בדיני פסוקי דזמרה – חלק ב'

ליקוט מקצת מדיני פסוקי דזמרה​

ח. כתב השו"ע סימן נ"א סעי' ד' צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה, והטעם ביאר המ"ב הואיל וברכת ברוך שאמר הוה ברכה שלפני פסוקי דזמרה וברכת ישתבח הוי ברכה שלאחריה פשוט שאסור להפסיק ביניהן, וכן בין ישתבח ליוצר אסור להפסיק, ומברכת יוצר והלאה הוי ברכות קריאת שמע.



וכשיש תחנון לאחר שמונה עשרה: כתב המ"ב בסק"ט שהא"ר וחיי אדם בשם השיטה מקובצת דלא ידבר עד אחר נפילת אפים, ע"כ.

ולכאורה אין הפרש בין נפילת אפים שלאחר שמו"ע של שחרית לבין נפילת אפים לאחר שמו"ע של תפילת מנחה.


​

שבעה פרטי דינים לענין ענית אמן בברכת ברוך שאמר או ישתבח​

ט. שו"ע סימן נ"א סעי' ב' אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזון שונה אחריו אמן, מיהו כתב הביאור הלכה בשם הב"י דאינו מחויב למהר כדי לסיים ולענות אלא אם נזדמן לו שסיים יענה אמן.

עוד כתב המ"ב לדקדק מלשון השו"ע דדוקא אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים הש"ץ עונה אחריו אמן הא אם לא סיים ברכת ברוך שאמר לא יענה אחרי החזן אמן, מיהו דוקא משעה שהתחיל ברוך אתה השם כו' אבל קודם לכן שבחא בעלמא הוא ועונה אחר החזן אמן.

והעתיק המ"ב בשם המ"א חידוש, דכל האמור דמשעה שהתחיל ברוך אתה השם כו' לא יענה אמן אחר החזון, זהו דוקא לענין ענית אמן של ברכת ברוך שאמר או ישתבח, אבל שאר אמנים מותר לענות אפי' לאחר שהתחיל ברוך אתה השם כו' אע"פ שהוא באמצע ברכת ברוך שאמר וישתבח כיון שלא הוזכרו ברכות אלו בגמ'.

ברם כתב החיי אדם דאם הוא עומד אחר תיבות ברוך אתה השם קודם שסיים מלך מהולל בתשבחות לא יענה אמן דאם יענה אמן מקלקל לגמרי את הברכה.

ואם סיים עם החזן ברכת ברוך שאמר בבת אחת או אם אדם אחר לא יענה אמן דנראה כעונה אמן אחר ברכותיו דקי"ל הרי זה מגונה.

אבל סיים הוא ברכה אחרת וש"ץ או אדם אחר סיים ברכה אחרת מותר לענות אמן, ואין לחוש בזה משום עונה אמן אחר ברכותיו.


לסיכום:

א. סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן או אדם אחר העומד לצידו עונה אמן גם אחר ברכת ברוך שאמר אע"פ שלא הוזכרה בגמ'.

ב. מיהו אינו מחויב למהר כדי לסיים ולענות רק אם נזדמן לו שסיים יענה אמן.

ג. אם עומד אחר תיבות ברוך אתה השם קודם מלך מהולל בתשבחות אינו עונה אמן אף על כל ברכה ששומע, וכל שכן שאינו עונה אמן אחר ברוך שאמר.

ד. עומד באמצע ברוך שאמר אבל כבר התחיל ברוך אתה השם כו' הקל האב הרחמן אינו עונה אמן אחר ברכת ברוך שאמר, אבל אחר כל ברכה אחרת עונה אמן.

ה. עומד בתחילת ברוך שאמר ועדיין לא התחיל ברוך אתה השם כו' הקל האב הרחמן כו' עונה אמן אף אחר ברכת ברוך שאמר.

ו. ואם סיים עם החזן יחד ברכת ברוך שאמר לא יענה אמן, הנראה כעונה אמן אחר ברכותיו של עצמו.

ז. אבל אם סיים הוא ברכה אחת איזה ברכה שתחזיה והש"ץ או אדם אחר סיים ברכה אחרת מותר לענות אמן.


​

בדין עניית אמן באמצע פסוקי דזמרה​

י. אם שח דברים בטלים בין ברכת שאמר להודו כתב המ"ב בשם הפמ"ג דאפשר שצריך לחזור ולברך ברכת ברוך שאמר משום הפסק, ואפי' מילה אחת חשיב הפסק.

והוסיף המ"ב דלאו דוקא בשיחה אסור להפסיק, הוא הדין שאפי' בשתיקה טוב ליזהר שלא לשתות הרבה בין ברכת ברוך שאמר להודו.



יא. לענין ענית אמן באמצע אמירת פסוקי דזמרה, הנה פשוט שאסור לענות ברוך הוא וברוך שמו[1] ולא בריך הוא באמצע פסוקי דזמרה, אבל לענין ענית אמן יש הפרש בין אם עונה על ברכת הא-ל הקודש ושומע תפילה או שעונה אמן על שאר ברכות.

לענין אמן של ברכת הקל הקדוש ושומע תפילה מותר לענות באמצע פסוקי דזמרה ואפי' באמצע פסוק שלא הסתיים בו ענין.

כמו"כ אם שומע קדיש יכול לענות אמן שבתחילת הקדיש, וכן אמן יהא שמיה רבא כו' ואמן שלאחר דאמירן בעלמא, וכן לענות לקדושה וברכו ומודים [בפשוטו שרי לומר את כולו ולא רק תיבות מודים אנחנו לך[2]] יכול לענות ג"כ באמצע פסוקי דזמרה ואפי' באמצע פסוק שלא הסתיים בו ענין.

אבל ענית אמן של שאר ברכות אע"פ שמותר לשנות גם באמצע פסוק מ"מ יקפיד לענות רק במקום שבו מסתיים ענין, כל האמור מבואר בשו"ע סימן נ"א סעי' ד' ובמ"ב שם.


​

בדין ברכת "אשר יצר" באמצע פסוקי דזמרה​

יב. לברך ברכת אשר יצר באמצע פסוקי דזמרה במקום שמסתיים ענין באנו למחלוקת דרך החיים וחיי אדם אם מותר לו לברך או דילמא ימתין מלברך עד אחר התפילה?

ומסיק המ"ב וגם בביאור הלכה כדעת דרך החיים שיברך באמצע פסוד"ז ולא ימתין מלברך אחר התפילה פן יצטרך שוב ותתבטל הברכה, מיהו טוב שיניחה מלברך עד בין הפרקים, כן מסקנת הביאור הלכה סימן נ"א סעי' ד'.
​

[1] ובדבר שיש שעונים בריך הוא באמצע פסוקי דזמרה נראה פשוט דשלא כדין עושין דליכא שום דין לענות בריך הוא אלא נוהגין מטעם שכתב מגן אברהם בסימן נ"ו סק"ח כדי שהחזן ידע שלא להפסיק וגם כתב שרק קצת נוהגין לומר זה ואם כן ודאי לא עדיף מברוך הוא וברוך שמו שהוזכר בסימן קכ"ד סעיף ה' ויש לזה מקור מגמ' (יומא דף לו עמוד א) דאיתא ביאור הגר"א ובמשנה ברורה שמכל מקום אין לענות בפסוקי דזמרה כיון שליכא חיוב וכל שכן בריך הוא שאין לענות בפסוקי דזמרה אבל בין ישתבח ליוצר יכול לענות. (אגרות משה אורח חיים חלק ב סוף סימן טז)


[2] המ"ב מביא מהאליה רבה שיש להפסיק בפסוקי דזמרה למודים דרבנן, היכא דסליק ענינא, האם יש לומר כל נוסח המודים, כשעומד באמצע מזמור, או אז י"ל רק תיבות "מודים אנחנו לך".

הנה לשון "מודים דרבנן" משמע כל המודים, ופשיטא דהוי כן, דאל"כ מהו רבותא, דאז גם בין יוצר לשמונה עשרה הדין כן, עי' (סימן ס"ו סעיף ב'), וכן מוכח מהמ"ב (שם ס"ק כ"ג) ודו"ק. (מנחת יצחק חלק ט סימן ח אות ג)​