אחר משום מעלת תפילת פסוקי דזמרה על הסדר, ושלא יצטרך לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל שמו"ע עם הציבור במנין שאיחר כעת לבא?


​

ההיתר בדיעבד לדלג פסוד"ז כדי להתפלל שמו"ע בציבור הוא דוקא בלחש ולא בחזרת הש"ץ​

ו. כתב המ"ב בסימן נ"ב סק"ו דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור בלחש, ע"כ, אמנם הפמ"ג באשל אברהם סימן נ"ב סק"ב בתחילה מסתפק בדין מי שמשער שיוכל להספיק לעמוד בשמו"ע יחד עם חזרת הש"ץ בלא שיצטרך לדלג אם שפיר הוי בגדר תפילה בציבור או דילמא תפילה בציבור הוי דוקא כשעומד בשמו"ע עם הציבור בלחש.

אבל נראה שהפמ"ג הכריע "שתפלת הציבור הוי בלחש" ולכן מותר לדלג פסוקי דזמרה רק כדי להספיק להגיע לתפילת שמונה עשרה בלחש עם הציבור.


​

בענין השלמת פסוקי דזמרה שדילג לאחר התפילה בימות החול וביום השבת​

ז. מבואר בשו"ע סימן נ"ב סעי' א' שאם דילג פסוד"ז כדי לקרוא ק"ש וברכותיה עם הציבור ולהתפלל עמהן יקרא לאחר התפילה כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם.

וביאר המ"ב בסק"ח דהכונה לברכת ברוך שאמר וישתבח שלא יאמרנו לאחר התפילה כי לא נתקנו לרוב הפוסקים כי אם לאמרם קודם התפילה.

עכ"פ משמע בשו"ע שיש ענין להשלים לאחר התפילה כל מה שדילג מפסוקי דזמרה, ברים הטור כתב בשם רב נטרונאי גאון שלא יאמר אותם לאחר התפילה כל עיקר, וכן הביא חג' מיי' בפ"ז מה' תפילה הי"ב בשם רב משה גאון.

וטעם הגאונים ז"ל משום דפסוקי דזמרה הוי סידור שבחיה דקודשא בריך הוא, ואין לסדרם אלא קודם תפילה כדדריש ר' שמלא בגמ' ע"ז ז' כ' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, מנלן ממשה רבינו שסידר קודם שבחו של מקום ואחר כך התפלל תחינתו ליכנס לארץ ישראל, כלומר, שאין זה כבוד המלך להתפלל לפניו תחילה על צרכיו שלו ואח"כ לספר שבחו של הקב"ה, לפיכך יש אומרים דגם אסור להשלים פסוד"ז לאחר התפילה.


ולענין הלכה נראה דנקטינן כהשו"ע שישלים אחר התפילה כל מה שדילג מפסוקי דזמרה, ולא חששו לשיטת הגאונים ז"ל, וכן כתבו הלבוש והחיי אדם כלל י"ט סעי' ה' וכן בקיצור שו"ע סימן י"ד סעי' ז', וכן כתב החפץ חיים ז"ל בספר מחנה ישראל פ"א הלכה ח' שמהראוי להשלים פסוקי דזמרה לאחר התפילה, ע"כ.


ברם כל האמור הוא דוקא לענין אם דילג פסוקי דזמרה של חול, אבל אם דילג מזמורים שמוסיפין בשבת יתר על ימות החול אין צריך להשלימן אחר התפילה.

דהנה כתב הרמ"א סימן רפ"א סעי' א' לענין מזמורי שבת שמוסיפין על ימות החול שאם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לא-ל אשר שבת וכו' מחזירין אותו.

וביאר המ"ב שם דה"פ לענין המזמורים שמוסיפין בשבת על ימות החול בכולן אם לא אמרו ואפי' נשמת אין מחזירין אותו, אבל אם דילג על מזמור לא-ל אשר שבת צריך לאומרה לאחר תפילת שמונה עשרה בלי ברכה.

אך ציין המ"ב יחד עם מה שכתב בשעה"צ דאינו יכול להתחיל את המזמור מלא-ל אשר שבת דאמאי יהיה קאי, לכן יתחיל תחילה את קטע אחרון של פיוט קל אדון כו' שבח נותנים לו כו' ואז ימשיך לא-ל אשר שבת


והוסיף המ"ב משא"כ שאר זמירות אם שכח אין חיוב לאמרן אחר התפלה, כלומר שאר זמירות של שבת שמוסיפין על של חול אין חיוב לאמרן אחר התפילה.

וע"כ שזה כונתו ז"ל, ולא קאי גם על מה שדילג פסוד"ז של חול, דבזה הרח דעת השו"ע לעיל סימן נ"ב דחוזר אחר התפילה להשלימן.


ודאתינן להכא יש לברר מה יחודו של פיוט לא-ל אשר שבת טפי מכל הזמירות והפיוטים כולן שרק בה הצריכו לחזור ולאמרן אחר התפילה, ובפרט שפוט זה אין מקורו בתלמודים ובמדרשי חז"ל כמבואר במ"א סק"ג, ואילו שאר הוספות וביניהם פיוט "קל אדון" מוזכרים בזוה"ק ונשמת כל חי אף מוזכר בגמ'.

ויש לבאר דשונה פיוט לא-ל אשר שבת למעליותא כיון שהוא הפיוט היחידי שהוזכר בו קדושת שבת, ובספר כל בו סימן ל"ז כתב שפוט זה כנגד שַׂר של שבת חיברוהו ותוכנו נשגב ונורא מאד, ע"כ.
​

מתלמיד חכם אחד​