בדיני קדימה בברכת הפירות – חלק ג'

יא. למדנו שאם לפניו פרי העץ ופרי האדמה, ופרי האדמה חביב עליו יותר מברך על החביב תחילה ואח"כ מברך בורא פרי העץ.

יל"ע מה הדין אם פרי העץ שלם ופרי האדמה אינו שלם האם ג"כ יקדים החביב תחילה או שמא ברכת העץ עדיפא?

כתב המ"ב בשעה"צ סי' רי"א סק"ה בשם ספר דרך החיים שאם פרי העץ שלם ופרי האדמה אינו שלם יקדים לברך על השלם, כי שלם עדיף גם על מין שבעה.

אך השעה"צ הניח את הדין בצ"ע דאפשר שלעולם חביב קודם בשאין ברכותיהן שוות, דכיון דקי"ל דחביב עדיף אפי' ממין שבעה א"כ כל שכן דחביב עדיף משלם דגרוע הוא ממעלת שבעה, ע"כ.


לפי"ז כשיש לפניו אבטיח עם מיני העץ כגון אפרסק תפוח או אגס וחביב בעיניו האבטיח, יש ספק בשעה"צ אם מ"מ יברך תחילה פרי האדמה דחביב עליו על פני העץ ששלם או מין שבעה!!!


יב. ברכות מ"א א' דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש.

עוד בגמ' שם ע"ב רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא, אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא, אמר ליה רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה? אמר ליה זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ, אמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.


פירוש: רב חסדא תמה מדוע בירך רב המנונא על התמרים בתחילה הרי רימון כתוב בפסוק לפני דבש תמרים, אמר ליה רב המנונא דבש תמרים מוזכר השני לאחר מילת "ארץ" הכתובה בפסוק זה, ואילו רימון מוזכר חמישי לאחר מילת "ארץ", וכל הסמוך ל"ארץ" האמור בפסוק הרי הוא קודם לברכה.

אמר ליה רב חסדא, מי יביא לנו רגלי ברזל שנוכל ללכת אחרי רב המנונא תמיד ולשמוע את דבריו, ע"כ.


וכך העתיק הטור להלכה בסי' רי"א מה שנאמר בגמ', כל הקודם בפסוק שמזכיר בו שבחו של ארץ ישראל שהוא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש קודם לברכה, אפי' אם המאוחר חביב עליו יותר, ודוקא עד רמון, אבל מכאן ואילך לא, דארץ בתרא דכתיב בקרא הפסיק הענין, וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא דקרא. הלכך זית קודם לשעורה לפי שזית ראשון לארץ בתרא, ושעורה שני לארץ קמא, וכן דבש [היינו תמרים] קודם לגפן לפי שהדבש שני לארץ בתרא ואילו גפן שלישי לארץ קמא.


דיני הקדמת מיני פירות משבעת המינים הקרובים ל"ארץ" נכונים גם אם המין השני חביב עליו יותר או שהוא שלם, כן עולה מדברי המ"ב סי' רי"א סק"כ ודברי השעה"צ סק"ד.


יל"ע חיטה וזית לפניו מהו? האם כיון ששניהן ראשונים לאחר ארץ, חיטה לאחר ארץ קמא וזית לאחר ארץ בתרא איזה מהן שירצה יקדים או"ד מ"מ יש עדיפות לארץ קמא מארץ בתרא? כתבו תו' דאע"פ שזית קודם לשעורה, כי הוא נמנה ראשון ל"ארץ" השני ואילו השעורה נמנית שניה ל"ארץ" הראשון, מ"מ כשלפניו חיטה וזית החיטה קודמת לזית משום שהיא נמנית ראשונה ל"ארץ" הראשון ואילו הזית נמנה ראשון ל"ארץ" השני, והמוקדם בפסוק קודם לברכה.

נמצא לפי"ז שסדר הקדימה בשבעת המינים הוא כדלהלן: חיטה, זית, שעורה, תמר, גפן, תאנה, רמון.


שאלה? מדוע התורה לא מנתה את סדר פירות שבעת המינין באופן שהבאנו, ולמה כתבה ב' פעמים תיבת "ארץ", ושייכה את חלק מהפירות ל"ארץ" הראשון וחלק מהם ל"ארץ" השני.

תשובה: עי' מה שביאר הצל"ח ברכות מ"א א' דממה שאמר רב יוסף בגמ' כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה וגו', מדקאמר שנאמר משמע שהוא מביא ראיה לדבריו, ומהיכן יש לו ראיה, והכי הוה ליה למימר כל המוקדם בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגו' מוקדם לברכה.

ונראה דאף דמוכח מהך קרא שהני דכתיבי משובחים יותר משאר פירות מדלא חשיב בשבח ארץ ישראל רק הני, אבל מאן יימר דבהני שבעה מינין יש באחד יותר שבח מבאחריני, והרי הכתוב לא היה יכול לכוללן בדיבור אחד ועל כרחך הוצרך לחשבם זה אחר זה, ואולי כולם שוים בשבחים.

וכדי להביא הוכחה שגם אלו מסודרים לפי מעלתן קאמר שנאמר ארץ חטה וגו' ארץ זית וגו', ואי לא בא הכתוב אלא להורות חשיבתן נגד שאר מינין שלא הוזכרו כלל, היה די בפעם אחת ארץ ולחשבם שבעתנה לזה אחר זה, ומדכתיב פעם שני ארץ, שמע מיניה שבא ליתן גם במינין הללו חשיבות מי שהוא ראשון לארץ, ולכן הוכרח להכפיל שני פעמים ארץ, ועי"ש עוד בעמ' ב' שהביא פעם שנית את קושית העולם למה לי דכתב רחמנא תרי זימני ארץ הרי בחד סגי, וכתב בדעת רש"י עוד ישוב לזה.


​

*​

יג. רמ"א סי' רי"א סעי' ד' אבל אם עשה מהענבים יין שקובע ברכה לעצמו בורא פרי הגפו חשובה והיא קודמת לברך עליו תחילה אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן היא חשובה יותר מברכת היין.

והטעם בזה: ביאר המ"ב לפי שברכת מיני מזונות היא ברכה המבוררת כמו ברכת היין, והרי היא קודמת ליין בקרא.


נמצא דברכת בורא פרי הגפן על היין חשובה והיא קודמת לברך עליו תחילה משבעת המינין, ומעשה קדירה מחמשת מיני דגן חשובה יותר מברכת היין, וכל שכן מיני מאפה, דברכת בורא מיני מזונות מבוררת וחשובה היא להקדימה לכל שאר הברכות, וברכת היין "בורא פרי הגפן" חשובה להקדימה לכל שאר הברכות חוץ מברכת מזונות.

וכל האמור שברכת מזונות קודמת לכל הברכות ואח"כ ברכת היין קודמת לכל שאר הברכות אמת ויציב גם אם שאר מינים האחרים הם חביבים יותר עליו או שהם שלימים ואילו המזונות או היין אינם חביבים עליו מ"מ יש להקדים את ברכת המזונות והיין.


מעתה שאנו באים לשמחת שלום זכר או לשמחת ברית או הילולא של אדמו"ר זללה"ה ומכבדים אותנו במיני תרגימא וקצת יי"ש, צריך לזכור תחילה לברך ברכת מזונות ורק אח"כ ברכת היין, ובעיני ראיתי הרבה חסידים שטועים בזה כי יש איזה מנהג לא מובן שקודם נוטלים לידם קצת ברונפע'ן ואח"כ חתיכת עוגה.



יד. היוצא מן הכלל האמור לעיל, הוא לענין אורז דאע"פ שמנהגינו לברך עליו ברכת בורא מיני מזונות מ"מ אין להקדימה ליין, וגם לא לכל פירות שבעת המינים, אלא אם כן האורז חביב עליו יותר! כן עולה מדברי הפמ"ג באשל אברהם סוף סימן רי"א בסדר המעלות אות ב' כיון דאין חשיבות לברכת בורא מיני מזונות אא"כ אפשר לעשות מהמין ההוא פת וכמבואר בשו"ע שם סעי' ו', לפי"ז אורז שאי אפשר לעשות ממנה פת, ברכתה איננה חשובה להקדימה ליין וז' המינים, ע"כ תו"ד, עי"ש.​